אנחנו – הפועל כפר סבא: סאן, ריאן ו *הכניסו עוד מילה שמתחרזת כאן*

אם אתם מתעניינים ב-MMA או סתם רוצים לקרוא משהו שכתבתי שלא על כדורגל/כדורסל או סתם משועממים ורוצים לקרוא משהו או סתם אוהבים את המראה של אותיות עבריות – אז בבקשה הנה כמה מאות כאלה

*

אם בפרק הקודם הרגזתי את מולנסטין כשמתחתי עליו קצת ביקורת, הרי שהפעם כל השבחים הולכים אליו. סאן מנחם כבר עמד ללכת בדרך כל איתן עזריה ואלעד גבאי, עד שהגיעה ההברקה ההיא של ההולנדי מול מכבי תל אביב, ויש מצב שזה שינה את חייו של מנחם-סאן. הוא לקח את הצ'אנס בשתי ידיים ומאז נראה שהביטחון שלו רק הולך גדל, וככל שהביטחון שלו גדל כך הוא טוב יותר. היום זה התבטא גם בשער! שני כבר העונה! בנגיחה הפעם! ובכלל משחק מצוין, בו הראה גם הגנה טובה (כמובן) וגם יכולות כדרור מרשימות (מה). מי ידע לפני חודש שיש בו את זה?

אז סאן שלנו הוא אמנם שחקן מצוין, אבל הוא לא כוכב על כמו שהוא נראה היום. פשוט יש לו מאמן שיודע להוציא ממנו, עם תפקוד נכון והכוונה טובה, הרבה יותר ממה שהוא בעצמו חשב שהוא יכול להוציא מעצמו.

וזה בדיוק היתרון של מאמן שעבד כל חייו עם שחקנים צעירים, כאלה שעוד לא התקבעו וקובעו על ידי הסביבה לתפקוד מסוים. מאמן כזה מפתח את היכולת לראות בהם לא רק את השחקן שהם עכשיו, אלא גם את שלל השחקנים שהם יכולים להיות.

אם כשמולנסטין הגיע קיבלנו את הרזומה שלו עם שחקנים צעירים רק על הנייר, הרי שסאן מנחם הוא השואוקייס שלו, וזה בהחלט שואוקייס מרשים. אם הייתי מאמן ישראלי זה היה נותן לי הרבה השראה.

*

ואם מנחם הוא דוגמה אופטימית ומשמחת למה ששינוי תפקוד יכול לעשות, המקרה של ריאן קצת שונה, לפחות בעיני. נכון, יש סיכוי מסוים שהתפקוד שלו כמגן, אם יעמוד בציפיות, יסדר לו עוד כמה שנים בקבוצה שלא היה יכול להשיג כקשר, ואולי גם תארים והצלחה. ועדיין, אני קצת מרחם עליו.

הבחור גדל כל החיים כשחקן התקפה, וגם נחשב לכוכב בתפקידו בגילים הצעירים יותר. הבנתי שבמשך שנים ריאן סרב לעשות את ההסבה להגנה, ואני חושב שמהרגע שהסכים לכך, גורלו נחרץ – ושגם הוא יודע את זה. מה זאת אומרת נחרץ? שהוא כבר לא יוכל לחזור להיות שחקן התקפה, אפילו אם יעבור לקבוצה אחרת. יכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שבכל קבוצה בארץ אליה יגיע יעדיפו למלא איתו את החור הבעייתי של עמדת המגן האפורה, מאשר לצרף עוד שחקן לארסנל ההתקפה.

אז זה נכון שכשחקן התקפה ריאן הוא רק עוד שחקן בליגה, וכמגן לעומת זאת יש לו יתרון של דריבל ויכולות הגבהה שאין למגנים ישראליים אחרים. ועדיין, אם ההנחה שלי נכונה, זה גורם לי להרגיש חמלה כלפיו. אולי כי זה נראה לי מבאס עבור שחקן צעיר, שבמשך שנים נחשב לפוטנציאל התקפי מבטיח ודמיין איך הוא כובש ומבשל בזירות הכי מרכזיות, לעבור פתאום לדמיין את שאר הקריירה שלו כמגן ימני, מבטיחה-חוזים ככל שתהיה.

