הפועל כפר סבא – אנחנו: הקבוצה והמועדון

מכירים את הקטע הזה בסרטים שמישהו בורח במורד מדרון מכדור ענק שמתגלגל ומאיים למחוץ אותו, והוא ממשיך להימלט בריצה והכדור מתקרב אליו יותר ויותר, ואתם חושבים לעצמכם "אבל למה הוא ממשיך לרוץ ישר? למה הוא לא קופץ הצידה? נו, שרק יקפוץ הצידה, שיקפוץ כבר הצידה!".

אז זה מה שקרה איתנו בחודשים האחרונים. האבן הקטנה שהתחילה להתגלגל עם התיקו בדרבי הקודם הלכה וצברה סביבה עוד ועוד אבנים ולכלוך עם ההפסדים הבאים והפכה לכדור ענק של דינמיקה שלילית שמתגלגל מאחורינו ומאיים למחוץ אותנו. והאיום נראה גדול ומפחיד, כזה שיכול למעוך אותנו ברגע, והמשכנו לרוץ ישר כי… כי ככה רצנו, אז פשוט המשכנו. וכל מה שהיינו צריכים בשביל להינצל זה פשוט לקפוץ הצידה, או שמישהו ידחוף אותנו לשם. והפיטורים של מולנסטין היו בדיוק הדחיפה הזאת. וזהו. הסכנה הגדולה עברה על פנינו והמשיכה להתגלגל במדרון, ואנחנו כבר לא שם, אנחנו מסדירים נשימה מעליה, היא אולי מאיימת על מישהו אחר (כפר סבא?), אבל כבר לא הבעיה שלנו.

וככל שהיא מתגלגלת הלאה במורד המדרון, ואנחנו מסתכלים עליה מלמעלה, היא גם נראית לנו יותר ויותר קטנה ולא מאיימת, ואנחנו – שלפני רגע היינו בסכנת חיים ממש – כבר מרשים לעצמנו לחייך ואפילו להתבדח, "פשוט זזנו הצידה, זה הכל!", אבל לעצמנו אנחנו גם חושבים למה בעצם לא עשינו את זה קודם, והתשובה היא שככה זה, זו דרכן של דינמיקות, אתה עושה מה שעשית פשוט כי כבר עשית אותו וזה מה שהתרגלת, נכנסת לתבנית מסוימת ואתה כבר לא רואה דרך אחרת, גם אם כולם מלבדך רואים אותה. וכמה שהתבנית הזאת לך נראית קבועה ובלתי ניתנת לשינוי – מספיקה הזזה קטנה, דחיפה קטנה הצידה, ופתאום הכל נראה אחרת.

כל זה זה לא אומר שלא יהיה כדור אחר שיאיים עלינו בהמשך. אבל מזה ניצלנו. ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. אז היום המשכנו הלאה וניצחנו, והיום חשוב לי לדבר לא רק על הניצחון הזה. אבל כן נתחיל איתו. כי ברור שהמצב השתפר כשמדובר על

הקבוצה

היה די צפוי שאחרי הזעזוע ניראה יותר טוב. בטח נגד כפר סבא שהיא גם קבוצה חלשה מאוד וגם עשתה הכל בשבילנו כדי שזה יקרה: גם שיחקה פתוח מההתחלה, וגם יצאה קדימה אחרי השער שקיבלה כדי לאפשר לנו לכבוש שוב.

ועדיין – בחודשים האחרונים לא ניצחנו גם קבוצות חלשות, אז אי אפשר לבטל את הניצחון הזה. הוא חשוב, ולא רק כי הוא מקרב אותנו לפלייאוף העליון. אלא גם כי הוא הזכיר לנו שאנחנו קבוצה יותר טובה ממה שהיה נדמה לאחרונה.

אפשר להגיד שגיא לוזון קיבל את הקבוצה במצב האידיאלי מבחינתו: ראשית, הוא נכנס לנעליים מאוד קטנות, כשלא משנה איך הקבוצה תיראה – יהיה לה קשה להיראות יותר רע מאיך שנראתה בזמן האחרון. שנית, הוא יכול להציב לשחקנים מטרה שהיא מצד אחד מלהיבה מספיק כדי להחדיר בהם את ה"אטרף" שהוא כל כך אוהב, ומצד שני ממש לא בלתי אפשרית: כרטיס לאירופה. אם הוא הוא רופא הקבוצה, הוא לא צריך לטפל עכשיו בשחקן עם קרע במיניסקוס, אלא בשחקן שפרק את הכתף – זה אמנם לא נעים בכלל אבל מספיקה תנועה אחת, כואבת ככל שתהיה, כדי להחזיר אותה למקום.

