אנחנו – הפועל רעננה: טוב

לא מוכן לחגוג פלייאוף עליון, תשכחו מזה. התחושה היא בעיקר של הקלה.

*

לא היה פה משהו שקשור לכדורגל, אלא בעיקר לרצון וללחימה. לוזון נולד בשביל משחקים כאלה, ובכלל המשימה שהוא קיבל אצלנו תפורה בדיוק למידות שלו. שיחקנו אינטנסיבי כמו שהוא אוהב ואם היינו משחקים ככה כל העונה היינו… בעצם לא חושב שהיה הרבה הבדל. כי עם כל הרצון הטוב, יש לנו מעט מאוד שחקנים שיכולים לייצר מצבים לשער, ועוד פחות מזה שחקנים שיכולים לייצר שערים.

וזאת הבעיה הגדולה שלנו העונה. גם את המשחקים הטובים שלנו ניצחנו בזכות הגנה טובה ולחימה, לא בזכות יכולת התקפית גדולה. זה קשור גם למאמנים שלנו – עם שימוש טוב יותר במעט השכל ההתקפי שיש בקבוצה (ורמוט, עטר, ונניח שגם קהת ו-ואצק) היינו יכולים להוציא קצת יותר מהעונה הזאת. אבל זה עדיין לא היה מספיק לקבוצה שרוצה להתחרות על אליפות. חייבים עוד שחקנים אינטליגנטיים בסגל.

*

אבל אני לא שופט את הקבוצה על העונה הזאת. גם אם היינו גומרים בפלייאוף התחתון – הייתי מבואס, הייתי מאוכזב, אבל לא הייתי שופט את הקבוצה. המטרה העונה היתה להריץ סגל, להעיף שומנים, לבנות שלד טוב. ובעונה הבאה להוסיף מה שחסר בשביל קבוצה לאליפות.

זה ההסכם, ולפחות אני עדיין עומד בו: העונה היא עונת בנייה, וגייסתי את כל הסבלנות שיש בי להשלים עם עונה פחות טובה, כדי שבעונה הבאה תהיה קבוצה לאליפות. עכשיו צריך שגם הקבוצה תעמוד בהסכם הזה ותמשיך את מה שהתחילה. אני עדיין מקווה שקרלסן יישאר, אבל אם לא, צריך להמשיך במה שהוא התחיל. כי להפסיק את זה באמצע – לזה כבר אין לי סבלנות.

מנהל מקצועי דורש אמונה. תהליך אמיתי דורש אמונה. כי בדרך יש מהמורות ומכשולים, וצריך לעבור אותם ולהמשיך הלאה, עם אמונה שבסוף זה ישתלם. וחלק מהרעיון הוא שקבוצה טובה זה לא רק שמות ופוטנציאל וכסף גדול, אלא גם חיבור בין שחקנים. כימיה. וזה נוצר עם הזמן. יש דברים שרק זמן יכול ליצור. ומעבר לשחקנים צריך גם מעטפת טובה. אם עכשיו יאפשרו לתקשורת לחזור לבחוש בקבוצה; אם יאפשרו לסוכנים להיות מחוברים לאנשי המקצוע; אם יוותרו עכשיו על מאמן מקצועי ושוב יתנו את המושכות למאמן; אם יעיפו שוב חצי קבוצה ויקנו עשרה שחקנים חדשים – מה עשינו בזה. נחזור להיות עוד קבוצה שמשתרכת מאחור, שנלחמת על פלייאוף.

אנחנו פה בשביל הטווח הארוך. ואני רוצה לגלות בסוף העונה שאנחנו רק בחצי הדרך, ושאנחנו מתכוונים להמשיך עד הסוף.

*

אני חושב שבסך הכל קרו דברים טובים במועדון השנה. בן דב, קרלסן, ההעפה של לוי, שחרור השחקנים בינואר, וגם השחרור של מולנסטין היה נכון ובסופו של דבר גם הוכיח את עצמו. הסגל לא מושלם, אבל גם לא רחוק מזה. חסרים עוד שלושה, אולי ארבעה שחקנים ואני חושב שיש לנו קבוצה לאליפות. מה שנכשלנו בו העונה, כמו בכל העונות האחרונות, היה מאמן. צריך ללמוד את הלקח ולהחתים מישהו עם ניסיון, שכבר הוביל קבוצה כל הדרך לתואר.

כבר כתבתי – אני מעדיף מאמן זר, כמו גם מנהל מקצועי זר. בכל ראיון עם שחקן או מאמן עבר שלנו, כולם מדברים על הלחץ העצום שיש במועדון. אני חושב שצריך לעשות הכל בשביל להפחית את הלחץ הזה למינימום, ואני חושב שצוות זר, שלא בקשר עם התקשורת הארצית ובטח המקומית, יחד עם עבודה טובה בהגנה על השחקנים, יכולים לעזור לבודד את הקבוצה מהלחץ הזה.

אבל אם לא מאמן זר, אז שיהיה מישהו צנוע מספיק וחסר אגו מספיק כדי שיוכל לעבוד יחד עם ומתחת למנהל מקצועי. סילבס, למשל, יכול להיות אפשרות טובה. לוזון? אם הוא יכול לעבוד עם מנהל מקצועי, אם הוא מסוגל להימנע מלהכניס את הסוכן שלו ואת המקורבים שלו לקלחת – שיהיה. אבל צריך שזה יהיה ברור. מראש.

*

חזרה להיום – גלזר היה מצוין, בן דוד הראה שאין שום סיבה להחזיר את סאן להרכב, איולפסון היה בסדר גמור וגם דקל; ורמוט היה רגוע ובטוח כהרגלו וזנטי שוב הראה את הכישרון העצום שלו. היה לנו הרבה מזל עם הפנדלים (הראשון היה מאוד חשוד, בלשון המעטה). אבל מי כמונו יודע שלפעמים אפשר לקרוס תחת הלחץ ולא לתפקד. תפקדנו, אז כל הכבוד לשחקנים, וכל הכבוד ללוזון, שבינתיים עומד היטב במשימה שלו.

ועכשיו? שיחזרו השחקנים הפצועים, שנחזור להרכב מאוזן במקום כל האילתורים – תיכף יש פגרת נבחרת, גם זה יכול לעזור – ולכו תדעו, העונה הנוראית הזאת יכולה עוד להיגמר עם כרטיס לאירופה.

*

יודעים מה? גם אם לא שופטים את הקבוצה לפי העונה הזאת – טוב שאנחנו בפלייאוף העליון. מגיע לאוהדים שלנו ליהנות מעונה שלמה ולא לסיים אותה במרץ.