פרשת השבוע בירוק: בשלח/ מתי סין-קרונה

פרשת "בשלח" (שמות)

אמ:לק: בני ישראל יוצאים ממצרים המובסת ואלוהים, אחרי עשר מכות, עושה לפרעה עוד תרגיל אחרון – טו ביגר דה השפלה. הוא מנחה את משה לקחת את עמו ולהסתובב אבוד על המגרש – בלי כיוון, בלי דרך ובלי שיטה. פרעה רואה את בני ישראל משוטטים כך, כפחי אשפה צפים על המגרש בסכנין, ומחליט לשלוח את כל כליו להתקפה על בני ישראל: השוער עולה, המחליפים נכנסים למגרש בלי חילוף, אפילו השחקנים הפצועים שמחוץ לסגל לוקחים סוס ודוהרים לעבר רחבת ישראל בה מצטופפים בני העם עם הגב לים.

איך שהמצרים מגיעים לבמות של דדו כדי להרוס את החגיגות, אלוהים פותח את הים לשניים, העם חוצה אותו והים נסגר על המצרים הטובעים. אל חוף דדו נמשות גופותיהם של אויבינו, בעוד שמעבר לו חוגגים בני העם בשירה ובמחולות. אומנם לא דדו, אבל לשמוח אפשר בכל מקום.

בני ישראל ממשיכים בדרכם הארוכה אל הארץ. המדבר גדול לפניהם ואין אוכל. לפיכך ממציא להם אלוהים את הטייק אווי שמגיע מהשמים. מה שהטכנולוגיה יכולה לעשות היום עם רחפן, אלוהים עושה בלי. הוא מוריד לעם מן מהשמים עטוף בטיפות טל רכות השומרות עליו טרי מדי יום. בינתיים העמלקים, העוקבים כעלוקות אחרי העם, מרימים את ראשם ויוצאים למלחמה בבני ישראל. משה ממנה את יהושע לשר המלחמה ועולה לצפות בקרב מהיציע, שם הוא מגלה את האמונות התפלות. משה יושב, ידיו באוויר, ממאן להורידן, בזמן שחניכיו של יהושע מבקיעים פעם אחר פעם את שערו של עמלק ומנצחים בקרבות. רבנו משוכנע ללא ספק, ובלי טיפת היגיון, שאם יוריד חלילה את ידיו, מיד נחטוף מהעמלקים גול, למרות שהם משחקים בלי אלוהים.

מאז אותו קרב השתכללו מאוד האמונות הטפלות. כבר לא צריך להשאיר כל המשחק ידיים באוויר כדי שנבקיע. מספיק לשים את הסלולרי בכיס ימין, הסיגריות בכיס שמאל, המצית לצידה הימני של הקופסה עם מנגנון ההצתה למעלה, רגל שמאל מקופלת על ימין, זרת יד ימין קלועה בבוהן רגל שמאל. וזה כשתוקפים מימין לשמאל. כשתוקפים לצד השני הכל הפוך. אילו רק הייתי זוכר מה זה אומר: תוקפים מימין לשמאל ומימין למי ומשמאל למה, היינו מנצחים תמיד.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. קודם כל התנצלות: מחילה על האשכנתוז שהיה פה שבוע שעבר ודיבר כאילו אתם באירוע של חבר מהמילואים שכל בני ביתו גרמנים בני גרמנים רחמנא ליצלן. לא יקרה יותר. או שכן. או איך שהשם יתבורך יחליט.

ובכן בונבונים של ואסילי, נס גדול קורה לעם ישראל שבורח למדבר מפני המצרים. אך לפני כן: לאן מגיע העם בזמן שכל הליגה המצרית מעליו? לים ירוקיי ורבותיי, לים. אותו הים עליו אמר רבנו שלום גד: "בסוף המדבר יש ים, יש ים בסוף המדבר". ומה זועקים בני ישראל למשה אשר הביא אותם לים באמצע החורף כששלג בירושלים והאצטדיון בסכנין מוצף?

הם זועקים לו: "מדוע הוצאת אותנו ממצרים כדי למות בים מקור, ולא בקיץ, בעונת המלפפונים כשמדוזות עוקצות אותנו בכיף עם וולקאם לשחקנים ליגה ב' במליונים?".

ובעוד הם מתלוננים ומתחילים במחאות והופכים את השלט ביציע, מה עושה אלוקים שבשמים, אינעל דינק דאורייתא? הוא פותח עבור בני ישראל את הים לפני שהמצרים מגיעים, מעביר אותם ביבשה, וכשבאים המצרים נסגר הים מאחורי היהודים, וסוס ורוכבו מצריים טובעים בו בזמן שבני ובנות ישראל, יא חושילינג דרבנן, נשארים בחיים לחגוג בשירה, בתופים ובמחולות, ירוקיי וירוקותיי, את הנס שקרה להם.

כן כן, סוכריות מנטה של בית רבן. השנה זו שנת הנס שאלוקים עושה לנו. וגם אם הגענו שוב לים באמצע החורף, הרי שלא אלמן ישראל ובשבועות האחרונים הים נפתח בפנינו ונחצה לשניים, ואנחנו עוברים ועולים בסך עד לבוא היום בסופה של השנה, בו אויבינו יטבעו בים הנסגר עליהם – בדיוק כשיבואו המדוזות.

כי הרי כל הסימנים מראים שאנחנו עדיין בח"י-ים, ועוד השנה, נאום ה', נזכה באליפות: יען כי ח"י נקודות הפרש מפרידות בינינו לבין העמלקים שבמקום הראשון אחרי ח"י מחזורים. וח"י משחקים עוד נותרו לסיום העונה, והליגה תפתח כמו הים לפני בני ישראל והנס הגדול יקרה בעזרת השם יתברך אפורי חולצות שלי, ונזכה לשיר, ירוקים וירוקות, את שירת הים על הבמות בדדו, ונסיים את השירה הגדולה במילותיו של האדמו"ר עוזי חיטמן זצ"ל, שחזה את הנס עוד לפני 25 שנה כשכתב: "הגל הירוק גל גלי גבה גלי". ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּֽחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר" (י"ג, כ')

תרגום אונקולוס: הסיפור על אוהדי מכבי שיצאו מהבית בסוכות כדי להספיק ולהיכנס בשבת האחרונה למשחק בבאר שבע לפני פתיחתו.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף; וַיֵּדֶא, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ" (י"ח, י"א).

תפילה להצלת כדור שטס לחיבורים.

הפיוט השבועי

על פי חז"ל היה זה נחשון בן עמינדב, נשיא יהודה, שקפץ ראשון למים לפני שנחצה הים. מאז נחשון, שדוד המלך היה נכד נינו, הוא סמל לראשוניות וחלוציות. הנה שחר אריאל על ילדים שמחכים ומחכים לנחשון שיארגן משחק כדורגל, כמו העם שמחכה ומחכה למנהיג המושיע שיגיע להנהיגו ולארגן פה את המשחק במהרה בימינו. שבת שלום, שלא נחכה עוד הרבה.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s