אנחנו – מכבי תל אביב: חוץ מהרגעים שעפתי? לא עפתי

אלה היו שלוש דקות של אושר טהור.

האוהדים שלנו היו קצת רדומים במחצית השנייה. שער היתרון שלנו היה חתיכת טריפ אדיר. והוא הכניס אותנו להיי מטורף, אבל זה הלך ודעך ככל שעברו הדקות ותל אביב השתלטו על המשחק, והשאיר רק איזה באזז נעים – אבל כבר הרגשנו את הנפילה מעבר לפינה. היא אכן באה בדמות שער השוויון, שכמה שהוא היה צפוי, היה חתיכת דאון. והוא כיבה לגמרי את כולנו.

ואז. משום מקום. לא ראינו את זה בא. בפעם הראשונה העונה, במקום שהאוהדים באבי רן יהיו אלה שיצטרכו להרים את השחקנים – השחקנים במו רגליהם (וראשיהם) הרימו את האוהדים. וזה היה אושר טהור. שלוש דקות של אושר טהור. ככה בטח מרגישים כשמזריקים הרואין לווריד.

ואז, כל כך מהר, הדאון השני. כל כך מהר, וכל כך מדכא.

איזה משחק ממכר זה כדורגל, יא אללה.

*

אחרי שנרגענו ממה שהלך שם בדקות האחרונות, כשאני חושב על המשחק באופן קר וקצת רחוק – שלוש שעות וכמאה קילומטר רחוק, ליתר דיוק – אני לא מתלהב במיוחד. ואסביר.

כשהמאמן הוא לא עילוי, והמאמן שלנו, לא משנה מה תחשבו עליו, הוא לא עילוי – צריך להטיל את כובד המשקל על השחקנים. יש איזושהי מסה קריטית של שחקנים שברגע שהם נמצאים אצלך, הם עושים לבד את ההבדל, ואם לא קורה משהו רע במיוחד, אתה צריך לנצח ברוב המשחקים – לא משנה אם המאמן שלך טוב או לא (בהנחה שכל המאמנים המועסקים יודעים פחות או יותר את מלאכת האימון הבסיסית).

אז דאגו למולנסטין לשחקנים כאלה. בכל חוליה במגרש – אולי למעט אחת – יש לו שחקנים מהטובים בישראל. כולל על הספסל. ועדיין – המשחק היום לא היה משחק של קבוצה טובה.

מה זאת אומרת לא משחק של קבוצה טובה? זאת אומרת שזה היה משחק של אנרגיות. אתם יודעים – הראינו הקרבה, נחישות, אגרסיביות, מאבק על כל כדור. ולכן עמדנו יפה ולא הפסדנו.

ובכל מה שקשור להתקפה, סמכנו על היכולות האישיות של השחקנים שלנו (שהם, להזכירכם, מהטובים בישראל). וזה הספיק. יכולות-העל של שחקן-העל שלנו התחילו את השער הראשון ובישלו עוד מצב אדיר. והיכולות האדירות של זנטי פלוס המהירות והסיומת של דמארי סידרו לנו גול. וזהו פחות או יותר. זה מה שהיה לנו למכור בהתקפה.

וזאת עוד היתה המחצית הטובה שלנו. במחצית השנייה, כשהשחקנים שלנו התעייפו ותל אביב לחצה על הדוושה, אפילו להזדמנויות לא הגענו – מלבד הזדמנות אחת, לא הכי מתוכננת, של שחקן ספסל שהוא גם שחקן נבחרת ישראל ואחד השחקנים היקרים בארץ.

מה אני מנסה להגיד כאן? שאם היינו מנצחים בטוח שהייתי נלהב יותר ונרגש יותר – אבל עדיין, זה היה ניצחון של אנרגיות. לא של קבוצה מאומנת. וניצחון של אנרגיות, אפילו על מכבי תל אביב, אפשר להשיג גם עם שחקנים פחות טובים על המגרש. יודעים מה? אפילו עשינו את זה. העונה. בחוץ.

כלומר, עם שחקנים הרבה יותר טובים, ובבית, לא הצלחנו לעשות את מה שכבר עשינו העונה עם שחקנים פחות טובים, בחוץ.

מבינים למה אני לא מתלהב במיוחד מהמשחק שלנו היום?

*

בחימום הקצר לפני הקלטת הפודקאסט שלנו השבוע, מתן שאל אותי מה קרה ש"התהפכת ככה על רנה". וחבל שלא שאל אותי בתוכנית עצמה, כי דווקא הייתי שמח להסביר. אני לא – לפחות מנסה שלא – "בעד" מאמן כזה או אחר, או "בעד" שחקן כזה או אחר, כל עוד אני לא מכיר אותם. אני כן בעד לתת לכל מאמן ושחקן צ'אנס, בהנחה שאנשי המקצוע בקבוצה יודעים את מי הם מביאים ולמי הם נותנים את המפתחות.

אז אני בעדם בהתחלה, בזכות העובדה הפשוטה שהם לובשים את מדי מכבי חיפה. ואמשיך להיות בעדם, אם יוכיחו שהם ראויים לתמיכה שלי. אבל אם לאורך זמן המאמן או השחקן לדעתי לא יספקו את הסחורה – פשוט לא אהיה בעדם יותר. כי אם כן אהיה, למרות שהם לא טובים, זה לא יוכיח איזו "נאמנות" או "עקביות" – זה יהיה פשוט קיבעון. המציאות קובעת מה אחשוב עליהם, ולא מה שאני חושב עליהם קובע איך הם במציאות. ככה לפחות אני מנסה שזה יהיה.

