פרשת השבוע בירוק: מקץ/ מתי סין-קרונה

פרשת "מקץ" (בראשית)

אמ;לק: פרעה מלך מצרים חולם חלומות. כמה מעורר השראה, בייחוד בימינו, לקרוא על מנהיג – אפילו ערל – שיש לו חלום, שיש לו חזון. יוסף מובא מבור הכלא לפתור את חלומותיו של פרעה, והופך בן לילה להיות המשנה למלך ובעל השיא העולמי בקפיצה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. יוסף בניון, לעומת זאת, מחזיק בשיא העולמי בנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אחרי שעשה את הכיוון ההפוך ונפל מעמדת קפטן מכבי לקצה הספסל של מכבי תל אביב.

יוסף ממונה להכין את מצרים לשבע השנים הרעות, שיבואו אחרי שבע השנים הטובות עליהם חלם פרעה. שבע השנים הרעות מתחילות והרעב מגיע איתן, גם לארץ כנען. יעקב שולח את בניו לראות כדורגל במצרים ולהביא קצת אוכל, כי מכבי נראית פח ונקניקייה באצטדיון עולה 20 שקלים. הוא משאיר את בנימין קטן האחים איתו, כי עדיין לא היתה לו בר מצווה, ויעקב מארגן לשניהם נסיעה לקאמפ נואו. במצרים פוגשים האחים את יוסף, שמזהה אותם, אך הם לא מזהים אותו. היות והוא עדיין נוטר להם טינה על שמכרו אותו בפרשה הקודמת, הוא מחליט לשחק בהם.

יוסף מאשים את האחים שהם מרגלים, למרות שהוכיחו לו שאפילו בטוויטר הם לא עוקבים אחריו. הוא שולח את שמעון לכלא כערבון ודורש מהם לחזור הביתה ולהביא איתם את בנימין אחיהם – ואחיו היחיד של יוסף מאותה אמא – אם הם רוצים שיאמין להם שאינם מרגלים. האחים מנסים למחות – בכל זאת, בנימין כבר חם על קאמפ נואו – אבל בלית ברירה הם חוזרים הביתה לקחת את הילד. יעקב לא מסכים, הוא כבר איבד בן אחד בזמאלק ולא יוכל לחיות בלי בנימין; וחוץ מזה גם הוא חם על הקאמפ נואו. אך הרעב בארץ ממשיך ואין ברירה, ובנימין יורד עם האחים למצרים. יוסף עדיין לא מגלה את זהותו ולא רוצה לבכות בפרהסיה, אז כשהוא רואה את בנימין הוא הולך לבכות בחדר צדדי. הוא שולח את כל האחים לדרך מצוידים באוכל, אך טומן את גביעו בצרורות של בנימין כדי להתעלל עוד קצת באחים ולהאשים את בנימין בגניבת הגביע.

התורה, אחרי עשר פרשות בספר בראשית, מתחילה לאבד רייטינג ומנסה, כדי למשוך קהל, לסיים את הפרשה בשיא המתח, כשיוסף תופס את גביעו במטלטליו של בנימין. מה יקרה לבנימין כעת? האם יוסף יחשוף את זהותו לאחיו? והאם יעקב יחזיר את מכבי לקדמת הבמה וילדי בר מצווה יפסיקו לבכות להוריהם שהם לא רוצים מכבי, רוצים קאמפ נואו?

עדיין אין צפיית בינג' בתורה, לכן תצטרכו להישאר במתח עד שבוע הבא. בינתיים, מה שכן אפשר לספר זה שהגביע שנמצא אצל בנימין אינו של יוסף. גם אם יקבעו ההיסטוריונים שליוסף יש עליו בעלות בטאבו, גם אם יציגו תמונות של יוסף אוחז בגביע, שום דבר לא יעזור – הגביע של 2016 הוא רק של מכבי. שלה ושל האוהדים שלה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, יוסף הצדיק מכין את מצרים לשבע השנים הרעות אחרי שבע הטובות. שבע שנים הינן תקופת חיים בתורה: שביעית לשמיטה, שבע שנים חיכה יעקב לרחל – ואז עוד שבע שנים, חברון נבנתה בשבע שנים, אפילו את הש"ס מסיימים לקרוא בשבע שנים וחצי.

אך מה בא לאחר שבע השנים, בונבונים של ואסילי, איה השנה השמינית? ובכן, ירוקיי ורבותיי, תנו רבנן: "במוצאי שביעית…", דהיינו בשנה השמינית, "משיח בן דוד בא". כן כן, סוכריות מנטה של בית רבן, אינעאל דינאק דאורייתא: המשיח בפתח ואיתו אתחלתא דגאולתא ואליפות עוד השנה, אפורי חולצות שלי.

כי עבור מה תנו רבנן שבמוצאי השביעית משיח יגיע? עבור זה שחורבן בית המקדש הראשון קרה במוצאי שביעית, אחרי 70 שנה שבני ישראל לא שמטו את הקרקע בשנת שמיטה. לפיכך גם אומרים רבנן שמוצאי שביעית, כמו שהיא זמן למשיח היא גם זמן לחורבן. אך לנו אין מה לדאוג מחורבן, רחמנא ליצלן, היות וחורבן במכבי יש ויש כבר שנים. ולמרות זאת מכבי בשנה השביעית – כמו בשישית ובחמישית עד הראשונה – שמטה ועוד איך שמטה. שמטה נקודות למכביר, וכדורים נשמטו מידי השוערים בדרך לרשתנו, והיינו לפרות דקות בשר הרועות ביאור ולשיבולים שדופות העולות בכיעורן מן האדמה.

והיום, נאום ה', אנחנו במוצאי הגוג ומגוג, מצוחצחים ונכונים יא חושילינג דרבנן, לבואו של משיח צדקנו שינחת באצטדיון בחיפה בדיוק כשיוסף אזולאי ירים כדור מדוד לרחבה בשבת, בערב נר שביעי של חנוכה כשהאור הולך ועולה, נגד קרית שמונה – דהיינו באזור הדמדומים בין שבע לשמונה, היא היא מוצאי שביעית. והוא ינגח את כדורו של משיח בן יוסף אזולאי לרשת העליונה ומשם – ניסים על גבי ניסים יחולל עוד השנה ויביא אליפות לפתחנו אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְאֶת-גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן"

תרגום אונקלוס: אופ"א ממציאה עוד מפעל גביע בשם "גביעי גביע הכסף" עבור קבוצות שמדורגות במקום האחרון בליגותיהן.

תהילים נגד טילים (תפילת השוער חיימוב): "לֹא-אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם– אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי" (פרק ג', פסוק ז')

תפילה נגד התקפות מתפרצות כשאף אחד לא נשאר בהגנה.

הפיוט השבועי

במוצאי שבת אחרי הדרבי, ערב נר ראשון של חנוכה, עמדתי באצטדיון כמעט ריק עם עוד כמה מאות אוהדים ואוהדות שנשארו להביט בדשא בעיניים ריקות, ששיוועו לנר אחד על החלון שיגרש את החושך הגדול שבתוך הלב. יאללה סטלה מאריס תשירו גם לנו.

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פרשת השבוע בירוק: מקץ/ מתי סין-קרונה

  1. PERLA הגיב:

    אחלה מתי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s