הפועל רעננה – אנחנו: עיקרון ההכבדה של עטא ג'אבר

אם ביום שני לא היינו בטוחים, אז המשחק הערב סילק את הספקות: אנחנו במשבר. גם השיוויון לא ישנה את זה: אנחנו נראים רע. לא רוני-לוי-רע – בכל זאת יש כמה רגעים של רצון ויכולת – אבל רע. בטח בשביל קבוצה עם התקציב השני בגודלו בליגה, בטח בשביל קבוצה שמתיימרת להיאבק בצמרת.

*

אפשר לדעת שהקבוצה ממש גרועה כשהקהל מתחיל לקבל מחמאות. אבל המחמאות הגיעו לאוהדים שלנו מול בית"ר, והגיעו להם גם היום. הם זעמו על המשחק הנרפה של הקבוצה – גם בטלוויזיה אי אפשר היה לפספס את הבוז במחצית – אבל לא הפסיקו לעודד ולשיר תוך כדי המשחק.

גם אוהדים, כמו קבוצות, נמדדים בתגובה שלהם למצבי משבר. כל האוהדים דומים בכך שכולם מתוסכלים וכועסים כשלקבוצה לא הולך. הם נבדלים זה מזה בדרך שבה הם מתמודדים עם התסכול: יש אוהדים ששותקים ומקווים שהרע יעבור והקבוצה תשתפר. יש אוהדים שמוציאים את הכעס והתסכול בקללות וצעקות על השחקנים. יש את הסוג הייחודי של אוהדים שבמצבי משבר לועגים לשחקנים ועושים צחוק מהקבוצה במין שילוב של הפגנת חוסר אכפתיות מזויפת (כי קשה להם להראות שכואב להם) ושל נקמה בקבוצה על מה ש"עשתה להם" (כי הרי הם המרכז, ולא היא).

האוהדים של מכבי – ומדובר בעיקר על הקופים, כלומר הצפוני במשחקי הבית, ועל רוב קהל החוץ במשחקי החוץ – מספקים אפשרות רביעית, אותה זכינו לראות גם מול בית"ר וגם היום: ככל שהקבוצה גרועה יותר – כך הם שרים ומעודדים יותר חזק.

אני אישית מאמין שהערב היתה לזה השפעה גדולה על החזרה של הקבוצה למשחק. נכון, לא האוהדים בעטו את הכדור האדיר לשער של ינקו, ולא הם כיוונו אותו לחיבורי הרשת מאחוריו. אבל העקשנות של הקהל, שלא וויתר על המשחק, סחפה את השחקנים להאמין שהם יכולים לחזור למשחק הזה; והפרס בדמות הגול הרים עוד יותר את האוהדים, שמצידם הרימו עוד יותר את השחקנים, וזה היה יכול להביא לנו גם גול ניצחון.

*

כלומר, אם היה מי שיביא לנו גול ניצחון. יש לנו בעיה חמורה בחוד שכבר אי אפשר להסתיר עם אלתורים למיניהם. גוזלן קיבל את ההזדמנויות שלו, וזה לא זה. לא כרגע, לא השנה; אולי לא בכלל, אבל את זה נראה בעוד כמה שנים, אם יחזור אלינו מהגלות שהוא חייב לצאת אליה.

פלט אפילו לא הגיע למצב הבקעה, ומה שזה לא יהיה – הייבוש שלו, הבעיות המסתוריות מהן הוא סובל או סתם חוסר יכולת – הוא כנראה יוחלף בינואר, ואפילו לא יוכל להתלונן על זה יותר מדי. אני מחבב אותו, אבל צריך להודות שקבוצה שרוצה להתחרות מתישהו עם באר שבע ואפילו עם מכבי תל אביב האנמית זקוקה לחלוצים יותר טובים מההולנדי.

אז יש את עטר. שאי אפשר להגיד שהיה טוב מהאחרים, אבל בניגוד אליהם הוא שחקן שיכול לעשות גול מכלום. ועם המלחמה שהוא נותן לאחרונה – הלחץ, הגליצ'ים והאכפתיות הכללית – כבר אי אפשר אפילו להגיד שהשערים שלו מפצים על חוסר התרומה במקומות אחרים. הוא חלק מהקבוצה, ואחד החלקים החשובים בה. מהבחינה הזאת, זה משמח; אבל כרגע עטר הוא כל מה שיש לנו להציע בהתקפה.

וזה גם בגלל אוזלת הרגל של הקישור ההתקפי שלנו. קהת מתרוצץ הרבה אבל לא יכול לקחת על עצמו את הקבוצה, בטח לא כשהיא למטה. הוא שחקן שניזון מכדורים טובים של אחרים, ואולי כחלק מצוות מתפקד הוא יכול לתרום לא מעט, אבל הוא לא השחקן שירים אותנו. עזבו להרים – הוא אפילו לא תורם את המינימום. מתופקד נכון או לא, הוא אמור לתת הרבה יותר מכדור אחד טוב לגוזלן פעם במשחק.

*

אבל כוכב הערב היה ללא ספק עטא ג'אבר. אני לא חושב שראיתי משחק עם כל כך הרבה איבודי כדור של שחקן ירוק אחד. בדרך כלל אומרים את זה חצי בצחוק, אבל ג'אבר באמת תרם היום יותר ליריבה שלנו מאשר לנו: לא אתפלא אם היו לו יותר מסירות לשחקני רעננה, מאשר לעושי המשחק שלהם עצמם.

