פרשת השבוע בירוק: "וזאת הברכה"/ מתי סין-קרונה

פרשת "וזאת הברכה" (דברים)

אמ;לק: זהו, המשחק האחרון של משה. שני הצדדים כבר הסכימו להיפרד יפה. אלוהים מבטיח לו חבילת פיצויים נדיבה הכוללת חלקת קבר על הר נבו, מקום של כבוד בהיסטוריה – ישובים על שמו, רחובות על שמו, ספרים על שמו ובעיקר המון אנשים על שמו, מה שמבטיח שלא ימח שמו.

היו כמה פיצוצים במשא ומתן, אבל לבסוף משה ויתר לאלוהים על הסעיף העוסק במקומו בהגדה של פסח ועל סעיף הבלעדיות – סעיף שאלוהים מיאן להכניס לחוזה כי ידע שימצא בעתיד מנהיג כריזמטי ממשה, ואכן כבר החליף מאז שלוש פעמים את המנהיג הפופולרי בעולם בישו, מוחמד ויניב קטן.

הקיצר, משה עומד במרכז חדר ההלבשה מול שבטי ישראל, העולים למשחקו האחרון; יהושע, מחליפו, עומד כבר בפינה ומתכנן את משחק ההתקפה שישריש לפני הכניסה לארץ בחניכים של הבונקר הזה, שהחנה 40 שנה את הסוכה באמצע המדבר ושיחק על מתפרצות. משה מביט ב-12 חניכיו (ככה שיחקו פעם, עם שחקן נוסף למקרה שזנטי יורחק). כבר כמה שבועות הוא מנסה את השיטה של שלמה שרף – מקלל ומלטף, קורא לעברם: "אתם לא בני ישראל, אתם בני טיבוגה", צועק עליהם, מחרף, מגדף ואחר כך מסביר להם את התורה ומבטיח כמה טוב יהיה אם יהיו טובים. מה יצא מהשיטה הזו? כמו מה שיצא לשלמה שרף – בסוף כולם הלכו לזונות.

אבל עכשיו הוא יודע שזהו, זה מה יש ועם אלה צריך להוציא תוצאה ולכבוש מדינה כלכך קטנה שאין לה מושג אם היא שייכת להתאחדות הכדורגל האסייתית, האפריקאית או האירופית, ושעד עכשיו בכלל שיחקה באוקיאניה עם האבוריג'ינים. הם מסתכלים עליו בעיניים חלולות, מחכים למוצא פיו, שיסיים לדבר וימות כבר הטוחן הזה, שנתחיל שבוע הבא חדש חדש מבראשית, ההיסטוריה תימחק ותחזור על עצמה ואלוהים יפסיק להתעסק בנו אלא בשאלה איפה כדאי לשים ת'שמש*.

ואז משה מפתיע את כולם ומתחיל לברך. אחד אחד הוא עובר ביניהם ומברך, מראה לכל אחד מהשבטים את החוזקות שלו, את הסיבה שמגיעה לו חולצת ההרכב, את החיה שמסתתרת בו, מזכיר את מקומו של כל אחד על מגרש הארץ. הוא עובר עליהם במבטו וסוקר אותם מכף רגל ועד ראש, ואז מסיים במשפט לפנתיאון: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תדרוך" (בערך מה שאמר רוטן לשחקנים אחרי המשחק נגד פתח תקווה, רק ביותר מובן).

משם עולה משה להר נבו, אלוהים מראה לו את היציע באיצטדיון, שם יקבל מנוי כבוד לכל החיים (שתי דקות לפני שמת, כן?); סוקר איתו את כל הארץ הנשקפת מההר ומזכיר את קיום הבטחתו לאברהם, יצחק ויעקב. משה מת ועולות כתוביות הסיום. לקראת סופן נעמד הקהל על הרגליים ומוחא כפיים, בזמן שעל המרקע נכתב המשפט האחרון בתורה: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם–לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל".