וזה מה שקרה עם מולנסטין. הייתי בעדו בהתחלה, כי חשבתי שצריך לתת לו צ'אנס, וכמובן שקיוויתי שהוא יצליח. זה קצת ג'עג'ע בהתחלה אבל אז הגיעו שני נצחונות אדירים על הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, ואחר כך – בניגוד למסורת שפיתחנו בשנים האחרונות – גם נצחון על קבוצה קטנה, וזה נראה כאילו יש כאן מאמן שיודע מה הוא עושה. אבל מאז, המציאות גרמה לי לשנות את דעתי לגביו. כי מולנסטין הראה שהוא טוב בסוג אחד מסוים של משחקים – כאלה בהם אנחנו באים כאנדרדוג וצריך רק להכניס התלהבות ומוטיבציה בשחקנים, להסביר להם את חשיבות המשחק, ואז לשחק הגנתי ו"הירואי" ולבנות על היכולות שלנו בהתקפה כדי לגנוב גולים. אין לי בעיה עם משחק כזה באופן עקרוני, פעם ב, כשאין ברירה (נגיד באירופה, או כשחייבים ניצחון בשביל לשקם את הביטחון והאמון שלנו בקבוצה – כמו בתחילת העונה ולצערי גם עכשיו). כן יש לי בעיה עם מאמן שיודע לעשות רק את זה, בקבוצה שלרוב משחקיה בליגה לא מגיעה כאנדרדוג. וכשאנחנו מגיעים למשחקים כפייבוריטים, ואין "נסיבות מיוחדות" שגורמות לכל שחקן לתת יותר מעצמו, הקבוצה שלנו פתאום נראית מאוד לא מאומנת.

מה זה קבוצה מאומנת? כל מי שצפה היום במשחק יכול היה לראות בקלות. לא משחק גדול של התל אביבים, אפילו לא טוב במיוחד. אבל אתה רואה איך יש להם את הדרך שלהם לצאת להתקפה. איך הנעת הכדור שלהם היא לא סתם הנעת כדור מצד לצד, כמו אצלנו, אלא שבכל פעם אחרי ששחקן מוסר הוא גם עובר לעמדה אחרת, ומתפנה לקבל את הכדור שם. רואים שהם עובדים באימונים על המסירה ותנועה האלה, שמקדמים אותם בצורה חכמה לעבר חצי המגרש של היריבה. רואים שהם מתקדמים כך, בצורה מדודה ומחושבת לתוך עומק החצי של היריבה ועד הרחבה, וכך נוצר, כמעט בלי שתשים לב, לחץ על השער של היריבה, שבמקרה היום היתה אנחנו. וכך השער שלהם כבר הולך ומתמצק ועומד באוויר, ממש כמו שאדים הופכים לעננים ואלה הופכים לגשם. ואז, כשאתה נרטב, אתה מבואס מאוד, אבל לא ממש מופתע.

אנחנו? יותר כמו מונסון. בא והולך, לך תדע מתי ואיך.

*

עכשיו, יכול להיות שגם למולנסטין יש שיטת משחק כזאת. מה זאת אומרת יכול להיות? בטוח שיש לו. רק שהיא הרבה יותר פשוטה. הנעת הכדור פשוטה: כדור לאמצע – כדור לצד – כדור לאמצע – כדור לצד שני. ואז לשחקן האגף. ומשחק האגפים פשוט. וזה בסדר, כדורגל הוא בסף הכל משחק פשוט. בסופו של דבר, עם שחקנים טובים כמו שיש לו היום, זה צריך לעבוד. לפחות מול רוב קבוצות הליגה. כי יש את השחקנים שיעברו שחקן בדריבל, ויש את השחקנים שיתנו את המסירה החכמה, ויש את השחקנים שישימו את הכדור ברשת.

אז מול רוב קבוצות הליגה זה יעבוד, ואולי אם היינו מתחילים את העונה עם השחקנים האלה – ואני מתכוון דווקא פחות לאלושי ואיולפסון ויותר לדמארי וזנטי – היינו נמצאים היום במקום הרבה יותר טוב. הבעיה מתחילה מול הקבוצות היותר טובות של הליגה. ומולן, אני חושש שמשחק פשוט כזה, של קבוצה שגם לא ממש יודעת להשתנות תוך כדי משחק – לא יספיק. מולן אנחנו אולי מלאי אנרגיות, אבל נראים קצת מטומטמים, במובן הפשוט של המלה, לא המעליב. פשוטים. מיושנים. ואלו הן הקבוצות שאנחנו רוצים וצריכים להתמודד בשנה הבאה.

ולכן אני חושש שהמאמן הנוכחי שלנו – שהוא לא עילוי – לא יספיק.

*

השחקנים: לויטה היה בסדר. אם כי אני חושב שהיה לו חלק בשער הראשון, זינק מאוחר. גארי היה אדיר כרגיל, וטב"ח כבר כל כך מפחד ממנו שהוא אפילו לא צריך להיות כל כך אדיר. פעם אחת בן חיים הצליח לעבור אותו, וחוץ מזה נאדה.

