פרשת השבוע בירוק – וארא/ מתי סין-קרונה

פרשת "וארא" (שמות)

אמ:לק: מלחמת השחרור של העם היהודי מתחילה. בלי מטוסים, בלי צוללות גרעיניות, בלי ציים של טנקים, יחידות קומנדו, חטיבות חי"ר, אפילו בלי שק"מיסטים ושחקני כדורגל מקומבנים אצל רס"ר משמעת בג'למה. רק ארבע ידיהם של משה ואהרון, מטה אחד ואלוהים גדול מאחוריהם מול… כולה מלך אטום ועיקש כמו פרד מוקף חבורת חרטומים, שהטריק הגדול ביותר שהם מסוגלים לעשות זה להפוך מטה לנחש – מעין כיפוף כפיות של ימי המקרא.

אפשר להגיד: "לא כוחות". כי כשקוראים את הפרשה היום, ממקום מושבנו הנוח, נראה כאילו פרעה וחבורתו הם לא יותר מקבוצת החובבים המצחיקה שמכבי שיחקו נגדה בתחילת העונה. אבל האויב שניצחת הוא לא האויב שפגשת. ופרעה של לפני המכות היה שם אדיר במרחב המזרח התיכון, כך שלא בכדי הקונצרט שנתנו הטריו אלוקים-משה-אהרון במשחק חוץ בארמון פרעה, מול קהל עוין, נבחר לאחד משני הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות האנושות, בצוותא עם הניצחון הגדול של מכבי על מכבי תל אביב ב-88'. במקרה, שני הניצחונות הללו נגמרו ב-0-10. לא פחות במקרה, בשניהם הובילו היהודים 0-7 במחצית.

כן, גם פרשת "וארא", כמו מחצית המשחק ההוא, מסתיימת אחרי המכה השביעית. השחקנים הולכים לנוח קצת, במנהרה פונה פרעה למשה אחרי מכת הברד, מודה שמכבי הם הצדיקים ומכבי תל אביב הרשעים – "וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָֹה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים" (ט', כ"ז) – ומבקש שירחמו עליו במחצית השנייה: "וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים" (ט', כ"ח). משה מתייעץ עם חבריו, מחליט לוותר לפרעה, ובעודו מתרגל התמסרויות ברחבה ובזבוז זמן הוא שומע את פרעה צועק בחדר ההלבשה הסמוך: "אנחנו מכבי, מי אתם בכלל". משה מסתובב חזרה לחבריו, אומר להם: ”יאללה חבר'ה, לשחוט", ומתחיל לתכנן את המכות שינחית על פרעה בפרשה הבאה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. אלוקים שולח את אהרון להכות על מי היאור שתי מכות – דם וצפרדע. אחר כך שוב שולח אלוקים דווקא את אהרון להכות בעפר הארץ ולהוציא ממנה את מכת הכינים. ומשום מה שולח אלוקים את אהרון להתכבד ולהכות את שלושת המכות הראשונות, ולא את משה?

משום שיאור זה, אותו הכה אהרון, הוא אותו יאור ששמר על משה כשהיה בתיבה. מיאור זה משה רבנו ניזון בעודו עולל רך בימים אינעל דינק דאורייתא. יאור שקרא: "הס הגלים השובבים" כשמשה הקטן שם שט. ועפר הארץ זה הוא אותו עפר הארץ בו נעזר משה לכסות את המצרי אותו קבר בפרשה הקודמת. אזי, ירוקיי ורבותיי, אלוקים מחליט שאת היאור לא יכה משה, ואת עפר הארץ לא יכה משה, יען כי לא יירק לבאר ששתה ממנה. ולכן מכבד השם יתברך את אהרון להכות את מי היאור ואת עפר הארץ במקום אחיו -כי חלאס, נמאס מהקטע שאחרי כל מכה הוא מרים ידיים ומבקש יענו סליחה מהדגים במים והנמלים הקטנות שנרמסו בעפר כמו איזה שמאלני יפה נפש עם פוזה של כדורגלן הגון.

אבל לא לשם כך נתכנסנו כאן, בונבונים של ואסילי. אלו זוטות של זעיר אנפין. התכנסנו פה, אפורי חולצות שלי, לשם העיסוק בסוגיית קוצר הרוח בו נתקל משה מצד בני ישראל העבדים כשבא להבטיח שהוא הוא ואלוקים שבשמיים ישחררום מעבדותם הקשה.

קוצר רוח. ברור שקוצר רוח יא חושילינג דרבנן. אלא מה ירגיש אדם אחרי מאתיים ועשר שנות עבדות? הנה, תסתכלו על עצמכם אחרי שבע שנים בלי אליפות, כשבאים אליכם ואומרים לכם תראו את הנוער הנפלא שאנחנו מגדלים פה, את הרוח החיה של האדם לפני השחקן. איך תגיבו גם כשהאמת נמצאת מול עיניכם הכבדות מבכי ומתסכול ומצניחת עפעפיים, אחרי שבע שנים של הבטחות? איך תרגישו סוכריות מנטה של בית רבן, איך תרגישו? תגידו: "סססאמק האלוהים הזה שלכם, 7 שנים של נפט, מה הוא מסתלבט עלינו עם צעירים? שיוציא כסף ויקנה את מסי או שילך, יש אלף אלוהים אחרים על פניו".

אין ספק, ירוקיי ורבותיי, אין ספק שאין לכם שום סיבה לא להרגיש את קוצר הרוח, אם לא למעלה מזה. אבל אני פה עומד, קצר נשימה משנים של סיגריות במניינים של מגרשי כדורגל, ושפל רוח מכאפות שאכלתי מהדשא באמצע קריאת שמע של נידון לכליה אחרי גולים בדקה תשעים, עומד כדי להוכיח לכם את האותות והמופתים שיעשו ילדינו על מגרשי הכדורגל בחיפה, בארץ ובעולם. ואת ההוכחה תקבלו שבוע אחרי שבוע, מעתה ועד סוף העונה או עד סוף החוזים עם הסעיף יציאה לאירופה, כי הילדים האלו הם ישחררו אותנו מכל תסכול וכל מרה שחורה אליה נכנסנו בשנים האחרונות. הם יביאו את הגאולה ויביאו את האליפות הביתה אל הכרמל, כפי שהביא ממשה את עמו אל הארץ המובטחת ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת"

תרגום אונקולוס: רשימת שחקני מכבי ששברו את שיא המשחקים (לתולדותם) בהם ישבו מחוץ לסגל (בני לויה) בשל פציעה.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ, אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים: בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה; הָמוֹן חוֹגֵג".

תפילה לזכייה באהדת הקהל + תפילת הדרך אל הקהל (עד בית האלוהים) של מכבי אחרי ניצחון ורגל עץ (אֶדַּדֵּם), וברכה והצלחה להגעה עד הקהל בלי כאבים, ועם יד בריאה מספיק כדי לטפוח על הסמל שעל החולצה (בקול רינה ותודה), בעוד הם קוראים בקצב "חיימוב חיימוב בוא לפה" (המון חוגג).

הפיוט השבועי

עלמה זהר לכבודו של פדרו גלבאן האהוב, ולכבוד כל הנרדפים התמימים על ידי שלטונות ההגירה.

*

מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק