אנחנו – הפועל רעננה: טוב

לא מוכן לחגוג פלייאוף עליון, תשכחו מזה. התחושה היא בעיקר של הקלה.

*

לא היה פה משהו שקשור לכדורגל, אלא בעיקר לרצון וללחימה. לוזון נולד בשביל משחקים כאלה, ובכלל המשימה שהוא קיבל אצלנו תפורה בדיוק למידות שלו. שיחקנו אינטנסיבי כמו שהוא אוהב ואם היינו משחקים ככה כל העונה היינו… בעצם לא חושב שהיה הרבה הבדל. כי עם כל הרצון הטוב, יש לנו מעט מאוד שחקנים שיכולים לייצר מצבים לשער, ועוד פחות מזה שחקנים שיכולים לייצר שערים.

וזאת הבעיה הגדולה שלנו העונה. גם את המשחקים הטובים שלנו ניצחנו בזכות הגנה טובה ולחימה, לא בזכות יכולת התקפית גדולה. זה קשור גם למאמנים שלנו – עם שימוש טוב יותר במעט השכל ההתקפי שיש בקבוצה (ורמוט, עטר, ונניח שגם קהת ו-ואצק) היינו יכולים להוציא קצת יותר מהעונה הזאת. אבל זה עדיין לא היה מספיק לקבוצה שרוצה להתחרות על אליפות. חייבים עוד שחקנים אינטליגנטיים בסגל.

*

אבל אני לא שופט את הקבוצה על העונה הזאת. גם אם היינו גומרים בפלייאוף התחתון – הייתי מבואס, הייתי מאוכזב, אבל לא הייתי שופט את הקבוצה. המטרה העונה היתה להריץ סגל, להעיף שומנים, לבנות שלד טוב. ובעונה הבאה להוסיף מה שחסר בשביל קבוצה לאליפות.

זה ההסכם, ולפחות אני עדיין עומד בו: העונה היא עונת בנייה, וגייסתי את כל הסבלנות שיש בי להשלים עם עונה פחות טובה, כדי שבעונה הבאה תהיה קבוצה לאליפות. עכשיו צריך שגם הקבוצה תעמוד בהסכם הזה ותמשיך את מה שהתחילה. אני עדיין מקווה שקרלסן יישאר, אבל אם לא, צריך להמשיך במה שהוא התחיל. כי להפסיק את זה באמצע – לזה כבר אין לי סבלנות.

מנהל מקצועי דורש אמונה. תהליך אמיתי דורש אמונה. כי בדרך יש מהמורות ומכשולים, וצריך לעבור אותם ולהמשיך הלאה, עם אמונה שבסוף זה ישתלם. וחלק מהרעיון הוא שקבוצה טובה זה לא רק שמות ופוטנציאל וכסף גדול, אלא גם חיבור בין שחקנים. כימיה. וזה נוצר עם הזמן. יש דברים שרק זמן יכול ליצור. ומעבר לשחקנים צריך גם מעטפת טובה. אם עכשיו יאפשרו לתקשורת לחזור לבחוש בקבוצה; אם יאפשרו לסוכנים להיות מחוברים לאנשי המקצוע; אם יוותרו עכשיו על מאמן מקצועי ושוב יתנו את המושכות למאמן; אם יעיפו שוב חצי קבוצה ויקנו עשרה שחקנים חדשים – מה עשינו בזה. נחזור להיות עוד קבוצה שמשתרכת מאחור, שנלחמת על פלייאוף.

אנחנו פה בשביל הטווח הארוך. ואני רוצה לגלות בסוף העונה שאנחנו רק בחצי הדרך, ושאנחנו מתכוונים להמשיך עד הסוף.

*

אני חושב שבסך הכל קרו דברים טובים במועדון השנה. בן דב, קרלסן, ההעפה של לוי, שחרור השחקנים בינואר, וגם השחרור של מולנסטין היה נכון ובסופו של דבר גם הוכיח את עצמו. הסגל לא מושלם, אבל גם לא רחוק מזה. חסרים עוד שלושה, אולי ארבעה שחקנים ואני חושב שיש לנו קבוצה לאליפות. מה שנכשלנו בו העונה, כמו בכל העונות האחרונות, היה מאמן. צריך ללמוד את הלקח ולהחתים מישהו עם ניסיון, שכבר הוביל קבוצה כל הדרך לתואר.

