הפועל רעננה – אנחנו: דרך

זוכרים שאמרנו בתחילת העונה שניבחן במשבר הראשון, אחרי הפסד לא נעים או שני הפסדים רצופים? ששם תיבחן העמידות שלנו? אז מתברר שהמשבר הזה יכול להגיע גם אחרי תיקו, או שני תיקו רצופים. הסירה שלנו כל כך רעועה ומיטלטלת, שתיקו אחד יכול למלא אותנו תקווה ואופטימיות, והתיקו שאחריו לגרום לנו לצעוק למאמן "תתפטר".

אז הנה המבחן של הקבוצה שלנו, עכשיו. ויש לנו, האוהדים, תפקיד במבחן הזה. מכבי חיפה סובלת מבעיה מנטלית קשה, והדבר האחרון שהיא צריכה זה עוד טלטול. היא צריכה יציבות ושקט. התקשורת, כדרכה של תקשורת, תעשה הכל כדי למנוע מאיתנו שקט כזה. ולכן אנחנו האוהדים היחידים שיכולים להעניק אותו לקבוצה.

הבעיה עם שקט היא שאי אפשר לשמוע אותו, אז שומעים רק את צעקות ה"תתפטר". אני מקווה ורוצה להאמין שמספיק אוהדים מבינים שהדרך ארוכה וזו רק ההתחלה, ושעוד "מהפכה" לא תעזור כאן, אלא רק תזיק. את האוהדים האלה פשוט אי אפשר לשמוע. אז הדבר היחיד שאפשר לבקש הוא – אל תצטרפו לצועקים. ונקווה שאנשי המועדון חזקים ובטוחים מספיק בדרך בשביל להכיל את הצעקות, ולהרגיש גם את התמיכה השקטה.

*

נכון, ברור שהתיקו נגד רעננה לא דומה לתיקו נגד באר שבע. את רעננה היינו חייבים לנצח, בין השאר משום שזה היה מספק לנו את אותו שקט מיוחל לעוד שבוע ומשהו של פגרה. גם רוטן ידע היטב שניצחון הוא הכרחי, שהשיפור ביכולת הוא נחמד אבל בלי תוצאות, סיר הלחץ יבעבע מהר מאוד. הוא ידע שחייבים לנצח – ולכן עשה חילוף הגיוני מבחינתו כשאנחנו ביתרון, עוד בלם שאמור לחזק את ההגנה.

מה שהוא לא ידע, ואולי עכשיו כבר למד, זה שאנחנו לא קבוצה הגיונית. במצב המנטלי המטורף של מכבי, הוספה של בלם לא עוזרת להגנה, ויכולה אפילו לפגוע בה. כי היא משדרת "פאניקה" לכל השחקנים, ופאניקה היא לא מהלך יעיל במיוחד מבחינה הגנתית. אם לא להכניס את סומה או שחקן קדמי אחר, אז את הנטייה המושמצת שלו להימנע ככל האפשר מחילופים, רוטן היה צריך להפגין דווקא אתמול.

אולי עכשיו הוא כבר מבין. אני מקווה. האופטימיות שלי בנוגע לקבוצה נשענת לא רק על השיפור שחל בה עד עכשיו, אלא גם על האמונה (שהיא רק אמונה כי אין לי מספיק היסטוריה כדי לדעת) שרוטן לומד מטעויות – או שלפחות יש מסביבו מי שיכול להזכיר לו ולעזור לו ללמוד מטעויות, כי לפעמים האגו מפריע לנו להכיר בהן. אם במהלך הפגרה ישכילו בצוות המקצועי להפיק מהטעויות אתמול מסקנות לעתיד, אנחנו עוד עשויים לצאת מזה חזקים יותר.

