חולמים משבת לשבת/ מתי סין-קרונה

1. כשהייתי ילד חלמתי על שעון ב-20,000 שקל, חליפה תפורה על פי מידותיי (שהיו קטנות ממידותיי היום. כילד חלמתי שאהיה מבוגר רזה ויפה), ומנוי ליציע הכבוד של מכבי. צנוע. לא מכונית גדולה, לא וילה בקיסריה ולא סיגרים בגודל האף של פינוקיו ביום אינטנסיבי עם סבא ג'פטו.

אתמול, אחרי 42 שנות כדורגל הגשמתי במקרה, בגלל טעות שעשיתי, שליש חלום ילדות – ונכנסתי נטול שעון יד ועם חולצה מכופתרת תפורה על פי מידותיי לפני חמש שנים, ליציע הזהב באצטדיון בחיפה. "וואלה", אמרתי לעצמי בעודי מתיישב בכיסא המרופד, "מגיע לי כל הטוב הזה".

יש פינוקים בחיים שגורמים לך לשאוף ליותר, שמעודדים אותך להשתחרר מכבלי הצניעות שבעצם נכפתה עליך כי לא הצלחת להשיג יותר מכדי לא להיות צנוע, ומאיצים בך לזקוף גב, לסובב בדמיון מפתחות של יגואר על האצבע, לשנן לעצמך: "מגיע לי יותר" ולהבטיח שמחר בבוקר תקום, תתקשר לבוסים, תקבע פגישה ותגיד להם שהילד שבך החליט אתמול ביציע הזהב באצטדיון בחיפה, בין מגשי העוגות לקערת הגלידה, להגשים את החלומות הצנועים שלו.

(עדכון: קמתי בבוקר, התקשרתי לבוסים, קבעתי פגישה, סיפרתי להם שהילד שבי החליט אתמול ביציע הזהב באצטדיון בחיפה בין מגשי העוגות לקערת הגלידה להגשים את החלומות הצנועים שלו. הבוסים הסתכלו אחד על השנייה, הסתכלו עליי, ובמבט משתאה שאלו: "כשהיית ילד חלמת להיות שמן?").

2. הגיע הזמן להשתיק אחת ולתמיד את הקולות שקוראים למנוע את משחקי הכדורגל בשבת וטוב עשו אוהדי מכבי במחאתם השקטה והמפתיעה בסוף המשחק.

כדורגל בשבת הוא חלק מהסטטוס קוו החילוני-דתי בארץ, וכל עוד אנחנו לא מדינת דת – יש לשמר את הסטטוס קוו, לשני הצדדים. כפי שיש תחבורה ציבורית בשבת בחיפה שנמנעת מלעבור ליד בית הכנסת הגדול ברחוב הרצל, כך הכדורגל.

הסטטוס קוו ראוי שיישמר בגלל הרבה סיבות, כששלושת העיקריים הם:

א. חיילים.

ב. ילדים קטנים.

ג. המשק הישראלי.

חוק "התקנת מעליות שבת בבנייני מגורים" קובע: שבבניין בו שתי מעליות, ואפילו דייר אחד דורש שתהיה מעלית שבת, יש להתקין מעלית שבת באחת המעליות, וניתן להשית עליו את העלויות הנלוות (חשמל, בלאי וכו'). בבניין בו מעלית אחת, תופעל מעלית שבת רק אם רוב הדיירים דורשים אותה.

הסוגיה ההלכתית לגבי כדורגל בשבת צריכה להיפתר בכפוף לחוק המעליות. היות והכדורגל בארץ משוחק גם בימי חול וגם בשבת, ניתן לראות אותו כבניין משותף עם שתי מעליות.

אם חצי מהמשחקים גם כך לא משוחקים בשבת, ובימי החורף בכלל כמעט אין משחקים בשבת כי השבת יוצאת מוקדם, אזי החילונים בבניין המשותף עומדים במסגרת החוק – ואפילו לא מבקשים להשית על הדתיים את העלויות הנלוות.

ואם לדתיים לא מספיק כל זה והם מתעקשים למנוע כדורגל בשבת בכלל, ניתן לראות זאת כבניין בעל שתי מעליות שאין בו רוב – ובכל זאת דורש המיעוט להתקין שתי מעליות שבת.

במקרה הזה, שלא עומד במסגרת החוק, נדרש להשית על הדתיים את מלוא העלויות הנלוות, כולל קנס.

לפיכך, אם קיימת דרישה כזו, זכותנו כמצדדים בכדורגל בשבת לדרוש מהדתיים:

א. להתגייס ולהחליף בימי חול חיילים (בעיקר קרביים) שמשתוקקים להגיע לכדורגל אבל יוצאים לחופשה רק בשבתות.

ב. לבטל שיעורי תנ"ך יום אחרי משחק כדורגל שחל ביום חול, כדי לאפשר לילדים שהולכים לכדורגל (שלחלקם מהווה משחק הכדורגל זמן איכות נפלא עם הוריהם) לישון עוד קצת.

ג. להקטין את מספר שעות לימוד התורה בכוללים ולהגדיל באותו יחס את מספר שעות העבודה של הלומדים, כדי לאזן את הפגיעה במשק והפסדי שעות העבודה של אוהדי הכדורגל שיוצאים מוקדם מהעבודה בימי חול. לכך יש להוסיף את הפסד השעות הנגרם למשק מתוספת משמעותית לעומס בכבישים.

3. התחלנו בחלומות, המשכנו בשסעים בעם, זה הזמן להגיע ליוסף – שלומי יוסף אזולאי.

אחחח יוסף יוסף, לא סתם עוד יוסי. כתונת הפסים המשגעת שפרש בשבת מול רעננה, כל פס בי נגע, כל פס רצה לקלף לי את העור המת ולהחיות בי מחדש את התקווה.

"לפני כמה וכמה שנות אלף", כך התחיל מאיר אריאל את שירו "כתונת פסים", והמשיך: "נפרדנו אני ואחי/ הוא לכיוון של הקרירים האלה ואני לדרום מזרחי/ יובלות על יובלות לא התראינו, והנה נפגשנו כאן/ לא הכרנו כל כך, השתנינו, טוב שהשארנו סימן".

הרבה רבדים סמויים יש בשיריו של מאיר אריאל. לפעמים נדרשים שנים כדי להבין לעומק למה התכוון. אתמול גיליתי שאת השיר הזה כתב על יוסף והנביא סינטיהו, ששבו לגבולם אחרי שנים, כשהכל כבר עמד להתפרק, כדי לפתוח דף חדש בדפי ההיסטוריה המפוארת ועתיקת היומין של מכבי.

*

מתי סין-קרונה