הפועל תל אביב – אנחנו: הרפתקאות בפתח תקווה

אין חוקים.

כלומר יש חוקי טבע, כן, ויש הרגלים, ויש כל מיני דברים שקורים באופן די קבוע ושסטטיסטית צפוי שימשיכו לקרות. אבל סטטיסטיקה היא כידוע סוג של שקר, וגם אם יש 0.00001 שיקרה משהו, אף אחד לא יכול לערוב לכם שלא תיפלו דווקא על שבריר האחוז המסכן הזה. תשאלו את אוהדי לסטר, או קרית שמונה, או – להבדיל – שאפקואנסה.

אין חוקים, אבל יש דבר אחד חשוב שלמדתי בחיים ובינתיים תמיד הוכח לי כנכון: אם אני הולך למשחק של מכבי, יקרו דברים מעניינים. אני יכול ליפול על משחק נורא, או על משחק מדהים, או על משחק משעמם, אבל בטוח שיקרו דברים, והכל יכול לקרות. אם אני נשאר בבית, לעומת זאת, כנראה שלא יקרה שום דבר מיוחד.

ואני אוהב שקורים דברים מיוחדים. לכן היום, למרות שהטרמפ המיועד שלי לפתח תקווה הבריז ברגע האחרון, ולמרות שבשעה שש מזג האוויר נראה כסיכום הולם למדי לשנת 2016, החלטתי בכל זאת לבדוק איך בכלל מגיעים לאם המושבות באפליקציה שבה בודקים איך מגיעים למקומות.

לצד האפשרויות המפתות של לקחת שני אוטובוסים ואז ללכת; או לחלופין ללכת, לקחת שני אוטובוסים ואז ללכת – האפליקציה הציעה לי את האופציה לנסוע עד פתח תקווה ברכב פרטי של מישהו שאני לא מכיר. זאת היתה הצעה מופרכת לחלוטין, ולכן החלטתי מיד לאמץ אותה בהתלהבות. זהו, הולכים למשחק. איך אמר ד"ר סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"? אז לא קראתי את הספר, אבל לא צריך לקרוא ספר בשביל להסכים עם השם שלו. יצאתי.

לא יודע אם הגעתי למקומות נפלאים. אני כן יודע שעכשיו אני יושב על הספה בבית, אחרי ניצחון של הקבוצה שלי בדקות האחרונות, כשאני שיכור למחצה ושבע למדי, ועם תמונה בטלפון שיום אחד אולי תהיה שווה הרבה לייקים, או איך שלא יקראו למטבע הרשתות החברתיות בעוד עשרים שנה. וכל זה, אגב, מבלי להוציא מכיסי אגורה שחוקה.

*

אפרט: הנהג שהציעה לי האפליקציה היה בחור חביב בשם זאביק, רואה חשבון במקצועו. הנסיעה היתה מהירה, נטולת פקקים ובמפתיע גם חינמית, שכן האפליקציה – מסתבר – מעניקה הטבה של נסיעה ראשונה חינם או משהו. זאביק החביב לקח אותי עד קרוב לביתו של חבר שלי טי"ת, שגר בפתח תקווה ושאת המשחק ניצלתי כדי לבקר אותו ואת בנו נו"ן, שזה עתה נולד. טי"ת הצטרף אליי למשחק, ולפניו ישבנו בפאב של האיצטדיון – שם הוא התעקש להזמין אותי לסנדביץ' חזה אווז טעים ובירה, לכבוד יום ההולדת שהיה לי לא מזמן.

במשחק עצמו ישבתי ביציע העיתונאים, וזה יצא נהדר לא רק כי זה חינם (איזה מקצוע!) אלא גם כי זה (שוב) היה קרוב ליציע של אוהדי מכבי, שלא הפסיקו לשיר ולקפוץ כל המשחק – וזאת למרות שהיה די חרא של משחק. ביציע איתי גיליתי גם חבר מהעיתון, אוהד הפועל תל אביב, מה שסידר לי גם טרמפ חזרה הביתה. אחרי המשחק הדי גרוע והניצחון המאוד משמח ישבתי עם החבר מהעיתון ועם חבריו, אוהדי הפועל, בפאב של האיצטדיון (השני, לא זה ממקודם; יש להם שניים שם מסתבר, אולי אחד על כל גול). החברים האלה היו קצת שיכורים ומאוד נחמדים, ולמרות שכרגע הפסידו (אולי בגלל, בכל זאת אוהדי הפועל), ולמרות שהקבוצה שלהם עומדת בפני פירוק (אולי בגלל, כנ"ל) – הם התעקשו להזמין אותי לבירה ולצ'ייסרים.

