פרשת השבוע בירוק – שמות/ מתי סין-קרונה

פרשת "שמות" (שמות)

אמ:לק: למלך מצרים יש בעיה דמוגרפית. כבר התחלה מבשרת רעות לעמי העולם, פחות לעם היהודי. 70 בני ישראל שבאו למצרים בהזמנת יוסף, מתרבים בקצב מסחרר בעקבות הלהיט של הברירה הטבעית "ילדים זה שמחה" שתפס יפה בצד המזרחי של הנילוס. ופרעה זה, שלא ידע את יוסף כמו שהיטלר לא ידע את משה, חושב שאפשר לפתור את הבעיה היהודית על ידי עינוי העם בעבודות פרך. איזה. ככל שעינה אותו, פרה העם ורבה ומילא את הארץ, כמו אוהדי מכבי הממלאים את האצטדיונים בתקופות רעות.

אל מול עינויי פרעה קם משה: הדמות שתלווה אותנו מכאן עד קצה התורה, האיש שהמציא את העם היהודי והיה יכול להיות מיליארדר אם היה רושם עלינו פטנט, המנהיג הגדול ביותר בתולדות האומה והעולם בכלל.

כבד פה וספקן גדול היה משה. לא טיפוס שיכול לזכות בבחירות בחברה דמוקרטית. לשמחתנו, בזמנו לא היו בחירות. לפיכך נבחר משה על ידי אלוהים ולא על ידי אנשים שאפשר לגייס להצביע עבורך רק אם לוחצים להם על בלוטות הפחד. אצל משה זה שונה, הוא הפחדן העומד מול אלוהים, עם הרבה סימני שאלה לגבי יכולותיו המנהיגותיות. על כן אלוהים נאלץ להראות לו באותות ובמופתים שאכן הוא הוא האיש המתאים ביותר להיות משחרר העם, הנשלח לעמוד מול פרעה, לבקש ממנו בנחרצות:”שלח את עמי" ולהבהיר לו, לערל הלב, לראשונה בהיסטוריה – שלא כדאי להתעסק עם יהודים.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. משה עומד מול הסנה הבוער ומול אלוהים שמושח אותו להנהגה על העם, ואינו מאמין ביכולותיו, כמו היה שון וייסמן עם כדור מול השוער השלישי של אשדוד. גם האותות והמופתים שמראה אלוהים למשה עדיין משאירים אותו ספקן: “הלוא כבד פה ולשון אני", הוא אומר לאלוהים, ואלוהים מגחך:”מי המציא את הלשון ואת הפה בכלל, אם לא אני אלוהים. ואם אני המצאתי אותם, אני אחליט איך תפעל הלשון הזו ואיך ידבר הפה ומי יבין ומי יקשיב". אינעל דינק דאורייתא, ירוקיי ורבותיי! הספקנות, היא זו שהביאה אותנו לאן שהגענו. הספקנות וחוסר האמונה ביכולתו של אלוהים לשים בחבורת נגרים רוח חיה שתסחוף אותם לאליפות ולתארים לרוב. והאמונה הזו באלוהים היא קודם כל האמונה בעצמכם. כי אין אלוהים בלי האדם ואין האדם אלא צלם אלוהים וסך כל יכולותיו. הוא זה ששלח אותנו להיות עבדים בארץ מצרים והוא זה שיחזיר אותנו משם. אבל הרגליים, הרגליים יא חושילינג דרבנן, הרגליים שהביאו אותנו למצרים ושיחזירו לנו את האליפות הינן הרגליים שלכם.

ולכן, אפורי חולצות שלי, לפני שאתם הולכים להתפלל לרבנים באומן ובצפת, תגלו את האמונה בעצמכם, באישיותכם, ברגליים שנתן לכם אלוהים כדי להביא את מכבי מעלה מעלה לשיאים חדשים. כי על פניו, ההתמודדות אליה משה נשלח מול פרעה נראית לא פיירית – משה הוא כולה רועה צאן כבד פה ממדיין, בעוד פרעה הוא מלך מצרים. למרות זאת, אם מסתכלים בשני המתמודדים בעיניים בוחנות, רואים שזו התמודדות שווה לגמרי בין שני אנשים שלכל אחד מהם ראש אחד, ופה אחד, ושתי ידיים ושתי רגליים, ועל כובד הפה של משה מחפה חסרונו של פרעה שניחן בכובד לב. לפיכך, היתרון היחיד בהתמודדות הוא דווקא של משה – היות ומאחורי משה עומד אלוהים, ואילו מאחורי פרעה עומדים אצטגנינים ועובדי עבודה זרה וכוכבים ומזלות. ולכן, בונבונים של ואסילי – הכדורגל נתן לנו התמודדות שווה בין 11 שחקנים מכל צד שלכולם שתי רגליים בלבד. לא נותר לנו אלא להעמיד מאחורינו את אלוהים ואת האמונה בו וביכולות שהוא שם ברגלינו, יכולות שאין ולא יהיו לכל אותם עובדי אלילים הבאים עלינו לכלותנו, ולרוץ לאליפות עוד בימינו אנו, כי הקדוש ברוך הוא יצילנו מידם, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וַיֹּ֖אמֶר אַל-תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַֽׁל-נְעָלֶ֨יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת-קֹ֖דֶשׁ הֽוּא" (פרק ג', פסוק ה')

תרגום אונקלוס: שחקן מכבי נשלח לקבוצת המנודים.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב: "תּוֹצִיאֵנִי–מֵרֶשֶׁת זוּ, טָמְנוּ לִי: כִּי-אַתָּה, מָעוּזִּי" (פרק ל"א, פסוק ה')

תפילה לשחרור הרגל שהסתבכה ברשת אחרי הצלת כדור מהקו.

פיוט לשבת

החלומות שלנו כבר נשכחו מרוב שנים בהם בנינו בית לא שלנו, מזבח כאב, מקדש לאל שלא ידענו, רחוק מהלב. והנה עכשיו מתרוצצים על הדשא הילדים הנפלאים שיצאו מחלצינו ובונים את מכבי החדשה. איתם זה יהיה בית לתפארת, או לכל הפחות הבית שלנו. רק נותר להאמין. שירי לנו קרולינה.

*
מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק