פרשת השבוע בירוק: פקודי/ מתי סין-קרונה

פרשת "פקודי" (ספר שמות)

אמ;לק: במשפט "חזק חזק ונתחזק" נסיים השבת את ספר שמות והליגה הסדירה ונעבור לספר "ויקרא" ולבית העליון של הליגה.

עם סיום הכנת כלי המקדש ולפני הקמתו בפועל, מוגש חשבון מפורט על עלות הבניין, אומדן כמויות מדויק שלא חורג בשקל מהתקציב המקורי, רק בשל העובדה שלא היה תקציב מקורי.

לאחר מכן הגיע הזמן להרכיב את כל הפאזל הקדוש למשכן לתפארת. מה אגיד לכם, חוברת הוראות בשוודית להרכבת מטבח מאיקאה היא הפתעה בביצת קינדר לעומת הרכבת המקדש. לא בכדי כבר 2000 שנה מנסים להקים אותו מחדש ולא מצליחים.

לא די שההוראות לא מובנות בעליל, אלא גם תמיד הולך לאיבוד איזה חלק: המנורה נמצאת כנראה אי שם ברומא, בר כוכבא החביא כמה חלקים במערות במדבר יהודה יחד עם המגילה עליה כתב איפה החביא אותם, הכיור בעיראק, הברזים היו במלון בטורקיה משם נגנבו יחד עם מגבות הכהן, שנמצאות כרגע בדירה בבת ים, השולחן בלונדון; יש שאומרים שמתחת להר הבית מסתתרים כמה ברגים ואומים, ושעל הר נבו פתחו מאפייה ומכרו את לחם הפנים. צופית גרנט זקוקה לעונה שלמה של "אבודים" עם תקציב של קבוצה לאליפות שיכוסה מכל הדמעות שיזלגו בדרך, על מנת למצוא את כלי המשכן שאבדו ולהביא גאולה לישראל. זה בערך גם כל מה שדרוש לגרוש שלה כדי לחבר את מכבי לקבוצת אליפות.

כמה פשוט. עונה של "אבודים" ואברם גרנט במכבי ונפתרו כל צרותינו. אך יש יותר פשוט מזה. לו רק נדע להוציא מהכוח אל הפועל את הקריאה הנזכרת למעלה, אותה אנו קוראים בכל סיום חומש בבית הכנסת: "חזק חזק ונתחזק", אזי ייבנה המקדש מחדש על כל חלקיו, ותיבנה מכבי כראוי כמעשה חושב, ותבוא השכינה, כפי שבאה בסוף פרשת פקודי, ותשרה במשכננו אשר בחיפה.

זה יבוא. אם רק תאמינו, זה יבוא.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, שוב הגעתם לכאן היום מסטולים מאהבה למכבי, תוך שאתם שרים בדבקות, כמו שאני אוהב לפני הדרשה, את "לא משנה התוצאה…" ו"אלך איתך בטוב אלך איתך ברע", ובדרך גם זרקתם קטנה לעבר "שומרי המסורת" שבעמנו על שאין אלוהים בלבם, ורק תוצאות מעניינות אותם, ומתנהגים הם כאותם עובדי פרוות ורולקסים מתפוצת אשכנז תל אביב.

אכן, ירוקיי ורבותיי, סוכריות מנטה של בית רבן, הדבקות שלכם במכבי היא כשכינה השורה על המשכן. ודרככם היא הנכונה והצודקת, ועושים אתם במדויק את הטוב בעיני ה'.

אך אל לכם לקלס ולנדות את אחיכם החילוניים, אשר קוראים אותם יענו "שומרי המסורת", ויש לחבקם אליכם כי יהודים הם כמוכם; די בעצם בואם לאצטדיון, ובעצם הזדהותם כאוהדי מכבי, שהשכינה תשרה גם עליהם.

כי הלוא בפרשת פקודיי, יושב משה ומחשב במשקלות על מאזני חשבונייה את הזהב והכסף והנחושת שנתרמו לבניין בית המקדש. ולמה, בונבונים של ואסילי, למה לו למשה למנות במשקל חומרי את ערך קודש הקודשים? הרי משקל הזהב במנורה או משקל אדני הכסף המחזיקים את הפרוכת, ומשקלו הדל של כיור הנחושת הנם בעלי ערך כל כך גדול, מונים על גבי מונים מעל המשקל הנקוב. כי אין קילו זהב על שרשר של אוהד בית"ר בטדי כקילו זהב טהור יצוק במנורה. ואין ערכם של מאות מיליוני כספים שמושקעים בקבוצות של ערלים למול מאות מליוני הכספים שאינם מושקעים במכבי שלנו. ואין ערכם של 81 טונות נחושת ממנו עשוי פסל החירות שבארצות הברית של אמריקה, לערכו של כיור נחושת בו שוטף הכהן הגדול את רגליו.

לשם מה, אם כך, עושה זאת משה? למה הוא מכניס את כל הגשמיות הזאת לקדושה הרוחנית שאנחנו חווים כאוהדי מכבי?

ובכן ירוקיי ורבותיי, יש ללמוד ממעשהו של משה אינעל דינק דאורייתא, שהגשמיות היא זו שמביאה בסופו של דבר לרוחניות. ועצם הימצאותם של אותם תינוקות שנשבו ביציע המערבי של האצטדיון בחיפה, ועצם הגעתם לאצטדיון והרמת התרומה למכבי, ומספריהם ביציעים, ככוכבים אשר בשמיים, הם הם בלבד מספיקים בכדי שגם מעשיהם יחסו תחת קדושת המשכן. והם הנם יהודים בדיוק כמוכם – למרות שכן משנה להם התוצאה ולמרות שחלקם הולכים רק בטוב ורצים הביתה לפני השריקה ברע.

אומנם אתם הגחל, יא חושילינג דרבנן, אבל הם, הם האש שהגחל מדליק. ובבואם של ימים טובים אלינו – תוצת האש מן הגחל ויתלכדו כולם לאצטדיון. גועש, ומעלינו לא יהיה דבר: לא מכבי תל אביב ולא הפועל באר שבע ואפילו לא ריאל מדריד (זה לא מי יודע מה קשה עכשיו) אלא רק השכינה הקדושה של מכבי ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן-אֲחִֽיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה-דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם" (ל"ח, כ"ג)

תרגום אונקולוס: שחקן ורסטילי שיכול לשחק בכל תפקידי השדרה המרכזית של הקישור: אחורי (חרש), פליימיקר (חושב) ומאחורי החלוץ (רוקם).

מלך הבישולים של ליגה ג' מחוז דן, מקבוצת מכבי אחיסמך (מתוך מחברות הסקאוטינג של משה לקראת עונת בתמ"ט, 1312 לפני מניינם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כָּל-הָאָרֶץ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ–וִיזַמְּרוּ-לָךְ; יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סלה" (ס"ו, ד')

תפילה לזכייה בתואר שחקן השבוע באתר במנהלת.

הפיוט השבועי

משה מראה לעם, כפי שדרשנו בדרשה, שהגשמיות מביאה רוחניות. שעצם בואנו לבית הכנסת יביא עימו את התפילה ואת ערכה. גם חנוך לוין כתב גשמיות שמביאה רוחניות: על עץ ירוק וגבוה, שלא לים אכפת ממנו, ולא לציפור אכפת ממנו, אך האדם, האדם שר שירים שהעץ הוא ירוק. ולו לא יהיה עץ ירוק – לא ישיר, לא יהיה לו למה לשיר.

לזכרו של זהר לוי מ"אחרית הימים" שנפטר ביום רביעי.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

 

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פרשת השבוע בירוק: פקודי/ מתי סין-קרונה

  1. נועם הגיב:

    מעולה כרגיל.
    סיום ספר שמות – סיום הפלייאוף העליון.
    חזק חזק ונתחזק.
    עכשיו הפנים לספר ויקרא – הפלייאוף העליון. בתקווה לא להיות המקריבים ולא הקרבנות…

    אהבתי

    • מתי הגיב:

      תודה נועם. את הקורבנות כבר הקרבנו (אתה יכול לקרוא על זה בפרשה השבוע). הגיעה זמן הגאולה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s