בקיצור – יצא שעכשיו אני די שיכור, די שבע ודי מבסוט באופן כללי מכל החוויה הזאת. אז תודה לזאביק, תודה (ומזל טוב!) לטי"ת, תודה לאוהדי מכבי, תודה למכבי, תודה לחבר מהעיתון אוהד הפועל תל אביב ותודה לחברים שלו. ד"ר סוס אמנם לא כתב את זה – לפחות לא בשם של הספר – אבל די ברור שמקומות הם נפלאים במיוחד כשהאנשים בהם גם טובים ונדיבים.

*

ובין לבין היה גם ניצחון. וגם הוא, אפשר לומר, היה ניצחון-חינם. כי הוא לא באמת הגיע לנו. תל אביב היתה יותר טובה במחצית הראשונה, אנחנו הופענו למשחק בחצי השני וגם אז לא הרשמנו מדי, ובסופו של דבר השגנו ניצחון די במקרה.

אין יותר מדי מה להרחיב על מה שהלך שם. עושה רושם שכבר אין ממש רעיונות חדשים, הג'וקרים כבר לא עובדים, וכולם בקבוצה כבר מחכים לינואר ולחיזוק שהוא יביא עמו. כן ייאמר לזכותנו: יש קבוצה. אנחנו לא אבודים. אנחנו לא סופגים בקלות. אבל אנחנו גם לא מרשימים. תהליך וכל זה, אתם יודעים.

ובכל זאת ניצחנו. כבר אמרנו שכשמעזים, דברים קורים? אולי הרוחות העזות עשו את שלהן והדביקו את רנה למטה על הקווים בווירוס ההרפתקנות שלי מהיציע למעלה. בדקה ה-65 הוא ראה שלא הולך, ובחר לקחת סיכון, להוציא קשר אחורי ולהכניס במקומו קשר התקפי – לא דבר מובן מאליו במשחק שממילא לא שלטנו בו. וזה עבד. אולי במקרה – אבל עבד פצצה: מחליף אחד מסר למחליף אחר שסידר לנו את הפנדל של השער הראשון, ואחר כך אחד מהם גם כבש את השער השני.

איך אמר ד"ר סוס, "אם יוצאים קורים דברים נפלאים"? הנה, ג'אבר ומוגרבי יצאו, ובאמת קרו דברים נפלאים.

*

זה קצת לא הוגן. ג'אבר כן ניסה ונלחם ועבד. אבל הוא עדיין לא היה טוב. הוא אמנם לא היה זוועתי כמו במשחק הקודם, אבל הוא לא היה טוב; ובינתיים, בשני הצ'אנסים שהוא קיבל, הוא הקל מאוד את ההחלטה על הצוות המקצועי אם להשאיר אותו בירוק.

התפקוד שלו כקשר אחורי לא עוזר. לדעתי הוא יותר 50-50 בואך קשר קדמי. הוא צריך חלק אחורי חזק ועצמאי מאחוריו, כזה שלא תלוי בו, וראינו את זה גם בעונה שעברה – אבל הנה הבעיה: הוא לא מספיק טוב כדי לבזבז עליו עוד עמדה.

אז הוא כן מקבל ממני הנחה על התפקוד הלא מדויק, ובכל זאת, זה לא זה. גם בחלק הקדמי, מלבד מתפרצת אחת טובה שהוא הוציא (זו שהובילה להחטאה של עטר משני מטר על סף המחצית), הוא לא עשה יותר מדי. בסך הכל ג'אבר התאמץ, רצה מאוד ואף מיעט לאבד כדורים (בטח לעומת רעננה) ובא לקבל את הכדור כשאחרים ברחו ממנו – אבל זה לא מספיק. כמו שהוא נראה כרגע, הוא לא ראוי לחולצה שלנו. בעיני יותר בגלל חוסר ביטחון מאשר חוסר יכולת, אבל זה לא באמת משנה. שיצבור קצת דקות במקומות אחרים, זה יעשה טוב לשני הצדדים.