*

רוטן מאמן טוב. הוא הפך את מכבי, לאט ולאורך זמן, לטובה יותר מכפי שהיתה זה שנים. את זה לא רק אני אומר, אלא גם חכמים ומנוסים ממני. אז לפטר אותו? מה ההיגיון? זה ישפר את הקבוצה? אם יש לכם שם של מאמן שיכול לעשות בקבוצה עבודה יותר טובה, יאללה, תביאו. אבל את כל השמות שזורקים עכשיו כבר שמעתי בעבר, וראיתי מה הם יודעים לעשות. אני לא רואה סיבה להאמן שתוך שמונה מחזורים הם לא ישמעו את אותן קריאות בדיוק.

אז רוטן לא אשם. מי כן? קופר ואחרים מדברים על אלאך, שהרכיב את הסגל, או על שחר, ששם – או לא – את הכסף. אבל אני שואל שאלה אחרת: למה מישהו צריך להיות אשם במשהו? למה כבר החלטתם שיש "כישלון"?

למה התקשורת החליטה את זה, אני יכול להבין. זה מה שתקשורת עושה: העורכים צריכים כותרות חד-משמעיות. הכותבים מכוונים לשם, וככה מתארגנת באתרי הספורט תמונת מציאות לפיה דברים הם או הצלחה מסחררת או כישלון חרוץ. למה? כי ככה גורמים לאנשים להקליק על לינקים. תאמינו לי, זאת העבודה שלי. אנשים לא מקליקים על כותרות "מכבי חיפה נמצאת בתחילתה של דרך שבינתיים לא מביאה תוצאות, אם כי ניתן לראות שיפור מסוים". אנשים מקליקים על "לערוף את ראשו!" או לחלופין על "הכישרון המדהים החדש שאף אחד לא ציפה ממנו להיות כזה!". ועל ציצים.

אבל אנחנו לא חייבים לקבל את תמונת המציאות שהתקשורת מכתיבה לנו. אל תהיו סאקרים של קליקבייטים. הרי העורכים בעצמם לא מאמינים לכותרות שהם נותנים – אני יודע, אני אחד מהם. אל תהיו ההמון הטיפש והאוטומטי שהם רוצים שתהיו.

*

האמת היא – כפי שאני רואה אותה, ואתם מוזמנים כמובן לא להסכים איתי – שאף אחד לא אשם בשום דבר, כי עוד שום דבר לא נגמר כאן, ועוד לא צריך לעשות שום "תחקיר שאחרי". יש דרך, עליה החליטו במועדון. הדרך הזו תוכננה על ידי הצוות המקצועי ואושרה על ידי המנהלים. התקציב ניתן, וכולם הסכימו שהם יכולים לעבוד במסגרתו. שחקנים הובאו, אחרים הושארו. יש שיפור מסוים ביכולת, לעומת התוצאות שהן בינתיים לא מספקות ולא טובות. אבל הדרך נמשכת, ולומדים ומתקנים אותה גם תוך כדי תנועה. זה כל מה שיש כרגע.

אורך הדרך הוגדר מראש כשנתיים (לפחות). אני לא מצפה מאף אחד, בטח בישראל הלחוצה, שבאמת ייתן את השנתיים האלה. אבל לפחות עונה אחת שלמה, מההתחלה ועד הסוף, תנו לצוות המקצועי לנסות לבצע את התוכניות שלו. עונה אחת, ואז נראה אם יש התקדמות או לא. מה כבר יש לנו להפסיד?

עברנו מספיק מהפכות ופיטורים ושינויים בשביל לראות שזעזועים אולי מספקים את יצר הנקמה ומספקים איזה נתיב לפירוק הכעס והתסכול, אבל למכבי חיפה הם לא עוזרים. בואו ניקח נשימה עמוקה, נכבוש את יצרינו וננסה פעם אחת לעבור עונה בלי לזעזע את הסירה. פשוט לעבוד, כמו שצריך, מההתחלה ועד הסוף: להציב מטרה, לתכנן איך מגיעים אליה, לראות בסוף אם הגענו, ואז להסיק מסקנות ולחפש אשמים.

מה אומרים?