מה שכן – לגארי יש הרבה אשמה בשער השני. באצטדיון זה היה נראה כאילו איולפסון אשם בגול, בתקציר ראיתי שזה גארי שאיפשר לחלוץ של תל אביב לברוח לו. לא מתאים. לאיולפסון עצמו היה משחק חלש, קיארטנסון ברח לו בשער הראשון, ואחרי המשחק שמעתי יותר מדי פעמים את השם דקל קינן. דיר באלאק. עד שנפטרנו מדקל בהרכב, אתם רוצים בכוח לחזור לשם? בסך הכל משחק רע אחד של הולמאר, לא פוסלים שחקן כל כך מהר. מה שכן, עדיף שיתנהל עם הכדור כמה שפחות, הוא רק מסתבך כשהוא עושה את זה. ובוא ניסגר כבר על מי מעביר כדורים ארוכים קדימה כשאין ברירה. אני הייתי הולך על ואליינטה דווקא ולא על האיסלנדי.

מארק נתן עוד משחק סולידי וטוב, והוא כרגיל המניה הבטוחה בהגנה שלנו. סאן מנחם היה טוב מאוד בעיני, גם בהגנה, גם בהתקפה, וכמובן הבישול. אולי זה בכל זאת לא הימור כל כך גרוע לתת לו את התפקיד הזה. אמנם שני הגולים וגם ההתקפות במחצית השנייה הגיעו מהצד שלו – אבל הגולים לא ממש באשמתו, וחוץ מזה – ורמוט הוא לא האיש שצריך לעזור לו. בכלל, שישחררו את גילי מעבודות הגנה. לחץ על המגנים מקסימום. אין לו אנרגיות למלחמות מיותרות, הוא סתם מתעייף ולא ממש תורם.

ואצק נהדר ואני תמיד נהנה לראות אותו. נטע השקיע, לקח אחריות באמצע ועשה הרבה עבודה שחורה. אלושי הוא עדיין תעלומה מבחינתי. בואו נגיד שהגנתית הוא לא אוגו (וזה צריך להיות הרפרנט שלנו), והתקפית הוא לא ראדי. הוא רץ הרבה, בא לקבל כדור ומניע את הכדור לא רע – אבל לא ראיתי יותר מדי מהמסירות החכמות שאמרו שיש לו (או שהוא אמר על עצמו שיש לו, לא בטוח). נראה אותו במשחקים הבאים.

גילי היה כרגיל האיש שלנו בהתקפה – אם זה בהנעת הכדור, אם זה בשמירה עליו עד שהשחקנים יצטרפו, אם זה במסירות החכמות ואם זה בדריבל. הוא ענק, אבל הוא לא יכול לבד. קיוויתי שבחלון הזה יביאו עוד שחקנים יצירתיים מקדימה וזה לא קרה, וזה חבל מאוד. לב"ש יש לפחות שלושה-ארבעה שחקנים שיכולים לשים חלוץ מול שוער (מליקסון, אוחנה, בוזגלו, וגם וואקמה וראדי), גם לת"א (סקאריונה, בניון, יצחקי, וגם טב"ח, מיכה ומדוניאנין). לנו יש רק את גילי, וזהו. לא מספיק. קהת היה אמור להיות שחקן כזה, והוא בינתיים לא, אלטמן לא הגיע, ולא נראה לי שגם אלושי יעשה את זה. חייבים להביא עוד מישהו בקיץ להוריד קצת עומס ומגנים מגילי.

מה שכן קרה בחלון הזה זה זנטי, וזה נהדר. אם לא שחקן שיכול להציב חלוץ מול שוער, לפחות מישהו שיכול לסדר מצב לעצמו, וכמו שראינו גם לפרוץ יפה ולמסור מצוין מהאגף. יש לו יכולות אדירות, ואם יידעו לעבוד איתו נכון הוא יכול להיות שחקן ענק. אם מול מכבי תל אביב, במשחק הראשון שלו בהרכב, הוא משחק ככה וגם מבשל – עוד נכונו לו גדולות ולנו נצורות.

דמארי משדרג את ההתקפה שלנו בכמה דרגות. גם שומר על הכדור נהדר, גם יודע למסור, גם לסיים – וזה כולל גם את ההימצאות במקום הנכון ברגע הנכון (וכמה חבל על הפספוס הנורא ההוא בהתחלה). הרכש הכי טוב שלנו השנה בהתקפה.

וכמובן קהת – שקראנו לתת לו את הצ'אנס להיות הסופר-סאב שאנחנו זקוקים לו, וסוף סוף הוא קיבל את ההזדמנות והחזיר בשער. סחתיין עליו, נראה שהוא מצא את התפקיד שלו על המגרש – לא על המגרש.

סתם. אני מקווה שקהת עוד יחזור להרכב וגם יהיה טוב בו. אבל בגדול, כשיש לנו על הספסל אותו, את רוקאביצה, את זנטי (כשעטר יחזור), את אזמי, את עוואד ואת דקל, זה מרגיש כאילו יש לנו כבר סגל טוב, אפילו טוב מאוד. עכשיו רק חסר מאמן טוב מאוד.

