אנחנו – בני יהודה: נשל הנחש

נכון, התוצאה ישנה ומוכרת, ומבאסת. אבל נדמה לי שבכל זאת ראינו הערב מכבי קצת אחרת.

אולי זה ניתוח שאיבת השומן המאסיבי שעברנו השבוע; אולי זה היום האחרון של השנה, שמעורר תחושות של התחדשות. אולי זאת רק היריבה העלובה. ואולי זה הגשם, שעשה אווירה וריח של חדש באוויר. אבל אני יצאתי אופטימי מהמשחק היום. אפילו שרקתי לעצמי את "כל דקה ודקה" כל הדרך חזרה. ולרוב לא סביר שתמצאו אותי שורק לעצמי אחרי תיקו ביתי נגד בני יהודה.

אם רק הייתי מרגיש ששיחקנו טוב ולא היה לנו מזל ולכן הוצאנו תיקו מול בני יהודה בבית – סביר שהייתי מתבאס. כי כאלה כבר ראיתי ממכבי, ובמבחן התוצאה, שהוא הקובע – נכשלנו. אבל אני מרגיש משהו אחר. שמשהו כן משתנה במכבי, וכל מה שצריך זה סבלנות. המון סבלנות. אבל רק סבלנות.

*

מה משתנה? קודם כל, נפטרנו מכמה שחקנים שהגיע הזמן להיפטר מהם. חלק מהשחקנים האלה הם שחקנים טובים ויכולים להיות גם מצוינים, במקום אחר או בזמן אחר – אבל עכשיו, אצלנו, זה פשוט לא עבד, ואני חושב שהפרידה הזאת טובה לכל הצדדים.

וניסינו כמה דברים חדשים. שחקנים חדשים, ובמיקומים חדשים, ובמערך קצת אחר. וזה נראה טוב. צריך וחשוב להכניס בכל מקום את ההסתייגות – זו היתה רק בני יהודה. אחת הקבוצות החלשות בליגה. ולכן צריך לשים * על המשחק הלא רע שלנו. ובכל זאת.

*

האמת, לצוות המקצועי היה הרבה מזל לקבל השבוע את בני יהודה. יכול להיות אפילו שאם זו היתה קבוצה יותר חזקה, היו דוחים את כל השינויים לפחות בשבוע אחד. אבל במועדון ידעו שאם יש משחק שאפשר להסתכן ולהמר בו על ספסל רזה ועל שינויים דרמטיים במערך, זה זה. פשוט אי אפשר להפסיד לבני יהודה הזאת. נדמה לי שהיא בקושי הגיעה להזדמנות אחת.

ובכל זאת היא כבשה שער. ואולי טוב שכך. כי אולי אם היינו מנצחים, מישהו עוד היה חושב שבריק זה מספיק. זה לא.

*

זה נראה כאילו קיבלו בקבוצה החלטה ברורה – להעיף מהקבוצה את כל מה שהוא לא טוב מאוד, ולהשאיר רק את הטוב מאוד, עם יוצאים מן הכלל פה ושם במקומות שיש לנו בהם חורים (בתקווה שגם אלה יטופלו במהרה).

אז מוסה עף וריאן ומשומר וג'אבר וגוזלן ומוגרבי עפו, כשהספק היחיד, נדמה לי, הוא לגבי מוגרבי, שאולי יכול היה לתרום מהספסל. לדעתי, ודווקא האמנתי בו בהתחלה, הוא לא נתן יותר מדי סיבות לחשוב שהוא יכול לספק משהו כזה. אני מעדיף כבר לראות באגף את זנטי, שהראה ניצוצות של שחקן לא פחות טוב במעט ההזדמנויות שקיבל.

ואז, הרעיונות שנוסו היום, שהיו לכל הפחות מעניינים. לא יודע לגבי אבו עביד – אני לא חשבתי שיש בו משהו שמצדיק את ההישארות שלו בקבוצה, אבל מי אני; הצוות המקצועי יודע טוב ממני – וממילא הניסויים בהגנה הם עד שיגיע הבלם החדש. נראה שהחסרונות של איאד קשורים בעיקר לביטחון העצמי שלו: או הרחקות גרועות של חוסר ביטחון והחזרות דרדל'ה לשוער שעושות התקפי לב, או ניסיונות זחוחים של עודף ביטחון לעבור שחקנים, שכמעט סידרו היום שער לכתומים. מלבד זה היה לו משחק סולידי (*בני יהודה, על חלוציה הגרועים). מה שכן יש לו, ואין לבלמים האחרים שלנו, זו מהירות. אני מניח שמייעדים אותו לספסל, אולי כחילוף ראשון בהגנה, אולי כי הוא בניגוד לחבשי יכול לשחק גם מגן. ווטאבר. נמשיך לחכות לאיולפסון.

אני מבין שבונים על סאן כמגן שמאלי. ובכן, בכל הקשור להתקפה הוא בהחלט שדרוג למוסה. יש לו יותר תעוזה מלמריו, והוא גם מרים בסדר גמור – כמעט כל ההגבהות שלו היום היו טובות עד טובות מאוד. וזה מצטרף לגארי בצד השני, שגם אם הוא לא יותר מבינוני בהתקפה, עדיין ההרמות שלו לא פחות טובות משל כל קיצוני אצלנו. יוצא שהתקפית, יש לנו מגנים לא רעים; לראיה – למרות שכל השלישיה הקדמית במערך שלנו היתה מורכבת היום משחקנים שסוחבים לאמצע, היה לנו משחק אגפים לא רע בכלל – החל בפריצות של גארי וקמיל במחצית הראשונה, ועד להזדמנויות שהגיעו מהאגפים במחצית השניה, כולל ההרמות הטובות של סאן, וכולל הבעיטה של עוואד לקורה. וזה מרענן: משחק אגפים טוב זה בהחלט דבר שחיכינו לו השנה.

ההגנה של סאן, לעומת זאת, לא משהו לכתוב עליו הביתה. עם כל העליבות של *בני יהודה, עדיין הוא איבד את השחקן שלו לפחות פעמיים. וגם הקרן שהובילה לשער שלהם הגיעה מטעות שלו, נדמה לי. אז לא יודע. אולי אם יעבדו איתו היטב, יהיה אפשר לשפר את זה. אני כן מחבב אותו, חושב שהוא בינתיים ההפתעה הגדולה שלנו העונה, ושהוא משתפר כל הזמן. האם הוא שווה הרכב ראשון? אני לא בטוח. אבל מי שואל אותי.

*

עכשיו, ואליינטה כקשר אחורי זה כבר רעיון ממש מעניין. מארק אמנם מעט צנום, אבל זה לא משנה. הוא עיקש והוא חכם והוא קורא מעולה את מהלכי היריבה, ומעבר לכך – נראה שהוא גם לא מפחד למסור קדימה ולהתחיל התקפות, ולא מרבה לאבד. לפחות היום – *בני יהודה – עם העזרה של ואצק ובריק, זה היה מרכז שדה לא רע בכלל.

אח, ואצק. התגעגעתי לאלגנטיות שלו, לשקט שלו, לחוכמת המשחק. לא רק העבודה ההגנתית הטובה, אלא גם ובעיקר התנועה החכמה והבלתי פוסקת בהתקפה. הוא מוסר כדור ומיד מתפנה לקבל אותו שוב. לא רואים דברים כאלה בארץ. כן הייתי רוצה לראות אותו נכנס יותר לרחבה ומאיים יותר על השער. מאמין שגם זה יקרה.

