קרית שמונה – אנחנו: פוסט שנראה כמו הקבוצה

איכשהו התרגלתי שבכל עונה שלנו מגיע איזה משחק שבמהלכו אני מפסיק לקוות שננצח ומתחיל לקוות שהתבוסה תהיה יותר כואבת, כדי שהמאמן יתפטר/ יפטרו את המאמן (- הסיבה הרציונלית), או כדי שכל מי שלובש ירוק במועדון הזה יחוש את הכאב, הבושה והמבוכה שאני חש (- הסיבה האמוציונלית, וכנראה האמיתית).

אז היום זה היה המשחק הזה.

ב-1-0 עוד קיוויתי שנשווה וננצח. ב-2-0 כבר לא, כי מה זה ייתן לנו בעצם: זה רק יגרום למולנסטין להיות מרוצה מעצמו ולאנשי המועדון לחשוב שהוא טוב מספיק (הוא לא). על ה-3-0 כבר שמחתי, אתם יודעים, השמחה המרירה הזאת, המקבילה השקטה והביתית של להריע באיצטדיון לשחקני היריבה.

איפשהו אפילו קיוויתי שיהיה 4. כי חייבת להיות איזושהי תוצאה שתגרום לרנה לשים את המפתחות. מצד שני, יכול להיות שלא. מהדברים שהוא אומר נראה שהוא נאחז במשרה, כלומר בחוזה. ולפי התשובה שלו בשבוע שעבר ("אם אתפטר אחרי ההפסד, זה יהיה לוזרי מצידי"), המצב רק החמיר – כי מהלוגיקה שלה עולה שככל שההשפלה תהיה גדולה יותר, כך רק פוחת הסיכוי שהוא יילך.

אולי אנחנו צריכים לנצח את מכבי תל אביב כדי שהוא יעזוב. כי בעיניו, מסתבר – והראייה העקומה הזו לא ממש מפתיעה, לאור איך שהקבוצה שלו נראית – מאמן צריך להתפטר רק אם הוא מנצח. תזכירו לי לבדוק אם זה קורה, כשננצח.

*

אם זה אי פעם יקרה, הכוונה. פתאום קשה אפילו לדמיין איך זה קורה, אפילו איך גול שלנו קורה: שכדור שנבעט מרגל שחקן שלנו חוצה את קו השער, שהשחקנים שלנו חוגגים. ופתאום כל קבוצה שמשחקת נגדנו נראית כמו פאר היצירה. כל תומר קשטן וקובי רפואה נראים פתאום כמו פרגוסון וקונטה, כל שלומי אזולאי נראה כמו לבנדובסקי.

ואני לא חושב שזו אשמת השחקנים שלנו. אין לי ספק שאיך שהם נראו היום, ובכלל לאחרונה, זה עניין של מאמן, ושל ביטחון. אין לזה שום קשר ליכולות שלהם או לרצון שלהם. אותם שחקנים ששיחקו היום יכולים לנצח קבוצות גדולות. אבל הביטחון שלהם בקרקע, האמונה שלהם בעצמם בקאנטים, וככה זה נראה.

וזה די מפתיע, בהתחשב באנרגיות החיוביות שלפי התיאורים רנה מחדיר בהם. אם ככה הם נראים עם אנרגיות טובות, כמה נפסיד לקרית שמונה כשהם יהיו בדיכאון?

אז אולי אנרגיות טובות זה פשוט לא מספיק. אולי צריך גם לדעת לאמן. כמו שזה נראה, גם את מה שמולנסטין יודע – ואני נותן לו את הקרדיט שהוא כן יודע כמה דברים – הוא פשוט לא מצליח להעביר לחניכים שלו.

(וזו האפשרות הטובה. כי האפשרות הפחות טובה היא שככה הם נראים כשהם כן מבצעים את ההוראות שלו. ואז באמת לא ברור מה הוא עוד עושה פה).

סתם דוגמה אקראית: נדמה לי שפעם ראיתי כדור ארוך של דקל קינן שאשכרה הגיע ליעד שלו (אני לא בטוח אם זה יצר מצב עבורנו – אבל הוא הגיע). חוץ מהפעם ההיא, לא זכור לי שזה קרה. אז למה דקל ממשיך בכל משחק ומשחק להמשיך לבעוט כדורים ארוכים קדימה? למה לא אומרים לו להפסיק עם זה, למען השם?

(יודעים מה, וגם אם מישהו חייב לבעוט את הכדור קדימה כי אין מי שיבוא וייקח את הכדור ממנו – שזו בעיה בפני עצמה – למה לא לתת למישהו אחר להעיף את הכדורים האלה? אפילו סתם בשביל הגיוון! שיהיה יותר מעניין לצופים! שאיולפסון יבעט לטיזינבי מדי פעם! ששי בן דוד יעשה את זה! שתהיה חלוקה שווה של הטיפשות! למה להפיל הכל על שחקן אחד? לא ברור לי, לאבד כדורים בבעיטות חסרות סיכוי זה מהחובות שבאות עם סרט הקפטן?)

*

מקצועית, אני לא רואה מה אפשר להסיק מהמשחק הזה. התוכנית לבוא באטרף וממש לנסות להשיג את הכדור היתה חדשנית ומרגשת, חבל שהצליחו להתמיד בה לאורך לא יותר מדקה וחצי. כמו כן, זה אחלה שמביאים עוד חלוצים, אבל אולי כדאי שיביאו גם מישהו שימסור להם. כי היריבות כבר הבינו שכל מה שצריך לעשות זה לסגור את גילי ואנחנו הופכים לציקלופ שהוציאו לו את העין.

וכן, שיחקנו עם מחליפים וזה. זה היה מבחן טוב עבור הספסל שלנו. ומהמבחן הזה למדנו שהמחליפים שלנו (רוקאביצה, קהת, דקל, זנטי, חבשי) והמחליפים של המחליפים שלנו (אבו עביד, בן דוד, עוואד, גורפינקל, בריק) מקבלים בראש מקרית שמונה. זה מבאס, כי גם המחליפים שלנו צריכים לנצח את קרית שמונה, עם כל הכבוד, או לפחות לאתגר אותה. אבל זה לא ממש משנה. אלה לא השחקנים שיהיו בהרכב שלנו משבוע הבא, ובטח לא בשנה הבאה.

מה שכן משנה זה שאם לא יהיה על הקווים ובחדר ההלבשה ובאימונים מאמן שיידע להדריך את השחקנים איך לשחק, אז גם עם שחקנים אחרים נראה בדיוק אותו דבר. לא חבל על כל הכסף?