*

שמעתי אוהדים שאומרים שהמשחק, גם אם הרגיש כמו פספוס, לפחות נתן תקווה. אני לא הרגשתי משהו כזה, אולי כי לי היתה תקווה כל הזמן, כי סמכתי על תור שיבנה קבוצה טובה. ושמעתי אוהדים שאומרים שלעומת החודשים האחרונים, סוף סוף ראינו קבוצה. יכול להיות. אבל לעומת החודשים האחרונים זה לא ממש קשה לספק אותנו. לא חוכמה להוריד את הציפיות לאפס ואז לשמוח שאנחנו נראים כמו קבוצה. ממכבי חיפה אני מצפה להרבה יותר.

ממכבי חיפה אני מצפה לנצח את מכבי תל אביב והפועל באר שבע – לא "להפתיע" כשהיא מוציאה תיקו מולם. ולכל הפחות אני מצפה ממכבי חיפה לבוא למשחקים מול מכבי תל אביב ומול הפועל באר שבע לא כאנדרדוג, אלא כיריבה שוות כוחות. כזו שגם אם היא לא מנצחת, משחקת כמו קבוצה גדולה. ולפעמים גם מנצחת ככזו.

אני בספק אם רנה מולנסטין יכול להפוך אותנו לקבוצה כזאת. וממילא זה לא תלוי בי: כנראה שאחרי היום, הוא יקבל את שארית העונה להוכיח שהוא יכול לבנות קבוצה גדולה משחקנים איכותיים.

אם זה יקרה, אין לי שום בעיה להתהפך חזרה. אבל אם אני תור, אני בכל מקרה מתחיל לגשש ולבדוק מי מתפנה בקיץ.

***

הוספה מאוחרת – בתגובות התבקשתי ובצדק להזכיר את הציוץ שלי בטוויטר אחרי המשחק:

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על אנחנו – מכבי תל אביב: חוץ מהרגעים שעפתי? לא עפתי

  1. PERLA הגיב:

    תודה ניר.
    על הפוסט ועל כך שהורדת אותנו לקרקע.
    המשחק אכן יצר אצלי תקווה לעתיד ורוד יותר. כתבתי גם לחבריי שהנצחון בסיבוב הראשון הושג במשחק פחות טוב שלנו ובנה ציפיות גבוהות מדי. אז אמש שיחקנו לדעתי ממש בסדר במרבית שלבי המשחק ואלמלא הנפילה ברבע השלישי אז זה היה כבר ממש משחק טוב.
    הסגל הכמעט מלא אמש (עטר…) עמד הכי טוב מול מכ. ת"א מבין 3 המשחקים האחרונים מולם (כבר 3 ברצף בהם לא הפסדנו). בניגוד לזוג הנצחונות במפגשים האחרונים, זה לא היה בונקר מבחינת החזקת כדור, על אף שהגענו למצבי כיבוש מעטים מדי.
    הליגה האמיתית שלנו ושל רנה מתחילה בשבוע הבא.
    יש 6 משחקים לסוף העונה הסדירה. למעט המשחק מול בית"ר, כל המשחקים הם מול קבוצות הפלייאוף התחתון.
    הסגל מחודש ומשופץ ולרנה אין את התירוץ של זמן ההכנה.
    רנה מקבל הזדמנות לגביע הטוטו – 6 משחקים עם פרס בסופם.
    אם יזכה בפרס אז יעלה שלב ויקבל בפלייאוף העליון הזדמנות להוכיח שהוא שווה עונה נוספת.
    אם חלילה, ייכשל, יקבל עונש בדמות הפלייאוף התחתון.
    האמן לי רנה, זה יהיה וואחד עונש. העצבים שנפרקו אמש על נער הכדורים שהזדרז מדי (במצב של 1:2, לא יודע אם ראו בטלויזיה, אבל מיציע זה היה נראה שהוא ממש יוצא עליו), יהיו הרבה יותר כואבים אם חלילה נצטרך לצפות בסדרת משחקים חסרי משמעות ונטולי קהל בבית התחתון.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      די מסכים. אני רק חושב ששארית העונה שלנו תצטרך להיות מאוד יוצאת דופן כדי שאחשוב שלרנה מגיע צ'אנס לעוד עונה.

      אהבתי

  2. מתן גילור הגיב:

    תודה ניר.
    אני גם ממש לא בטוח שרנה האיש הזה, אבל אני חושב שקצת עברת ממגננה אוטומטית בעבר למתקפה אוטומטית עכשיו. היו טעויות בניהול המשחק, אבל ההכנה היתה פנטסטית. אני אפרט בבלוג שלי בהמשך.
    אני חושב שאתה לא מספיק מכיר את סט היכולות של רועי קהת לאור הקריירה שלו. אני למד את זה משני משפטים שלך:
    1. "מלבד הזדמנות אחת, לא הכי מתוכננת" מעבר לזה שבאותן דקות היו לסאן מנחם משהו סביב 4-5 ניסיונות הכנסת כדור מאותו אזור, מה שאומר שזה כנראה היה די מתוכנן (קרדיט גם לרנה שזיהה את הבור שדסה משאיר כשהוא עולה להתקפה, ד"א), הטיקט של קהת הוא כניסה לעומת ומשחק ראש. כלומר, זה השער הקלאסי ששחקן עם סט היכולות של רועי קהת אמור לכבוש.
    2. "קהת היה אמור להיות שחקן כזה" לגמרי לא אמור להיות שחקן כזה. ואם הביאו אותו בשביל זה אז צפויה אכזבה. קהת שחקן שיכול להשתתף בהנעת כדור, אבל ראיית המשחק שלו מתבטאת בתנועה לשטחים מתים ולא ביכולת מסירה. אאל"ט, בעונה הכי טובה שלו, קרי בק"ש, כשכבש לא מעט, הוא בישל שער בודד בלבד. הסיכוי לקבל כדור לגול מהאמצע, בהעדרו של ורמוט, זה ואצק או אלושי. קהת לא האיש לזה.

    ואי הסכמה אחרון – הקהל היה נהדר. אפילו החל מדקות בודדות אחרי שער השוויון שמעו את הצפוני יותר מאשר את אוהדי החוץ.

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      אני חייב להודות שהתגובה שלך קצת מעליבה. גם כי אתה חושב שהייתי במגננה אוטומטית ושעכשיו אני במתקפה אוטומטית. אני לא מניח שמשהו אוטומטי בתגובות או בדעות שלך. תן לי את הקרדיט שאני חושב על מה שאני כותב לפחות כמוך.
      וגם כי אתה חושב שאני לא מכיר את סט היכולות של קהת עד עכשיו. נדמה לי שעברנו מספיק זמן איתו, בארץ בכלל ובמכבי בפרט, בשביל שאכיר לא פחות ממך. התקפה מתפרצת בה לרוקאביצה, שאמור להיות אחד מהשחקנים היוצרים שלנו, אין מספיק ביטחון ליצור והוא משאיר כדור אחורה למגן השמאלי שלנו, שעד עכשיו במשחק הרים שתי הרמות עלובות שלא עברו את השחקן הראשון, והוא מרים לרחבה נוסח "יהיה מה שיהיה" – כן, אפילו אם נמצא שם שחקן שיודע לנגוח – זה לא בדיוק הגרסה שלי ל"משחק מתוכנן".
      ועוד אי הבנה – קהת יכול לשים בהחלט חלוץ מול שוער. זה לא אומר בהכרח שהוא צריך לעמוד באמצע מאחורי החלוצים ולהכניס מסירה מתוחכמת סטייל ורמוט. זה יכול להיות גם בחדירה ערמומית לרחבה ("תנועה לשטחים מתים") וכדור רוחב, או דריבל, דאבל פס עם שחקן אחר שיסדר מצב לאחרון או לרועי, או פשוט ייצור יתרון שחקנים בהתקפה. לזו הכוונה גם באזכור וואקמה או בוזגלו, שגם הם לא בהכרח באים מהאמצע ושולחים מסירות חכמות. אני לא צריך בישולים דווקא. אני צריך שחקנים יצירתיים שבזכות העבודה שלהם, כך או אחרת יהיה שחקן פנוי שיקבל כדור מול שוער.

      אהבתי

      • מתן גילור הגיב:

        OK. בחירת מילים לא נכונה שלי. לא אוטומטית, מגיע לי כרטיס צהוב על בחירת המילים. אלא התרגלות לעמדה. אני מודה שגם אצלי (ואצל כל אחד בעצם) יש נקודת מוצא שמשפיעה (לדגמה – תוצאות דומות בעונה שעברה היו מוציאות ממני הרבה פחות סבלנות כלפי כל המערכת). בכל מקרה לא היתה כוונה להעליב.

        אם זו הפרשנות שלך, שלדעתי היא מאד מרחיבה, אז:
        1. מתנצל, לא הבנתי את דברייך נכון.
        2. לא מבין למה גילי הוא היחיד אצלנו. גם התנועה של דמארי שמושכת בלם יכולה להעמיד שחקן אחר מול שוער או הכנסות כדור כמו של זנטי ומנחם, שהלכה למעשה העמידו שחקן מול שוער. כנראה שאנחנו מפרשים אחרת את המושג "יכול להעמיד חלוץ מול שוער". הנחתי (כנראה בטעות) שהפרשנות שלך דומה לשלי.

        לא מקבל את הפרשנות שלך למהלך של השער. שוב, מילא זה היה מהלך מנותק מהמשחק, אבל מנחם באותן דקות הכניס כמה וכמה כדורים (או לכל הפחות ניסה). עובדתית זה לא נכון שהיו לו שני ניסיונות להכנסת כדור במשחק עד אותה נקודה. זה אפילו לא נכון לאותן הדקות.

        Liked by 1 person

        • הופמן הגיב:

          אוקי, מקבל.
          כן, ברור שיש נקודת מוצא. אם אני מתיימר לחשוב שהעמדה שלי בנויה על איזשהו מסד של עובדות יציבות שלא יכולות להשתנות בכל רגע, אז אנסה להסביר אותם גם כשדברים נראים קצת אחרת על פני השטח, ולא להחליף את המסד כולו. זה בדיוק המשחק בין החזקה בעמדה לשינוי שלה. כרגע המשחק של אתמול מסתדר לי בדיוק עם מה שחשבתי על מולנסטין – מאמן שטוב במשחקים כאלה – אבל כתבתי בעבר שאני מאמין ביכולת של אנשים להשתנות ולהשתפר (במגבלות ספקטרום מסוים), וזה בטח קל יותר כשגם הנסיבות משתנות. אז אולי גם הוא קצת משתפר, ואתמול התחלנו לראות את זה. רק מי שיש לו מבט-על (ועל-זמני) יכול לדעת. (ויכול להיות גם שטעיתי קודם – וגם שאני טועה שוב עכשיו).
          1-2. מבין את אי ההבנה, היא קצת באשמתי – כשהתחלתי לכתוב "שחקן ששם כדור מול שוער" חשבתי באמת על שחקן כמו גילי ועל "פס עומק חכם", אבל תוך כדי תנועה הבנתי שמה שמפריע לי (כל העונה) הוא המחסור ביצירתיות בהתקפה, ולא הפס הזה ספציפית. נכון, גם לדמארי יש את זה, אבל לא החשבתי אותו כי הוא גם זה שאמור להיות זה ששם את הגול בסוף. מאותה סיבה לא החשבתי גם את קיארטנסון בת"א ואת שהר בב"ש, אז הם מתקזזים. מסכים לגבי זנטי בעיקרון (עוד נראה לגביו), כתבתי על זה בקטע הבא. את מנחם אני לא מחשיב כשחקן יצירתי בהתקפה כמו שאני לא מחשיב את דסה בת"א או את ביטון בב"ש. בקיצור, עדיין חסרים לי שחקנים כאלה במכבי. רוקאביצה יכול להיות כזה (אם כי נראה יותר כמי שמקבל את הכדורים ולא כמי שיכול ליצור מצבים לאחרים), ובינתיים הוא לא. אולי אלושי כזה, עוד נראה.

          אתה צודק שהמהלך לא היה מנוגד למשחק. המשחק שלנו היה בנוי באותן דקות על מתפרצות, וניסיונות להגבהה מדי פעם. אבל הניסיונות האלה היו קצת נואשים בעיני. גם ל"הייל מארי" בפוטבול אפשר לקרוא מהלך מתוכנן, זה לא שרפלקס מותנה הניע את הזרוע של הקוורטרבק וגרם לו במקרה לזרוק קדימה. אבל זה מעין "יהיה מה שיהיה", נרים ונקווה שמשהו טוב יקרה. זה קרה וזה אחלה, אבל לא לזה אני מתכוון כשאני מקווה למהלכים יותר מתוכננים בקבוצה.

          Liked by 1 person

  3. אלעד הגיב:

    בוקר טוב

    מבין ששרדת את הטרמפ ב BMW הלבנה.
    גם אנחנו היינו אתמול BMW לבנה – קבוצה נוצצת עם תוכן מתחת לממוצע (סליחה על הסטריאוטיפ), וגם אם זה יישמע לכם מוזר אני שמח שלא ניצחנו אתמול, כי כמו בסיבוב הראשון המשחק מול הצהבת היה השקר שמשך אותנו באף
    על שינוי והבטחה. נדמה לי בארבעת המשחקים הבאים מיועדות לנו קבוצות פלייאוף תחתון מובהקות ואם נגיע "מוכנים" כמו בשלהי הסיבוב הראשון, ולא נדע להיות היוזמים נחווה את הביזיון הכי גדול שהמועדון ידע בשלושת העשורים האחרונים.
    אני לא כ"כ מסכים שאיולפסון היה חלש (הוא גם לא היה מזהיר), למרות שהוא אשם באחד משני הגולים שספגנו כי, מפני שהוא סגר את קיארטנסון די טוב בעשרה מקרים אחרים, והעובדה שהוא יוצא מהר קדימה ויודע למסור כדור מדויק לשלושים מטר עיקרה את הלחץ הגבוה של מכבי ת"א (מדקל היינו סופגים על זה שני שערים) וקשה מאוד לבלמים לשחקן עם "בולען" כזה מצד שמאל, כי למרות כל הסופרלטיבים לסאן מנחם – הוא עדיין לוקה מאוד בתפישת הסגירה האלכסונית, וורמוט הוא לא האיש לחפות עליו שם, ואת זה רנה בלופנשטיין ועשרת עוזריו עדיין לא פתרו.
    ואפרופו מולנסטיין, ישבתי אתמול די קרוב אליו והתמקדתי בו, ודי השתכנעתי שייתכן שהוא מאסטר בבניית אימונים
    ועבודה מנטאלית בכפר גלים, אבל האיש קופא לחלקים רבים מהמשחק, וכדאי שקרלסן ינשום עמוק ויחפש לו מחליף. הוא לא האיש שיצעיד אותנו לתארים.
    בהצלחה באצ'קלונה

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      ה"BMW הלבנה" היה ציטוט של מה שקטן אמר.
      לא אהבתי את הכדורים הארוכים של איולפסון. וכשהוא ניסה קצת להתנהל עם הכדור הוא איבד פעם אחת וכמעט איבד פעם נוספת. אז לדעתי הוא לא האיש למשימות האלה, ועדיף שיתמקד בהגנה כי שם הוא באמת בסדר גם לדעתי.
      חוץ מזה מסכים – אם כי פחות נלהב מהשימוש ב"בלוף"ים כאלה. אף אחד הוא לא בלוף. כולם אנשי מקצוע, חלק טובים יותר וחלק פחות.

      אהבתי

  4. טל מיד אליהו הגיב:

    כיף לקרוא אותך.

