פרשת השבוע בירוק: אמור/ מתי סין-קרונה

פרשת "אמור" (ויקרא)

אמ;לק: פרשת אמור ממשיכה רשימות ארוכות של מצוות, כפרשות שלפניה ואחריה בספר ויקרא, עם סיפור קטן שמתחבא ביניהם ועליו נספר אחר כך.

לפני כן נזכיר, שמדובר בפרשה האחרונה בטרילוגיה "אחרי מות, קדושים אמור", ויש ברצוננו לאמור משהו לקדוש בניון – שלא מת חס וחלילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל פרש מכדורגל, שזה גם סוג של מוות רוחני.

ולפי שמלמדת אותנו טרילוגיית הפרשות המרכיבות את הביטוי הכל כך יהודי הזה, נהיה גם אנחנו יהודים בני יהודים ונקיים את "אחרי מות, קדושים אמור", ונשבח באומרנו שלא רק שחקן ענק היה יוסי, אלא גם היה ויהיה בן אדם ערכי, איש משפחה, חבר טוב ויקר לחבריו ששם עצמו למענם בכל מקום בו הלך, גם במחיר פגיעה אישית. אדם שעושה ועשה ויעשה מעשים טובים לרוב, אדם עם רגישות יוצאת דופן שחסרה בעולם, אדם שכל חטאו, חטאו היחיד, הבודד, היה ששם עצמו מעל הסמל, הקבוצה, הערכים והרעיון שלשמו התכנסנו.

ומספר הסיפור הקטן, שמתחבא בין המצוות הרבות בפרשה, על שני ניצים. האחד ישראלי בן ישראלים, והשני – ישראלי בן לאם ישראלית ואב מצרי – שמקלל באמצע הריב את אלוהים. כעונש על הקללה מוצא המקלל מחוץ למחנה, ואלוהים גוזר עליו סקילה באבנים.

ומפרשים הסנהדרין שהיות והנץ המקלל היה ממזר, אשר אינו יכול לבוא בקהל ישראל, גרמה לו חוסר היכולת הזו להיות מתוסכל כלפי הבחור אתו רב, הישראלי הטהור, עד כי בלהט הריב בחר לקלל את אלוהיו.

מי השילוח (רבי מרדכי יוסף מאיז'בצ'א זצ"ל) לומד מפרשת המקלל מוסר השכל: "שאדם מישראל צריך לקבל עליו את הדין של הקב"ה באהבה, וגם אם נאמר לו לא להתקרב לקדושה או לבוא בכלל בקהל ישראל, ידע לקבל עליו ברצון דין שמים שקבע את מקומו ותפקידו בעולם".

ומכאן יש לנו מוסר השכל על מוסר ההשכל שמעיד על כובד החטא הגדול של יוסי כלפינו. שגם אם לא קיבל את שרצה, שלא נתנו לו את שביקש, שעשו לו עוול – בכל זאת היה צריך לקבל את הדין באהבה, ולדעת את מקומו ותפקידו בעולם; ושאין באפשרותו לשים עצמו לפני הקבוצה, לפני הסמל, לפני הקהל שרק חגג לראשונה אחרי 18 שנים גביע, ולהטיח את עוולותיו בכל מקום, רגע לפני שהניף את הגביע שלנו, בלי לחשוב מה גורם הדבר לערכים והרעיון שלשמם התכנסנו. ומשום כך בלבד נענש יוסי בהוצאתו מחוץ למחנה הקונצנזוס במכבי, ובסקילה מטאפורית שגרמה להוצאת דיבתו רעה.

אך היות ועוד מנהג יהודי הנו "מודה ועוזב ירוחם" (כולל דימונה), ויוסי כבר הודה שטעה, אזי לא נותר לי אלא למחוא לו כפיים על היותו שחקן ענק, ואישיות מיוחדת שאחראי להמון המון רגעי אושר שלי, שלנו. ועוד רגע אושר שאולי קצת נחמץ בגללו, אבל היה מאושר מאין כמותו.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. אומרת לנו התורה בפרשת אמור: "וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה…. תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ" (כ"ב, כ"א). ובכן, בונבונים של ואסילי, מצווה הקדוש ברוך הוא, שהקורבן אשר מביאים כקורבן שלמים לה', יהיה קורבן תמים ללא מום, אינעל דינק דאורייתא! תמים ללא מום. שהרי קורבן שאינו תמים, איך הוא יכול להיות קורבן?