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, התגלגל לידי דיסק שאתם ודאי מכירים, אתם שנולדתם בדור היוטיוב וערוץ המוזיקה המזרחית, והמגאפונים והבמות ביציע הצפוני, והלחנים מיוון ומטורקיה והלחן של אלה ששרים על גברת רובינסון המופקרת שישו ימח שמו וזכרו אוהב אותה יותר ממה שהיא חושבת. דיסק של "חוות מזור", אותה להקה שאינה מתכחשת לשיקוצים של דארווין ורק עושה ניסויים במיתרי הקול של הסולן שלה עבור תעשיית הסכינים למחרטות.

אני עובר בין השירים, שומע: "חי את החלום", "צעיפים ודגלים", "סאטלה", "כאפה", מה זה השירים האלה יאחושילינג דרבנן? מה זה הדברים האלה שאתם שרים באצטדיון ואחר כך בוכים על איך שמכבי נראית? תתחילו לשיר שירים נורמליים עם כבוד!

בזמננו היה ביציע רק שיר אחד (אם לא מביאים בחשבון את "בן זונה יוצא ובן זונה נכנס" שלא היה שיר אלא זמריר, שהושמע כל פעם שעובדי האלילים עשו חילוף). שיר אחד ששרנו לאורך כל העונה, שמונה מילים, ארבעה אקורדים, שני חרוזים: "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד למכבי חיפה". כבוד! כבוד אינעל דינאק דאורייתא. כבוד!

אתם שרים על סמים, נרקומנים, מנה,להסניף, להזריק, ונשמעים כמו פרסומת לטלגראס. תשירו על כבוד יא מלעונים! כבוד! תדרשו את כבודכם חזרה.

נכון, בפרשת השבוע לא מופיעה המילה כבוד, ובכלל היא נעדרת מספר "דברים" כולו. אבל, ירוקיי ורבותיי, כבוד התורה ככבודה של מכבי היא בשלמותה. מ"בראשית" ועד "דברים", מ-1913 ועד היום. וביום שני הבא עלינו לטובה אנו הולכים לחגוג את כבוד התורה בבתי הכנסיות ולנוע איתה במעגלים כשם שהתורה נעה במעגלים, ולאחר מכן אנו דרושים לסור לאצטדיון ולבקש את כבודה האבוד של מכבי במעגלי שמחה שינועו סביב מדבר באר שבע, ומהם נבקיע את דרכנו חזרה לארץ, לשלוט בה ולרשתה. ונאמר אמן, כן יהיה רצון.

הציטוט השבועי: "חזק חזק ונתחזק"

תרגום השבעים להולנדית: נוהגים בבתי הכנסת האשכנזים לקרוא את הקריאה הזו פעם בשנה עם סיום קריאת התורה. בבית הכנסת ע"ש אבי רן שבחיפה נהוג לקרוא את הקריאה הזו במהלך כל השנה וביתר שאת בחודשים אייר עד אמצע תשרי, בחפיפה עם ברכת "מוריד הטל".

בעונות שנפתחות גרוע, מרבים לקרוא באיצטדיון בנשמה יתרה את הקריאה הנ"ל גם בתחילת טבת עד אמצע שבט, עת נפתח חלון ההעברות וניתן שוב לגייר ערלים בבית הכנסת. במועדים אלו קוראים את הקריאה מיד לאחר ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם".

פינת הקבלה ע"ש הופמן (תחזית לשבת): המשחק בשני יסתיים לאחר שסיימו כבר את ההקפות השניות במוצאי שמחת תורה, לכן בתום המשחק מחויב לצאת בהקפות שלישיות, בעיקר כשמדובר במשחק החל בבית הכנסת שלך. ולפיכך התחזית לשני: 0-3 ירוק.

*
הפיוט השבועי

בניגוד למה שדרש הדרשן מלמעלה, אני דווקא מחבב את חוות מזור. אמנם יש כמה דברים שהייתי מעדיף שימנעו מלשיר אותם, וחזנים בבית כנסת הם לא יהיו, אבל עכשיו, עם סיום קריאת התורה, אין כמו לקרוא ולשיר בקול את ההתחייבות שלנו למכבי עד הסוף.

*
מתי סין-קרונה

*תודה לדני סנדרסון