ואולי זה רק הדמיון שלי שמשליך עליו, אבל כשצפיתי בו היום הוא גם היה נראה לי קצת כבוי.

*

ועוד כמה מחשבות:

– קהת. בזכות התפקוד של סאן מנחם, רועי זכה לשחק יותר באמצע, נראה יותר טוב היום וגם בישל. יופי. עכשיו רק נשאר להתחיל להבקיע. מה שאני אוהב בקהת זה את התשוקה שלו ואת האומץ, מה שבא לידי ביטוי למשל בכניסה שלו בלי פשרות ובלי פחד לקרבות קרקע ואוויר עם מגנים קשוחים ממנו בהרבה. זה, למשל, משהו שאין לעטר, שלא לדבר על ורמוט. אני מקווה שהתכונה הזאת של קהת, להיכנס ברעל לעימותים ולא לוותר על אף כדור, תשרת אותו גם אם אי-ההבקעה תכניס אותו למשבר או תוריד אותו לספסל. נדמה לי שברור שהוא לא ורמוט וגם לא עטר. אבל את המחויבות הזו שיש לו, להם אין; ובכדורגל – בעצם בכל תחום – מחויבות לא פחות חשובה מכישרון.

– ורמוט. איזה גאון. גם כשהוא לא האיש המרכזי על המגרש ולא מבשל גולים, כמה פעולות חכמות. שתי בעיטות לקורה, אחת בימין ואחת בשמאל, השניה אחרי העברה יפהפיה של שני שחקנים. והחיתוך לאמצע פלוס ההרמה עם הטאץ' המושלם, שסידרה לעטר מצב בטוח מול שוער. איך אני נהנה ממנו. מה שקורה לו עכשיו זו בדיוק הסיבה ששנים רציתי לראות אותו בירוק. ואני מאושר שהגיע מאמן שיודע להוציא את זה ממנו, מאושר בשביל גילי שזה קורה לו, ומאושר בשבילנו. כמה קרוב זה היה ללא לקרות בכלל.

– פלט. לא ברור מה קורה שם. ביף עם מולנסטין? כל עוד הכל הולך, אין סיבה שנבוא בתלונות למאמן. הוא מוכיח את עצמו ומגיע לו שנסמוך עליו שהוא יודע מה הוא עושה. ועדיין – מה הוא עושה? שלא נאבד את גליינור כל כך בקלות. כולנו יודעים שיש בו הרבה לתת. מקווה שגם מולנסטין יודע את זה.

– קגלמאכר. מישהו עוד חושב ש"אמנם משומר לא משהו, אבל הוא הצליח לשרוד כל כך הרבה מחליפים שהביאו במקומו, שכנראה הוא בכל זאת הכי טוב שאפשר"? יופי. אז לפעמים אם לא מצליחים לפתור בעיה X פעמים, זה לא אומר שאין בעיה – אלא רק שצריך לנסות X+1. תקף גם במקרה של מאמנים, אגב.

– המחצית השניה. לפעמים כשאנחנו מובילים 0-3 אני לא רוצה שנבקיע עוד אחד, וכשאנחנו מובילים 0-5 אני רוצה שנחטוף איזה גול. כדי שלא נעוף על עצמנו יותר מדי, שנזכור שיש פגמים וצריך להמשיך לעבוד. מעין "ממנטו מורי" של הכדורגל. אז המחצית השניה אמנם היתה מבאסת לאללה. זה הרי התחיל כל כך טוב, שקיווינו לראות הצגה. אבל אולי זה טוב שהמחצית השניה היתה כמו שהיתה. יש עוד הרבה מה לשפר בקבוצה, במיוחד מול קבוצות מסתגרות. שלא יחשבו שם שהבעיה הזו נפתרה. שימשיכו לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובכל מקרה, בינתיים אנחנו צריכים לנצח ולצבור נקודות וביטחון. ושאת ההצגות ישמרו למשחקים הגדולים.