ומשחזרה למקום, אפילו לא צריך זמן התאוששות. אנחנו מבינים שהכל היה בסדר, רק משהו אחד לא היה במקום. כלומר – אם נחזור לקבוצה – שבהינתן הדינמיקה המתאימה והחיבור, פתאום גם הסגל נראה מצוין. ללמדנו שלא רק השחקנים עושים את הקבוצה, אלא לא פחות מכך הקבוצה עושה את השחקנים.

והיום הקבוצתיות החמיאה לכולם: עטר הראה שהוא שחקן אדיר להרכב, כזה שאפשר לסמוך עליו שייצר לפחות שתי הזדמנויות בכל משחק, ולא פחות חשוב מבחינתנו – שהוא חלוץ מחליף טוב מאוד, כשהחלוץ הבכיר פצוע.

ורמוט הראה כרגיל שהוא עמוד התווך בהתקפה שלנו, וגם במשחק פחות מבריק שלו עדיין הכל עובר דרכו. מלהיב לחשוב על האפשרויות של שלישיית ההתקפה ורמוט – עטר – דמארי, אבל בעיני לא פחות מרגש השילוב באמצע של נטע – ואצק – ורמוט (בסדר הזה – מהפחות טכני ליותר טכני, מהיותר אגרסיבי לפחות). אני אוהב את עמוד השדרה שלנו באמצע. לביא היה היום נהדר גם התקפית (ובישל שער!) ו-ואצק היה לא יציב אבל לפרקים אדיר בהתקפה ולעיתים בלתי עביר בהגנה. אלושי לדעתי צריך להישאר על הספסל בינתיים גם כשהוא לא פצוע, ולהיות בהרכב או להיכנס כמחליף רק כשאנחנו זקוקים לתוספת כוח באמצע. השילוב של ואצק ונטע נראה לי יותר טוב התקפית, והם כבר הראו העונה שהגנתית הם יכולים, עם העזרה המתאימה, לעצור קבוצות חזקות מאוד; מול שאר הקבוצות הם טובים מספיק גם כשכולם פשוט עושים את העבודה שלהם.

מי עוד? גארי היה מצוין כרגיל, והוא בעיני בקלות המגן הימני הטוב בארץ. לא מבין איך אנשים עוד מתגעגעים לשטויות של משומר (שהוא אחלה שחקן ונשמה גדולה ואני מאחל לו שיבשל צמד כל שבוע). איולפסון התייצב ואני מקווה שהמגמה תמשיך.

וכמובן, דקל. שהראה היום שהתפקיד של מנהיג ושחקן נשמה הוא לא רק להרים את הקבוצה מהספסל, להכניס שקט בחדר ההלבשה ולהוביל, אלא לפעמים גם לעשות את מה שכל השאר יודעים לעשות אבל פשוט לא מצליחים כי הם שבויים כל אחד בדינמיקה הפרטית שלו. אני מאושר בשביל דקל שהבקיע, אבל הוא כמובן לא יימדד בהתקפה. אני חושב שהגנתית ואליינטה טוב ממנו, ושהוא צריך לחזור לספסל כשמארק יהיה כשיר. מה שכן, לא יזיק אם ילמד קצת את השחקנים האחרים בהגנה ובכלל איך מבקיעים ממצבים נייחים, הוא אולי היחיד אצלנו שיודע לעשות את זה.

קהת וסאן היו בינוניים אבל היו אצלם ניצוצות, וגם רוקאביצה קצת השתפר – ובכלל היה לנו משחק אגפים לא רע היום. אבל אני רוצה לייחד כמה מילים לאהבה החדשה שלי – פיטים אזמי: השם, התשוקה, השפמפם! וחוץ מכל הטוב הזה יש לו גם לא מעט כדורגל: הוא גם מהיר לאללה, גם לוחץ יפה, גם יש לו אחלה משחק ראש. ואולי ההפתעה הנעימה מבחינתנו (כי את השאר ראינו כבר ביוטיוב) – יש לו דריבל לא רע בכלל! ראינו כבר במשחק הראשון שלו וגם היום שהוא יכול לעבור (ואפילו בלי קושי רב) את מגיני הקו הישראלים באחד על אחד, מה שאומר שהוא אופציה מצוינת לאגף. ככה שאיתו באגף, עטר באגף השני, דמארי בשפיץ וגילי מאחוריו מתחתיהם, יש לנו התקפה חלומית.