*

אבל אין סיבה להתמקד דווקא בג'אבר. האחרים לא היו הרבה יותר טובים. הרוב גם לא היו רעים במיוחד – קגלמאכר הרביץ לעזרא, כמו שצריך; סאן היה בסדר בהגנה, ובהתקפה כמעט בישל גול לרוקאביצה עם הגבהה מצוינת; נטע רץ כרגיל והשתדל; וגם כל השאר התאמצו. אבל כקבוצה נראינו רע מאוד – בטח במחצית הראשונה – ובעיקר חסרי רעיונות בהתקפה, חוץ מבעיטות של עטר מרחוק. וזה הדבר שצריך לשפר בינואר יותר מהכל: שחקנים שיש להם רעיונות בהתקפה. קהת יכול אולי להיות מצוין כחלק מיחידה שמתפקדת היטב, אבל הוא ככל הנראה לא שחקן שירים על כתפיו את הקבוצה ויוביל אותה; ו-ורמוט לבד לא מספיק, בטח לא עם הנטיה שלו להיפצע (כתבו "ורמוט נפצע" בגוגל. בעצם אולי עדיף שלא תכתבו).

ובכל זאת היו כמה שהצטיינו. אלה אנשי המשחק שלי: עטר, שלמעשה היה האיום ההתקפי היחיד שלנו, וגם עזר לא מעט בהגנה ועשה לחץ טוב (כזה שגם סידר את המצב הכי טוב שלנו; אולי זה ילמד אותו שעבודה הגנתית משתלמת?). אני חייב לציין שהתלונות שלו אחרי כל כדור שלא מגיע בדיוק אליו ממש מאוסות, אבל זה שפשוט ככה הוא, ככה הוא מפרק מתח ועצבים, וצריך פשוט להתעלם – ונראה לי שזה גם מה שהשחקנים האחרים למדו לעשות. בכל אופן, את שלו עטר עשה היום ועשה טוב, לא הפסיק לאיים על השער ואני שמח שהוא קיבל על זה את הגמול (ותודה גדולה לרוקאביצה שהבין עם מי יש לו עסק, ויתר מהר על הפנדל וחסך מעטר ומאיתנו ריב מבזה).

איש המשחק השני שלי הוא ואליינטה. מארק עושה עבודה גדולה כבר שנה שניה ברציפות, ובניגוד לדקל – שכל פעולה הגנתית שלו היא באיזו הקרבה עצמית הירואית סטייל נגיחה בזינוק מהקו ברגע האחרון  – מארק עושה את העבודה שלו בשקט. נראה שמהבורות שדקל יוצא מהם בגבורה, ואליינטה פשוט נמנע בזכות החוכמה שלו, ויותר מזה – הוא מונע גם מאחרים ליפול אליהם. בכלל, ואליינטה הוא אחד השחקנים האהובים עליי במכבי, ואני מאוד מקווה שהוא יישאר פה גם כשהאיסלנדי או מישהו אחר יגיע.

מצטיין נוסף הוא ורמוט, שעושה בעשרים וחמש דקות מה שכל הקבוצה לא הצליחה לעשות בשני משחקים ורבע בלעדיו. כמעט כל נגיעה שלו בכדור היא סופר-אינטליגנטית, ובכל פעם שהכדור אצלו אתה יודע שמשהו יוצא דופן עשוי לקרות. הלוואי שמצא אצלנו בית ושיישאר בו עד הסוף (בלי קשר, אני גם אוהב את הכנות שלו בראיונות).

*

אבל מעל כולם היום, ואולי בכלל העונה – עמרי גלזר. היום הוא הציל אותנו כמה פעמים מפיגור מוקדם – שבכלל לא בטוח שהיינו יכולים לחזור ממנו. הוא שקט, עירני, שולט ברחבה, וירטואוז בזינוקים ומלא ביטחון ביציאות לכדורי גובה, גם לאלה שהוא מפספס, ויש כאלה, וזה בסדר, יש עוד מה לשפר ויש עוד הרבה זמן לעשות את זה.

