פרשת השבוע בירוק: צו/ מתי סין-קרונה

פרשת "צו" (ויקרא)

אמ;לק: רגע לפני שמתחילה עונת המנגלים, פרשת השבוע מגישה לכם את המדריך למקצוען בהכנת בשר על האש. איך מדליקים, כמה חמה צריכה להיות הרשת, איך מסדרים את הבשר על האש, מתי מורידים ולאן זורקים את הגחלים והשאריות. את כל מה שצריך לדעת כדי למשוך קריאות התפעלות מחבורת גברים מזדקנת שעומדת סביב המזבח שלכם עם בירה ביד ושוק ימין של פר מובחר ביד השנייה – תוכלו למצוא בחלק הראשון של הפרשה.

החלק השני של הפרשה עוסק בשבעת ימי המילואים עליהם תקראו בדרשה. מילואים, מלשון "למלא את ידיו", משמע, להסמיך את ידיו של אדם לביצוע משימה. לקראת פתיחת מוקדמות אליפות אירופה היום, נראה שבנבחרת ישראל יש על מי לסמוך לביצוע המשימה שתביא אותנו לשם, בעזרת השם, כבר בקיץ הבא.

הדרשה השבועית: זו הדרשה שנישאה ביום שני בבוקר, בבית הכנסת "קהילת מקסיקו 70' ע"ש שייע שווגר":

כחוליי ולבניי, 49 שנה שהנבחרת שלנו נעה ונדה במדבר הספורטיבי, ולא מצליחה לצאת מהארץ בקיץ.

מה לא ניסינו כדי להשיג כרטיסי טיסה לאיצטדיונים של הגויים ביוני-יולי? עשינו עמה יעמיק לכדורי עונשין של היריבה, עשינו פולסא דנורא למאמנים, קיימנו אימוני לילה עם נערות ליווי, חיפשנו את מזלנו בבתי קזינו בכל אירופה, שלחנו את אבי לוזון לשנות את החוקים של הכדורגל באופ"א, הצבענו בעד הגדלת הנבחרות המשתתפות באליפות אירופה ובמונדיאל ל-100 ו-200 נבחרות בהתאמה, כלום לא עזר! ולמה לא עזר, כחולי מוח שלי? כי את התורה שכחנו! והלוא רק בה נוכל למצוא את התשובה לשאלה: מה צריכה הנבחרת לעשות כדי להפוך מחבורת אקדוחנים שעושה פיו פיו באקדח קפצונים תוצרת סין, למועמדת מספר אחת לזכות באליפות אירופה.

אם כן, הצעד הראשון לקראת הפיכתנו לאימפריה עולמית הוא לפתוח את פרשת "צו" ולקרוא את ההוראות על פיהם נפעל בשבעת הימים הקרובים.

בפרשת "צו" מכין משה את אהרון ובניו הכוהנים, במשך שבעה ימים הנקראים:”ימי מילואים" לקראת יום חנוכת המקדש. בכל אחד משבעת הימים הוא עורך טקס בן שבע פעולות החוזרות על עצמן מדי יום. כדי שלא ישעמם לכם ולא תפצעו חלילה בשריר החשק, נעשה כל יום במהלך השבוע הקרוב, רק פעולה אחת. אחר כך תהיו פנויים ללכת לשחק בפלייסטיישן ובאינסטגרם כמה שאתם רוצים.

ביום הראשון, שהוא היום, יום שני – נקהיל את העם בפתח האצטדיון, כפי שמשה הקהיל את אהרון ובניו יחד עם כל העם בפתח אוהל מועד.

כחוליי ולבניי, העם קשה העורף מעדיף לחכות בתור לארטיקים ברחוב סוקולוב בחולון באמצע העדליאדע, עם חמישה תינוקות של בית רבן בחיתולים מלאים, שאף אחד מהם לא שלו, מאשר לבוא לראות אתכם עולים לגרדום כמו המן ועשרת בניו. לפיכך אנחנו יוצאים כבר היום בערב לכל מסיבות הפורים הכי שוות בארץ עם סטפות של כרטיסים, לחלק לקהל שיבוא ויהיה איתנו באצטדיון. לאחר שיגמרו לנו כל הכרטיסים, ניגש למיקרופון של הדיג'יי ונבשר לעם הקדוש והמסטול: "זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת".

מחר, יום המילואים השני – שהוא יום שלישי פעמיים כי טוב – נרחץ וגם נלביש את הקפטן שלנו בבגדים החדשים של הנבחרת, כפי שמשה רחץ והלביש את אהרון הכהן.

משם יצא הקפטן לקמפיין צילומים עם כל המרצ'נדייז – חולצות, מצנפות, חגורה ומעיל עם סמל הנבחרת, חזיות GPS לנשים שטוחות, וכל הטוב הזה שמרעיף עלינו מותג ההלבשה.

לאינסטגרם יועלה סרטון בו אומר הקפטן לעם: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

ביום רביעי, שהוא יום המילואים השלישי, נכנס כולנו לדוש לאיזו מקלחת. אחר כך נלבש את מדי הנבחרת, ונלך לקפטן שלנו עם שמן המשחה ששם רונאלדו על השערות כדי שלא יזוזו מילימטר. למרות שהוא חצי קרח, נמרח לו לקפטן את שמן המשחה על הראש כדי שייראה טוב במסיבת העיתונאים לפני המשחק נגד סלובניה, ביום שאחריו, בה יודיע לעם שכל מעשינו הם "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

ביום חמישי, שהוא יום המילואים הרביעי, יאחושילינג דרבנן יש משחק! לפני המשחק נקריב על המזבח את פר החטאת, למען יבוטלו חטאינו והחטאותינו ונבעט בול לרשת של אויבינו הסלובנים. ואז ניכנס לאיצטדיון, שם השם יתברך יעשה לנו "ונהפוך הוא" של חג פורים, עד שהקהל בחיפה לא יבדיל בין ארור ערן זהבי וצדיק תומר חמד ויעודד את שניהם כשווים. לאחר הניצחון הגדול, נצא שוב עם סטיפות של כרטיסים למקורבים בעם, אל מסיבות הפורים שמחוץ למחנה, המקום בו שורפים את השאריות של קורבן החטאת. כל זאת, לא לפני שנצעק כולנו בשידור חי מחדר ההלבשה לסטורי שבאינסטגרם: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

בימים החמישי והשישי למילואים, שהם שישי ושבת קודש – מנוחה, מתוקים של שינו. בצהרי שישי נעשה על האש איל לעולה נגד פציעות. במוצאי שבת, על כל צרה שלא תבוא, נעלה לעולה את איל המילואים, כדי שאם יהיו חלילה פציעות בהרכב הראשון, יהיו לפחות המחליפים כשירים. בסוף כל מסדר פצועים של היום החמישי ושל היום השישי נכריז בפני העם מי הם הכשירים לשחק בראשון ונסיים ב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

וביום השביעי, יום ראשון הבא עלינו לטובה, היום האחרון למילואים והקריטי ביותר אינעל דינק דאורייתא – ביום זה נשים כולנו משמן המשחה על הראש כדי שנראה יפים וצודקים בטלוויזיה, נתיז מדם הקורבנות על בגדינו כדי להטעות את האוסטרים לחשוב שכולנו פצועים. לכמה דקות נעמוד בבגדינו המוכתמים מדם בפתח הכניסה לאיצטדיון, כפי שעמדו אהרון ובניו בפתח אוהל מועד, לצידנו האוסטרים יתבשלו בחום של באר שבע. כשתגיע ההוראה, נצא לשרוף ת'דשא כפי ששרף אהרון את הנותר בבשר ובלחם. בסוף המשחק, כשהשכינה כבר מעלינו, ובקופה שש נקודות מתוך שש ומקום ראשון בבית, נצא כולנו אל המלעיזים מהתקשורת ונאמר להם: שכל מה שראיתם על הדשא היום אלו "כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".

כחוליי ולבניי, ימים אלו הם ימי אחדות עם ישראל שלאחריהם הכל מוכן להקמת בית לאלוהים בתוכנו. אם נעשה כדברו השמיים הם הגבול, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר" (ו', ג')

תרגום השבעים לאוסטרית: הסבר לחוק החדש בו שחקן מוחלף (דשן=דשא ישן) לא יצא בהכרח מנקודת החילופים, אלא מהמקום הכי קרוב שמחוץ לגבולות המגרש (אל מחוץ למחנה), שהוא מקום יציאה טהור (שאין בו בזבוז זמן).

שיר השירים והשערים (פינתו של דני דבורין): "שְׁלֹמֹה–בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ" (ג',י"א)

עשרים ושמיני באוקטובר אלף תשע מאות תשעים ושתיים. נבחרת ישראל פותחת את הקמפיין האירופי הראשון באירופה. הנבחרת של שלמה שרף פוגשת את נבחרתה של אוסטריה עם אנדי הרצוג בהרכב, וארנסט האפל, מאמנה המיתולוגי, במשחקו האחרון כמאמן לפני שמת חודש אחר כך.

לקראת המשחק אומר שלמה שרף לכלי התקשורת כך: "נבחרת ישראל היא כמו כלה בליל כלולותיה, היא יודעת שתקבל רק לא יודעת כמה". ואכן, ישראל מובסת על ידי האוסטרים בתוצאה שתיים-חמש, כשאנדי הרצוג כובש צמד לזכות נבחרתו. את המשחק ההיסטורי הזה שידרתי מעמדת השידור של איצטדיון פראטר, היום ארנסט האפל שבוינה, בצורה יוצאת מן הכלל טובה.

ביום ראשון הקרוב, עם אנדי הרצוג על ספסל נבחרת ישראל, יעלו אחד עשר הכחולים-לבנים נגד אותה נבחרת אוסטרית, להתמודדות במשחקי מוקדמות אליפות אירופה של אופ"א. אני לא אהיה בעמדת השידור שבאיצטדיון בחיפה. אך הפעם נקווה, שלמה, שיעלו הבחורים שלנו כחתנים, ויהיה זה יום שמחת לבם, כמצוין בשיר השירים.

הפיוט השבועי

רגע לפני שנפשו של דור שחקני הנבחרת תיזרע בשדה המגרש, נתפלל שלא יהיה זה שוב שדה קטל אלא שדה בו תכונן בניינה של הממלכה, אמן.

את השיר "ליל חניה" שמעתי לראשונה ערב משחקה של נבחרת ישראל באוסטרליה במוקדמות מונדיאל 90' (1-1, ישראל עלתה לפלייאוף נגד קולומביה, הפסידה 1-0 בקולומביה וסיימה בתיקו 0-0 ברמת גן). נתן אלתרמן כתב לפני מלחמת השחרור ויאיר רוזנבלום הלחין עבור פסטיבל הזמר 1973, את שירו של העם המתכונן לקרב על עתידו.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>