אנחנו – מ.ס. אשדוד: אני, המועדון והקבוצה

היה לי מעט מאוד חשק ללכת למשחק אתמול, לאור מה שקורה במועדון בשבועות האחרונים. שרדתי חצי עונה של הפסדים ויכולת חלשה – אבל הדיווחים על העזיבה של קרלסן היו הקש שכבר הכביד על הגב יותר מדי. היינו מאוד סבלניים כלפי הקבוצה השנה, כי האמנו לאנשי המועדון שאמרו שהם רק צריכים זמן וסבלנות, והקבוצה תהיה טובה יותר. נתנו לא רק סבלנות – קרענו את הגרון ועודדנו את הקבוצה יותר מאי פעם גם כשהיא שיחקה כמו תחת, והכל בשביל להעביר למועדון את המסר: רק תראו שאתם רציניים עם הרצון לנקות אורוות, לשנות את ההתנהלות המקצועית, להצעיד את המועדון לדרך חדשה – ואנחנו נתייצב מיד לדגל. הראיתם, והתייצבנו.

אבל אם אתם בעצמכם קוטעים את תהליך השינוי של המועדון באמצעו, ממה אנחנו אמורים לשאוב את האמונה בכם? על סמך מה אנחנו אמורים לעודד גם בהפסדים, אם אתם בעצמכם מצהירים שבתוך המועדון כבר לא מאמינים שבסופו של תהליך הקבוצה תהיה טובה יותר?

אז איבדתי את החשק, ולא ממש רציתי ללכת למשחק. ואחרי המשחק, אליו בכל זאת הלכתי, ממש לא היה לי חשק לכתוב גם פוסט – ולראשונה העונה לא כתבתי באותו ערב, אלא חיכיתי יום שלם. אבל הנה אני כותב בכל זאת, בעיקר כי יש לי משהו להבהיר.

אני

את הדברים שכתבתי בפתיחת הפוסט הזה כתבתי גם ב"הארץ" בשבוע שעבר, אני מניח שחלקכם הגדול ראה וקרא. ומאז שכתבתי את הטור ההוא קיבלתי תגובות מתגובות שונות, גם מאנשים שקרובים למועדון, שאמרו לי שמיהרתי לקפוץ למסקנות ולעלבונות, שקרלסן בניגוד למה שכתבתי בטור לא היה נגד פיטורי רנה ואף תמך בהם, ושאם יש מישהו להאשים בזה שהוא עוזב בסוף העונה הרי זה את קרלסן עצמו, שמבקש בקשות שמכבי לא יכולה ולא צריכה לתת לו. והבנתי שהטור לא הובן לגמרי נכון, גם באשמתי.

אז הנה הבהרה – מה כן כתבתי בטור הזה, מה לא כתבתי בו, מה אני חושב באמת ואיפה טעיתי.

מה כתבתי

הטור לא היה פשוט – כי המצב לא פשוט, וגם לא היה חד משמעי – כי אני עצמי לא חד משמעי. הנה המהלך של הטיעון בטור, בגדול:

א. אנחנו, אוהדי מכבי חיפה, מרגישים מרומים, מרגישים שהמועדון ושחר הפילו אותנו בפח – כי הם הבטיחו לנו "תהליך", ואם הדיווחים בתקשורת על עזיבתו של קרלסן בסוף העונה נכונים, אז התהליך הזה נקטע באמצעו. כידוע לכולנו, קרלסן הצהיר שהעונה הזו היא מעין עונת מעבר ובנייה, שאת התוצאות שלה נראה בעונה הבאה. ואם קרלסן עוזב בסוף העונה, הרי שהוא לא יהיה כאן להשלים את מה שהוא התחיל, ולכן מסקנתי: קרלסן עוזב = התהליך נגמר. כלומר – הבטיחו לנו משהו, והפרו את ההבטחה באמצע.

ב. הסיבה לעזיבת קרלסן, כלומר להפסקת התהליך, היא שאין למועדון, ולשחר כעומד בראשו, סבלנות לשינויים (כי בישראל, בניגוד לחו"ל, רוצים הכל מהר ואין זמן וסבלנות לתהליכים וכל זה).

ב. אבל רגע: בזמן שאנחנו מאשימים את שחר, עולה השאלה גם מה החלק שלנו בכל זה? והתשובה שלי היא – גם לנו האוהדים, כמו לשחר, אין באמת סבלנות לתהליכים. והנה הראיה שלי – כשקראנו, אני ואחרים, לפיטורים של רנה, לא אמרנו "יש מנהל מקצועי והוא יחליט", ולא שאלנו "מה המנהל המקצועי חושב בעניין". כלומר – גם אם קרלסן תמך בהשארת רנה, זה לא עניין אותנו. מבחינתנו, היה צריך לפטר. בכך, כתבתי, הראינו שאנחנו בדיוק כמו שחר.

ג. אז אנחנו דומים לשחר והוא דומה לנו. גם לנו וגם לו אין סבלנות לתהליכים. הוספתי וכתבתי שפעם, לפני עשרים ומשהו שנה, שחר היה שונה מאיתנו האוהדים, יותר "אירופאי" מאיתנו – ולכן הוא הצליח להוביל אותנו להצלחות. אך בעוד אנחנו התקדמנו מאז, שחר נשאר במקום, ועכשיו כולנו באותו מקום.

מה לא כתבתי

1. שקרלסן התנגד לפיטורי רנה. ובכוונה לא כתבתי את זה, כי הבנתי מהתקשורת (ומאוחר יותר הודעת הקבוצה אישרה את זה) שהוא ככל הנראה כן תמך בפיטורים. מה שכתבתי היה שזה לא עניין אותנו מה קרלסן חושב. אנחנו עצמנו לא נתנו למנהל המקצועי את הקרדיט ואת הסבלנות שדרשנו משחר לתת לו.

2. ששחר רימה את האוהדים. וזו נקודה חשובה. כתבתי שאנחנו מרגישים מרומים. שזה עוד לא סגור שקרלסן עוזב, ויכול להיות שאנחנו רק פיונים במשא ומתן בין הצדדים שמתנהל דרך התקשורת, אבל אם הוא כן – אז שאנחנו מרגישים שרימו אותנו, שנפלנו בפח, כי עודדנו וקנינו מינויים על סמך הבטחה שהופרה.

מה אני חושב באמת

(וכדי למנוע מראש חשדות – אף אחד מהמועדון לא דיבר איתי או ביקש ממני לפרסם את ההבהרה הזו)

ובכן, אני לא חושב ששחר רימה את האוהדים. להגיד דבר כזה זה להגיד שיעקב שחר החליט, בדעה צלולה, לשקר לאוהדים ולמכור להם סיפור על "תהליך" – שהוא לא מתכוון באמת לבצע – בשביל שיקנו מינויים. יש אוהדים שחושבים ככה, ששחר מרמה את האוהדים בכוונה ובמודע. אני לא אחד מהם, ואני חושב שרוב האוהדים כמוני.

אני חושב שיעקב שחר תמיד שם את טובת המועדון במקום הראשון, גם בעבר וגם העונה (אם מוציאים מהמשוואה את העניין הזה שכל אחד הוא אגואיסט וכל דבר שאנחנו עושים הוא קודם כל לטובת עצמנו, ולו רק בשביל להרגיש טוב עם הנתינה שלנו וכו'). אם היתה פה איזו אשליה, אם שחר לא באמת מסוגל לתת את המושכות המקצועיות למישהו אחר – אז הוא לא רימה אותנו יותר משרימה את עצמו.

אני לא יודע אילו סמכויות יעקב שחר באמת נתן לקרלסן, מה הוא לא נתן לו ומה נשאר עמום, בכוונה או שלא. אני כן חושב ששחר הבין את הצורך במנהל מקצועי למועדון, וכן החליט לקחת צעד הצידה, אם לא אחורה, ולתת למישהו אחר לבנות חזון מקצועי למועדון.