    חשוב גם היה לקרוא את ההתייחסות לבריונות הילדותית של יניב קטן, שיש שרואים בו סמל (השחקן הראשון והיחיד שנתתי לו נשיקה כשהייתי ילד) אבל אצלי הוא בדרך ללהיות כמו בניון. חבל שהוא בחר להפוך לקשקשן רדיו ולהראות שהוא בעצם כזה פרחח.
    מאז שהוא בפאנל הפאנל אפילו ירד הצליח לרדת ברמה. קראתי שמישהו הגיב שאתה לא מבין את הבדיחה. זה מצטרף לרמה הכללית שתוך כדי ראיונות הם צוחקים על המראיינים, על רמת האנגלית, וקטן מצטרף ומאיים (בצחוק, כן? לכאורה, כן?) על אוהדים שאומרים את המילה "לכלוך". ובכלל כל הצחוקיה הזאת זה תת רמה שלא מתאימה לאף מקום שמכבד את עצמו מחוץ לכיתה ג'2 בקרית חיים.

    אני הייתי מאוד נזהר מלהחמיא לזנטי אתמול על המשחק. הוא הוסיף לנו הרבה מהירות וחוצפה לרגעים מסויימים, אבל זה ממש לא משהו שאני מצפה ממנו להוסיף מול כל קבוצה אחרת בליגה – קצת בדומה לרוקאביציה (כשיש לו ביטחון).
    עוד מוקדם מדי לדעת אבל אני לא רואה אתמול משהו שיכול לעזור לנו בשאר משחקי הליגה.

    לויטה משגע אותי שהוא לא יוצא לכדורי גובה. אני התגעגעתי לגלזר.

    הקבוצה צריכה מאוד מגן שמאלי וקשר כנף נוסף – אפילו כשעטר יחזור (עוד "שבועיים" בזמן בוליביה).

    הדבר המכריע אתמול במחצית השניה היה המתנה שקיבל מולנסטיין:
    בפעם הראשונה העונה, יש לנו שלושה קשרים לעלות איתם ועשינו את זה, ולשמחתנו בצהבת פתחו רק עם שניים.
    זה הפוך למה שקרה בהרבה משחקים שלנו השנה. וזה איפשר לנו לאטום את מרכז המגרש ולהרוס להם את הנעת הכדור.
    במחצית השניה נגמר הכוח לרב השחקנים, וגם הצהובים קיבלו הדרכה נכונה איך לרווח את המשחק, וכל היתרון הטקטי שלנו הלך לאיבוד.
    זה חזר מעט רק כאשר, דווקא בהברקה טקטית אבל מאוחרת, ואצק יצא ודמארי ירד להיות מתחת לחלוץ. זה קצת צופף את האמצע עבורנו, ולכל הפחות עזר לנו ביציאה מהגנה להתקפה.
    אני מאוד מאוד מקווה שנגד אשקלון לא נשחק עם פחות מ-3 קשרים (או דמארי מתחת לחלוץ, למקרה שזה יעבוד שוב). שומע אנשים אומרים שנגד אשקלון לא צריך 3 קשרים – אבל בזה אני דווקא מסכים עם קטן, שצודק שזאת הייתה בעיה גדולה שלנו כל השנה וכדאי שלא נפקיר את הקישור שוב.

    מדהים שדווקא אחרי מחצית ראשונה טובה, עדיין יש בספסל שלנו שחקנים איכותיים. זה נותן לי הרבה תקווה, יחד עם החזרה של עטר, שיחזור לנו הכוח להכריע משחקים בהמשך. לעזאזל התקווה.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה. צודק לגבי קטן ואוסיף את הציוץ בסוף הפוסט (אם כי לא הייתי צריך לכתוב "זבל". אין סיבה לתרום לדרדור השיח עוד יותר ממה שהוא כבר מדורדר).
      הניתוח שלך מעולה. אבל אני חושב שלשים שלושה שחקנים באמצע זה להסתכן באגפים. במיוחד נגד תל אביב. אז היינו צריכים "לפצות" על זה בעזרה מתמדת של ורמוט בצד אחד ושל זנטי בצד שני, מה שהוריד את מספר השחקנים ההתקפיים נטו שלנו לאחד – דמארי – ומה שגם עייף את שניהם. את זנטי עד כדי פציעה, את ורמוט עד כדי איבוד כדור באחת ההזדמנות של תל אביב ובכיסוי לוקה באחד השערים ואולי אפילו בשניהם. ובקיצור זה גרם לכך שכמעט לא היתה לנו התקפה, בטח במחצית השנייה. אני לא חושב שאנחנו יכולים או צריכים לשחק ככה נגד אף קבוצה אחרת למעט אולי ב"ש, וגם זה רק עד שנהיה טובים מספיק כדי לעשות גם הגנה וגם התקפה ולא לבחור ביניהן.
      לגבי זנטי – אתה צודק שצריך להיזהר עם זה, אנחנו למודי כשרונות שנעלמו מהר. אני כן חושב שמלבד המהירות שלו יש לו טכניקה אישית (כלומר דריבל) שאין לא לרוקאביצה ולא לאף שחקן אחר שלנו למעט ורמוט (סגנון אחר, ורמוט זה על מטר, זנטי תוך כדי ריצה). יש לו גם מסירה טובה. אז כן – הוא כרגע בעיקר פוטנציאל, אבל אם יידעו לעבוד איתו טוב הוא יכול להיות משהו כמו הטב"ח שלנו. אני רק מקווה שפחות מעצבן ועם ראש יותר מאוזן.