חבל מאוד. לפחות אני לא מוציא את הכסף. אני די בטוח שאת מי שמוציא את הכסף, ואת מי שנותן לו את הכסף להוציא, זה מטריד לא פחות ממני. והם בטח לא ירצו לבזבז את הכסף עוד שנה. ובזה אני מתנחם.

*

יאללה, נשאר להילחם על אירופה. אני בעד לתת לשחקנים את הכדור ולהגיד להם בשקט, בעברית, שלא יקשיבו למאמן, ויעשו רק מה שדמארי וגילי אומרים להם. מבטיח לכם שיותר גרוע זה לא ייראה.

והעיקר, לא להתייאש כלל. אנחנו נהיה טובים. לא היום, וכנראה שכבר לא העונה, אבל נהיה טובים. למה? כי בסופו של דבר, מאמצים משתלמים ועבודה משתלמת, גם אם לפעמים לא רואים את זה בדרך. ויש מי שעובד במועדון. אם לא על הקווים אז במשרדים.

*

אני קורא שוב את הפוסט, ונראה שיצא קצת מבולבל הפעם, ובלי שורה תחתונה. לא נורא, זה משקף להפליא את מצב הקבוצה. שהפעם הם ירימו אותנו ולא אנחנו אותם, מה קרה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

28 תגובות על קרית שמונה – אנחנו: פוסט שנראה כמו הקבוצה

  1. מתי הגיב:

    אני כל כך מתוסכל שאין לי מה להגיד חוץ משייזדיינו.
    מתי אני יודע שהמצב ממש גרוע? כשאני שלא מחזיק מעצמי מי יודע מה מבין בכדורגל, רואה דברים ומבין שככה לא צריך לשחק כדורגל. כמו כניסה לשטחים מתים שפשוט אין אותה במכבי. והיו לנו היום כמויות של שטחים מתים באמצע שפחדתי שהחיזבאללה יקלוט אותם ויעשה לנו מארב.

    Liked by 1 person

  2. אלעד הגיב:

    הולנדי מעופף : המשחק הזה באופן ספציפי לא הפתיע, כי זה היה סטטוס שפל הסגל הכי גדול שלנו בעשור האחרון.
    הבעיה ממשיכה להיות העובדה שמולנסטיין מנהל קבוצה בסגמנטים בודדים ולא כקבוצה, מה שמתאים לעוזר מאמן ולא כמאמן. יניב בריק הוא לא העפרון הכי חד בקלמר של מכבי חיפה כשחקן קישור (לא שכלית חלילה) , אבל לעולם יהיה יותר קשר מאעיד חבשי אפילו אם טעה היום והביא ל 2-0. תחושת האלתור כל כך קשה ומושרשת שהשחקנים הרימו ידיים להבין מה רוצה מהם. הבנאדם מקבל כבר שמונה שערים מכך שהיריבה דוחפת את הבלם השני להניע כדורגל דרך דקל שלא יודע למסור או נותן מרחב לחלוצים/קשרים שמגיעים לאזור שלו, והוא לא מצליח לפתור את הפאקינג בעיה, כמו האובססיה לשלב את רועי קהת שהרים ידיים ודווקא מנוחה על הספסל אינה רעיון רע לגביו. הכוונות של קרלסן היה טובות, אבל מולנסטיין הוא לא האיש, ופלייאוף תחתון יהיה קבורת חמור לנסיונות לבנות כאן משהו – וחייבים לעשות שינוי על הקוים, ויפה שעה אחת קודם.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      מסכים בגדול, אם כי אני לא נגד שינויי תפקוד. כל מקרה לגופו.
      לגבי לפטר או לא, חשבתי בשבוע שעבר שמה זה משנה, במילא הוא לא יעשה נזק יותר מכל מאמן אחר שיגיע באמצע העונה – אבל עכשיו אני מתחיל לחשוש שגם הפלייאוף העליון מתחיל להתרחק. אז אני כבר נוטה לכן. אחרת נתרסק לחלוטין.

      אהבתי

  3. מבסוטון הגיב:

    חיכיתי לקרוא את הטור שלך. היה מעניין לחשוב מה תכתוב, כי נדמה שאין כבר יותר מה לומר…
    אבל כל פעם שמישהו מזכיר את המילים ״אנרגיות״ ו״ביטחון״ עולה בי החשש ששוב מישהו יאמר את השם ״גיא לוזון״ ו״מכבי חיפה״ באותו המשפט… למרות שמצד שני, אני בטוח שאיתו נראה יותר טוב מאיך שאנחנו נראים כרגע – בלי שום תכנית משחק…
    למען האמת, אני חושב שכל מאמן אחר בליגה היה מוציא יותר מהסגל הזה.

    עצוב…

    Liked by 1 person

  4. שולי הגיב:

    אני בכל זאת חושב שגם אם כרגע נראה שמולנסטיין לא מתאים לנו עדיין מגיע לו צ'אנס להוכיח את עצמו עם קבוצה שהוא בנה ולא עם קבוצה שקיבל כנדוניה שבוע לפני פתיחת הליגה.
    הוא לא היה איתם במחנה אימונים, לא בחר בקיץ את הסגל, לא שמישים עדיין שחקני החיזוק שביקש ויקבל החל משבוע הבא, ובעיקר לא זוכה גם לקרדיט על פתיחת עונה טובה.
    אז מה אם עובר עלינו חודש רע? אחרי חצי עונה, בתנאים הלא אופטימליים שהיו לו כשנחת אצלנו, לדעתי זה עדיין מוקדם לשפוט אותו.
    אולי אולי, אולי באמת הפעם כל מה שצריך זה רק סבלנות.
    אולי…

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      מצד אחד אתה לא הראשון שאומר לי את זה השבוע, ויש בזה משהו. הוא לא אשם שנחת ברגע האחרון. מצד שני – לפחות שנראה איזו מגמת שיפור! הוא כבר חצי עונה איתם, ונראה שזה רק מידרדר. אז לגבי נכון שהוא לא אשם, אבל זה לא צריך להיות השיקול שלנו… אין צדק בכדורגל, אולי תקף גם פה. ובמילים אחרות: מגיע לו צ'אנס, אבל זה לא מגיע לנו ):

      אהבתי

    • שולי הגיב:

      קודם כל, כל הכבוד לך שאתה עונה אישית לכל אחד. זה מראה על אכפתיות.
      שנית, אין ספק שזה לא מגיע לנו. מכל הקהלים בישראל זה הכי לא מגיע לנו. וגם אין ספק שכאשר משווים סיבוב ראשון לסיבוב שני לא רואים מגמת שיפור, אי אפשר להתכחש למציאות. אבל למרות שכדי לקבל קו מספיק לחבר 2 נקודות, כדי להצביע באמת על מגמה צריך לפחות עוד נקודה אחת (בדמות סיבוב שלישי, למשל). לדעתי אי אפשר כבר עכשיו להבין בדיוק לאן נושבת הרוח. צריך לפחות עוד נקודת אחיזה אחת כדי לקבל את הפרספקטיבה הנכונה.
      ולגבי צדק בכדורגל, אז יש אחד בבאר שבע…
      ובנימה רצינית, אני לא חושב שזה פייר שמולנסטיין ישלם במשרתו על משהו שלא היה ב- 100 אחוז תחת אחריותו. הכי לא התנהגות אירופית מהמועדון האירופי הראשון בישראל…