יניב בריק לא הרשים אותי במיוחד. אני לא ממש מכיר אותו ולא ידעתי למה לצפות, אבל מול *בני יהודה גם לא היו לו מבחנים קשים מדי. במעטים שהיו לו הוא נראה שחקן קשוח, לא מפחד ממאבקים, דינמי ובטוח בעצמו. האם הוא הקשר שאנחנו צריכים? ספק גדול. אבל לכל שחקן בית טוב מגיע צ'אנס. זאת הפריבילגיה של שחקני הבית.

כאן אנחנו מגיעים לעמדה שהיא הבעיה הגדולה שלנו, ושלדעתי אנחנו זקוקים בה לחיזוק בדחיפות: עוד שחקן יצירתי לפני החלוצים. לבאר שבע יש את מליקסון, בוזגלו, וואקמה ועכשיו גם את מיכאל אוחנה המצוין. לתל אביב יש את בן חיים, את סקאריונה, את דור מיכה ואת מדוניאנין. ורק לנו יש את גילי ורמוט ו… זהו. וכמה שגילי טוב, לבד הוא לא מספיק.

[והוא טוב. הוא לא סתם טוב, הוא אדיר. מתחילת העונה הוא מחזיק את הקישור ההתקפי שלנו כמעט לבד, ואם היה נדמה לי שהוא גם קצת השתפר העונה בקטע של ההיעלמות במהלך משחקים – אז היום ראו את זה היטב. גם מחצית ראשונה מצוינת (איזה כדור לעטר!), ובמחצית השניה, בדיוק כשהיה נדמה שהוא מתחיל לדעוך באופן ורמוטי להפליא, הוא מיד הוכיח שהוא עדיין כאן עם גול, גול גדול, טכני, ולא פחות חשוב – גול של נחישות. וגם משם עד הסיום – הוא בא לקבל את הכדור, הוא הפגין מנהיגות, הוא הפעיל את האגפים, הוא ניסה להכניס כדורים לחלוצים וגם לבעוט בעצמו. ובעיקר – הוא לא ברח מאחריות. אם זה גילי החדש, אני נותן לו עכשיו חוזה בקבוצה עד סוף הקריירה].

הבעיה היא כמובן קהת. מה אפשר להגיד. הוא כזה חמוד, והוא לא רק רוצה ומשתדל – הוא באמת עושה תנועה יפה ומגיע להזדמנויות ומנתר נהדר. אבל זה פשוט לא קורה. בכל משחק אנחנו אומרים שאולי הפעם זה יקרה, ובינתיים זה עולה לנו במשחקים. אני חושב שאם באמת מביאים שחקן יצירתי נוסף – וחייבים להביא – קהת הוא זה שצריך לשלם את המחיר ולרדת לספסל. מי יודע, אולי דווקא מדקות של אנרגיה כמחליף הוא יוכל לתרום שערים ולצבור שוב ביטחון.

אני לא כועס על עטר בגלל הפנדל. קורה. הוא לא בעט רע. אם כבר, אני כועס עליו יותר בגלל ההחמצה במחצית הראשונה שהיתה יכולה להפוך את המשחק הזה לניצחון קל שלנו. אלה דברים שעטר צריך להכניס בעיניים עצומות.

וגם עוואד הספיק לעשות לא מעט כשנכנס. בקיצור, הבנתם כבר. יצאתי אופטימי.

*

זהו. התוצאה מוכרת, גם הבוז של הקהל (טוב שיש את הצפוני שידע להרים את השחקנים ולהודות להם לפחות על המאמץ). אבל –

אם השבוע הקבוצה התחילה להשתחרר מעור הבינוניות, שתחתיו חיינו הרבה יותר מדי זמן – לי לפחות היה נדמה היום שמתחת לקבוצה של העור אשר יבש, כבר אפשר לראות את הקבוצה החדשה שמגיחה. זו שאולי איתה נגיע, סוף סוף, למחוז חפצנו.

לא יודע. אולי אני סתם נאיבי. ואולי זה רק הגשם, ואולי ה*בני יהודה.

אבל אני אופטימי.

2017 טובה לכולנו.