אנחנו – מכבי נתניה: לחץ

קראתי איפשהו שכאשר מו אלאך חתם במכבי, אחד התנאים שלו היה שהפגישות עם יעקב שחר אחרי משחקים – ולפיכך גם כל החלטה מקצועית שתתקבל בעקבותיהם, שדורשת מן הסתם התייעצות עם המנהל המקצועי – ייערכו לפחות 24 שעות אחרי סיום המשחק.

זה לא רק הסעיף הכי חכם שמנהל מקצועי כלשהו הכניס אי פעם בחוזה עם בעלי קבוצה, בטח בישראל – החלטות דרמטיות לא מקבלים כשהדם רותח והדופק מכה בזעם – אלא גם רעיון מצוין למי שכותב בלוג על קבוצות, ובמיוחד על מכבי של השנים האחרונות. זה לא שיש מה למהר, ותמיד יותר טוב לקחת נשימה עמוקה ולחזור לפרופורציות. אז אימצתי. כרגע, באופן חד-פעמי למשחק הספציפי המחורבן הזה.

*

עוד דבר נפלא שהסעיף הזה גרם לו, ואולי זו נקודת האור היחידה ביום המעפן הזה, הוא הבלבול המוחלט של אתרי הספורט. אלה נכנסו לרוטינת "ראש עומד להיערף" כבר עם השער הראשון של נתניה, כולל כל הכותרות והצווחות הרגילות. אלא שלמרות רצונם העז, שחר התעקש לא לפטר אף אחד אתמול בלילה, ולחרדתם גם לא היום בבוקר. בייאושם הם נאלצו לנדוד עד ליאור רפאלוב ופאקינג ננאד פראליה בשביל להביא חומר על הנושא, כי משהו הרי חייבים לכתוב, איך יביאו קליקים אחרת. הם כמובן כבר הספיקו לדווח על "הערכות" שרוטן יפוטר, ושגם מעמדו של אלאך בסכנה; וכמובן כבר הכינו את רשימות המועמדים, מאמן מאמן והעיתונאי המקורב לו.

הגדיל לעשות אחד האתרים שדיווח בהתרגשות שיעקב שחר היה "רגוע מאוד" בסוף המשחק, וזה הסימן הכי גדול שכן "כאשר שחר נראה רגוע זה הכי מסוכן". מעניין לדמיין מה היה קורה אם שחר היה צורח באטרף, על השחקנים והצוות המקצועי בסיום המשחק. אותו אתר בוודאי היה כותב אז "הכל בסדר במכבי חיפה: שחר צרח קצת, כנראה שלא הולך לקרות כלום".

באתרים הניחו שעצם הדיבור שהם עצמם יצרו על הנושא, ה"לחץ בחיפה!", כולל מיני המצאות וניחושים (הרי אין להם שמץ מושג מה באמת קורה בתוך המועדון) נוסח "ב-24 השעות הקרובות תתקבל החלטה", כבר יעשו את שלהם ויובילו לבדם את ראשי המועדון למעשים. הרי כך קרה תמיד. אבל מעשה שטן, והרבה בזכות הסעיף הנפלא של אלאך, שחר – לפחות בינתיים – לא פיטר אף אחד. אז הם התייאשו, כל אתר בתורו, וחזרו להתעסק בבית"ר ירושלים ובנושאים אחרים, עד שמישהו יואיל לנדב להם איזה שמץ אינפורמציה על מה שהולך לקרות במכבי.

ואם זה משהו אחד שהצוות ההולנדי הצליח לעשות במכבי, לנתק ממנה קצת את אתרי הספורט והכתבים המקומיים, כבר היה שווה.

*

קטונתי מלדעת מה צריך לעשות. רבים וחכמים ממני כבר אמרו שמבחינת כדורגל, מכבי של השנה נראית טוב יותר מבעבר, אבל השאלה היא אם זה עוד בכלל עניין של כדורגל.

למרבה הצער, ובניגוד לתקוות שבכל זאת פיתחנו כי אופטימיים אנחנו, מה שקורה לנו זה הדבר הכי צפוי שהיה יכול לקרות. הדרך של רוטן שיפרה את הקבוצה, אבל בגלל כמה טעויות (שלו) לא הצלחנו לתרגם את זה לניצחונות. ואז, ברגע שנוצר רצף של תוצאות לא טובות, ובמיוחד ברגעים של שבירה מנטלית כמו נגד פ"ת ורעננה, התחיל להתגלגל כדור השלג של הלחץ. מאותו רגע זה כבר לא היה עניין של יכולת מקצועית וסגל שחקנים, כי תתעקשו כמה שתרצו – לא תשכנעו אותי שהסגל שלנו נופל משל נתניה ורעננה. זה היה עניין מנטלי לחלוטין.

המשחק אתמול המחיש יותר מכולם את הבעיה המנטלית במכבי, מתחילתו ועד סופו. היכולת החלשה של הקבוצה, למרות גרף השיפור מתחילת השנה, שהעידה על הסדקים הרחבים ביכולת שלנו לעשות את זה; אי היציבות במהלך המשחק – דקות של משחק לא רע מול חולשה נוראית; הפאניקה אחרי האדום, כאילו זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שקבוצה חוטפת אדום במהלך משחק; השער הכל כך צפוי של נתניה והשבירה המוחלטת אחריו.

ובמיוחד הפעולות הטיפשיות של השחקנים, שסיכנו את הקבוצה בכרטיס אדום ובהפסד כמעט וודאי – כי אם אנחנו לא יכולים לנצח גם את המנטליות שלנו וגם את נתניה ב-11 שחקנים, בטח שלא נוכל לעשות את זה בעשרה. זה שווה תשומת לב: נכון שהשופט עזר רבות להכריע את המשחק עם האדום לריינן ועוד שורה של החלטות מטומטמות אחר כך. אבל האחריות היא גם של ריינן, שהיה צריך להיזהר שלא לעשות פעולה שעלולה להתפרש כאדום במקום כזה במגרש, ולשמור את היד שלו קרוב לגוף; ויותר מזה – את האדום היינו צריכים לקבל כבר בתחילת המשחק עם המרפק של מנדז'ק לשחקן נתניה, אדום שאותו שופט לא ראה או ראה ומחל עליו. אז אני לא מאשים את השופט בהפסד – אני כן חושב שהלחץ על השחקנים גורם להם לעשות דברים ששחקנים של קבוצות רגועות בכלל לא מתקרבים לעשות. האדום שלנו נמצא תמיד מעבר לפינה.

*

אז אחלה, יש לחץ, אבל אי אפשר לפטר את הלחץ, אז נפטר את המאמן. הרי הוא זה שאחראי, גם על ההכנה המנטלית של הקבוצה והשחקנים. נכון? לא יודע. האמת, זו לא שאלה פשוטה. ראינו שהבעיה המנטלית של מכבי גדולה ממאמן זה או אחר, ומה שלא ניסינו לא עובד כבר כמה שנים.

הכל בדינמיקה שהובילה למצב שלנו היה פחות או יותר צפוי; ולפטר את המאמן עכשיו זה הצעד הכי צפוי במצב כזה. שחר יודע שלפחות לכמה משחקים זה יסיט את האש ממנו לכיוון הצוות המקצועי, ובינתיים התקשורת והאוהדים יתרכזו בזהות המאמן הבא ולא בו. החלטה לתת עוד זמן וקרדיט לרוטן דורשת מהבעלים הרבה אומץ ואורך רוח; אני מקווה שיש לו את אלה, או לפחות שהאנשים מסביבו משפיעים עליו בכיוון הזה.

בתחילת העונה אמרנו זמן. אמרנו סבלנות. אמרנו בנייה. וידענו שרצף תוצאות לא טובות יביאו ללחץ היסטרי. אז למה אנחנו מופתעים? כי אנחנו אופטימיים, כמו תמיד. אבל בסך הכל, לא קרה כאן שום דבר חדש, הכל מוכר, הכל צפוי להחריד. הייתי שמח לראות את שחר עושה דווקא משהו לא צפוי. למשל, מכריז שרוטן פה עד סוף העונה, יהיה מה שיהיה. הרי אם במילא אין ציפיות השנה, אז ממה יש להתאכזב? ברור שאם נראה שאנחנו עומדים להיאבק נגד הירידה, לא תהיה ברירה אלא "לזעזע". אבל במחזור השביעי? לא אמרנו שדי עם ה"מהפכות"?

*

השאלה היא גם מה יכול להביא לנו מאמן אחר. שמות חדשים של מאמנים "שעוד לא ניסינו" תמיד נשמעים קסומים ומלאי הבטחה. ולא רק בכדורגל, תראו את הסקרים על בני גנץ. אני חושב שמאמן חדש אולי יביא התלהבות, אבל אנחנו עלולים לאבד בדרך את הכדורגל. לדעתי, עם כמה תיקונים נקודתיים המאמן הנוכחי, שכבר הוכיח שהוא יודע כדורגל, יכול לשפר את הקבוצה ולהביא ניצחונות. ועם הניצחונות יבוא, בשאיפה, גם ביטחון.

הבעיה המקצועית המרכזית היא כמובן בהתקפה. קונספציית קראמר כאיש המפתח, שעליה נבנתה הקבוצה, כשלה לחלוטין. אולי יש לו כדורגל – ולפי המשחקים הראשונים יש לו – אבל משהו בגישה שלו לא מאפשר לו לבטא אותו אצלנו. ואולי הסגנון הזה פשוט לא מתאים למכבי. אז צריך לקנות להולנדי ספסל מתאים למידותיו, ובינתיים עוואד או רוקאביצה בחוד כשקראמר מחליף, עד שישתפר או שיגיע ינואר, מה שיבוא קודם.

הייתי גם חוזר לשיטה שבה אזולאי הוא הקשר האחורי יותר ומנדז'ק יותר מקדימה. יחד עם נטע אזולאי מספיק טוב הגנתית, וזה היה מצוין כשהוא בא לקבל את הכדור מהבלמים ולהתחיל התקפות. יותר חשוב, ברמה של הליגה שלנו מנדז'ק הוא איום התקפי אמיתי. ראינו את זה גם במספרים, אז אני לא מבין למה החליטו לשנות את זה.

ולהתחיל להריץ כבר את סומה (מה הקטע שם?), ולתת עוד צ'אנסים לזנטי ולסולליך, ופחות לרוקאביצה. ולהתחיל לחפש חלוץ טוב, אבל ממש טוב, לינואר. אני חושב שעם היכולת של הקבוצה במשחקים הראשונים וחלוץ משמעותי, אנחנו עדיין יכולים להגיע רחוק.

*

אבל העניין הוא, כאמור, שהכדורגל הוא רק חלק מהעניין, וכרגע אפילו חלק קטן. המצב של הקבוצה נובע ברובו מהבעיה המנטלית שלה, ואני חושב שעוד זעזוע עכשיו רק יזיקו לה, ושצריך להמשיך לנסות לשמור על יציבות ולשדר שקט למערכת. אני לא רואה ברירה אחרת.

וזה כבר המבחן של שחר. תהיה חזק, חבר.