פרשת השבוע בירוק: וישב/ מתי סין-קרונה

פרשת וישב (בראשית)

אמ;לק: יוסי חולם חלום. ובחלומו הוא לא רואה עצמו גומר את הקריירה כעבד של משפחת לוזון, אלא איצטדיון שזור באלומות אנשים לבושים טריקו כחול עם המספר 15 על הגב ולוגו של חברת טלפונים מקדימה. על הדשא אחיו משתחווים לו, בעוד הוא מנשק טבעת בקמיצת שמאל ומסתובב במרכז המגרש כשאגודליו מצביעים אחורנית על מספר החולצה ועל שמו. לילה אחר כך הוא חולם על חוזה בגלאקטיקוס, וגם שם כל כוכבי השמים, השמש והירח משתחווים לו. הוא מספר על החלומות לאחיו בחדר ההלבשה לפני יציאה לשדה, לרעות את מקנה אביהם. הם מקנאים. הוא הטוב מכולם, זה ברור להם, אבל גם חרא של בן אדם. האחים מפשיטים אותו מכתונת הפסים הכחולה-ירוקה-לבנה שנתן לו אביו יעקב, ומוכרים אותו לישמעאלים. אלה משביחים את יוסי, ודרך סוכנים מדיינים מעבירים אותו לפרמייר ליג המצרית – לזמאלק,הקבוצה של המלך.

בזמאלק יוסי עושה חיל, מבקיע בצרורות, אך מסתבך עם אשת מנכ"ל הקבוצה פוטיפר. אשת פוטיפר חושבת שיוסי קל דעת כמו אוסקר גרסיה, אך מגלה שמדובר באיש של אישה אחת (למרות שעדיין לא התחתן). הוא ממאן לשכב איתה, והיא בתגובה סוחבת לו את החולצה עם המספר 15, מעלילה עליו שניסה לאנוס אותה, ולראיה מראה את חולצתו לבעלה ולפעילות Metoo#. יוסי מוכנס לבית האסורים, שם הוא שוב לובש חולצת פסים – הפעם את השחור-לבן של ניוקאסל. בבית הכלא, בהעדר חוברות תשבצים וסודוקו, יוסי מעביר את הזמן בפתירת חלומות של שניים משרי מצרים שיושבים יחד איתו באגף הצווארון הלבן.

בתוך כך, יהודה פורש מאחיו, שמאשימים אותו על שמכר את יוסי יותר מדי בזול ועכשיו הוא שווה פי עשר. יהודה לוקח לו אישה כנענית, יולד איתה את ער, שעל שמו נקראת הודעת הווטסאפ הנפוצה ”ער?”, את אונן – אבי תעשיית הפורנו, ואת שלה. ער לוקח לאשה את תמר ומת לפני שהספיק להרות אותה. אונן מקבל אותה לאשה במקום אחיו, אבל מתעקש לשכב איתה רק עם קונדום – ומת גם הוא. שלה עדיין צעיר ולכן תמר מהתלת ביהודה האב, מתעברת ויולדת לו תאומים: את זרח שהושיט ידו החוצה מרחמה ראשון, ואת פרץ שהצליח להשתחל לפני אחיו אל העולם, ושמזרעו יגיע בעוד עשרה דורות דוד המלך, שממנו עוד מעט כמעט, אולי אפילו כעת חיה – משיח בן דוד.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, דרבי יא חושילינג דרבנן! דרבי בערבו של חג המכבים. סגולה גדולה בונבונים של ואסילי. כי הרי בחיפה יש רק מכבי ומכבי יש רק בחיפה ולכן אור גדול עומד להתרגש עלינו.
והאור הגדול שיציף אותנו ואת בתינו הוא אור שמגיע מתוך חושך גדול. כי הרי דווקא לפני חג האורים, פרשת וישב הינה פרשה שכולה חושך וירידה אל תהומות שנראה שאין מהן תקנה – האחים מורידים את יוסף לבור, מוכרים אותו, משקרים לאביהם שבנו האהוב מת. השכינה נפרדת מעל יעקב, האיש השלם, למשך 22 שנות אבלות על בנו יוסף. יוסף עצמו נקלע לבית הכלא ועתידו בערפל. יהודה נפרד מאחיו, מתחתן עם אישה כנענית רחמנא ליצלן ושני בניו הבכורים מתים. אינעל דינק דאורייתא, כמה חושך הורידה לעולם הפרשה הזו! אבל לא בכדי, ירוקיי ורבותיי, לא בכדי! כי בין לבין, בלי משים, נולד פרץ. מתוך הטומאה של משכב עריות יהודה עם אשת בניו תמר, נולד הניצוץ שממנו יעלה ויבוא דוד המלך, שממנו יעלה ויבוא משיח בן דוד! וכאן אנו חוזרים אל האור הגנוז שמביא איתו חג המכבים, האור של "באנו חושך לגרש", האור שיבוא עם ניצחון קטן בדרבי וממנו דרכנו לאליפות סלולה עוד השנה! כי הלוא משיח בן דוד הינו בעל המקצוע הבכיר בהיסטוריה, שאלפי שנים טוען שהוא אוטוטו מגיע. אבל, סוכריות מנטה של בית רבן, לפני שהגעתי לבית הכנסת דיברתי איתו בטלפון – וכן, שלום, הוא ענה, ענה! מה ציפית, שהוא יטלפן אליך יא שמאלן, מיליונים עשית על הגב שלו – והוא אומר לי נאום ה', שהנה הוא בא, והחמור שלו כבר חונה בחוץ והוא הולך לפרוץ את הדלתות, לפתוח לנו את כל הצ'אקרות ולהביא לנו אור של 8 טון פנסים וקילו שמש וניצחון בדרבי ירוקיי ורבותיי! כן כן, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (פרק ל"ז, פסוק ט"ז)

תרגום אונקלוס: מילותיו האחרונות של שחקן שנתקע בלי אופציות מסירה, שנייה לפני שחוטפים לו ת'כדור.

תהילים נגד טילים (תפילת השוער חיימוב):"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב"(פרק א', פסוק א')

תפילה לחתימה במכבי כשוער ראשון.

הפיוט השבועי

אהרון רזאל עושה מהציטוט השבועי שיר שכולו אחדות ואחווה. אומנם האוויר מלא אנרגיות של דרבי, אבל אנחנו לא בוקה ולא ריבר, ומעבר לציניות ולשנאה, האדומים מהעבר השני של הכביש הם עדיין אחינו.

וכותב אהרון רזאל על החבר האדום שיש ודאי לכל אחד מאיתנו:
"אתה אחי
זוכר איך אתה ואני
על אותו הדשא והחול, שיחקנו וגדלנו
והיום בתרמילנו אין אותם ספרים
על שפתותינו לא אותם הפזמונים
אך בסוף היום לאותו מרום נישא עינינו
כשקשים הרגעים לאותם שמים נרים קולנו
שנית את מראיך השמיע את קולך, אותך אשמע": תגיד, למה אין הפועל בחיפה?

*
מתי סין-קרונה