      אהבתי

  5. מבסוטון הגיב:

    חיכיתי עם התגובה שלי, כיוון שיצאתי (ואני עדיין) מאוד אמביוולנטי לגביו.
    מצד אחד הסתכלנו להם בלבן של העיניים במרכז המגרש, ולמרות החצי השני העייף, המשחק הסתיים קרוב שוויון מבחינת אחוזי השליטה בכדור (52-48 לת״א, כמדומני). אבל מצד שני – עדיין אין מספיק שכל בהתקפה. כזה שיעזור לנו לפרק בונקרים מול קבוצות חלשות יותר.
    עושה רושם (רק משחק אחד ואי אפשר באמת לדעת) שהסגל התחזק – אבל מצד שני עדיין נדמה שאין תכנית משחק מסודרת, עד כדי כך שרנה רק מגיב בחילופים שלו, ולא רק יוזם. וגם כשהוא מגיב – זה מאוחר מדי…
    ועוד משפט בנוגע לרוקאביצה – יש לי הרגשה שזה פשוט לא זה. לא רק החלק ההתקפי שלו שעושה רושם שלא מתאים לנו (אפשר לתת לו קצת טיעונים מקלים כמו חוסר בדקות ובביטחון), נראה כאילו הוא לא נלחם מספיק. בגול השני, לדעתי, הוא היה חסר בעזרה לסאן מנחם. לא חזר בזמן.

    עם רכבת הרים כזאת – אי אפשר לדעת למה לצפות במשחק הבא…

    אבל בכל מקרה – תענוג לקרוא את הטור שלך.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה רבה!
      אני חושב שעניין השליטה במרכז מגרש וגם השליטה בכדור הוא חשוב – אבל רק אם הוא מביא להזדמנויות. אחרת זה לא כזה מעניין אותי. לא חוכמה לשלוט באמצע המגרש – אפשר פשוט לזרוק לשם קשרים עד שנשלוט, אבל צריך לזרוק שמשלמים מחיר במקומות אחרים במגרש. השליטה היא אמצעי ולא מטרה, ואצלנו זה כרגע בעיקר אמצעי הגנתי.
      מצידי שלא נשלוט בכדור ו/או באמצע, ונגיע להזדמנויות רק במתפרצות – אבל שנגיע. כרגע זה עבד רק חלקית – השליטה היתה חשובה במובן הזה שלא ספגנו הרבה, מצד שני הגענו רק לשלוש הזדמנויות, ולמרבה המזל הבקענו בשתיים מהן. אם נמשיך באחוזים האלה אז כמובן שאין בעיה מבחינתי (: אבל אני חושב שצריך להגיע לעוד הרבה יותר הזדמנויות. ניבחן במשחקים הבאים.
      לגבי רוקאביצה – מודה שלא ראיתי אותו בבית"ר ירושלים יותר מדי, אבל שמעתי שיש לו הרבה לתת. כרגע נראה לי שהוא קם ונופל על ביטחון עצמי, ושאנחנו צריכים לחכות עד שייצא ממעגל החוסר הביטחון ההרסני שהוא נמצא בו כרגע. מקווה שזה יקרה במהרה.

      אהבתי

      • מבסוטון הגיב:

        מסכים חלקית.
        השליטה היא האמצעי ולא המטרה – נכון מאוד. אבל גם בתחילת העונה, כששיחקנו הרבה יותר טוב לעומת החודש האחרון, ניצחנו את ת״א וב״ש עם מתפרצות, אך זה לגמרי לא הספיק לשאר הליגה.
        כיוון שכשיגיע הדרבי בעוד שבועיים, או פ״ת, רעננה, וכל מי שהוא לא ב״ש, ת״א או בית״ר, ניתקל בחומה בצורה. ואז אי אפשר יהיה לשחק על מתפרצות, ושוב נקבל תיקו אפס משמים.
        נקווה שהפעם נגיע עם תכנית משחק גם מולם, ונוציא יותר מתיקו…

        Liked by 1 person

        • הופמן הגיב:

          מבחינתי כל משחק לגופו, אין לי בעיה להתגונן נגד קבוצות חזקות יותר או כאלה שאוהבות/ רגילות לשלוט במרכז המגרש. להיפך – אני חושב שלפעמים אפשר לתת להם את מה שהן אוהבות, ולנצל את זה כדי לתקוף אותן במקומות יותר חלשים.
          אדגיש – אני לא אומר שהשליטה היא אמצעי והמטרה היא לנצח (זה ברור), אני אומר שהשליטה בכדור/באמצע היא אמצעי (אחד מתוך כמה), כשהמטרה שלי היא *להגיע להזדמנויות*. האמצעי הזה ספציפית הוא טוב להגנה. אבל אם אני חושב שמול אשקלון עדיף לי התקפית להטיל את כובד המשקל על האגפים דווקא (נניח כי המגינים שלהם שם חלשים) – אין לי בעיה לתת לאשקלון את השליטה במרכז המגרש תמורת דומיננטיות באגפים. ואם אני חושב שקבוצה מסוימת חלשה מול מתפרצות, אין לי בעיה לשחק על מתפרצות. זו הכוונה. אני פשוט חושב שהדומיננטיות האופטית במגרש היא לא חזות הכל.

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s