קרית שמונה – אנחנו: פוסט שנראה כמו הקבוצה

איכשהו התרגלתי שבכל עונה שלנו מגיע איזה משחק שבמהלכו אני מפסיק לקוות שננצח ומתחיל לקוות שהתבוסה תהיה יותר כואבת, כדי שהמאמן יתפטר/ יפטרו את המאמן (- הסיבה הרציונלית), או כדי שכל מי שלובש ירוק במועדון הזה יחוש את הכאב, הבושה והמבוכה שאני חש (- הסיבה האמוציונלית, וכנראה האמיתית).

אז היום זה היה המשחק הזה.

ב-1-0 עוד קיוויתי שנשווה וננצח. ב-2-0 כבר לא, כי מה זה ייתן לנו בעצם: זה רק יגרום למולנסטין להיות מרוצה מעצמו ולאנשי המועדון לחשוב שהוא טוב מספיק (הוא לא). על ה-3-0 כבר שמחתי, אתם יודעים, השמחה המרירה הזאת, המקבילה השקטה והביתית של להריע באיצטדיון לשחקני היריבה.

איפשהו אפילו קיוויתי שיהיה 4. כי חייבת להיות איזושהי תוצאה שתגרום לרנה לשים את המפתחות. מצד שני, יכול להיות שלא. מהדברים שהוא אומר נראה שהוא נאחז במשרה, כלומר בחוזה. ולפי התשובה שלו בשבוע שעבר ("אם אתפטר אחרי ההפסד, זה יהיה לוזרי מצידי"), המצב רק החמיר – כי מהלוגיקה שלה עולה שככל שההשפלה תהיה גדולה יותר, כך רק פוחת הסיכוי שהוא יילך.

אולי אנחנו צריכים לנצח את מכבי תל אביב כדי שהוא יעזוב. כי בעיניו, מסתבר – והראייה העקומה הזו לא ממש מפתיעה, לאור איך שהקבוצה שלו נראית – מאמן צריך להתפטר רק אם הוא מנצח. תזכירו לי לבדוק אם זה קורה, כשננצח.

*

אם זה אי פעם יקרה, הכוונה. פתאום קשה אפילו לדמיין איך זה קורה, אפילו איך גול שלנו קורה: שכדור שנבעט מרגל שחקן שלנו חוצה את קו השער, שהשחקנים שלנו חוגגים. ופתאום כל קבוצה שמשחקת נגדנו נראית כמו פאר היצירה. כל תומר קשטן וקובי רפואה נראים פתאום כמו פרגוסון וקונטה, כל שלומי אזולאי נראה כמו לבנדובסקי.

ואני לא חושב שזו אשמת השחקנים שלנו. אין לי ספק שאיך שהם נראו היום, ובכלל לאחרונה, זה עניין של מאמן, ושל ביטחון. אין לזה שום קשר ליכולות שלהם או לרצון שלהם. אותם שחקנים ששיחקו היום יכולים לנצח קבוצות גדולות. אבל הביטחון שלהם בקרקע, האמונה שלהם בעצמם בקאנטים, וככה זה נראה.

וזה די מפתיע, בהתחשב באנרגיות החיוביות שלפי התיאורים רנה מחדיר בהם. אם ככה הם נראים עם אנרגיות טובות, כמה נפסיד לקרית שמונה כשהם יהיו בדיכאון?

אז אולי אנרגיות טובות זה פשוט לא מספיק. אולי צריך גם לדעת לאמן. כמו שזה נראה, גם את מה שמולנסטין יודע – ואני נותן לו את הקרדיט שהוא כן יודע כמה דברים – הוא פשוט לא מצליח להעביר לחניכים שלו.

(וזו האפשרות הטובה. כי האפשרות הפחות טובה היא שככה הם נראים כשהם כן מבצעים את ההוראות שלו. ואז באמת לא ברור מה הוא עוד עושה פה).