אני גם לא יודע מה קרה בשבוע שעבר, אבל ברור שמשהו קרה. לא סתם יצאו פתאום הדיווחים על העזיבה של קרלסן בסוף העונה. לא סתם לקח למועדון יותר מיום וחצי להגיב על הפרסומים. היו כאן או מסרים שיצאו מהמועדון לתקשורת, כהצהרה לגבי (אי) המשך דרכו של קרלסן או בלון ניסוי כדי לבחון איך מהלך כזה יתקבל; או מסרים שיצאו מקרלסן עצמו לתקשורת, כתגובה למשהו שהמועדון פתח בו מולו; או שניהם גם יחד. יכול להיות שייקח הרבה זמן, אם בכלל, עד שנדע מה בדיוק היה הטריגר לדיווחים האלה.

היו ששיערו שהכל התחיל בכך ששחר הנחית לקרלסן את לוזון על הראש (המועדון הכחיש, ואני מאמין לו); היו שדיברו על כך ששחר משוחח עם סוכנים בלי להתייעץ עם המנהל המקצועי; היו שאמרו שהפרסומים על הרצון של לוזון בשחקנים מסוימים בעונה הבאה הבהירו לקרלסן שסמכויותיו עומדות להיפגע; והיו כלי תקשורת שפרסמו שקרלסן נעלב בגלל איזו פרשיה עם שחקן שבדי שהוא רצה ומולנסטין הטיל עליו וטו. אני לא יודע מה מכל הפרסומים נכון. אולי אף אחד מהם לא נכון. אבל ברור שמשהו קרה, והעובדה היא שמכבי לא הכחישה שקרלסן יעזוב בסוף העונה.

גם אם נתעלם מההדלפות מתוך המועדון על כך שהוא יעזוב, ונאמין למועדון שאומר שהעניין טרם הוחלט ויוחלט לאחר פגישות בין הצדדים – מה שבטוח זה שהמועדון לא הודיע חד משמעית שהמנהל המקצועי יישאר עד שישלים את השנתיים שביקש כדי להראות תוצאות. וזה מה שהייתי מצפה מהמועדון. מבחינתי, צריך להיות ברור שקרלסן ממשיך ומקבל הזדמנות לסיים את מה שהתחיל (וזה ממש לא משנה לכמה זמן הוא חתום; בכדורגל החוזים לא באמת חשובים מעבר לענייני הפיצויים, ומולנסטין הוא אחד מאינספור עדים לכך). כל החלטה אחרת אומרת דבר אחד ברור – למכבי, כלומר לשחר, אין סבלנות לתהליך של יותר מעונה אחת. וזה מה שרציתי להגיד בטור.

ולכל זה יש הסתייגות אחת חשובה: אם יתברר שקרלסן החליט בעצמו לעזוב כי הוא מרגיש שנכשל, שבניגוד למטרות שהציב הוא לא באמת יכול להעמיד קבוצה שתתחרה על אליפות; או שאכן יש איזו סיבה אישית שמונעת ממנו להמשיך להיות המנהל המקצועי שלנו – אז כן, טעיתי טעות חמורה, האשמתי את שחר ואת אנשי המועדון לריק, ואני אדע להתנצל ולחזור בי מכל זה.

כרגע לא נראה לי שזה המצב. לפי ההתנהלות של קרלסן עד עכשיו הוא יודע להעביר מסרים כשהוא רוצה, והוא גם מסוג האנשים שייקחו אחריות – כלומר, אם זו באמת היתה החלטתו הבלעדית לעזוב ולמועדון לא היה כל קשר לזה, הוא היה פשוט אומר "נכשלתי, האחריות היא שלי/ אני לא יכול לתפקד כמנהל מקצועי בגלל סיבות אישיות – ולכן אני הולך". הוא לא עשה את זה, ולכן אני מאמין שגם לקבוצה יש חלק בעזיבה שלו, אם וכאשר.

(ומובן שאם זה המצב, אני מצפה מהמועדון למנות מנהל מקצועי אחר במקומו; כזה שיהיה עם אישיות מספיק חזקה כדי להתוות חזון ודרך מקצועיים למועדון, ולהוליך אותו בהם; בקיצור, לא איזה יס-מן שנועד רק לרצות את האוהדים. ואני מצפה מהמועדון לתת לו את כל הכלים ואת הזמן לעמוד במטרות שיציב).