כבר כתבתי – אני מעדיף מאמן זר, כמו גם מנהל מקצועי זר. בכל ראיון עם שחקן או מאמן עבר שלנו, כולם מדברים על הלחץ העצום שיש במועדון. אני חושב שצריך לעשות הכל בשביל להפחית את הלחץ הזה למינימום, ואני חושב שצוות זר, שלא בקשר עם התקשורת הארצית ובטח המקומית, יחד עם עבודה טובה בהגנה על השחקנים, יכולים לעזור לבודד את הקבוצה מהלחץ הזה.

אבל אם לא מאמן זר, אז שיהיה מישהו צנוע מספיק וחסר אגו מספיק כדי שיוכל לעבוד יחד עם ומתחת למנהל מקצועי. סילבס, למשל, יכול להיות אפשרות טובה. לוזון? אם הוא יכול לעבוד עם מנהל מקצועי, אם הוא מסוגל להימנע מלהכניס את הסוכן שלו ואת המקורבים שלו לקלחת – שיהיה. אבל צריך שזה יהיה ברור. מראש.

*

חזרה להיום – גלזר היה מצוין, בן דוד הראה שאין שום סיבה להחזיר את סאן להרכב, איולפסון היה בסדר גמור וגם דקל; ורמוט היה רגוע ובטוח כהרגלו וזנטי שוב הראה את הכישרון העצום שלו. היה לנו הרבה מזל עם הפנדלים (הראשון היה מאוד חשוד, בלשון המעטה). אבל מי כמונו יודע שלפעמים אפשר לקרוס תחת הלחץ ולא לתפקד. תפקדנו, אז כל הכבוד לשחקנים, וכל הכבוד ללוזון, שבינתיים עומד היטב במשימה שלו.

ועכשיו? שיחזרו השחקנים הפצועים, שנחזור להרכב מאוזן במקום כל האילתורים – תיכף יש פגרת נבחרת, גם זה יכול לעזור – ולכו תדעו, העונה הנוראית הזאת יכולה עוד להיגמר עם כרטיס לאירופה.

*

יודעים מה? גם אם לא שופטים את הקבוצה לפי העונה הזאת – טוב שאנחנו בפלייאוף העליון. מגיע לאוהדים שלנו ליהנות מעונה שלמה ולא לסיים אותה במרץ.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על אנחנו – הפועל רעננה: טוב

  1. שמרלינג הגיב:

    אהבתי מאוד את האטיטיוד של ורמוט בפנדלים. הייתי ממש מפחד לבעוט ככה. הכי לא מסי שאפשר :)
    ובכן, אני די אוהב את ההרכבים שמעלה לוזון. זכינו בהזדמנות לתת בראש עוד פעם לכמה מהקבוצות הגדולות. אם נצליח למנוע מהצהובים אליפות זה יהיה נחמד. זה מה שנשאר…

    Liked by 2 אנשים

    • הופמן הגיב:

      מצחיק, השדר אמר פנדל טוב של ורמוט ואני חשבתי – אם השוער היה מזנק לפינה הנכונה זה היה נחשב פנדל נוראי. אז נכון, יש את העניין של לעבוד על השוער עם הטעיות עיניים וגוף. אבל אם השוער בוחר פינה מראש?
      לא משנה, הוא הבקיע וזה מה שחשוב.
      ההרכבים של לוזון בסדר גמור. באופן כללי הוא בסדר בינתיים. אין לו זמן ממש להנחיל לקבוצה שיטת משחק ממש, ובמסגרת הנסיבות הוא עושה מה שאפשר – בעיקר לא מפחד ושולח את השחקנים ללחוץ גבוה. בליגה שלנו זה חצי עבודה, שחקני הגנה לא מאבדים הזדמנות לאבד כדור. משלמים על זה בדלילות בהגנה ובעייפות בסיום, אבל מול קבוצות כאלה אין ממש מה לחשוש. בקיצור הוא בסדר גמור.