      Liked by 1 person

      • הופמן הגיב:

        שמע, הקבוצה לא תהיה במאה אחוז תחת אחריותו בכל מקרה. הרי גם אם הוא היה מגיע מראש, מי שמתכנן ובונה את הסגל זה קודם כל המנהל המקצועי, שחושב לטווח ארוך, ורק אז המאמן. אבל כשמאמן מקבל סגל, ומציבים לו מטרות, הוא צריך להגיד – אוקיי, אני יכול לעמוד במטרות האלה עם הסגל הזה, או אני לא יכול. אם הוא חתם אז אני מבין שהוא טען שהוא יכול. מבחינתי מאותו רגע האחריות היא שלו.
        עכשיו, יכול להיות שהוא יעמוד במטרות בסיום העונה, גם אם כרגע זה לא נראה ככה. גם אם יעמוד בהן, אגב, מבחינתי זה לא יספיק בשביל להשאיר אותו עוד עונה, כי יש גם דרך (גם רוני לוי עמד במטרות בעונה שעברה – זו מן הסתם הסיבה שהוא קיבל קרדיט לעוד עונה – אבל לדעתי לא היה צריך להישאר. כי ממכבי בכל זאת אנחנו רוצים לראות סוג משחק מסוים).
        הבעיה היא שאנחנו באיזה סחרור, שלא בטוח אם מולנסטין יכול להוציא אותנו ממנו, ויכול להיות שהוא רק מעמיק אותו. ובשביל לשחק טוב יותר מאיך שאנחנו משחקים היום, לא צריך אותו.
        בקיצור אני לא אומר חד משמעית שהוא צריך ללכת. אני כן אומר שהוא מסתמן כמאמן לא טוב, וצריך לחשוב אם אנחנו מוכנים לשדר לשחקנים שלנו שהקבוצה משאירה מאמן לא טוב, או שכמו במקרה השחקנים שעפו, יש לנו גישה חד משמעית וחותכת כלפי אנשי מקצוע בינוניים שלא מספקים את הסחורה.

        אהבתי

  5. ניתאי הגיב:

    השורה התחתונה שלך די ברורה לדעתי…
    אני לא חושב שעכשיו זה הזמן להחליף, למרות שברור שמה שקורה כרגע הוא מתחת לכל ביקורת. הייתי נותן עוד חודשיים בערך, עם ההגעה של כל התוספות וחזרה של רב הפצועים כדי לראות אם הרמה משתפרת. ובכל מקרה כרגע זה לא רלוונטי.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      כן אני מניח שזה שם, גם אם לא כתבתי מפורשות "לפטר". אבל זה רק כי אני לא בטוח שיעזור אם יפוטר ויבוא מישהו אחר. אני כן חושב שהוא אשם יותר מכולם במצב, אבל אני לא יודע מה יש לעשות ואם זה יעזור. השאלה שמתחילה לצוף היא אם הוא לא גורם נזק. כלומר שהוא עצמו כבר איבד את האמון של השחקנים, של הקהל, וזה רק מזין את המעגל שבו אנחנו לכודים (מחווה לבנאי). לפעמים חילוף הוא טוב כי הוא מזרים דם חדש לקבוצה, נותן לה אמונה חדשה בעצמה. השאלה אם מולנסטין יכול למצוא בתוכו את היכולת להוציא את השחקנים מהדינמיקה שהם (וגם הוא) נמצאים בה. אחרת זה יכול להידרדר עוד.

      אהבתי

      • ניתאי הגיב:

        כשהיה לו סגל ראוי היה גם כדורגל. נכון שלא היה שיפור עוד לפני החודש-חודשיים האחרונים (איפשהו סביב אשקלון כפס בסיבוב הקודם) אבל הכדור שלג התחיל עם הצטמצות הסגל (חלקו פציעות, חלקו שחרורים). לכן הייתי נותן עוד זמן.

        Liked by 1 person

  6. Nr הגיב:

    האמת שהיום רציתי להאשים לשם שינוי את קרלסן על בנייה לקויה קישור מגן שמאלי וכו.
    אבל היו רבע שעה שליפה שיחקה קצת כדורגל
    זאת אומרת הניעה כדור.
    ואז התחילו את המחצית השנייה ושלושה שחקנים
    מסתדרים מאחורה ויתר השבעה בשורה אחת
    למעלה זה לא כדורגל. יותר נכון זה כדורגל אנגלי של שמונת השמונים.
    בקיצור נקווה שהמאמן ילך.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      גם קרלסן עשה טעויות. אבל לפחות אצלו אני רואה ניסיונות לתיקונים במקומות הבעייתיים. אצל מולנסטין הטעויות רק מחריפות

      אהבתי

  7. כפיר הגיב:

    באמת שאשמח אם תוכל להסביר לי טוב יותר מהיכן את השואב אופטימיות לגבי העתיד.
    כי אני זקוק לזה כמו מים לנפש עייפה.
    כי אני מרוקן ואם עד לא מזמן חשבתי כמוך, שמתישהו יהיה טוב, ויותר נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת.
    אז היום אני כבר לא, היום אני חושב שבהחלט יתכן שכבר לא יהיה כאן טוב יותר, כלומר אולי יהיה רק שבהחלט יתכן שאני לא אזכה לחזות בכך.
    ובאופן כללי הקבוצה הזו, של השנים האחרונות, הפכה אותי לאדם שלילי, פסימי וממורמר. ולא בא לי על זה, כי למרות כל המור"קים על אהדה בכשלונות ובלה בלה, בסופו של דבר בפן עסקינן, מהות האהדה לקבוצת כדורגל אמורה להיות לפני הכל אלמנט של בילוי והנאה (שהרציונל מאחוריה לא ממש ברור לי) ובטח שלא רצף של שנות סבל. רצף של סופי שבוע שאני מתהפך על המיטה בפנים מכורכמות וקם בבוקר בנאדם קצת יותר מיואש מזה שהייתי 12 שעות קודם.
    כי למרות כל הסיפורים והציניות שאני מפזר לעצמי ולסובבים אותי על כך ש"היום יש הפסד של מכבי חיפה ב 16:00" ועוד אי אלו פנינים של אנשים אומללים, עדיין כשמתחיל המשחק בתוך תוכי אני נחמץ מהחמצות, אני עדיין מופתע בכל פעם מחדש לנוכח החולשה האיומה של שחקנים שלא אמורים להיות עד כדי כך עלובי החיים.
    וכמובן שבכל פעם מחדש אני מתאכזב.
    עד שזהו, באמת שאיני יכול עוד. ולא רק, אני גם לא רוצה עוד. לא בא לי את כל זה.
    נמאס לי כבר לחפש אשמים.
    להתווכח מי יותר גרוע ומי חלקו במצב רב יותר. נמאס לי לקלל וללעוג כלפי חוץ בשעה שמבפנים אני נאכל.
    נמאס לי להסביר לבני שנולד לתוך מציאות של מכבי חיפה שרק גרמה לו עצב, שפעם היה כאן כיף.
    נמאס לי לראות איך האכזבה על הפנים של הבן שלי בשעה שבקודקוד הזחיחות רק הולכת וגוברת.
    לפעמים אני מנסה להבין האם לאנשים שם לא כואב על כל כך הרבה ילדים שהולכים לישון עצובים וקמים בבוקר בחוסר חשק עם חשש מהלעג שיוםנה כלפם על לא עוול בכפם, לעג שאמור להיות מופנה אך ורק לשחר, קרלסן, מולנסטיין, דוד בזק, אסף בן דוב (ובעיקר שחר מהסיבה הפשוטה שיתר השמות מתחלפים מדי שנה).

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תגובה יפה ומדכאת.
      אין לי מה להגיד יותר מדי, אני מבין אותך וגם מזדהה עם מה שאתה כותב. לשאלתך, אני שואב אופטימיות מזה שכבר היינו במקומות דומים בעבר, גם אם לא זהים, ויצאנו מהם. ובעיקר בגלל שאני יודע שבמועדון עובדים ונראה לי שעובדים נכון בשביל לשפר, גם אם טועים פה ושם, וגם אם שוב טעו במאמן (ואני באמת לא רואה סיבה אחרת לכישלון שלנו השנה מלבד המאמן).

      אהבתי

      • הופמן הגיב:

        ואולי זה כי האלטרנטיבה, להיות פסימי, לחשוב שזה ימשיך ככה או יהיה יותר גרוע, נראה לי כמו משהו שאפשר לחשוב רק אם מאמינים שעל המועדון מוטלת איזו קללה, או (המקבילה הכאילו "רציונלית" של זה) – ש"הכל רקוב", או ש"זה רקוב מבפנים". אני לא מאמין בזה. אני אדם רציונלי.

        אהבתי

  8. אסף הגיב:

    אני לא נוהג לכתוב ברשתות חברתיות, ואשתי אילפה אותי לא לצעוק כמו משוגע בזמן משחקים בבית, אז אין לי ממש outlet לכל המחשבות והעצבים שלי. אני גם צרכן של כל האתרים / בלוגים / טוויטר (הברובם סופר מעצבנים) על מכבי ולא מגיב אליהם, כך שיתכן שכאן זה המקום לכתוב כמה מילים ולהגיב לכל מה שאני שומע מסביבי.

    אני מאמין ב”תהליך”, מכיוון שביצועי הקבוצה על הדשא הן לא התוצאה שלו, ולא הפרמטר לפיו הוא אמור להשפט. בעיני, ה”תהליך” שהמועדון עובר זה לא שיפור יכולת הקבוצה, אלא שיפור התנהלות המועדון. להפסיק להיות מועדון בפאניקה שמגיב בקיצוניות לכל רגע של לחץ או לתוצאה שלא הולכת בהתאם לתוכניות. הדבר הנכון לעשות בעיני, הוא שום דבר שעשינו בחמש השנים האחרונות. ואם מה שעשינו זה לפטר את המאמן, אז לא עושים את זה. ואם מה שצריך זה שרנה ישאר כדי שזה יקרה, so be it. צריך ללמוד להתמודד עם כשלונות בלי תיקון יתר היסטרי. וזו, אגב, ווינריות בעיני. מה שמביא אותי לנקודה הבאה.

    אני, בניגוד לרוב המכריע של התגובות שקראתי, ממש אהבתי את מה שרנה אמר. בשונה מהופמן, שלקח את זה מילה במילה (זה לוזרי להתפטר אחרי הפסד => זה ווינרי להתפטר אחרי ניצחון…?), אני חושב שזו אמירה יפה ובדיוק במקום. הוא אומר: אני לא מפחד משום דבר, ולא הולך לשום מקום. אם אתפטר (=אברח) אחרי שאנחנו מפסידים כמה משחקים, זה יהיה לוזרי. וזו בדיוק ההגדרה של לוזריות. מעצבן אותי, במידה מסויימת, שלוקחים כל מילה שלו ועושים ממנה צחוק (תהליך / תקופת מעבר / ריצה לאליפות / לוזריות וכו’). זה לא מוסיף כבוד לאף אחד. בטח לא לכתבים האנאלפביתים שמסקרים את מכבי ומרשים לעצמם להתבטא בצורה מחפירה נגד אדם שיודע יותר מהם, שעבד קשה מהם, שיש לו אינטרס לטובת המועדון יותר מהם. משגע אותי שקוראים לו ‘המורה לספורט’. מכעיס אותי הזלזול. זכויותיו במקומן, אין שום צורך להנמיך אותו כדי לפטר אותו. מותר להגיד שהוא עשה דברים לא נכון למרות שהוא אדם ראוי. כל זה, אגב, לא אומר שהוא מאמן סביר (לצערי) בשום דרך.

    כתשובה לכפיר (באשר הוא יבחר לקרוא אותה) – I feel you. גם אני שואל את עצמי מדי פעם – למה לי בעצם? אולי אפשר לשבור את ההתמכרות הזו ולהמשיך לדרכי. אין לי תשובות בינתיים. אבל בעיני יש הרבה סיבות לאופטימיות. ההפך, הסיבה היחידה לפסימיות (לטווח רחוק) היא סיבה שאיננה רלוונטית. זה שאנחנו הרבה זמן לא מצליחים אומר שלא נצליח בעתיד…? ספר את זה להפועל ב”ש. זה לא עובד ככה בכדורגל. את הפסימיות לגבי רנה אני יכול להבין – אבל פה אני רוצה לענות עם הפרדת הרשויות, שזו הסיבה האמיתית לאופטימיות: הוא לא בחר את השחקנים. ברגע שהוא יעזוב היכולת הנוראית, בתקווה, תפסק. המאמן הבא גם לא יבחר את השחקנים. אבל זה גם לא תפקידם. דווקא את ההתנהלות של תור אני אוהב. יכול להיות שאני נוטה לתת יותר מדי קרדיט, אבל בעיני הוא עובד ומתבטא נכון. הוא מביא שחקנים טובים. יש תוכנית כלשהי לעתיד שנבניתה על ידי מקצוען. אפילו השחרור המאסיבי היה נכון בעיני (לא הייתי משאיר אף אחד מהם), ואני לא חושב שהוא הסיבה לנפילה הנוראית ביכולת. אני סומך עליו, אבל בשונה מרבים, לא על הקהל ההיסטרי שלנו. יאללה, די כבר עם הלחץ הזה. תנו זמן – רנה הוא בעיית טווח קצר, ולכן לא גורם אצלי לפסימיות. ניתן לפטר אותו ולהמשיך הלאה. אבל כל מערכות הטווח הארוך (תור, בן דוב, ואפילו שחר) מתנהלות כראוי בעיני.