(ואם כבר התחלתי עם ההרכב האידיאלי בעיני אז אמשיך: מאחורי גילי אני מציב את ואצק ואת נטע, בהגנה גארי, איולפסון, מארק, סאן/נער מוכשר, וגלזר שוער ראשון. אלושי על הספסל כך שאין בעיה של זרים, ולצידו יושבים קהת, רוקאביצה, דקל, זנטי ועוואד).

וגם טקטית היינו טובים. בחצי הראשון הנענו כדור אבל לא בצורה אימפוטנטית, לרוחב ואחורה, אלא במטרה למצוא את הפרצה, וכשהיא נמצאה נמסרו הכדורים, גם אם לא תמיד הגיעו. ותודה לאל, הכדורים הארוכים והמתסכלים נגמרו, גם אם נשארו עוד כמה שאריות מתקופת רנה. ובחצי השני לא שלטנו במשחק וזה גם היה בסדר גמור. בכלל: אמצע חזק, שליטה במשחק, דומיננטיות – אלה דברים חשובים אבל הם לא מטרות כשלעצמן אלא רק כלים, אמצעים. והחוכמה היא לא לקדש אותם אלא להשתמש בהם נכון כדי להשיג את המטרה.

בדרבי, למשל, היה לנו אמצע חזק לאללה. גם לביא, גם ואצק, גם אלושי. והפסדנו שלוש אפס. כי המטרה היא לא לשלוט באמצע המגרש. וגם לא לשלוט במשחק. המטרה היא להגיע להזדמנויות. ואם חושבים שבמשחק מסוים אפשר להגיע ליותר הזדמנויות דווקא דרך האגפים, או במתפרצות, או עם שלושה שוערים בהתקפה והאפסנאי בקישור – זה מה שצריך לעשות. אז במחצית השנייה לוזון ידע שכפר סבא תנסה לתקוף – אז איפשרנו להם לתקוף, וניצלנו את זה כדי לצאת למתפרצות טובות, שהיו חסרות רק את המסירה האחרונה (ואולי אם גילי לא היה נפצע זה היה נראה יותר טוב, ואם היה לנו מוסר טוב נוסף זה בכלל היה נחמד – וזה ומגן שמאלי זה בעיני מה שחסר לסגל על סף השלמות). וגם החילופים היו טובים ובזמן.

וזהו, עכשיו יש לנו הזדמנות עכשיו להתחיל דינמיקה חיובית. אנחנו בנקודה מצוינת בשביל זה. אבל אם למדנו לקח מתקופת מולנסטין, הוא זה – שדינמיקה חיובית היא נהדרת, וגם היא כמו דינמיקה שלילית מזינה את עצמה; אבל היא צריכה גם עזרה. ברגע שנהיים קצת זחוחים וחושבים שהיא תמשיך לבד, היא לא צריכה אותנו – היא עלולה גם להסתיים. זכרו את הדרבי בסיבוב הקודם.

ועד כאן שמחה על הניצחון של הקבוצה. ועכשיו נעבור לדבר על

המועדון

כי כיום, יותר מתמיד, מתחדדים ההבדלים בין שני הדברים, המועדון והקבוצה, שהם קצת כמו צורה ותוכן, כשהמועדון הוא הצורה והקבוצה היא התוכן שניצק לתוכו. השנה נעשו שינויים מאסיביים במועדון, ושמחנו עליהם כי הם היו חיוניים ונעשו היטב (מנכ"ל טוב, מחלקת סקאוטינג מתפקדת, מנהל מקצועי); והמינוי של לוזון מטריד, כי אנחנו חוששים שגם אם הקבוצה תשתפר, זה יהרוס את כל הדברים הטובים שנעשו. כי לוזון זה אומר משפחת לוזון וזה אומר דודו דהאן ואסף נמני וקשרים והדלפות לתקשורת וכל זה. עד שנפטרנו מכל החרא הזה.

וכמו שעכשיו זה התפקיד של בן דב ותור להיות שומרי הסף של המועדון ולשמור עליו מפני חדירה של גורמים לא בריאים ומפני מעורבות יתר של גורמים זרים, זה גם התפקיד שלנו האוהדים.

אנשים במועדון אמרו השבוע שהאוהדים אולי כועסים, אבל שני ניצחונות והם ישכחו מזה. אז לא. גם אם יבואו עכשיו שני ניצחונות וגם אם יבואו עשרה, גם אם נגיע לפלייאוף העליון וגם אם נגיע לאירופה – אסור לנו לתת לזה להסיח את דעתנו משמירה על הסטנדרטים החדשים והחשובים שאימץ המועדון. המטרה של המועדון היא לאפשר לקבוצה למצות מעצמה את המקסימום, וזה אומר להפחית את הלחץ מהשחקנים, וזה אומר בראש ובראשונה להמשיך להרחיק מהם את התקשורת וכל מיני אינטרסנטים אחרים – גם כשהצוות כבר לא זר ומנותק באופן טבעי מכל אלה. זו לא משימה קלה כשהצוות נטוע עמוק בתרבות הכדורגל הישראלית.

אבל כאן אני רוצה להגיד משהו חשוב: לא רק שלדעתי אנחנו צריכים להיזהר ולא לפסול מראש את היכולת של המועדון לשמור על הסטנדרטים החדשים שאימץ, וצריכים לתת לאנשיו (כלומר בן דב ותור ושחר) את הקרדיט והזמן להוכיח שהם עושים זאת; אלא, וזה לא פחות חשוב בעיני, שאנחנו צריכים גם לתת זמן וקרדיט למאמן החדש להראות שהוא מסוגל לאמץ את הסטנדרטים האלה.

כי מתוך היכרות עם הכדורגל הישראלי אנחנו חושדים מראש באנשים כמו לוזון בחיבור יתר לתקשורת ולאינטרסנטים. אבל יכול להיות שהוא עצמו לא מת על החיבור הזה, ודווקא כן רוצה להוכיח את עצמו כמאמן באופן "נקי", וכל מה שהוא צריך זה פשוט סביבה (כלומר מועדון) שתשמור עליו מפני התקשורת ותאפשר לו לעבוד בלי להתעסק בכל זה.

אז כן, גם אני אישית העדפתי (ועדיין) מאמן זר. אבל גם מאמן זר הוא רק אמצעי ולא מטרה. המטרה היא שמירה על הסטנדרטים החדשים (שאם ננסה להגדיר אותם בכמה מילים, הם "מחויבות חסרת פשרות למקצוענות ולבידוד המועדון מפני אינטרסים זרים"). אז אני, לפחות, מוכן לתת קרדיט לכל אחד, ולא אכפת לי מאיזה מדינה הוא מגיע – בתנאי שהוא שומר עליהם. כי הסטנדרטים האלה הם גם אמצעי חיוני להצלחה של המועדון – אבל בעיני הם גם מטרה בפני עצמה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על הפועל כפר סבא – אנחנו: הקבוצה והמועדון

  1. טל מיד אליהו הגיב:

    אני ממש לא חושב ששיחקנו יותר טוב מגרוע היום.
    זה מאוד מזכיר לי את המשחק הקודם נגד כפ"ס (למרות שאז שיחקנו 15 דק' ונרדמנו) – שניהם היו בסימן ניצחון שיוצאים ממנו עצובים בגלל שלא היה כדורגל. אז זה היה סימן להתחלה של עונה ממש גרועה, והיום קצת פחות עצוב כי כבר אין תקווה לשום דבר.

    לא הבנתי מאיזו אבן התחמקנו. מולנסטיין?

    אני לא יודע מה לוזון עשה בכדורגל שהוא ראוי לאמן אותנו. אני בגישה שצריך לאמן אותנו מאמן שלקח קבוצה לאליפות. או לכל הפחות לקח קבוצה בינונית והוביל אותה לצמרת במשך עונה שלמה.
    לבית"ר אולי מימר יכול להתאים. למכבי חיפה לוזון לא.
    ואם ככה – זה מינוי לא מקצועי בעיני.
    זה אולי מינוי של גחמה או "קפיצת אמונה", אם רוצים לצאת מזה טוב, אבל זאת לא בחירה של איש מקצוע באיש מקצוע אחר.
    צר לי, לא יכול לקבל את זה. לא יכול לתת על זה קרדיט – ואפילו אם נצליח (להגיע לפלייאוף).

    ואם בכל זאת לסיים באופטימיות: אז נטע נראה סביר יותר במשחקים האחרונים, וגארי אכן שחקן יציב וטוב.
    אין לי מחמאות לחלק לאחרים.
    אה, הנה: קהת ראוי להרכב הפותח של הפועל כפר-סבא.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      הכדור שהתחמקנו ממנו הוא הדינמיקה השלילית, מעגל הקסם שהזין את עצמו, שגרמה ליכולת הגרועה שלנו בזמן האחרון. מולנסטין היה חלק מזה, אבל בטח לא לבד. הוא היה קצת שבוי בזה כמו כולם, ולא הצליח להוציא אותנו מזה.
      לא שיחקנו מדהים היום אבל כן הרגשתי שאנחנו יותר טובים, או לפחות הרבה פחות גרועים. וגם ניצחנו. וזו כבר נקודת התחלה טובה בעיני.

      אהבתי

      • הופמן הגיב:

        הוספתי בטקסט את ההסבר לגבי הכדור למקרה שזה לא היה מובן (כותב את זה פה כדי שלא יקראו את התגובה שלך ויחשבו – "היי, אבל הוא כתב בטקסט בדיוק מה זה!"). תודה!

        אהבתי

  2. מתן גילור הגיב:

    תודה ניר. אני חושב שההרכב שהצעת לא רלוונטי לפלייאוף עליון. אולי אפשר לשחק בו בפלייאוף תחתון, אבל גם שם אני מודה שאני לא ממש רואה את זה עובד. קשה לשחק כשכל כך הרבה שחקנים לא תורמים מספיק למאמץ ההגנתי. מנחם הוכיח פעם אחר פעם שהוא לא יכול להסתדר לבד באגף ועטר וורמוט הוכיחו פעם אחר פעם שאין להם שום נכוחות לעזור לו. אם השאיפה שלנו היא פלייאוף עליון (ואני מאמין שהיא עדיין פלייאוף עליון), הייתי מריץ קבוצה שיכולה להתמודד בו (לאו דווקא בדיוק אותו הרכב או בדיוק אותו מערך, אבל שמשותת על עקרונות מסוימים, כמו למשל: רק שחקן התקפה אחד שלא יעיל הגנתית).
    כמו כן, כפ"ס היא דווקא בדיוק מסוג הקבוצות שכן ניצחנו. בעצם, היחידות שניצחנו לאחרונה. מול 3 המועמדות לירידה יש לנו 100% הצלחה ו-0 ספיגות. הלוואי שתהיה בשורה להמשך, אבל קשה לי לתת ללוזון קרדיט על הניצחון הזה. לא ראיתי איזה שינוי גדול מהניצחונות נגד אשקלון או הפועל ת"א. קיבלנו מועמדת לירידה וניצחנו. זה טריוויאלי מבחינתי. אם ננצח גם את אשדוד יהיה אפשר להתחיל לדבר על שינוי.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      יכול להיות שאתה צודק ועטר וורמוט לא יעזרו בהגנה, אני חושב שהעזרה שהם יכולים לספק מספיקה מול רוב הקבוצות, גם בפלייאוף העליון (בהנחה כמובן שאזמי כן יכול לעזור, לסאן מנחם לצורך העניין). אני גם לא חושב שוורמוט לא עוזר, כן ראיתי העונה שהוא יודע כשהוא רוצה (נגד מכבי תל אביב בחוץ ובאר שבע בבית למשל), רק לא לאורך 90 דקות (והוא באמת הוחלף בשני המשחקים האלה).
      אני לא נותן קרדיט ללוזון על הניצחון כמו שאני נותן קרדיט לשינוי בעמדת המאמן. כל מאמן שהיה מגיע בעיני היה סביר שיגרום לזעזוע מסוים שיוציא את השחקנים ממעגל הקסמים הזה. ואם לא היה בא שינוי, במצב המנטלי שבו היינו, היינו יכולים גם לסיים בלי ניצחון.
      מבחינתי זה טריוויאלי לנצח בדרבי, או במקרה הרע לסיים בתיקו, וגם אם איכשהו מפסידים אז בטח לא 0-3. ככה שאני מעריך בזמנים אלה גם דברים טריוויאליים… אבל כמובן, נשפוט את לוזון לפי המשכיות.