      אהבתי

  2. Nr הגיב:

    לא יודע למה אתה חושב שלוזון לא יישאר.
    הוא יישאר ודודו דהאן יהיה המנהל המקצועי
    וכמו הכותרות של היום ( מעניין מתאם מי ) תהיה מהפכה שוב.
    נראו רע כמו כל העונה המזל היה הפנדלים.

    Liked by 1 person

  3. פרלה הגיב:

    הפוסט אחלה.
    אני חולק על הטענה שלא היינו עם הרבה יותר נקודות, גם אם היינו באים בגישה שבאנו למשחק הזה, למשחקים קודמים.
    כשרוני פוטר הרכב הצעירים שלנו נתן משחק פנטסטי מול סכנין בגביע הטוטו ועוד מחצית נהדרת מול ב"ש באלוף האלופים וגם ניצח את הפועל בדרבי טוטו.
    גישה כזו התקפית ונחושה לאורך כל העונה, היתה שמה אותנו לפחות במקום השלישי.
    אין בקבוצה פחות כשרונות לייצור מצבים מאשר בבית"ר, סכנין ומכ. פ"ת.
    אין סיבה "מקצועית" טהורה לכך שלא הבקענו שער בשני דרבים ולא ניצחנו את אשדוד ובני יהודה וכיוצ"ב.
    אם אנחנו עולים עם רוח המשחק הנכונה היא אמורה להפיל 80% מההגנות בליגה הזו.
    הרוח היא הבעיה שמעיפה אותנו ממעגל ההתמודדות האמיתית ולא נותנת אפילו מנוח במקום השלישי כבר יותר מדי שנים.
    אולי נפנופי הידיים של לוזון יתנו את התנופה הראשונית הרצויה.
    גלזר מספר 1.
    גם בריק שיחק אחלה.
    בן דוד ואיולפסון עדיין מפחידים אותי ובטח כשהם כה קרובים זה לזה.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה פרלה.
      אני מסכים איתך בערך – אני חושב שהוויכוח בינינו הוא אולי על מה זה אומר "רוח המשחק הנכונה". אני התכוונתי שהאינטנסיביות והרצון לא היו עושים הרבה הבדל – כי אני ראיתי המון רצון והשקעה גם במשחקים קודמים שלנו, גם בכאלה שהפסדנו בהם. אבל אז הרגשתי שכל הרצון הזה מתבזבז על מערכים לא נכונים ומשחק שגוי טקטית. השחקנים רצו אבל זה היה כמו גלגלי שיניים שעובדים נהדר, רק שממוקמים לא נכון ולכן כל ההשקעה והמאמץ האלה יורדים לטמיון (לא במובן שהשחקנים בהכרח מוקמו לא נכון, אלא שבאופן כללי האימון היה רע, הטקטיקה, המיקום, ההנחיות, הכל ביחד).
      מה שאני כן מסכים עליו זה "הגישה ההתקפית והנחושה" – אני חושב שמשהו מאוד נכון שלוזון עושה הוא עניין הלחץ הגבוה. הוא מביא משהו אמיץ, חסר פחד לקבוצה – לוחצים גבוה, נמצאים בחלק המגרש של היריבה, גם אם זה מעט מסכן אותנו מאחורה. לא רק שזה מביא להרבה חטיפות כדורים, כבר משחק שני ברציפות, אלא שזה גם משדר ליריבה – אנחנו חזקים מכם, אנחנו לא חוששים מכם, אנחנו ננצח אתכם. וזה כבר חצי מהעבודה. את הרוח *הזו* הייתי רוצה לראות כל העונה. המאמן הקודם – בין אם מסיבות טקטיות, חשש שנתעייף לקראת הסוף או אולי הערכת יתר של היריבות בליגה – לא הורה לשחקנים ללחוץ גבוה. ובטח לא להישאר למעלה. וזה גם הזמין התקפות וגם שידר חשש. ואני חושב שהגישה של לוזון נכונה פה.
      זה דבר שאפשר לזקוף, אגב, לזכות מאמנים מקומיים – הם יודעים שבליגה שלנו אין יותר מדי ממה לחשוש. ואולי זה גם יתרון של מאמנים שיודעים שישיגו פה ג'וב אחר אם יפוטרו. פחות חוששים להפסיד, יותר רוצים לנצח.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s