לדוגמא, אם פשעתם ודפקתם לרעכם את הרגל בגליץ' עם הפקקים, וקיבלתם אדום בצבע בורדו מהשופט ועשרה משחקים בחוץ מהדיין של ההתאחדות, האם אתם יכולים להיקרא קורבנות? לא, ודאי שלא. אולי האוהדים שלכם, ברשעותם, ישירו לכם שיר תודה, אבל קורבן אתם לא. אך אם התרועעתם בתמימות ברחבת היריב, ופירקו לכם את הרגל רגע לפני שהצלחתם לדחוק את הכדור לרשת, והמשרוקית של השופט לא משמיעה אפילו צליל תפוס מאזור חיוג VAR, הרי אתם קורבנות לעילא ולעילא, ולכן אפשר לזבוח אתכם על מזבח הנדפקים. אך דעו לכם שחביבים אתם על ה' עד מאוד.

ובכן ירוקיי ורבותיי, לאורך השנים, קורבנות תמימים היינו לה'. הפסדנו אליפות בגול מעמדת נבדל, הפסדנו אליפות בעוון קיזוז, פעמיים נדפקנו בגלל פרוז'קטורים שכבו באמצע משחק – פעם אחת הפסדנו אליפות ופעם אחרת עלייה לליגת האלופות – הפסדנו גמרי גביע בפנדלים אכזריים, ה-VAR רק דופק אותנו שוב ושוב, ואתם מרימים עיניכם לשמיים ושואלים: "טעטא, ככה אתה אוהב את הבונבונים שלך? עד מתי נהיה קורבנותיך התמימים?".

אחחח אפורי חולצות שלי, טעטא אוהב אתכם ואוהב אתכם במיוחד. ובעבור כל קורבנות התמים שהקרבנו לאורך השנים נתן לנו אלוהים 12 אליפויות ושישה גביעים ושתי עליות לליגת האלופות יא חושילינג דרבנן. אך לא די בכך שאת זה נתן לנו, אלא ברך אותנו השם בצורה בה נתן לנו את כל ההישגים הכבירים האלה. והלוא, דרשנו כבר באחת הדרשות ואמרנו שכל הישג של מכבי הושג בזכות! ללא כוכבית, וללא חשד גזל. ואנחנו יכולים למנות אותם מול יריבינו בגאווה אחד לאחד, ולא 22 ל-23. יען כי בכל עשר אצבעות רגלינו, שמלאו יבלות על כר דשא ירוק, זכינו בתארים הללו, וכל זאת בזכות קורבנות התמים שהקרבנו.

וכעת אחרי ששנת תשנ"ד, 1994 למניינם, ממשיכה להתנוסס כדגל ירוק על עולם שיאי הכדורגל, אנו יכולים לדעת שזהו שכרנו בעמלינו. כי כפי שנכתב בספרא: "תמים יהיה – מצוות עשה, והביאו ראיה על היות הנסכים וסלתם ושמנם בתכלית השלמות מן ההפסד"!

ירוקיי ורבותיי, מה אומרת לנו הספרא, יא רבנן: "שלמות מן ההפסד ניתן רק לקורבן התמים"! לפיכך, אפורי חולצות שלי, תקבלו את הקורבנות אשר אנו מקריבים בתמימותנו באהבה גדולה. כי יש שכר לפעולתנו נאום ה', ויש תקווה לאחריתנו. ועל כל קורבן תמים שנקריב, יגמול לנו ה' באליפויות וגביעים וליגת אלופות ואפילו למעלה מזה, שכולם יהיו מוצדקים וישרים וללא עוררין כי חביבים אנחנו על ה', ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַמַּֽעֲרָ֑כֶת" (כ"ד,ו')

תרגום אונקלוס: התורה קובעת את שיטת הניקוד בטורנירי טניס שאינם גראנד סלאם ובטניס נשים.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן– יְהוָה אֱלֹהִים "(פ"ד, י"ב)

תפילת הכובע, כשמשחקים מול השמש.

הפיוט השבועי

אליפלט, לזכרם של כל קורבנות התמים שהקריב עם ישראל למען קיומה של המדינה הנפלאה הזו.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>