הפועל אשקלון – אנחנו: נורא, אבל פחות

אל תשאלו למה, אבל את המשחק כמעט והפסדתי ובסוף הצלחתי לראות אותו – אבל רק מהדקה ה-20', על מסך די רחוק ממני ובלי ווליום, במעין בר-מסעדה מזעזע ברמת החי"ל בו כל מנה עלתה פי שתיים מהמקובל והיתה טעימה פי שתיים פחות. אז מהבחינה הזאת סבלתי ממנו כנראה פחות מכם: זה היה הדבר הפחות נורא שחוויתי הערב. למעשה, עי"ן – שהיתה די בהלם מהמקום הנוראי אליו נקלענו – שאלה אותי איך אני כל כך רגוע מול יחס המחיר-תמורה הנוראי של המנות. אמרתי לה, היי, אנחנו מנצחים! אז כל השאר לא ממש אכפת לי.

וזה פחות או יותר מסכם את המשחק הזה מבחינתי. הבעיות ידועות (לפחות עד שעטר יחזור להרכב חסרים לנו שחקנים יוצרים בהתקפה ובגלל זה – או סתם בגלל שזה הסגנון המועדף על המאמן – אנחנו משחקים בכדורים ארוכים מהקישור האחורי עד החלוצים, והכדורים האלה רחוקים מלהיות מדויקים). הציפיות יישרו קו עם הריאליה (אני כן מצפה שננצח, וכבר לא מצפה מהקבוצה להפגין משחק מרהיב, ובהחלט אופתע אם זה יקרה), וכרגע יש מטרה אחת, שהיא כפולה (להשיג מקום בפלייאוף העליון – ואז כרטיס לאירופה). אם זה יקרה, אהיה בסופו של דבר מרוצה מהעונה הדי נוראית הזאת. לא אזכור אותה לרגע נוסף, כנראה – אבל אחיה איתה בשלום.

אם זה לא יקרה, היא תוכרז ככישלון מחפיר. כבר עכשיו העונה היא בעיני כישלון – אני ציפיתי לפחות למאבק בצמרת, אם לא יותר מזה – ואת זה כנראה כבר לא יהיה לנו, בטח לא את היותר מזה.

אני עדיין חושב שהציפיות שלי היו ריאליות לשעתן – לא תצליחו לשכנע אותי שחומר השחקנים שלנו, בתחילת העונה או היום, נופל מזה של מכבי פתח תקוה, שרחוקה שתי נקודות מהמקום השני. הנעלם מבחינתי אז היה המאמן. אני חושב שעם מאמן טוב יותר היינו יכולים להשיג הרבה יותר, ועוד נשיג הרבה יותר – בעונה הבאה.

*

אבל העונה עוד רחוקה מסיום. ניתן למולנסטין לעבוד עם הסגל היחסית-חדש-בחלקו שלו, ונקווה שהוא יפתיע לטובה. אולי בניגוד לאיך שזה נראה בשטח, יש לו תוכנית. כרגע עושה רושם שהיא בנויה בעיקר מהעמסת הסגל בשחקני הגנה והתקפה, יחד עם התקווה/אמונה/הנחה שבזכות ההגנה לא נחטוף גולים ושבזכות ההתקפה נבקיע כאלה. אני חושב שיש לעבוד גם על הקשר ביניהן.