בטבע קיימת תופעה שמוכרת בשם "עיקרון ההכבדה": דווקא חיות שהן חלשות ואיטיות מבליטות את עצמן באופן שמצד אחד עושה אותן הרבה יותר פגיעות, אבל במקביל משדר ביטחון עצמי, בהנחה שזה ירתיע את התוקפים הפוטנציאליים. הזנב הצבעוני של הטווס, למשל: הוא משדר בכך שהוא לא חושש להיפגע, שהוא חזק מספיק בשביל לחשוף את עצמו, למרות שהוא לא באמת כזה; הוא בעצם מבלף, בתקווה שהבלוף לא ייחשף ובאמת ינסו לפגוע בו.

גם אצל ג'אבר מתקיים מנגנון דומה. ככל שהוא יותר חלש – כך הוא מנסה לעשות דברים יותר מתוחכמים, משדר ביטחון עצמי שלא באמת קיים. אם הוא מאבד כדור בניסיון למסור כדור פשוט, במהלך הבא הוא כבר ינסה למסור בעקב. אם אז הוא יאבד כדור, הוא ינסה במהלך הבא לעבור שחקן בדריבל יומרני, וכך הלאה. היום זכינו לראות את עיקרון ההכבדה של ג'אבר מתממש במלוא תפארתו המדכאת: מאיבוד במסירה פשוטה הוא עבר לאיבוד בהתחכמות, מאיבוד בהתחכמות-סתם התקדם לאיבוד בהקפצה מעל שחקן, וכך הלאה, במה שהפך לתאונת שרשרת מרהיבה של שחקן אחד, שגם הסתיימה בשער לחובתנו.

כשפלט שיחק רע מול בית"ר נכתב פה שאי אפשר לגמור חלוץ ואז לצפות שהוא לא יהיה חלוד כשזורקים אותו למגרש. ג'אבר, לרוע מזלו, הוא לא חלוץ, ולכן הוא לא יכול לזכות להנחה הזאת. הוא משחק בתפקיד שבו, קצת כמו שוער, כל טעות היא קריטית. חלוץ יכול לאבד כדור ואף אחד לא יזכור את זה. כשעושה משחק מאבד כדור במחצית המגרש, זה מוביל מיד למתפרצת של היריבה, במצב בו ההגנה יחסית חשופה. הוא צריך להיות מאוד אחראי, ואחריות זה אחד הדברים הבולטים שאין לג'אבר.

יש לו גם תכונות טובות, כאלה שהביאו אותו לככב בנוער, להיות קפטן הנבחרת הצעירה ולזכות בכרטיס כניסה לקבוצה הבוגרת. היום הוא לא הראה אף לא אחת מהן. מילא, אם הוא היה נותן בהתקפה את אחת מהמסירות הטובות שלו, שיפצו טיפה על האיבודים – אבל מלבד שליחה אחת טובה לעטר במחצית הראשונה, זה לא קרה בכלל.

כמי שמחבב את ג'אבר, שראה ממנו משחקים מצוינים בעבר ויודע למה הוא מסוגל, קיוויתי בשבילו שהמשחק הזה לא יגמור אותו לגמרי; שלפחות אם נחזור למשחק, הוא יהיה שותף. אבל חזרנו למשחק למרות ג'אבר, ולא בזכותו. אני לא מקנא בו עכשיו – הוא הולך להיקבר שוב להרבה זמן, אם בכלל יישאר בקבוצה אחרי ינואר. לפחות עכשיו הוא – ואני, וכל אחד אחר שרצה לראות אותו משחק – לא יוכל להגיד שהוא לא קיבל את הצ'אנס שלו. לא נוכל גם להגיד שהוא עשה עם הצ'אנס משהו שמצדיק עוד כאלה.

*

מה עכשיו? ננסה לעבור את התקופה הזו. נחזיק אצבעות שהצוות המקצועי יידע להתמודד. אני עוד לא במצב בו אני רוצה שיהיה יותר גרוע כדי שאז יהיה יותר טוב, כמו בשנה שעברה, בה לפעמים לא היה אכפת לי שנפסיד רק כדי שלוי יעוף.

מה שכן משתנה בשבועות האחרונים זה שהמבט שלי מופנה פחות לעבר אזור הספסל, ויותר ויותר לעבר יציע הכבוד. אם עד עכשיו נתתי אמון במאמן ובצוות המקצועי, האמון הזה נפגע. אני כבר לא סומך על היכולות שלהם להביא רעיונות חדשים שיוציאו יותר מהסגל הקיים. עכשיו אני מצפה מהאנשים ביציעים הגבוהים יותר שייכנסו לפעולה. ינואר כבר כאן, ממש עוד מעט, ואנחנו נצטרך חיזוק במקומות הנכונים – חלוץ, קשר יצירתי לשם התחלה, כי חוץ מוורמוט, הסתבר היום, אין לנו אף אחד; ואם כבר מכניסים את היד לכיס, גם קשר אחורי, בלם ולפחות שחקן אגף אחד לא יזיקו. בקיצור, תור – נראה שעכשיו תורך.

ואם המשבר הולך להימשך, לפחות שנעבור אותו עם הנזק המינימלי. שנגיע לינואר כשהמקום השני עדיין בטווח ראייה. לא ציפינו לגמור את השנה הזאת עם אליפות. אבל כמו שמכבי תל אביב נראית בינתיים, לסיים לפניהם זו בהחלט מטרה אפשרית. אם לא לפנק אותנו עם תואר, לפחות תעניקו לנו את האפשרות להסתלבט קצת על הצהובים.