סתם דוגמה אקראית: נדמה לי שפעם ראיתי כדור ארוך של דקל קינן שאשכרה הגיע ליעד שלו (אני לא בטוח אם זה יצר מצב עבורנו – אבל הוא הגיע). חוץ מהפעם ההיא, לא זכור לי שזה קרה. אז למה דקל ממשיך בכל משחק ומשחק להמשיך לבעוט כדורים ארוכים קדימה? למה לא אומרים לו להפסיק עם זה, למען השם?

(יודעים מה, וגם אם מישהו חייב לבעוט את הכדור קדימה כי אין מי שיבוא וייקח את הכדור ממנו – שזו בעיה בפני עצמה – למה לא לתת למישהו אחר להעיף את הכדורים האלה? אפילו סתם בשביל הגיוון! שיהיה יותר מעניין לצופים! שאיולפסון יבעט לטיזינבי מדי פעם! ששי בן דוד יעשה את זה! שתהיה חלוקה שווה של הטיפשות! למה להפיל הכל על שחקן אחד? לא ברור לי, לאבד כדורים בבעיטות חסרות סיכוי זה מהחובות שבאות עם סרט הקפטן?)

*

מקצועית, אני לא רואה מה אפשר להסיק מהמשחק הזה. התוכנית לבוא באטרף וממש לנסות להשיג את הכדור היתה חדשנית ומרגשת, חבל שהצליחו להתמיד בה לאורך לא יותר מדקה וחצי. כמו כן, זה אחלה שמביאים עוד חלוצים, אבל אולי כדאי שיביאו גם מישהו שימסור להם. כי היריבות כבר הבינו שכל מה שצריך לעשות זה לסגור את גילי ואנחנו הופכים לציקלופ שהוציאו לו את העין.

וכן, שיחקנו עם מחליפים וזה. זה היה מבחן טוב עבור הספסל שלנו. ומהמבחן הזה למדנו שהמחליפים שלנו (רוקאביצה, קהת, דקל, זנטי, חבשי) והמחליפים של המחליפים שלנו (אבו עביד, בן דוד, עוואד, גורפינקל, בריק) מקבלים בראש מקרית שמונה. זה מבאס, כי גם המחליפים שלנו צריכים לנצח את קרית שמונה, עם כל הכבוד, או לפחות לאתגר אותה. אבל זה לא ממש משנה. אלה לא השחקנים שיהיו בהרכב שלנו משבוע הבא, ובטח לא בשנה הבאה.

מה שכן משנה זה שאם לא יהיה על הקווים ובחדר ההלבשה ובאימונים מאמן שיידע להדריך את השחקנים איך לשחק, אז גם עם שחקנים אחרים נראה בדיוק אותו דבר. לא חבל על כל הכסף?

חבל מאוד. לפחות אני לא מוציא את הכסף. אני די בטוח שאת מי שמוציא את הכסף, ואת מי שנותן לו את הכסף להוציא, זה מטריד לא פחות ממני. והם בטח לא ירצו לבזבז את הכסף עוד שנה. ובזה אני מתנחם.

*

יאללה, נשאר להילחם על אירופה. אני בעד לתת לשחקנים את הכדור ולהגיד להם בשקט, בעברית, שלא יקשיבו למאמן, ויעשו רק מה שדמארי וגילי אומרים להם. מבטיח לכם שיותר גרוע זה לא ייראה.

והעיקר, לא להתייאש כלל. אנחנו נהיה טובים. לא היום, וכנראה שכבר לא העונה, אבל נהיה טובים. למה? כי בסופו של דבר, מאמצים משתלמים ועבודה משתלמת, גם אם לפעמים לא רואים את זה בדרך. ויש מי שעובד במועדון. אם לא על הקווים אז במשרדים.

*

אני קורא שוב את הפוסט, ונראה שיצא קצת מבולבל הפעם, ובלי שורה תחתונה. לא נורא, זה משקף להפליא את מצב הקבוצה. שהפעם הם ירימו אותנו ולא אנחנו אותם, מה קרה.