להיות אוהד זה/ מתי סין-קרונה

מה זה להיות אוהד? זו שאלה שנשאלה כמה פעמים השבוע בסביבה שלי וחיכתה למענה, כי השאלה: "מה יהיה עם מכבי?" נפתרה בזמן האחרון אחרי שש שנים, והפותר נכונה, שענה: "לא יהיה כלום כי אין כלום", זכה להיות ראש ממשלת ישראל גם בעשר השנים הבאות. ואני, שניסיתי בכל כוחי לענות על השאלה 'מה זה להיות אוהד', אימצתי את המוח חזק חזק, עשיתי את הפרצוף הדבילי של צומי ממולי וצומי ועניתי: "בטח שאני יודע מה זה להיות אוהד. להיות אוהד זה… זה… זה… בטח שאני יודע זה… מה זה להיות אוהד?"

יאיר לפיד, לו נדרש לסוגיה הזו, היה ודאי כותב טור של ארבעים ושש נקודות, כי זה מה שהיה בזין שלו, תוך שהוא ממציא שזה כמניין הנקודות שצברה קבוצתו האהודה בשנה בה התחיל לאהוד, וכל נקודה היתה מתחילה ב"להיות אוהד" וממשיכה ב- למשל בנקודה 7: "להיות אוהד זה לאהוב את שכנך ליציע אהבה כל כך גדולה, שבמשך שנים בכל גול אתם מתנשקים עם לשון בלי שתדע איך קוראים לו", ובנקודה 11: "להיות אוהד זה להכיר את מפת הארץ יותר טוב מפעילי זו ארצנו", ובנקודה 32: "להיות אוהד זה לעמוד עם אנשים כמוך בתור ללאפות שווארמה באמצע הלילה עם צ'יפס בצד וחמוצים ולסנן – סססאמק הקבוצה הזו. עגלות. שמנים. לא זזו על המגרש, אחי שים לי קצת מהשומן מלמעלה", ובנקודה 41: "להיות אוהד זה לדבר עם אשתך על כדורגל כשהיא אומרת לך – 'מתי, אנחנו צריכים לדבר על כל הכדורגל הזה שלך. הגיע לי עד פה'", ובנקודה 46 היה מסיים ב: "להיות אוהד זה פשוט להיות אוהד. הזכות להגיד 'אנחנו' על כל מה שקבוצה של שחקנים שאתה מעניין להם את התחת עושה על מגרש כדורגל".

פרופסור ליבוביץ מאידך, לו היה נשאל מה זה להיות אוהד, כנראה היה עונה ברוגז ש"להיות אוהד זה להצליח להיות אפילו יותר מטומטם מאחד עשר המטומטמים שרצים אחרי הכדור".

*

אין באמת תשובה לשאלה "מה זה להיות אוהד". היא מסוג השאלות שתלויות בעיני המתבונן, כמו השאלה האהובה ביותר על יאיר לפיד, "מה ישראלי בעיניך". ומיהו פטריוט? הרי גם זו שאלה שכל אחד ייתן לה תשובה אחרת. האם זה איש ימין קיצוני שהשתמט מהצבא או איש "שוברים שתיקה" ששירת כלוחם בשטחים? כל ניסיון למצוא הגדרה מדויקת לשאלה "מה זה להיות אוהד" נידון לערב רב של הגדרות, שנעות בין הגדרתו הכדאיניקית של ידידי טל בן יהודה, מצטעף הפרוות ועונד הרולקסים: "אוהד הוא מי שמצהיר על אהדתו", לבין דמות אליפלט כזו, אנטי גיבור שרץ סתם כך ממגרש למגרש, מאימון לאימון "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה" (נתן אלתרמן).

ובין שתי הדמויות האלמותיות האלה (כן, כן טל בן יהודה. אם אתה קורא את הפוסט הזה שתדע שגם אתה אלמותי) יש מגוון של דמויות: נחבאות אל הכלים, שואפות להשפיע, מוחאות כפיים אחרי הפסדים, שורקות בוז, מלהגות על מורשת הקרב שלהם כאוהדים, חיות על פי אמות מוסר האוהד שקבעו לעצמן, ולכל אחת מהן יש דרך משלה להגדיר מה זה להיות אוהד.

***

תוגת יום הזכרון שוב תתערב השנה בשמחה הגדולה על זה שתכף מסתיימת העונה המסריחה הזו. אבל לא לדאוג אוהדי מכבי יקרים ואמיתיים. כפי שכתב חיים חפר – "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים, נראה אותם יותר מהר מאשר משערים, וכשיבוא השקט ואוושת השערים, כל דברי המנואלה יכתבו בתוך ספרים". חג עצמאות שמח מעונת 2016/17.

הפוסט נכתב בעקבות פרק מעולה של הפודקאסט "נובחים בירוק" ובו דיון בשאלה מה זה להיות אוהד.

*
מתי סין-קרונה