האיש הטרגי בהקשר גלזר הוא כמובן לויטה, שעד שסוף סוף קיבל צ'אנס בקבוצת צמרת, נאלץ לראות בכיליון עיניים מהספסל איך איזה ילדון תופס את מקומו. אבל ככה זה. יום אחד לויטה יוכל אולי לספר שהיתה תקופה בה עמרי גלזר הגדול היה השוער המחליף שלו.

יאללה, ואצק חוזר, וינואר מגיע. ממש עוד מעט, עניין של שבוע וחצי.

*

הקיצר, אחרי המשחק אני יושב לי עם אוהדי הפועל תל אביב בפאב של האיצטדיון, שותה בירה וכותב לעצמי בטלפון הערות על המשחק, שאוכל אחר כך להרחיב בפוסט. וכמו שאני מסיים לכתוב את ההערה על גלזר, החבר מהעיתון מסמן לי להסתכל אחורה לעבר הכניסה. לפאב נכנס לא אחר מאשר עמרי פאקינג גלזר. ממש כאילו זימנתי אותו לשם עם ההערה שכתבתי עליו. הוא לא בא לבלות כמובן (לא שיש בזה משהו רע, לגמרי הגיע לו, אני רק לא יודע אם הוא בגיל שכבר מותר לשתות) – פשוט המשפחה שלו וכמה חברים, ליתר דיוק חברות, ישבו שם וחיכו לו אחרי המשחק.

שיכור קלות ומבסוט כלוט ניצלתי, כמובן, את ההזדמנות, ועשיתי איתו סלפי. נראה לי שבעוד עשרים שנה מאוד אתגאה בתמונה הזאת.

*

טוב, זה שקר. אני מאוד גאה בתמונה הזאת כבר עכשיו. למעשה, אני מתכוון להוציא עכשיו את הטלפון, להסתכל עליה שוב, לטפוח לעצמי על השכם על ההרפתקנות הנועזת שהפגנתי היום – וללכת לישון.

***

לבקשת המגיב מנטיסה, הנה התמונה (כלומר פרט ממנה, התמונה שווה הרבה יותר מדי מכדי שאשחרר אותה ככה לרשת!)

dav

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על הפועל תל אביב – אנחנו: הרפתקאות בפתח תקווה

  1. מתי הגיב:

    אחחח. אפשר להתחיל את היום. אני מקווה שגם כשאני אצא החוצה הבוקר יהיה לי נפלא כמוך וכמו דוקטור סוס.

    Liked by 1 person

  2. מנטיסה הגיב:

    רוצים לראות את התמונה 😁

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      מוכן לתת פרט. מוסיף לפוסט.
      אגב הוא לא כזה גבוה ואני לא כזה נמוך (כלומר נמוך אבל לא כזה). אני יושב על כיסא בר והוא עומד

      אהבתי

  3. אלעד הגיב:

    בוקר טוב. כתיבה נהדרת כרגיל (-: ג'אבר עטאא לא מכעיס אותי כי הוא שחקן בינוני עוד מהנוער (וזה לא משנה אם הוא 50/50 או 60/40) וחי בקבוצה הבוגרת בגלל הרצון לקדש את המנטרה ש"יש לנו שחקני בית בבוגרים". ואגב, גם גוזלן ואפילו רייאן הם משהו שיכול להשתלב מצוין בנצרת עלית או נס ציונה. מי שמתחיל לעצבן אותי זה מולנסטיין. מאז שהטחת בפניו שהוא לא בא מוכן לדרבי אני מתחיל לטפח מחשבה שתור הביא את ברל כצנלסון לכיתת מופ"ת. הוא אולי מלטף , אופטימי חסר תקנה, פילוסופי ותיאורטי, ונראה שיש מצב רוח טוב בחדר ההלבשה, אבל רבאק – אתה לא יכול לשחק בלי קישור משמעותי כבר שלושה ארבעה מחזורים ולחיות רק על ההברקות של עטר או בריאות שרירי הגב של ורמוט. מאידך, צריך להיות הגון כלפי קרלסן ולהודות שהשחקן היחידי שרוני נתן לו להביא הביא (אבו עביד ומוגרבי היו קומבינות של רוני, ומוסא וקהת באו כי שחר לחץ עליו) הוא שחקן ענק וביטל את חן עזרא כאילו הוא ילד בן חמש עשרה.
    המשחק מול סכנין יהיה לטעמי משחק מפתח. היא קבוצת חוץ ממושמעת, ואם ננצח אותה, נייצר פער מגוש ביתר-קש-רעננה ונצבור בטחון לקראת שני משחקים משמעותיים מול אלה שמעלינו. חג חנוכה שמח