    עוד נקודה בקטנה – אני לא סובל את הציניות של חלק מהאנשים, במיוחד בטוויטר. אין לי כוח לתגובות ציניות פאסיביות אגרסיביות שכאלה. זה כל כך לא קונסטרוקטיבי שזה מטריף. שוב – אי התמודדות עם קשיים פנים אל פנים = לוזריות, בעיני.

    לבסוף – אתמול. יכולת מחפירה. אשתי אומרת לי “אתה תמיד אומר שהיום זה היה הכי גרוע”. אבל אתמול זה היה הכי גרוע. זה היה בגדר להתפרץ למגרש ולבעוט בהם. ואני מודה, בזמן המשחק רציתי קצת שרנה יפוטר, למרות החיבה הגדולה שיש לי אליו, והפחד שלי ממינוי מוטעה של גיא לוזון או מישהו דומה (רק מאמנים זרים!). אני באמת לא מצליח להבין מה הוא אומר להם.
    ולכן – הופמן, אני פונה אליך: יש לך דיבור עם תור, ולמרות שאין סיכוי שיענה, אני פשוט מת לשאול אותו שתי שאלות פשוטות:
    1. האם זו היתה התוכנית אתמול, ההגבהות הנוראיות האלה של דקל (שבאיזשהו שלב היה נראה כאילו יש לו באג והוא בלופ אינסופי של הגבהות)? זה מה שרנה ביקש מהם לעשות? (או, כמו שכתבת, הוא פשוט לא מצליח להעביר להם מה שהוא כן רוצה שיעשו)
    2. האם ברור לו שיותר מכל החלוצים והבלמים שהוא הביא, קשר הגנתי ממש טוב זו העדיפות העליונה? כי הקישור שלנו הוא בדיחה עצובה.

    ואסיים בתהיה: בהנחה שכולם חוזרים, מי הזר שישב בחוץ במשחק הבא?

