פרשת השבוע בירוק: ויגש/ מתי סין-קרונה

פרשת "ויגש" (בראשית)

אמ:לק: אחרי שנמצא גביעו של יוסף במטלטליו של בנימין בפרשה הקודמת, ואחרי שיוסף – שעדיין לא חשף את זהותו בפני אחיו – שלח אותו למאסר, האחים מתנפלים עליו כמו היה שופט ששלף אדום לחברם. יהודה הקפטן מתחנן ליוסף שיגש ל-VAR ויראה שבנימין לא גנב. אחרי שהוא מבין שעדיין אין VAR, יהודה מתפלל לרחמיו של יוסף ומבקש שייתן את הכרטיס האדום לו ולא לאחיו בנימין, שחשוב הרבה יותר לקבוצה, ובמיוחד ליעקב. האחים לא יודעים את נפשם מצער. בלי בנימין ובלי יוסף, הם מבינים, אין בני ישראל ואפשר לסגור את העם כבר עכשיו. או אז יוסף, שידו כבר היתה בדרכה לכיס האחורי של המכנס, מתחיל לבכות את בכיו הראשון וחושף את זהותו בפני אחיו. ואיזה בכי הלך שם, אוי איזה בכי – רב אפילו יותר מבכיו של יוסי כשאלישע הדיח אותו מההרכב.

האחים נשלחים הביתה ליעקב אביהם, להודיע לו שיוסף חי ולהביא אותו איתם למצרים כדי לפגוש את בנו ולהעביר שם את חמש שנות הרעב הנותרות. יעקב שומע את בשורת האחים וכולם מתחילים לבכות. ואיזה בכי הלך שם, אוי איזה בכי – רב אפילו יותר מבכיו של יוסי כשיעקב הודיע לו שלא יוכל לתת לו חצי מיליון בעונה כדי ללבוש את הכתונת המפוספסת ירוק-לבן של מכבי.

האחים, על אביהם ומשפחותיהם, יורדים למצרים לארץ גושן. כדי שפרעה לא יגייס אותם לצבא הם מצהירים שרעיית צאן אומנותם, כי תורתם אומנותם עדיין לא תופס במצרים. בינתיים, בני ישראל חיים טוב על חשבון אחיהם ופרעה, בעוד המצרים נאנקים מרעב. יוסף, שזיהה את ההזדמנות הכלכלית מבעוד מועד, הופך להיות האוליגרך הראשון בעולם. הוא מוכר לעם המצרי תבואה שאסף בשבע השנים הטובות בתמורה לצאן ולבקר שלהם. כשנגמר להם הצאן, הוא מוכר להם תבואה בתמורה לאדמתם. וכך, כדרכם של אוליגרכים, משתלט יוסף עבור פרעה על כל הרכוש של העם המצרי, ובנוסף, כדי שימשיכו להניב לו ממון, הוא משכיר להם את רכושם שלהם תמורת אחוזים מהרווחים. הפרשה מסתיימת כשבני ישראל משתקעים יפה בארץ גושן, פרים ורבים ושום ענן שחור לא עומד מעליהם. אבל גם זה יבוא. וכשהוא יבוא, איזה בכי ילך שם, אוי איזה בכי – רב אפילו יותר מכל הבכי שבכה יוסי מאז חזר לארץ.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. המציאות היא המציאות, אין לכחש בה. אנוכי עומד כאן על הבימה שבוע אחר שבוע ונוטע בכם, בונבונים של ואסילי, את התקווה שהנה הנה זה בא עלינו נאום ה' ומתרגש הנס ובסוף השנה הזו, כעת חיה, נחגוג אליפות.

ובכן ירוקיי ורבותיי, בשבת הקודמת, בעודי יושב מסטול מדברי תורה בבית הכנסת אשר באמסטרדם – אליה נסעתי בשליחותו של הרב דודא, להביא לו מזור לפטרת הציפורניים ממנה הוא סובל ושהרופאים בארץ יימח שמם מסרבים לרשום לו עבורה רפואי – שמעתי בזווית האוזן שירים ושערים מהרדיו טרנזיסטור של הערל שישב בחוץ ופיצח גרעיני חזיר טמאים. ובעוד השבת יוצאת, והשמש של בית הכנסת מעביר בין הצדיקים דאבל פסים של מיני בשמים ומדליק הבדלה, הכריז השדר על גול השוויון שהבקיע בדקה התשעים ושלוש שוער קרית שמונה, ההוא עם השם של רומאי מחלל בית מקדש.