איפה טעיתי

במקום אחד ספציפי: הכותרת של הטור ב"הארץ". אני כתבתי טור שהוא, כאמור, מורכב ולא חד משמעי – פשוט כי אין לי דעה חד משמעית בעניין, אני לא יודע מה נכון אלא רק מה אני מרגיש.

(ובאופן כללי אני לא אדם חד משמעי, אולי כבר שמתם לב. לא סתם קוראים לבלוג הזה "מצד שני". אני חושב משהו ואז חושב ההיפך, אני מתלבט ומתחבט, חושב שדברים הם מורכבים גם כשהם פשוטים, בקיצור – קלישאה של שמאלני יפה נפש שלא ממש יודע לשים שורה תחתונה אבל יודע לכתוב הרבה שורות לפניה).

כמי שגם כתב את הטור והוא גם עורך, היתה לי את הפריבילגיה לערוך את הטור של עצמי וגם לתת לו את הכותרת. הכותרת שנתתי היתה מאוד "פרווה", מהורהרת, שדואגת לאזכר את השם "קרלסן" ואת "מכבי חיפה" (בשביל לעזור לטור לנצח את המתחרים במאבק על לבו של גוגל) אבל לא קובעת שום דבר חד משמעי. היא היתה "קרלסן עוזב את מכבי חיפה? עניין של זמן" (כי בטור קשקשתי הרבה על "זמן", על זה שבישראל אין זמן, ושבאירופה יש זמן אחר וכו').

אבל אז השתכנעתי שהכותרת חלשה מדי ומפספסת את הפואנטה, ושהכותרת "כך רימה שחר את אוהדי מכבי חיפה" תביא יותר כניסות. ושיניתי את הכותרת.

בקיצור: בשביל שיהיו הרבה כניסות לטור, נתתי לו כותרת שלא הייתי שלם איתה. נתתי כותרת חד משמעית לטור שלא היה חד משמעי. ועל זה אני מצטער ומתחרט. לא הייתי צריך לעשות את זה. תרמתי את התרומה הקטנה שלי לאווירת הרעל והייאוש סביב הקבוצה.

זהו. מקווה שזה יהיה שיעור בשבילי מעתה והלאה, לא להיכנע לפיתויי ההקלקות והרייטינג. בינתיים כבר שיניתי חזרה את הכותרת בתוך הכתבה וביקשתי לשנות אותה בכל המקומות הרלוונטיים.

המועדון

מה קורה שם בפנים? לא ברור. אבל לפחות מאז השבוע שעבר כבר לא יוצאות הדלפות. חבל שהמועדון לא ידע לטפל בזמן בסיפור של קרלסן והפקיר את השטח לספקולציות של התקשורת.

ועכשיו, ניתן למועדון זמן לסדר את הדברים ולהתאושש מהבלגן. גם אם קרלסן יעזוב, יש שם את אסף בן דב, שממה שאני שומע עושה עבודה טובה, בין השאר בהפרדת הקבוצה מבעלי עניין ומאלה שרוצים לעשות שם רעש. בואו נקווה שלפחות הוא יודע מה הוא עושה.

ולגבי קרלסן – אני מאוד מקווה שתימצא הדרך לכך שהוא לא יעזוב בסוף העונה, ושיוכל להשלים את מה שהתחיל. יכול להיות שהוא ייכשל – אבל צריך לתת גם את הזמן להיכשל. זה חלק מהסיפור. חוסר סבלנות יוצר לחץ תמידי סביב המועדון, הלחץ הזה אופף את כפר גלים ואת אבי רן, ונכנס לשחקנים לתוך הבשר והעצמות. כמו שראינו אתמול.

הקבוצה

אני חושב שקרלסן הביא שחקנים טובים למכבי. אבל גם לו יש כמובן חלק בכישלון היחסי העונה (הכישלון הוא מוחלט, ה"יחסי" הוא כי עונה אחת לא מספיקה לשפוט). והחלק שבעיני הוא הכי בולט בכישלון שלו הוא המחסור בשחקנים חכמים בסגל.

