פרשת השבוע בירוק: ויקהל/ מתי סין-קרונה

פרשת "ויקהל" (ספר שמות)

אמ;לק: כבר שלוש פרשות מתכנן אלוהים את בניית המשכן. נראה שמיצינו. כדי לא לבזבז לנו ת'זמן, עדיף היה שאדוני יסיים ב"במקרה הכינותי מראש", יוריד את המשכן על כליו ותלבושות הכוהנים מהשמים וייתן לנו לחגוג קורבנות על המנגל.

אבל אלוהים זה לא בתיה עוזיאל, ואת שתכנן צריך גם לבצע, אך לא פחות חשוב גם לתעד למען הדורות הבאים, שייווכחו בבלתי נתפס כיום – שפעם יהודים עבדו בבניין! ועוד איזה בניין.

חלק נכבד מהפרשה עוסק בהכנת ותליית "הפרוכת", שהיא דגל הפריסה של ימינו שמפריד בין המגרש לקודש הקודשים, ונפתח ביציע הצפוני של המשכן לפני משחקים.

הפרשה מלווה ומסבירה איך עושים זאת נכון משלב ה"הדסטארט" ומימון ההמונים לבניית המקדש, וכלה בקונסטרוקציה עליה תלויה הפרוכת, אריגתה, צביעתה, ועד טבעות הזהב המחברות בינה לבין המקדש.
בעוד הקופים הירוקים ניסו לא מכבר, ללא הצלחה, לבנות מנואלה שתגלול את דגל הפריסה מלמעלה למטה וחזרה, מסביר הכתוב בדיוק היכן טעו ומה הסיבה שבאיצטדיון בחיפה עדיין גוללים את הפרוכת באופן ידני. על כך, בונבונים של ואסילי, אספר בדרשה השבועית.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותי, קופיי וכפותיי. סיפר העמ;לק פה למעלה, שפרשת השבוע עוסקת בהתקנה נכונה של "הפרוכת" שהיא היא דגל הפריסה על היציע הצפוני של המקדש.

אילו ביקשתם בזמנו את עזרת השם יתברך, שיכוונכם במבצע הפרוכת שלכם, אשר קראתם לו בשם – "המנואלה", יכולתם רק להציץ בתורה, שם היו וודאי עיניכם מוארות בזיו דברי הפרשה ששמה הינו מהות הוויתכם כאוהדים: פרשת ”ויקהל" – בה הייתם מקבלים בדקדקנות את ההוראות המדויקות לביצוע הפרוכת ותלייתה לתפארתנו ביציע המקדש שבחיפה.

אך אתם, אפורי חולצות שלי, לא עשיתם זאת. ועל כן לא הבנתם שלא די ב"נדיבות הלב" של העם הקדוש אשר הרים תרומה מעל ומעבר, בכדי לעמיד את הפרוכת על כנה; אלא רק בשילוב עם "חוכמת הלב" לביצועה.

ירוקיי ורבותיי, בי ידעתי שהינכם אכן "חכמי לב". אך כמו חוכמת הלב הגדול של מוחמד עוואד, שהיא רבה ומלאה אך מתקשה קצת באנגלית, כך גם אתם הלכתם לזדים שכותבים תוכניות בשפות הלעז, ובברזל של גויים ניסיתם לבנות את המנואלה שלכם – כאותה חיית ברזל ממנה מזהיר דניאל הנביא בספרו.

והלוא כתוב לכם שחור על גבי לבן: "וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב–עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת" (כ"ו, ל"א – ל"ג). ארבעה עמודי שיטים קופיי וכפותיי – שיטים מצופי זהב ואדני כסף. זה הכל. לא מנואלה ולא כל תשמיש טמא אחר שבהם עשיתם הרע בעיני ה'. כי כמנהג עובדי עבודה זרה ניסיתם להכין את המנואלה שתגלול את הפרוכת מלמטה למעלה; ואילו את הפרוכת בבית המקדש יש לפסק לשני הצדדים אינעל דינק דאורייתא, כי רק כך מתגלה הסתר הפנים – כשהמסך נפתח לשני צדדיו כמו בבמת תאטרון, ולא נגלל למעלה על המסכן מהשורה האחרונה שגם כך לא יראה כלום מהמשחק, ואפילו את הכלום הזה לא נותנים לו לראות.

זה שורש כל הרע יא חושילינג דרבנן. זה והקשקושים שלכם על הפרוכת – כל הציורים האלה והאומנות יענו הגבוהה עם הקופים והספינות וקטורות הסמים עליהן שמלווים תמיד בשורה משיר של זמרים עובדי כוכבים ומזלות, אוהדי קבוצות אחרות. לא כך צובעים ואורגים את הפרוכת; אלא אך ורק באריגת נשים ירוקות למהדרין עם חוט בעל ארבעה פתילים, ממנו נוצר דיוקן של שני כרובים מוזהבים העומדים על הקודש ומראים לכוהנים שעל המגרש אם הקדושים ביציע מבסוטים מהם או לא – על ידי הזזת ראשם מפנים אל החוץ – ובכך מחזקים את יראת הכוהנים המשמשים בקודש על המגרש, יראה שבזכותה יחזרו ימים כקדם, ואליפויות וגביעים, עם עליות לרגל לחוף דדו, ונאמר אמן כן יהי רצון. כי טובה וחשובה יראת השחקן מפני אוהדיו הקדושים וההבנה שהוא שם לעובדם ולא הם לשרתו.

הפרוכת בימי בית המקדש השני

הציטוט השבועי: "וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים" (כ"ט, ט"ו)

תרגום אונקלוס: תאור שער השוויון שהבקיע מוריס אוזן לשערה של מכבי, בעזרת הכתף (יא שבט התשנ"ח, פברואר 1998 למניינם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "אַךְ-אֱלֹהִים–יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו: קָדְקֹד שֵׂעָר–מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו" (ס"ח ,כ"ב)

תפילה לשריקת עבירה על השוער (קדקוד שיער מתהלך באשמיו) אחרי זינוק בו פספס את הכדור ופגע בראשו של שחקן יריב.

הפיוט השבועי

פרשת "ויקהל" בירוק מוקדשת לסבתא רחל זכרה לברכה, שהיתה אחרונת תופרות הפרוכות בעבודת יד, וכל עבודתה קידוש השם גדול. לפעמים כשאני מביט נפעם על דגלי הפריסה הגדולים ביציע הצפוני, אני נזכר בה ובפרוכות שהיו תלויות בכל בית כנסת שנכנסתי אליו, וחושב אולי גם היא היתה יכולה לשזור ולתפור את אותם שלטים ביציע באותה חדווה ממש:

"אקרב לאצבעות של הטוות והשוזרות
אורגות ומרקמות מעשה-חושב את היריעות
בארגמן ותכלת ושני ושש-מושזר
עם כל מני צורות שלא מהעולם הזה
כן, מעשה-חושב – בעולם הזה"

נעם רותם שר מאיר אריאל.

*
מתי סין-קרונה