      אהבתי

  3. אלעד א. הגיב:

    שבוע טוב
    אהבתי את החלוקה ההתייחסותית של קבוצה, מועדון ואוהדים.
    מודה שצפיתי רק החל מהדקה הששים, ולא ראיתי שום בשורה.
    אני מבין שגיא לוזון עובד קשה, מדליק וסוגר את האורות בכפר גלים, אבל לא אהבתי את
    בליל הכתבות עם הבלנד השכונתי שמפרטות את הקרביים של האימונים.
    את מחיאות הכפיים אשמור ברשותך לנצחון על רעננה ותיקו+ בטדי.
    ובינתיים, ללא נצחון על אשדוד אפשר לצאת לחופש…

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      במחצית השנייה באמת נראינו פחות טוב, בראשונה קצת יותר. השחקנים נראו כאילו הם יודעים פחות או יותר מה הם רוצים מעצמם. וכמובן הפסיקו עם הכדורים הארוכים המייאשים האלה.
      לא רוצה להתייחס יותר מדי למה שנכתב בעיתונים. לא יודע כמה מהם הם מידיעה וכמה הנפצות. מקווה שבקבוצה יידעו להמשיך לנפק לנו את המידע החשוב ככה שלא נצטרך להתייחס יותר מדי לכתבים.

      אהבתי

  4. מתי הגיב:

    צודקים טל ומתן. אין יותר מדי מה להתלהב מהמשחק היום. אין ספק לדעתי שיש לנו היום סגל למאבק על אליפות, מה שנשאר זה שתהיה לנו קבוצה למאבק על אליפות.
    לוזון לדעתי נכשל היום במבחן האינטרסים. למרות שאני אוהב מאוד את ריאן, עצם זה שהוא מיוצג על ידי דודו דהאן ועצם זה שהוא נכנס כמחליף ראשון קצת גורם לי לחשוב שיש פה משהו לא מקצועי במאה אחוז כשפיטים ואלושי על הספסל.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      אני גם לא אהבתי את הכניסה של ריאן, אם כי לא ידעתי שהוא מיוצג על ידי דהאן. מקווה שלא נצטרך להתעסק בדברים כאלה.

      אהבתי

  5. מבסוטון הגיב:

    אני מסרב להשתתף באופטימיות שלך.
    הבעיות אותן בעיות – עטר לא מוסר לאף אחד. חותך ימינה ובועט. מדי פעם זה לא הולך והוא נתקע ומשחרר כדור לגילי. וגילי לא יכול להחזיק 90 דקות. אין משחק קבוצתי בהתקפה. ומנחם לא מפסיק לעשות חורים.

    וריאן, ריאן. כמו שמתי אמר – שחקן של דודו דהאן. וזה מתחיל להפחיד. ששומרי הסף, כהגדרתך, לא באמת עושים עבודם נאמנה. מפחיד כי מה זה אומר ששחקן שהוחלט שאינו עומד בסטנדרטים של המועדון חוזר בדלת האחורית. ועוד יותר מזה – מה זה אומר על תור…

    ואם כן לחשוב אופטימי –
    גארי זה גארי. רוצה עוד 10 כמוהו בקבוצה. לדעתי הוא וקיארטנסון 2 הזרים הכי טובים בליגה. שמח מאוד בשביל דקל – בלי קשר ליכולת שלו, צורת ההתנהלות שלו צריכה להילמד במחלקות הנוער. לא הולך טוב? סופסלת? תוריד את הראש ותתאמן חזק, אל תלכלך בתקשורת ואל תחפש מקורבים. זה רק פוגע בקבוצה.
    אה, ואזימי עושה רושם של שחקן מעולה. טכני, חכם, מבין את המשחק. חבל רק שאין מי שיפעיל אותו נכון. לא במגרש ולא בקווים…

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      בסדר גמור, מסתבר מהתגובות (גם בטוויטר) שאני היחיד שמוכן להשתתף בה כרגע ):
      אני דווקא חשבתי כמה פעמים במשחק אתמול שעטר משחרר כדור קצת יותר מהר ומוסר יותר. ובכלל ראיתי במחצית הראשונה לפרקים הנעת כדור יפה בהתקפה.
      גילי לא יכול להחזיק 90 זו לא כזו בעיה מבחינתי, יש מספיק שחקנים על הספסל, והוא שווה לדעתי גם את ה-60 דקות שהוא מחזיק.
      מנחם זו בעיה מסוימת. וריאן זו בטח בעיה, בטח בהתחשב בסוכן שלו. באמת מפחיד. מקווה שזה היה מקרי ושאם לא, שמישהו יזרוק איזו מילה ללוזון.

