זה הכה בי בזמן שעיינתי בתוכנייה לפני המשחק, דפק לי סטירת התעוררות על החיים שלי וגרם לי לאבד שליטה על קצב המשחק ולהתחיל לחשוב על הזמן הדוחק באיבריי לקראת אובדן השליטה על הסוגרים, כשבין דפי הכרומו הבוהקים גיליתי שאני יותר מבוגר ממאמן מכבי.
אמנם בכמה חודשים, אבל בכל זאת רפלקס הפז"מ מתקופת הצבא גרם לי מייד להתנשא מתוך קנאה מודחקת ולחשוב איפה היה הפישר הקטן הזה בזמן שעליתי בדיליג'נסים לירושלים לראות את מכבי משחק בימק"א ונותן פלאסק לכדור עם כזה זץ לרשת של הפועל המקומי.
וזו לא פעם ראשונה שגילי הכה בי, זה כבר קרה לפני כמה שנים כשגיליתי שהשחקן המבוגר במכבי יותר צעיר ממני (זה היה, נדמה לי, דוידוביץ'), וקרה כשגיליתי שהשחקן הצעיר ביותר במכבי יותר קטן ממני (זה היה, נדמה לי, דוידוביץ'), ואפילו כשהתחוור לי שהשוער הכי טוב לגילאי אפס עד שנה באזור חיפה נולד אחריי (זה היה שגיא שטראוס). ובכל הפעמים הקודמות הללו חשתי ריקנות גדולה כשהבנתי שהיכולת שלי להיות שחקן במכבי, שהיא בעצם שוות ערך לפוטנציאל הנמוך שגלום בי חלקי הזמן שדוהר במהירות לעבר שקיעת חיי, השתוותה לאפס כשדוידוביץ' פרש, ועוד לפני זה ירדה מ-0.01% סיכוי ל 0.000001% סיכוי כשדוידוביץ עלה לבוגרים, ואם הולכים אחורה לימים בהם עלה השחר על חיי, היה זה 1% סיכוי להיות שחקן במכבי שירד ל-0.1% כששגיא שטראוס עצר כדור ראשון תוך כדי זחילה בעוד אני עדיין מיאנתי להתהפך על הבטן.
אבל בשבת, כמה דקות אחרי שהתבאסתי על כך שהדלת, שבחלומותיי עדיין יכולתי לחמוק לתוכה ולהיות אי פעם מאמן מכבי, נסגרה כמעט הרמטית מפאת אחד חלקי גילי המתקדם מוכפל בחוסר ההבנה שלי בכדורגל, וכשבייאושי כבר גמרתי אומר להמשיך את חיי בלי שאהיה מה שלא יכולתי להיות גם ככה – פתאום, ככל שהתקדם המשחק ואיתו הברוך הגדול שהלך והתרקם, נוכחתי לדעת שוואלה. וואלה. איך שמכבי נראית, אני עדיין יכול להיות מאמן מכבי.
הלוא מה אני לא יודע שהם יודעים? מה הקטע פה בכלל? כמה זה פשוט להיות מאמן מכבי. אני אמנם לא מי יודע מה טוב בראיונות אמצע משחק, סוף משחק ומסיבת עיתונאים שבועית, אבל ללבוש טריינינג ולעמוד תשעים דקות במלבן המקווקו שליד הספסל זה לא משהו שקשה לי. במיוחד כששומרים לי מקום בספסל אם אתעייף.
ואחרי שעברה איזו חצי שעה של דמיונות מפותחים על ניהול סחבקייה עם השופט הרביעי ראיתי ש… מה? איך שהיא נראית, אני לא יכול להיות שחקן במכבי? כולה לבעוט, למסור, לרוץ קצת. לא משהו שאני לא יכול לעשות. הרי פעם אחרונה שעבר לי כדור ליד הרגל, הוא לא עבר לי ליד הרגל בלי שאפריע לו? ופעם אחרונה שקצת רצתי, לא נתפס לי הצד ונמתח לי שריר וכמעט הקאתי ממאמץ? וואלה. וואלה. רפיסות הגוף שלי, העור המתקמט, העפעפיים הנופלים והרחם הצונח לא נראו לי באותן דקות איומות כמכשול בפני יכולתי להסתובב שם למטה על הדשא בחולצה של מכבי ולעשות תנועה קטנה בלי כדור כשהכדור לא בתנועה, לחפש שטחים מתים בתוך חומה חיה של שחקני אשדוד, למסור לא נכון, לבעוט החוצה.
היי, גם אני יכול. הגיל לא משחק תפקיד, יש לי מספיק הבנה בכדורגל כמו זקן השחקנים ומספיק רעננות וטריות כמו הצעיר שביניהם. מה חסר לי? שני קעקועים והסרת שיער בלייזר? אלפיים שקל, ואני יכול להשיג חוזה לחמש שנים במכבי של היום. אם אחיה עוד חמש שנים. נמנמתי קצת בכסא ביציע, חשבתי על לאפה שווארמה עם הרבה צ'יפס שתשביע את תאבוני ותוציא לי את השטויות מהראש שאני יכול להיות שחקן במכבי, הרי עוד יש לי הרבה שנים לקוות עד שהפוטנציאל חלקי הזמן שעובר ישאף לאפס ולא אוכל עוד להיות נשיא מכבי חיפה. וגם אחרי שזה לא יקרה, הפוטנציאל שלי כל כך גדול שלא משנה כמה זמן יחלוף, תמיד תישאר בי היכולת להיות אוהד מכבי. גם בימים כאלה.
***
מקווה שהמילים לא גרמו לכם להירדם לי על פואנטתי. אם כן, את כל מה שרציתי לומר, וכל מה שבכלל אמרתי אי פעם, תמיד מאיר אריאל אמר את זה טוב יותר ומדויק יותר.
(:
מתי סין-קרונה
מצד שני 
מתי מתִי מכבי תתחיל לשחק כמו שאתה כותב
באמת רגעי ההנאה הבודדים מהקבוצה הזו באים מאופני הביטוי של אוהדיה ומחזריה
זה ממש הופך להיות מאתגר לצפיה
אהבתיאהבתי
תודה פרלה. זה מחמם את הלב.
אהבתיאהבתי
פשוט גיאוני.
אהבתיאהבתי
תמיד אתה מצחיק אותי מתי אבל הפעם וואלה הגזמת
אהבתיאהבתי
תודה אסף והופמן.
אהבתיאהבתי