או אז, מרוב ייאוש התחלתי לקרוא את קינת איכה על השנה המחורבנת הזו ונכנסתי למרה שחורה עד כי נפניתי לקרוא תהילים על קברנו. מתוך השאול הלכתי לשתות קפה של מוצאי שבת באחד מבתי הקפה בעיר, הדלקתי שביעי של חנוכה וסרתי לאחת הספות לקרוא את פרשת השבוע הזה – פרשת ויגש. והנה הנה מתוך הפרשה, כשהכל קורס לאחים ומתפרק, וגם בנימין הבן האהוב אובד – בא יוסף והופך את הקערה על פיה לא פעם אחת אלא פעמיים. הוא לא רק מגלה פניו אל האחים ומתאחד איתם, אלא גם מסביר להם שהכל זה מאלוהים. שהם לא צריכים להתבייש שמכרו אותו, אלא להפך, לא סתם מכרו אותו – משום שהשם יתברך ידע את שיקרה והחליט להצילם ולשים אותו במצרים ולתת אותו למשנה למלך פרעה, רק כדי שברבות הימים יוכל להשביע את נפשם ולמלטם מהרעב בארץ כנען אינעל דינק דאורייתא.

אז אני יוצא מבית הקפה הפוך עם הקערה על פיה, שמח וטוב לבב, מפזם לי עם יגאל בשן אללה ירחמו פזמון בפזנון על ערימת פנקייקים, וכולי עזוז לבוא ולדרוש לכם כאן לפני המשחק מול העמלקים שמתל אביב, ולומר לכם: יא חושילינג דרבנן, הקערה תתהפך! הכל לטובה. לו רק תאמינו, לו רק תעוותו את המציאות המרה עם קטורת בשמים ותשימו אותה במסגרת הנכונה, העולם ייראה ירוק יותר דרך עיניים חצי סגורות. הלוא לא סתם כל הפסיכולוגים הגדולים ומומחי הנפש והמוח וממציא ה-LSD הינם יהודים. אלו כולם צאצאי יוסף הצדיק, שהיה הראשון ששינה את הגישה למציאות והאמין בכל כוחו למציאות החלופית.

אז סוכריות של בית רבן, חולצות אפורות שלי, אם תחשבו טוב יהיה טוב, והאליפות ממשמשת ובאה והיא מעבר לחלון ובתוך ראשכם הקט והסטול. וגם אם לא תבוא האליפות תמיד נוכל לקונן כולנו ברגש מעל צלוחית מרור: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם–הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת–הָיְתָה, לָמַס" (מגילת איכה פסוק א'), ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: ”וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל-עֲבָדֶ֔יךָ הֽוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו"

תרגום אונקולוס: הנשיא והמנהל המקצועי של מכבי מבקש ממערך הסקאוטינג להציג לו שחקן לפני אישור לחתימה.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "חָנְנֵנִי יְהוָה–רְאֵה עָנְיִי, מִשֹּׂנְאָי; מְרוֹמְמִי, מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת" (פרק ט' פסוק י"ד)

תפילה להתאוששות משער בדקה התשעים ושלוש.

הפיוט השבועי

בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח, תשל"א (1971), היה אמור יגאל בשן זכרו לברכה, לשיר את שירו של אביהו מדינה: "יעקב התמים". בשן לא שוחרר מהצבא להשתתף בפסטיבל, ובמקומו שר את השיר משה הילל וזכה במקום השלישי.

למרות זאת, בשן הקליט את השיר שמוכר לחובבי הכדורגל במיוחד בשל הפזמון שהפך ברבות הימים להמנונה הלא רשמי של נבחרת ישראל: "אל תירא ישראל אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה".

*
מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s