      אהבתי

  6. Nr הגיב:

    גם אני לא אופטימי נראו כמו ביתר המשחקים רק
    הפעם הצליחו להכניס גול מוקדם.
    אפילו בחלק החזק של לוזון שזו המוטיבציה הוא לא הצליח.
    נראה שהעיתונות ולוזון חוגגים בחיפה ביחד פשוט מגעיל. נראה כאילו לוזון מכתיב לחלק מהאתרים מה להגיד. העיקר שהוא ״עבד יפה עם דקל על התרגיל לגיל הראשון ״.
    וכן נראה כי החילופים שלו נגזרים מאינטרסים שלא קשורים לכדורגל.

    נב ורמוט צריך לעלות מהספסל.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      אני דווקא חושב שעלו עם הרבה מוטיבציה. לא יודע אם זה לוזון או שינוי המאמן, אבל כן ראיתי כזו בחצי הראשון. בחצי השני נסוגנו, וזה הגיוני כי רצו לשמור על השער (וגם כי זה אפשר לנו לצאת למתפרצות כשכפ"ס "פתוחה").
      אשמח אם גילי יעלה מהספסל – אבל רק אם זה אומר שיביאו מישהו יותר טוב לתפקיד. בעיני, בלי קשר לזה שהוא מצוין, הוא גם המוסר הטוב ביותר שיש לנו כרגע.

      אהבתי

  7. NEO הגיב:

    אחלה פוסט. אני שותף לאופטימיות שלך. אני אוהב את הגישה של לוזון שחושב רק על איך לנצח משחקים כרגע ולא מדבר על מטרות או תהליכים.
    אני בניגוד אליך חושב שההגנה הטובה שלנו היא דווקא עם דקל ומארק, שניהם שקטים ומנוסים ולמרות שאיולפסון יקר ופוטנציאל הוא צעיר מהם, חדש בקבוצה ומעט לחוץ להוכיח את עצמו. דקל הוא נכס גם אם פעם בחמישה משחקים זאורזיניו/מלמד מקרקסים אותו והוא תורם המון לקבוצה כשהוא על המגרש. אני מצטרף למתן בגישה שעטר וורמוט לא יכולים לשחק מול קבוצות גדולות ביחד כי הם לא רצים ולא עוזרים למאמץ ההגנתי. בכלל, יש לנו בעיה קשה עם סאן בשמאל. הוא לוקה במיקום ובתיקולים והוא חייב עזרה מתמדת (אולי זנטי או ריאן בשמאל יכולים לעזור מול ת"א/ ב"ש).
    בנוגע לאזמי – מסכים לחלוטין, אני גם התלהבתי ממנו אתמול. הדריבל אכן מפתיע והכי חשוב – הבנאדם נראה רעב ולהוט להוכיח את עצמו. יאללה, נתפלל ל3 נק' מול אשדוד.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      או, סוף סוף! תודה!
      לגבי דקל נישאר חלוקים, אלא אם כן הוא יוכיח לי אחרת. הוא בעצמו אמר שהוא היה צריך לרדת לספסל, רק שאני לא רואה איך הספסל משפר אותו (לעומת שחקנים אחרים כמו קהת למשל) כי את המוטיבציה יש לו, הבעיה היא יותר במהירות ובזריזות.
      יש משהו בדברים שלך ושל מתן. אבל נגד הקבוצות הפחות חזקות אין סיבה שלא נוכל לשחק עם שניהם.
      אמן.

      אהבתי

  8. מתן גילור הגיב:

    אני רוצה לחדד משהו. זה לא שאי אפשר בכלל לשחק עם ורמוט, דמארי ועטר ביחד, אבל זה:
    א. צריך לא להיות נגד 3 הקבוצות עם קישור דומיננטי (ב"ש, ת"א, י-ם).
    ב. זה חייב להיות עם שלישיית קישור של: לביא, ואצק, אלושי.
    כך לדעתי בכל אופן.

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s