עבודת כפיים*/ מתי סין-קרונה

אנחנו עומדים שנים מול התמונות, הסרטונים, מביטים על עצמנו ומאוננים. זה מה שיש בינתיים. אם לא מזיינים על הדשא, לפחות להרגיש איזה גירוי מיני מהיציע, וכמה זה קל ופשוט להתגרות מעצמך, תשאלו את איציק זוהר.

בימים של אחרי משחקים כמו בשני, גם אני מוצא את עצמי מתנחם בזרועות עצמינו המונפות באוויר, מחזיקות צעיף ירוק, מחפשות להגיע גבוה אל פסגה מדומיינת תחת שמי האצטדיון, ורידים בולטים לאורך הזרוע משוועים להתפקע תחת עול הריגוש. אני מריץ סרטוני אוהדים, שם בפול ווליום, שולח לחברים בקבוצות וואטסאפ שמשמשות בעיקר להעברת סרטי פורנו. זה הפורנו שלי. חזק, סוער, מלא תשוקה, חשמל, וגניחות של שירים מסעירים עם מילים שמביאות אותך לקצה – מוות, שגעון, גיהנום, ישרפו אותך, כל החיים איתך, בטוב ברע.

מי זה שכתב אותה, את כל האהבה הזו למכבי שמשמשת פס קול לסקס ההמוני שאנחנו עושים עם עצמנו כבר כמה שנים, בעיניים עצומות המאפשרות לדמיון החופשי לפנטז אותה יפה כמו לפני שנים?

כמו יהודי בגלות שעוצם עיניים חזק ומתפלל בדבקות לשנה הבאה, אנחנו מחכים לרגע הזה שתהיה קבוצה בנויה ואז נוכל לעוף לגמרי על עצמנו. בינתיים יש לנו את הסרטונים ויש לנו את עצמנו במופעים של שיא הרגש. מי צריך קבוצה בנויה ומי צריך יותר ממה שיש, כשאתה הקהל הטוב בעולם. יותר מזה אפשר להשתגע.

***

"גם כששוקעת השמש, גם כשמחשיך, זה שנינו יחד אני ואת"

עם המשפט הזה יצאתי מהחופה לפני די הרבה שנים. מעניין מה אורי בנאי, אוהד הפועל ת"א, אמר כשראה את המשפט שלו מתנוסס במרכז היציע הצפוני כחלק מהתפאורה הנפלאה של יום שני. כשיצאתי מהאצטדיון נזכרתי בשורה שלפני מהשיר: "שוב אותה התחושה שכדאי להמשיך, ושאפשר להרים מבט". בלילה חלמתי על אלפי פרפרים ירוקים לבנים נמשכים לאור וקמתי בבוקר כשריח החוויה עלי מאתמול אבל הטעם המר של השער בדקה התשעים עדיין בפה. הכנתי קפה, הלכתי לחפש סירטוני אוהדים בפייסבוק ולצייר לי עולם עם מכחול.

 

*
מתי סין-קרונה

*הקרדיט על שם הפוסט – לאלבום החדש והמעולה של טיפקס