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה על התגובה המושקעת, במיוחד אם אתה לא נוהג להגיב. לוקח את זה כמחמאה ברשותך, וגם אם אתה לא מרשה.
      אהבתי את המחשבה המקורית של ה"לעשות ההיפך ממה שעשינו בחמש השנים האחרונות", אבל אני לא מסכים איתה, כי בעיני היא טוטאלית ולא לוקחת בחשבון את המורכבות של המציאות. בשנים האחרונות המועדון עשה הרבה טעויות, אבל הוא לא עשה רק טעויות. אני חושב שהסכמתי עם כל פיטורי המאמנים עד עכשיו.
      אני חושב שהטעות המרכזית (בוא נשים את זה על השולחן, של המועדון = של שחר), היתה שהוא נתן למאמנים שלו יותר מדי סמכויות, כי הוא החליט החלטה מודעת (ולא בלתי סבירה בעיני), לחכות ולראות אם גולדהאר כאן בשביל להישאר, או שהוא הולך לעשות סיבוב ולעזוב כמו כל השאר. כשהסמכויות האלה למאמנים באו יחד עם בחירות לא טובות של אותם מאמנים*, זה גרם להידרדרות קשה ולשנים שוממות. (*אם כי בנסיבות בהן התקבלו גם הן לא היו מופרכות: עטר נחשב אז למאמן שעשה דברים טובים בנתניה, וכמובן סמל בחיפה, בנאדו נתן חצי עונה טובה ולכן קיבל קרדיט לעוד אחת, סטנוייביץ' נראה בשעתו בחירה מצוינת וגם רוני לוי, שכבר לקח איתנו אליפות, נראה כמו בחירה סבירה). את הטעות הזו שחר תיקן העונה, עם המינוי של תור, שפתר גם את בעיית הסקאוטינג. בעיות אחרות, כמו המנכ"ל והקשר עם הקהל, גם הן תוקנו העונה.
      אני גם לא חושב שהמועדון (=שחר) פעל בפאניקה בחמש השנים האחרונות, גם אם במקומות שונים בתקשורת בוחרים לצייר את זה כך. אני חושב שהמועדון הגיב להתרחשויות במהירות, והגיב מצוין. אני לא רואה פאניקה בפיטורים של עטר הנוראי, אלא החלטה נכונה שגם התבררה כמוצדקת. בנאדו, מאמן צעיר, הוכיח את עצמו חצי עונה וקיבל עונה שלמה למרות עונה לא כזאת טובה, מה שמראה דווקא על סבלנות ונכונות לספוג הפסדים. סטנוייביץ', אחרי פתיחת עונה נוראית, הגיש כמה וכמה מכתבי התפטרות עד ששחר קיבל אותה – ממש לא פאניקה בעיני. וגם רוני לוי קיבל הזדמנות עד סוף העונה למרות הפתיחה המזעזעת אי פעם של הקבוצה, ככל שאני זוכר – ואפילו קיבל חוזה לעוד עונה, שלדעתי לא הגיע לו. אני לא רואה פה פאניקה בשום מקום. גם הבאה של שחקנים כמו עטר וורמוט באמצע עונה לא נראית לי כמו פאניקה אלא כמו ניסיונות נכונים לתקן את הבעיות – ובמקרה השחקנים שהובאו הם בין השחקנים הכי טובים שלנו גם היום.
      אני חושב שהתקשורת בעייתית, במיוחד בחיפה, והיא יוצרת לחץ עצום על הקבוצה. אבל בהתחשב בזה, המועדון פועל דווקא בקור רוח ובשיקול דעת. אישית, עד ההחלטה להשאיר את לוי העונה, גם כל ההחלטות שהתקבלו נראו לי סבירות ואף נכונות במסגרת הנסיבות.
      אז יכול להיות שיפטרו את מולנסטין ויכול להיות שלא, יכול להיות שכל הדיבורים על זה הם בעיקר של התקשורת. האמת היא שאני מתלבט לגבי זה, וכל רגע דעתי משתנה. מצד אחד די ברור לי שהוא מאמן לא מספיק טוב בשבילנו כרגע, אני לא רואה מה הוא נותן למועדון, ואני חושב שגם אחרי חצי עונה יש דברים שאפשר לראות שמאמן עושה. מצד שני, אני גם לא בטוח מה תיתן לנו עזיבה שלו. ואם זה לא מספיק התחבטויות, אז אני גם חושב שפיטורים של מאמן באמצע העונה הם הכרזה על סיום העונה מבחינתנו ואולי משדרים חוסר סבלנות – אבל מצד שני אני אוהב את המסר של המועדון שאין בו מקום לפשרות, כמו שהועבר עם שחרור השחקנים הבינוניים בפגרה. ואני גם חושב שזעזוע יכול לעשות טוב למועדון, כי לפעמים זה מה שצריך כדי לצאת מדינמיקה רעה כמו מעגל חוסר הביטחון שאנחנו נתונים בו.
      אני חושב שרנה הוא לא מאמן מספיק טוב, לפחות כרגע, אבל ברור שאולי אני טועה. יכול להיות שיש לו פוטנציאל להיות מאמן מצוין – גם אם הוא מעולם לא הוכיח את זה לאורך זמן באף קבוצה. אולי יום אחד הוא ייקלע לנסיבות המתאימות לו. אבל כמו שזה נראה היום, הוא מאמן פחות טוב מהרוב המוחלט של מאמני הליגה שלנו, שעם תקציבים נחותים בהרבה משלו פשוט עושים לנו בית ספר בכל משחק (מלבד שניים שלושה בהם הוא הבריק, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו). לגבי ההתבטאויות שלו – אני בסדר גמור איתן, אין לי בעיה עם איך שהוא מגיב, לא חושב שהוא "גונב דעת" (ולא סובל את הביטוי הזה באופן כללי) – רק שהמשפט הזה על הלוזרים והווינרים נראה לי כמו קשקוש מקושקש. מי שלא מספק את הסחורה באופן קבוע ולאורך זמן, צריך להיות מפוטר. בכדורגל מקובל גם שמאמנים מתפטרים, כי הם "איבדו את חדר ההלבשה", ויכולים לקחת איתם את הקבוצה לתהום. אז אולי מבחינתו זה יהיה "לוזרי" להתפטר, אבל זה רק כי הוא בוחר לראות את זה כבריחה. אני רואה את זה כלקיחת אחריות. זה לא שהספינה הטובעת תישאר בלי אף אחד כי רב החובל עזב. יבוא רב חובל אחר, שאולי יוכל לייצב אותה. ואם הבוסים שלו חושבים שאין להם מישהו יותר טוב, הם יכולים גם לבחור שלא לקבל את ההתפטרות, כמו שעשה סטנוייביץ'.
      לגבי האופטימיות לטווח ארוך – אני איתך כמובן.
      ולשאלות – 1. אני לא בטוח, אבל כן, יש מצב שזו היתה תוכנית המשחק של מולנסטין. אני מתקשה להאמין שזה קורה כך כל כך הרבה זמן והוא לא שם לב, או שהוא שם לב ולא מצליח להורות להם אחרת או אני לא יודע מה. אז האפשרות הנותרת היא שזו התוכנית שלו.
      2. לא יודע לגבי המועדון, אבל אני דווקא לא חושב שזו העדיפות העליונה שלנו. זה לכאורה נראה ככה, כי אנחנו סופגים שערים. אבל אני חושב שהבעיה שלנו היא יותר בהתקפה מאשר בהגנה. יחסית לקבוצות אחרות בליגה ספגנו מעט שערים (הכי מעט מלבד שתיים), ומול הקבוצות הכי חזקות בליגה ההגנה שלנו, כולל הקישור ההגנתי, דווקא הספיקה.
      הבעיה שלנו, לדעתי, היא שאנחנו לא מבקיעים. וברגע שנתחיל להבקיע, אני חושב שכל הקבוצה תיראה יותר טוב, כולל ההגנה. עניין של ביטחון. הבעיה היא שאין מי שייצור מצבים לשערים מלבד ורמוט, ומי שאמור להבקיע אותם לא עושה זאת (קהת, רוקאביצה והמחליפים של פלט). לכן אני דווקא אוהב את הבאת החלוצים, ורק מקווה שאלושי יידע להעמיד אותם מול שוער, ואם לא אז שיש להם תוכנית אלטרנטיבית (למשל ואצק יותר למעלה).

      אהבתי

      • הופמן הגיב:

        אה והזר שיישב בחוץ – הבנתי שהאזמי/עזמי הזה מגיע כמי שיקבל את ההזדמנויות שלו לאט לאט ולא בבת אחת. אז כנראה שהוא.

        אהבתי

        • אסף הגיב:

          בקצרה – מגניב לראות איך אתה חושב כל כך אחרת ממני ועדיין אני מאוד מסכים עם הרבה ממה שאתה כותב :)
          אתה עושה הפרדה נכונה של התקשורת מהמועדון, ונותן לי נקודת מבט נוספת, תודה.

          מסכים שהניסוח של הגישה שלי נשמע טוטאלי, אבל כמובן שהתכוונתי שביום – יום יש לקחת את המורכבויות של המציאות בחשבון. לגבי כל הפיטורין, לא אגיב כעת, אבל תחשוב לעצמך, עד כמה יותר תדירים פיטורין של מאמן מאשר בכל תחום עיסוק אחר. זה הגיוני? אני אומר במלוא הכוונה – אם היו נותנים עוד זמן לסטנוייביץ (או שהיה נותן זמן לעצמו) האם הוא לא היה יכול להיות עדיין במועדון, ולהיות מוצלח יותר מבנאדו ולוי? אני חושב שכן. ספורט מדיד בקלות בגלל התוצאות, ולכן קל לפטר מאמנים. אבל כמו בכל דבר, צריך סבלנות בשביל הצלחה לאורך זמן. ומה זה החרא הזה של לאבד את חדר ההלבשה? באמת? הם מקצוענים! מי שאיבד אותו מאמן א’ ולא עושה מה שהוא אומר, סופו שיעשה אותו דבר עם מאמן ב’ וצריך לעוף מהקבוצה.

          ואני עדיין חושב שהקבוצה פועלת לפעמים בפאניקה. הלוואי הלוואי שלא יגיעו יותר חן עזראים למכבי חיפה (בעיני, אגב, סמל הכישלון של השנים האחרונות). הלוואי שכל רכישה תהיה שקולה ולא בגלל משחק טוב נגדנו (מישהו אמר אלטמן?).

