פרשת השבוע בירוק: תולדות/ מתי סין-קרונה

פרשת תולדות (בראשית)

אמ;לק: יעקב יוצא לאוויר העולם אוחז בעקבו של עשו – הג'ינג'י עם המגאפון מגימל שיצא לפניו. בכך מוכיחה התורה שמכבי, או לפחות האוהדים שלה, היו פה לפני יעקב – לפחות כמה שניות לפני. מאותו רגע מתחיל המאבק על הבכורה והזכויות על מכבי, בין עשו הצייד מכוון המטרה שרואה בכל הנקרה בדרכו טרף, לבין יעקב יושב האוהלים עם פרצוף התם.

את הבכורה והזכויות מוכר עשו ליעקב לפני הדרבי. עשו חוזר רעב מציד כשבחניתו משופד שללו הזעום, איזה ניצחון דחוק על קבוצת תחתית, ורואה את יעקב מערבב על הגז את הפועל. "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" מבקש עשו מיעקב. יעקב, שעשה כמה עסקאות בחייו מאוהלו הממוזג, מבקש מעשו בתמורה את הבכורה והזכויות על מכבי. תגידו לקוף רעב מלא שיער "ניצחון בדרבי", והוא מוכר גם את אמא שלו (במיוחד אם אמו מעדיפה את אחיו על פניו).

עשו מסכים ואוכל את האדום האדום הזה בלי מלח. הימים עוברים ומגיע הרגע בו צריך לסגור על הזכויות ולקבל את הברכה. יצחק הזקן, עיוור בעיניו, קובע עם עשו ארוחה שיכין הבן כדי לסגור על כל הפרטים. יעקב ה"תמים" מקבל הוראה מאמו רבקה לפשוט מהר את החולצה הצהובה של מכבי תל אביב בכדורסל, ללבוש את הירוק יחד עם פלומת שיערות קוף על ידיו וצווארו, ולסור מהר אל יצחק כדי לקבל את הברכה והזכויות לפני עשו.

המזימה מצליחה. יצחק מברך את הבכור המתחזה במילים: "יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים–הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ“. ומאותו יום, עמים ולאומים וקבוצות רבות מספור משתחוות בפני יעקב וקבוצתו, ואחיו אוהדי מכבי מכבדים אותו כגביר. אך בימים קשים, כשיש אוררים על הברכות, נשלחת המשטרה לאכוף את ברכת יצחק ליעקב ולסלק כל שלט ביקורת המופנה כלפיו, כי מבורך רק המברך ואורריו ארורים.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, פרשת תולדות מייצגת ביתר שאת את הסתירה הגדולה בין הפשט לדרש. בין הכתוב שחור על גבי לבן, לבין הפרשנות לכתוב. הנה דוגמה: מציינת התורה שעשו יצא ראשון מבטן אימו. ואכן, פרשנינו לא חוטאים לאמת ומקבלים את העובדה שלא משתמעת לשתי פנים. אך היות ועובדה זו לא מסתדרת עם הבכורה והברכה ליעקב ,מצאו חכמינו פיתרון וטענו שטיפת הזרע הראשונה שהגיעה לרחם רבקה הינה הטיפה ממנה נוצר יעקב. והיות ובטן האם, כך טענו, מתפקדת בשיטת LIFO (last in first out, יענו "מה שנכנס ראשון יוצא אחרון"), אזי הבכורה באוסול היא של יעקב.

ובכן ירוקיי ורבותיי, באם תקראו את פרשת תולדות כפשוטה, תחושו מתוך הכתוב שעשו הוא הוא האיש הטוב – בעל מקצוע יצרני, נאמן לאביו, ולא מחפש כבוד אלא כולה קצת אוכל. מנגד יעקב הוא לא יותר מתחמן בטלן ורודף כבוד. אך אם תעמיקו בדרש ובפרשנות תגלו, יא חושילינג דרבנן, שהפוך גוטמן הפוך – עשו הוא איש רע, ציד בפיו, שצד את אהבת אביו בכחש, עובד אלילים וחמום מוח, בעוד יעקב הינו דמות המופת ממנה נוצק העם הנבחר.

ירוקיי ורבותיי, את כל זה אני דורש לכם כדי שתיווכחו שגם הדרש מלא בגונבי דעת כמו אלו הסובבים את מכבי. אותם גונבי דעת שכבר לא ניתן להאמין להם לנוכח הפשט והכתוב על לוח התוצאות והמתנהל בחצרותיהם. וכבר אי אפשר להפוך ולהפוך בם ולמצוא שמץ של פרשנות לקולא. לוח התוצאות והכתוב בו הינו כתורה, אינעל דינק דאורייתא – והתורה כותבת גם את מה שלא מוצא חן, וגם את מה שלא מסתדר עם דף המסרים של גונבי דעת למיניהם, שברגעים אלה ממש ממנים עוד גונב דעת תחתם שיעמוד מול המצלמה אחרי הפסד וילהג בדבריו כמו ראה משחק אחר לגמרי. ואני, בונבונים של ואסילי, אינני מגונבי הדעת ההם, אני מבין את מצבנו לאשורו, ולפיכך אין אני מאמין יותר בכך שנזכה עוד העונה באליפות בפער של 20 נקודות; אלא רק בפער של איזה שלוש ארבע פחות או יותר, אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי:”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו“ (פרק כ"ז, פסוק כ"ב)

תרגום אונקלוס: בידיהם השעירות כתבו הקופים על שלטים את המילים "יאללה הביתה" לעבר הצוות המקצועי ההולנדי, ודיברו בקולו של יעקב, שרק היה צריך לפתוח את הדלת ולהראות להם את הדרך החוצה.

הפיוט השבועי

אולי עוד אפשר להאמין ליעקב שאומר ש"הכל יסתדר ושצריך להאמין ושכלום לא בוער, ואם מסתכלים לשמים יותר, מלאכים שרים – אף פעם לא נרים ידיים כי עד המוות נלחמים"?

טל שגב, כמה מתוק, כמה מעורר תקווה.

*
מתי סין-קרונה