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה רבה אלעד.
      שמע. קודם כל אני לא זוכר את ג'אבר מהנוער, איכשהו הוא פתאום הופיע לי בבוגרים בלי שאראה אותו לפני. אבל הוא היה לא רע בכלל ואפילו טוב. כשחקן צעיר הוא הפגין ביטחון מההתחלה ונתן משחקים לא רעים במכבי. את זה ראיתי במו עיני. לא נפל מוותיקים ומנוסים ממנו שהיו בהרכב. ואני מאוד לא אוהב את מה שעושים לו עכשיו. יש לו המון נסיבות מקלות – הוא היה פצוע כמה פעמים והרבה זמן, הוא נזרק להרכב אחרי שיובש הרבה זמן, ומצפים ממנו לעשות הרבה מאוד – לעצור יחד עם נטע את ההתקפות של הקבוצות האחרות וגם לנהל את המשחק של הקבוצה – משהו שקהת, על תגית המחיר שלו וכל הוואג'אראס לא מצליח לעשות למרות שהוא מקבל שוב ושוב את הקרדיט בהרכב. אז אני חושב שקצת מגזימים עם הביקורות עליו. אי אפשר לשלוח חייל כמעט לבד למערכה ולצפות שהוא יוביל את המחלקה לנצח בקרב. אבל זה ההרגל הישראלי (בעצם אנושי, אבל בישראל אוהבים את זה במיוחד) לצוד מכשפות ושעירים לעזאזל ולהטיל עליהם את כל האשמה, כשאחרים – "חביבים" יותר ובעלי יותר מליצי יושר – מקבלים הגנה וסבלנות (ראויות! הייתי שמח אם כולם היו מקבלים אותן).
      האבינג סייד דאט – כן, ג'אבר לא מספיק טוב, בטח לא כרגע. וצריך להתרענן במקומות אחרים. יותר מאשמח אם יחזור משופר ועם יותר ביטחון.
      עכשיו באופן כללי – אני מנסה לא לחפש אשמים, רנה או תור או רוני לוי. אני מאמין בכל ליבי שכולם מנסים לעשות את הטוב ביותר עבור הקבוצה, כי כאנשי מקצוע שזו פרנסתם וזה שמם הם מבינים שהצלחת הקבוצה היא הצלחתם. למולנסטין אין כנראה מספיק שחקני קישור טובים, ואנחנו יודעים שהוא לא חושש לנסות ולשנות. יש לנו קישור הרכב ראשון מצוין על הנייר, בעיני – ואצק, נטע, ורמוט, רוקאביצה, קהת ועטר – אבל אין מספיק תחרות ועומק, ואם קהת בתקופה פחות טובה וגילי או ורמוט או ניקיטה פצועים, אין מחליפים, וזו בעיה קשה. ובכל זאת הצלחנו לנצח ואנחנו כתף אל כתף עם מכבי תל אביב. אז וואלה, עוד חיזוק נכון, ונראה שעושים צעדים נכונים, וכבר נהיה יותר טובים. את האופטימיות של מולנסטין אני כן אוהב, עם זאת (אולי כי זו גם הגישה שלי בחיים). ולדעתי מאמן צריך להיות אופטימי, לדעת להרים את החניכים שלו ולשדר ביטחון תמיד.
      חג שמח (: תמשיך להגיב, אני נהנה לקרוא את התגובות שלך.