          לגבי ההתבטאויות שלו, אני מקבל את דבריך, אבל אני עדיין לא מסכים עם הגדרת ה”לקחת אחריות”. שוב, זכותו להאמין שהוא עדיין יכול לעשות משהו. בעניין הזה אני תמיד חושב משום מה על דודו אוואט, על התקופה שרבים אמרו לו שהוא כבר איבד את זה לגמרי וצריך לפרוש (נראה לי שזה היה בנבחרת). והוא בטח חושב לעצמו – אבל זה כל מה שאני יודע! מה הם רוצים שאלך לעשות? תחשוב על עצמך ועל עיסוקך, תחום שיכול להיות שאתה מגדיר את מי שאתה גם דרכו. האם אתה יכול בכלל להכניס לראש ש”גמרת את הסוס”, שאתה לא תצליח יותר? שאתה כבר לא טוב בזה? אני חושב שלא, זה קשה, ואני מאמין בלא לוותר ולעבוד קשה.
          גם אני מתעב את הביטוי גונב דעת. הוא בשימוש נרחב מדי, ובגלל שהוא נשמע יותר טוב מ’שקרן’, היד על ההדק לגביו קלה מדי. מעצבן, ושוב, מזלזל.

          ולגבי הקישור ההגנתי – אני מתכוון לקשר שיודע לתקל חזק ולמסור קדימה מדוייק. אבל קודם כל לתקל בלי רחמים. משהו שנטע הוא כמעט כזה וואצק הוא כמעט כזה, אבל שניהם לא בדיוק כאלה. אם יש משהו שאני מסכים איתו מהטענות לגבי הקבוצה, היא שהבעיה הכי גדולה שלנו היא קישור רך ופריך (מילים מנוגדות אגב, אבל שתיהן מתאימות כאן). משחקים בלי אמצע, מתחילת העונה. זו הבעיה הכי בוערת בעיני.

          Liked by 1 person

          • הופמן הגיב:

            אז לגבי הפיטורים – נכון שזה שונה והרבה יותר תכוף מכל תחום אחר. אבל זה בגלל שזה תחום שונה מאוד מכל תחום אחר. מאמן, אם נניח לרגע שאנחנו מחליטים שהוא האחראי לאיך שהקבוצה נראית בעונה נתונה, משפיע על חייהם היומיומיים של כל אוהדי הקבוצה. ומשום שהקבוצה נמצאת בכל שבוע בתחרות עם קבוצה אחרת, המאמן מפסיד "עבורם" שוב ושוב. זה קצת כמו "טריאל ביי קומבט" במשחקי הכס. אם הנציג שלך יפסיד בכל משפט שאתה צד בו, אין שום סיבה שהוא יהיה הנציג שלך יותר. אולי אפשר להקביל את זה רק לצבא ומלחמה, כי בסך הכל ספורט זה סובלימציה של זה. מפקד שמפסיד בכל קרב וקרב צריך לקחת אחריות ולתת למישהו אחר להנהיג – בכל זאת מופקדים בידיו חיים של חיילים. עכשיו, אפשר להגיד שהוא מפסיד בקרבות בשביל לנצח במערכה הכוללת – אבל לא נראה שמישהו במכבי מפסיד בכוונה בשביל לנצח באיזו מערכה כוללת. אין סיבה שנפסיד לצבאות קטנים וחלשים מאיתנו בכל שבוע. וגם במערכה (העונה כולה) אנחנו הולכים להפסיד…
            אני לגמרי יכול להתחבר למולנסטין אישית מבחינת זה שזו הפרנסה שלו ושהוא לא רוצה להפסיד אותה. אבל בספורט מקובל שהמאמן לוקח אחריות, כי הוא יכול ללכת ולנסות את מזלו במקום אחר. במקרה הזה מולנסטין אולי חושש שהוא לא יקבל עוד הרבה הזדמנויות, אז בטח שאני יכול להבין למה שייאחז בזה. השאלה אם אנחנו צריכים לתת לו להתגלח על חשבוננו. זה חייב להיות רווחי לשני הצדדים, ובינתיים זה לא נראה כאילו אנחנו מרוויחים מזה משהו. לגבי הסיכוי שנרוויח בעתיד – זו השאלה, מה הרווח האפשרי שלנו. אני חושש שזה כבר עבר ממצב של "יש מצב שלא יהיה רווח" ל"יש מצב שייגרם נזק רציני". כלומר שאפילו לא נהיה בפלייאוף העליון.
            מובן שגם אבין אם הוא חושב שיש לו עוד מה לעשות ומה לתרום, שבאופן אישי זה ירגיש לו כמו בריחה. אני מזדהה עם זה וקצת חומל עליו, אבל עם השנים למדתי בכדורגל שאני לא יכול לחמול יותר מדי – זה המקצוע. שחקנים מאוד רוצים, אבל לא הולך. קורה. אולי יילך להם במקום אחר. אולי גם לו.
            בוא נגיד ככה – תסכים איתי שיש גבול מסוים שאחריו גם בעיניך הוא יצטרך להתפטר. עשרה הפסדים רצופים. עשרים. עד סוף העונה בלי ניצחון. ירידת ליגה, משהו – בטוח יש איזה גבול שאתה מסכים לגביו. אז זה רק דיון של מה הגבול… הרי בכל מצב גרוע הוא ייצא לוזר אם יילך, ואפילו – זה גם ההגיון לשיטתו – כמה שהמצב יותר גרוע, ככה הוא ייצא יותר לוזר אם יילך.
            אבל לא – התפטרות אומרת לא רק שאתה לוקח אחריות, אלא גם שאתה מאמין שהקבוצה יכולה עוד להציל את העונה – ואתה מוותר על האגו שלך, אפילו "יוצא לוזר" אם צריך, למענה.
            ושוב, נזכור שהתפטרות היא רק הצעה. לא בריחה. היא אומרת "אני אחראי, אני מודע לזה, ואם אתם חושבים שאני לא יכול לתקן, אני מוכן לפנות את מקומי". היא תהפוך לעובדה רק עם הבוסים חושבים כמוהו.
            "איבד את חדר ההלבשה" זו קלישאה שאני מסכים שנשמעת מטופשת, אבל לגמרי יש בה משהו. אחד המגיבים בפוסטים הקודמים פה ניסח את זה יפה. יש איזה עניין של אמון של השחקנים במאמן, כמה הוא יכול להוביל אותם לניצחון. שוב עובדת פה יפה ההקבלה ליחידה/צבא. אם מפסידים עוד קרב ועוד קרב, מתחילים לחשוב שאולי המפקד לא כזה חכם. אולי הוא עושה מלא טעויות, אולי הוא לא מספיק מנוסה. אולי הוא אחלה בנאדם, פשוט עדיף כמפקד של יחידות גדנ"ע מאשר של יחידת צבא עילית. זה פשוט יותר מתאים לו. וכשזה קורה, כשהחיילים כבר לא ממש רוצים לצאת לקרב מאחורי המפקד כי הם לא מאמינים שהוא יכול להוביל אותם לניצחון – צריך להדיח את המפקד הזה, אם הוא לא מפנה את המקום בעצמו (ובצבא גם עושים פוטשים במקרים כאלה).
            אז אני לא אומר שעם שחקנים יותר טובים מולנסטין לא ישיג תוצאות יותר טובות – אני מאמין שכן. השאלה אם זה המקסימום שאפשר להוציא מהשחקנים שלנו, ואם לא, למה לא להביא להם מאמן שיכול להוציא מהם יותר (חוץ מ"כי כסף, יש לו חוזה וצריך לשלם פיצויים וזה". בעיה של הבעלים).
            לגבי האמצע – אני לא חושב שצריך קשר שיכול לתקל בלי רחמים. רוי קין כזה. אני חושב שצריך קשרים חכמים שיודעים לקרוא משחק, לסגור מראש את המסירות, ללחוץ ולחטוף – ואם צריך אז גם לתקל. ואני חושב שזו לא הבעיה שלנו, כלומר לא הבעיה הראשונה. ברור שיהיה נחמד אם יהיה לנו קשר אחורי גם חזק וגם מתקל טוב וגם יודע להוציא קדימה. אבל אני חושב שהבעיה שלנו היא קודם כל בהתקפה. ביצירת מצבים ובהבקעת גולים. אני מסכים איתך שהאמצע שלנו רך ופריך, אבל אני לא חושב שזה בגלל השחקנים אלא בגלל ההדרכה שלהם על ידי המאמן. אם הקשרים בורחים קדימה בשביל שדקל ישלח אליהם כדור ארוך, גם המתקל הטוב בעולם לא יעזור. הוא לא יהיה במקום שלו כשהיריבה חוטפת את הכדור (ועם המסירות של דקל, היא תחטוף). וכבר ראינו, גם מול ב"ש וגם מול ת"א – כשמולנסטין מוכוון הגנה, ובא מוכן לסגור באמצע – הקבוצה יודעת לסגור את האמצע יופי. ומול יריבות הרבה יותר חזקות מבני יהודה, סכנין וק"ש. זה הכל מאמן.

