פרשת השבוע בירוק: "האזינו"/ מתי סין-קרונה

פרשת "האזינו" (ספר דברים)

אמ;לק: נאומים לא הלכו, איום באלות לא צלח, אותות, מופתים – משה ניסה הכל כדי לגרום לעם ישראל ללכת אחרי אלוהים ולדבוק בחוקותיו ובעיקר להאמין בו ובדרכו. בייאושו, רגע לפני הכניסה לארץ מנסה משה שיר. שירת האזינו. פייר? משעמם, אותם נושאים כמו בפרשות הקודמות רק עם מבנה לירי ומטאפורות (שהן כל כך נחמדות שאפילו טולסטוי שאל אחת מהן לפתיחה של אנה קרנינה – לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם).

בסוף הפרשה סוף סוף קצת עניין: אלוהים גוזר את דינו של משה להיקבר על הר נבו כמו אחיו אהרון, וזאת משום שהשניים לא הראו מנהיגות מול העם הצמא למים במדבר צין וברחו מפני ההמון הצובא על אוהל מועד. במכבי לומדים בשנים האחרונות את הלקח, מגלים מנהיגות ושולחים את מחלקת השיווק בכל תחילת עונה עם ג'ריקנים מלאים מים, מטפטפים על האוהדים כמה טיפות ומציגים להם את השחקנים והמאמן שתיכף יחלקו להם את המים, שיספיקו לכל השנה. אבל אז, כשהשחקנים כבר מסתדרים לחלוקת המים, מגלים כולם שהיתה זו פאטה מורגנה – אין מים ואין ג'ריקן, יש רק חבורת פיסחים חיגרים וצולעים שיכולים לשפוך גם דלי ריק.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. במוצאי יום הכיפורים, עת נפתחו שערי השמיים לתפילותיכם, והתקבלה על ידי השם יתברך כפרת העוונות שנמחלו לנו על ידי מקללינו בשבע השנים האחרונות, ורצתם מבית הכנסת מורעבים אל שווארמה במבינו או שאולי, עצרתי אתכם בשער כמו הייתי דוידוביץ במסטאיה וצעקתי – "רגע! רגע! לפני שהולכים לבלוס שתי לאפות שווארמה עם חמוצים וצ'יפס בצד, יתד לסוכה, ירוקיי ורבותיי! יתד לסוכה יש לתקוע. ככה, חלושים על בטן ריקה, יתד לסוכה!".
ואתם עמדתם פעורי פה יבש ולשון לבנה וצעקתם עלי "למה? למה בחיאת דינאק כבוד הרב? תן לאכול ונקים את הסוכה בארבע דקות".
ואני אמרתי "לא! עכשיו ירוקיי ורבותיי, עכשיו!".

וכי למה? אתם שואלים את עצמכם כעת. מדוע עצרתי אתכם כדי לתקוע יתד לסוכה בזמן שבני ישראל כבר ממלאים את רחוב יפו בחיפה ונגמרו הכרוביות החמוצות אצל במבינו?

ובכן, ירוקיי ורבותיי, כי בעתות רעב יש שתי דרכים לפעול. אפשר לאכול אחד את השני עד העצם ולהרוס את כל מה שהמין האנושי השקיע בו; ואפשר, ירוקיי ורבותיי, להמתין קמעה ולעשות דבר כדי לבנות את העתיד. לכן, ירוקיי ורבותיי, שבע שנות רעב לאליפות, שבע שנים רעות, יכולות להסתיים בשני אופנים – או שנכלה את כל מה שהיינו ועשה אותנו מכבי, או שנתעלה על עצמו ונתחיל בבנייה.

והבנייה, ירוקיי ורבותיי, כבר החלה! בעוד אנחנו מביטים נוטפי ריר אל כל אלה ששמנו כישורון, כנאמר בפרק לב פסוק ט"ו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן", אנו שוכחים את המשך הפסוק האומר "וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". ולאן בעטו הישורונים השמנים בבאר שבע, בירושלים ובתל אביב יימח שמם? בעטו ל ש מ י ם יא חושילינג! לשמים! בעוד אנחנו במשחק האחרון כבר בעטנו לקורה! וזה עוד כשהיינו רעבים!

לפיכך, ירוקיי ורבותיי, זה הזמן לאכול, להשביע את נפשותיכם נאום ה', היתד כבר עומדת, הקורה רועדת והסכך, שכולנו נהיה אושפיזין בתוכו בימים הקרובים, עומד ומוקם – ארעי ומתנדנד כמו דוס סנטוס עם כדור, אבל בשביל הליגה בארץ מספיק כדי לשבת ולאכול בו ולהניח את ראשנו היגע מהמסע בן שבע השנים עם איזה תיקו עם בני יהודה, ולהתחיל כבר השבוע לבנות את בית הקבע בליגת האלופות שישמש אותנו כבר בעונה הבאה, ונאמר אמן ירוקיי ורבותיי, כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "כִּי-ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה: ל֥וּ חָֽכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַֽחֲרִיתָֽם: אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה" (דברים פרק לב פסוקים כ"ח-ל')

תרגום השבעים להולנדית: מעשה בשני גויים ירוקים אובדי עצות שהיו מוצבים באגף ימין של הגנת מכבי. שאל מאבוקה את דוס סנטוס: "איך אני לבד ארדוף אחרי אלף חלוצים?"
ענה דוס סנטוס למאבוקה בשאלה: "ואיך שנינו נניס פה את רבבת היריבים הצרים על שערנו?"
ענה המאמן: "יכולים אתם, יכולים".
ענה הקהל: "הן אתם לא רואים שאין פה לא אלף ולא רבבה אלא כולה מאביס צ'יבוטה ושגיב יחזקאל?"
ענו מאבוקה ודוס סנטוס: "וואלה שכחנו את המשקפיים בבית"
ענה הקהל: "מילא אתם רואים את מאביס צ'יבוטה כאילו הוא עדר קרנפים ואותו ואת שגיב יחזקאל כאילו הוא רבבת פילים, אבל איך המאמן לא רואה שאתם לא רואים, איך?"
אמר המאמן: "בטח שאני רואה, אבל עדיף אלו שיראו שני שחקנים כמו היו עשרת אלפים, מאשר זה שיושב על הספסל ורואה את כל ה-11 של בני יהודה כאילו הוא אותו שחקן".

פינת הקבלה על שם הופמן (תחזית לשבת): נוהגים בני ישראל לעשות גשר בין יום הכיפורים לחג הסוכות כשבאמצע יוצא יום שבת. כשנכנס שבת באמצע הגשר, בו יחול המשחק בין מכבי למכבי פתח תקווה, אנחנו מקבלים גש"שר, שהם ראשי התיבות של: "ג' שערים – שער ריק".  ולפיכך התחזית לשבת: 0-3 ירוק.

*

הפיוט השבועי

הבניון האהוב עלי שר על הבניון שאנחנו לא יכולים לסבול, שמגיע אלינו בשבת. הגיע זמן למחול?

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s