      אהבתי

  4. פרלה הגיב:

    הסטטיסטיקה מתנפצת אל מול מיני מפגשים אקראיים שכל מאיתנו משתתף בהם לאורך חייו.
    דוגמא לכך חוויתי בשבוע שעבר בו נתקלתי ברומא בשבוע שעבר שהוביל אותי למשחק באולימפיקו בין רומא למילאן.
    בשבןע שעבר לא איימנו על השער עד הדקה ה60. אמש הבעיטה הראשונה לשער היתה בדקה ה40 ואחרי 5 דקות הגיע האיום השני.
    במחצית השניה הוספנו עוד 5 איומים ובשניים מהם כבשנו.
    צריך פשוט להתחיל לשחק בצורה יותר ממוקדת בדקה הראשונה.
    כשסאן לא יתפוס מקום בקישור וואצק יעלה במקום עטא נהיה מספיק התקפיים ונוכל להיות חדים יותר.
    המגינים חייבים להיות משמעותיים בחלק הקדמי.
    שלב לימוד החומר עומד להסתיים בינואר ויש ציפיה סקרנית להמשך.
    איזה כיף זה לנצח.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      נכון. זה כיף גדול. מרים את כל שאר הדברים קצת יותר למעלה.
      (נראה לי שחסרה לך מילה איפשהו שם – במה/מי נתקלת ברומא?)

      אהבתי

      • מתן גילור הגיב:

        מה לא הבנת? הוא נתקל באולימפיקו :)

        Liked by 1 person

        • הופמן הגיב:

          ככה פתאום באמצע הרחוב? מפחיד!

          אהבתי

          • פרלה הגיב:

            הזמנתי טיסה ומלון ברומא לפני כחודש.
            זו היתה הפתעה לאשתי שסיימה סוג של גיבוש בן שבוע לקפיצת מדרגה מקצועית גדולה מאד.
            חודש החזקתי את עצמי לא לספר לה על הנסיעה הצפויה וכן נמנעתי במפגיע מבדיקת לוח משחקי הסריה A על מנת למנוע הטלת רבב במניעי הנסיעה שלי.
            את השאטל משדה התעופה למלון חלקו עימנו זוג ישראלים מנתניה (מקום מגורי משפחתה הענפה מאד של אשתי) והתברר שיש לבחור ולבחורה היכרות קרובה עם 3 מתוך 8 אחיה ואחיותיה של רעייתי. עד כאן זה סיפור ישראלי נפוץ.
            כאן הבחור שואל אותנו אם, במקרה, אנחנו בקטע של כדורגל כי במקרה הוא מתעסק בזה קצת ולמחרת באולימפיקו מילאן מתארחת מול רומא. כאן אשתי הרימה ידיה ואמרה שאין לה כוונה להתעמת עם ההשגחה העליונה. והלכנו כולנו למשחק.
            לך תסמוך על הסתברויות סטטיסטיות.

            Liked by 1 person

  5. מבסוטון הגיב:

    מסכים עם מה שאמרת. פרט להנחה שאתה נותן לעטאא.
    אגב, לא אמרת מילה בנוגע לפלט – היה נוראי אתמול. המשחק שלו היה ממש כבוי, וכשטקטיקטת המשחק שלך היא להעיף כדורים ארוכים לפלט שיוריד אותם לקשרים – זה לא עובד. אתמול הוא השתלט על כדורים כמו ילד מהנוער – כל מסירה, אפילו על הקרקע, ברחה לו מטר וחצי מהרגל.
    וכשפיבוט פלט לא עובד, וגילי בחוץ, עטאא בפנים – אין שמץ של סיכוי להנעת כדור טובה.
    לפני חלוץ ובלם, חייבים קשר. עושה משחק. לא עוד דריבליסט שרץ על הקווים, מישהו שיודע לשחק עם הכדור על הקרקע, למסור כדורי עומק, להכניס את המגינים למשחק ההתקפה. יאללה כבר, ינואר הגיע.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      נכון מאוד – זה מה שהתכוונתי כשכתבתי "שחקנים שיש להם רעיונות בהתקפה", אם זה לא ברור בטקסט. ואם אין תותח רציני ברמת גילי-בז'צ'ק-פראליה, שיביאו מצידי את ז'ורז'יניו (שפחות מבריק מבחינת ראיית משחק, אבל יכול להבקיע).
      ונכון גם לגבי פלט. היה חלש. אנחנו כבר יודעים שהוא לא באמת פיבוט, הוא דווקא טוב כשהוא עושה את הדברים האחרים, ולאו דווקא את מה שמצפים ממנו בגלל איך שהוא נראה. אבל הוא צריך שיכניסו לו כדורים, שירימו לו טוב, שיבעטו לשער כדי שיוכל לעוט על הריבאונד. הוא לא עטר שיסדר לעצמו מצב.
      [עוד לגבי ג'אבר (כי אני רואה שזו שיחה שמעניינת הרבה אנשים גם בטוויטר): יש בעיה בגלל סוג השחקן שהוא. הוא לא פליימייקר טהור, בטח לא בליגה של ורמוט וגם לא של דור מיכה. ומצד שני הוא גם לא קשר אחורי, הוא לא יכול לעצור התקפות, בטח לא לגרזן אותן ברמות של אוגו ואפילו לא של ואצק. הוא משהו באמצע כזה, כאמור לדעתי 50-50 עם נטייה התקפית יותר. אם הוא מזכיר לי מישהו בסגנון שלו, אז הוא דומה לגולסה. שחקן שיידע לחלץ כדורים ולהוציא אותם קדימה, אבל אל תבנה עליו שיחזיק לבד את האמצע וגם לא שינהל את משחק ההתקפה. אצלנו הוא הכי דומה בסגנון לואצק, רק שקמיל יותר טוב ממנו גם בהגנה וגם בהתקפה.
      למה אני כותב את זה? כי אני חושב שאם היינו רוצים לראות מה הוא באמת יכול לתת – בהנחה שהחלודה תרד עם הזמן והביטחון יחזור עם המשחקים – צריך להציב אותו *לצד* ואצק ונטע, ולא במקום אחד מהם. כלומר כשנטע אחורי, וג'אבר וואצק זה ליד זה, מתחת לורמוט. ובמילים אחרות – מי שצריך לצאת מההרכב בשביל זה הוא קהת.
      זה לא יקרה, וזה לא נורא – קהת יותר חשוב כרגע למערכת ובצדק. ושוב, ג'אבר גם לפחות כרגע לא מספיק טוב בשביל המדים שלנו. אבל אני חושב שכל תפקוד אחר שלו עושה לו עוול].

      אהבתי

      • מבסוטון הגיב:

        וואו… +1 על בז׳צ׳ק… שחקן מצויין שהגיע אלינו בתקופה גרועה.
        בנוגע לעטאא – אתה קצת סותר את עצמך. מצד אחד אומר שהוא לא יכול לעצור התקפות, מצד שני שהוא מזכיר לך את גולסה על חילוצי הכדור שלו (אבל אולי זה רק אני וכמה שעות רצופות של ישיבה במשרד תחת אורות הניאון). בעיניי הוא 50-50 ישראלי קלאסי – בינוני בהגנה, חלש בהתקפה.

        Liked by 1 person

        • הופמן הגיב:

          כרגע הוא לגמרי כזה (:
          גולסה פשוט יותר טוב ממנו. אבל גם גולסה מתופקד אחורה מדי לטעמי. שניהם יכולים לחלץ כדורים (לגבי ג'אבר, יכול להיות שהפציעות קצת גרמו לו להירתע מקרבות חזקים מדי. זו לא "הנחה", להיפך), אבל שניהם לא יכולים להחזיק קישור אחורי לבד.

          אהבתי

  6. יניב הגיב:

    מסכים עם הכל ובמיוחד ההבנה שקצת ויתרנו על כדורגל במשחק הזה ועברנו לטניס זוגות – דקל/ואליינטוש לעטר/פלט. מה ששוב מחזיר אותי למחשבה המטרידה של למה הצוות מחפש חיזוק לכל עמדה במגרש, כשאין שום תחליף ראוי לגילי. מסתבר שקהת לא יכול להיות בעמדה הזו או שמכבי קצת גדולה עליו כרגע, וזה בסדר ועוד יכול להשתנות, אבל כרגע אין לנו כלום באמצע והאגפים יבשים, אז נשאר טניס.

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s