השחקן היחיד שיש לו אינטליגנציית משחק ברמת אליפות בקבוצה הוא גילי ורמוט. ראיתי שלא מעט אנשים חושבים שגילי לא צריך להיות בהרכב שלנו או בכלל בקבוצה, כי אין לו כושר/ הוא לא מתאמץ/ הוא לא רוצה. אז ברור שזה תמיד עניין של אלטרנטיבות, ולגילי, לדעתי, לא רק שאין כרגע מחליף בקבוצה – אלא שגם אין הרבה שחקנים ברמה שלו בישראל, אם בכלל. הוא לדעתי אחד השחקנים הכי חכמים בליגה (היחיד שראיתי שמתקרב אליו הוא מליקסון), ולא פחות חשוב, אחד היצירתיים שבהם – ואני לא מתכוון רק לדריבל או למסירה טובה, אלא בעיקר ליכולת לחשוב כמה מהלכים מראש. בקיצור – ורמוט הוא אחד השחקנים היחידים בישראל שיכול ליצור מצבים, לא רק לעצמו אלא גם לאחרים. למעשה, אם הייתי מאמן נבחרת ישראל הוא אחד השחקנים הראשונים שהייתי מזמן, בין אם להרכב ובין אם לספסל.

יכול להיות שהכושר שלו לא מספיק טוב, אני לא חושב שהוא עצלן – דווקא ראיתי אותו העונה משקיע, רץ לא מעט, לוחץ וגם עוזר בהגנה. אני חושב שהוא מנסה אינטואיטיבית לחלק את האנרגיות שלו בצורה יעילה, ולכן הוא נעלם למשך חלקים גדולים מהמשחק. בכל אופן, מה שיש לו ואין לאף שחקן אחר בקבוצה (ולצערנו גם אי אפשר ללמד) זה שכל. יש לנו עוד שחקנים יצירתיים יחסית – עטר יודע ליצור מצבים לעצמו, קהת נע מצוין בלי כדור, ואצק יכול לעבור שחקן ולמסור לא רע וזנטי דריבליסט אדיר. אבל גילי הוא היחיד בקבוצה שיכול לקחת כדור במרכז המגרש ולהפוך אותו בחוכמה להזדמנות לשער, ולא רק על ידי דריבל אלא על ידי מסירה חכמה הצידה או כדור עומק לחלוץ.

והכי חשוב – גילי הוא אולי השחקן היחיד שיש לנו שיכול לפתוח הגנות צפופות. אולי חוץ מעטר – אבל ברגע שסוגרים לעטר טוב את החיתוך לאמצע ובעיטה, לא נשאר הרבה.

ככה שברגע שגילי לא על המגרש, אין לנו שכל על המגרש. ברגע שאין לנו שכל על המגרש, אין לנו הרבה סיכוי להבקיע גול מלבד פעולות אישיות, שכל קבוצה אפילו קצת חכמה יכולה לעצור די בקלות.

וזה מה שקרה אתמול. לוזון ניסה כמה רעיונות בשביל לחפות על ההיעדר של גילי – מהצבת ואצק משמאל דרך הוראה לעטר לבוא לקבל כדור רחוק מהרחבה והוראה לקהת להיות חלוץ ועד הורדה של קהת עד החצי כדי להתחיל התקפות – אבל שום דבר לא עבד. כי אין תחליף לשכל של ורמוט.

ואין מחליף ל-ורמוט. זה מה שראינו אתמול, וזאת הבעיה הגדולה של סגל השחקנים שלנו העונה, לדעתי – אנחנו קמים ונופלים על היכולת של ורמוט. וזה באחריות תור. בטח אחרי שראו שקהת, לפחות של העונה, לא יכול ליצור הזדמנויות לאחרים (זה עוד בלי לדבר על הבעיה שלו העונה בניצול הזדמנויות בעצמו).

וזה הדבר הכי חשוב שצריך לקרות בקיץ מבחינת סגל השחקנים: יש לנו מספיק בלמים בקבוצה, ומספיק קשרים אחוריים ומספיק מנהיגים. מה שאנחנו זקוקים לו כאוויר לנשימה זה עוד שחקנים חכמים. וכשיהיו לנו עוד כאלה – אז אולי יהיה אפשר להתחיל לדבר על ורמוט כמחליף.

וזה כל מה שיש לי להגיד על המשחק אתמול.