            וכן, לגמרי מגניב. גם אני נהנה מהדיון (:

            אהבתי

            • אסף הגיב:

              הפעם באמת בקצרה כי מאוחר – אני מודה, אני רחמן. אני מדמיין מה יהיה איתו אחרי הפיטורין, אני לא חושב שיהיה כבר מועדון שיקח אותו (מצד שני, זה מה שחשבתי על רוני לוי, ואותו לא סבלתי ורציתי שיעוף). אבל אתה צודק, זו בהחלט שאלה של גבול, ולא צריך לעשות דברים מתוך עקרון ובעוורון אלא להיות פרגמטיים, גם אם מלכתחילה קיווינו לא לעשות את זה השנה. במקרה הזה, כנראה שהגיע זמנו ללכת. אני מבין את המחשבה על חדר ההלבשה, וגם אם הטיעון שלי (מקצוענים) היה אידיאלי ולא מחזיק מים, מעצבן אותי שמאמן צריך להיות מוטיבטור. למה, הבוס שלי בא אלי כל יום וצועק עלי שאתן את הנשמה? זו העבודה שלי, על זה משלמים לי. זה לא שאלה של אם אני מאמין בבוס – זו שאלה של אם אני מכבד את עצמי ואת המקצוע שלי מספיק.
              וגם אם נסכים שהוא צריך ללכת, לקרוא על כל האוהדים שרק רוצים דם, שמתים שהוא יעוף כבר… הם לא שמים לב שהם היו בדיוק בסרט הזה לפני שנה? ולפני שנתיים? זה פשוט ריפליי, אחד לאחד, רק עם שם אחר. זה מדהים. עוד כמה פעמים נפטר מאמן באמצע העונה לפני שנבין שזה פלסתר? שמע – אני מסכים עם שני הצדדים. מזל שאני לא צריך להחליט.

              אגב תקשורת – אני לא יכול להדגיש כמה אכזבה יש לי מיניב קטן (לא קורא, אבל מספיקות כותרות הטורים שלו באתר המשוקץ). אפילו לא בגלל שהוא מתלכלך על קבוצתו האהובה בצורה כל כך שקופה ממניעים כל כך ילדותיים (מזכיר לי את שלמה שרף עולה לתכנית הספורט וחושף בחשיבות עצמית “סקופ”, שהסיבה ה”מוצדקת” שהפרשנות שלו מוטה תמיד נגד גוטמן זה כי הוא לא התייעץ איתו כשקיבל את ג’וב הנבחרת. כמה טיפש אתה יכול להיות?!), אלא בגלל שהוא לא מספיק חכם כדי להבין שזה ההפך ממה שיעניק לו תפקיד אצל יעקב שחר חובב הממלכתיות. איזה טמבל.

              אני מבין את דימוי הצבא – אבל באמת שקשה לי להפריד מזה שזה (אימון, לא פיקוד על יחידה) מקצוע כמו כל מקצוע אחר. ההשלכות של הכשלון יכולות להיות גדולות יותר או משפיעות יותר, אבל זה לא אומר שהדרך להצלחה מקצועית יכולה להיות קצרה יותר, או שמספר הטעויות שמורשה לך קטן יותר. מצד שני, באמת שיחקנו בצורה שמעלה חשש שרנה לא בהכרה מלאה. קיצר, עדיין אין תשובות.

              לגבי הקישור – אני מקווה מאוד שנגלה בקרוב שטעיתי, כי הזר הקוסוברי (זו מילה?) שתור הביא נראה לי הכי חשוד ממקבץ הרכש האחרון.

              ושוב – אני מת לדעת – מעניין אם רנה באמת אמר לדקל למסור קדימה לא משנה מה קורה. זה אמיתי? אם כן, זה פשוט התאבדות על המגרש.

              Liked by 1 person

              • הופמן הגיב:

                לגבי המקצוע – כבר די הרבה זמן שמתגבשות אצלי המחשבות על כך שכדורגל (/ספורט קבוצתי) שונה מכל תחום אחר. בגלל שאלת ה"של מי הקבוצה", בגלל התחרויות השבועיות (איפה עוד יש כאלה), וגם בגלל העניין הזה, של מעמד השחקנים והמאמן. באיזה עוד מקצוע מוכרים עובדים ממקום עבודה למקום עבודה?
                מקווה שמתישהו אגבש מזה פוסט. בינתיים מצטרף לתקוות שלך. תודה על הדיון, היה כיף (:

                Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s