פרשת השבוע בירוק: בהר/ מתי סין-קרונה

פרשת "בהר" (ספר ויקרא)

במקום אמ;לק: פעם בשבע שנים שומט הכדורגל הישראלי את חובותיו כלפי משפחת מכבי פתח תקווה, ומוריד אותה לליגה השנייה.

נעמד לו אבי לוזון מול המצלמות בראשון האחרון, ושואל יענו בתמימות: "איך יכול להיות שאשדוד ניצחה חמש פעמים בשישה משחקים?", ו-"למה אני לא יכול להגיד כל הכבוד להפועל חיפה וביתר ירושלים?", כאילו הכדורגל הישראלי מחויב לעבוד בשבילו ולנצח עבורו את אשדוד. והלוא הכדורגל הישראלי עובד בשבילו מאז ומתמיד.

זה כנראה החטא והטעות הערכית, שעונשה ירידת ליגה פעם בשבע שנים.

פרשת השבוע עוסקת בדיני שמיטה ודיני יובל. פעם בשבע שנים, בשנת שמיטה, צריך אדם לתת מנוחה לאדמה היגעה ולהפסיק לעבוד ולעבד אותה. פעם בחמישים שנה, בשנת היובל, אדם צריך להשתחרר מנכסיו, לשחרר את עבדיו, ולהביא דרור לעולם.

אומר אלוהים לעם: "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי" (כ"ה, כ"ג). במשפט זה מבהיר ה' את המהות הרוחנית של שמיטה ויובל: שום דבר אינו שלנו באמת, הכל של אלוהים. אנחנו יכולים להעסיק עבדים שישרתו אותנו; אנחנו יכולים להחזיק בבתים ובנכסים שרשומים על שמנו; אבל מעל כל שטר קניין תמיד יש לשים כוכבית ולרשום לצידה: "שייך לקדוש ברוך הוא". ולא למענו של אלוקים הדבר, אלא למען חברה בריאה יותר.

משפחת מכבי פתח תקווה חיה כבר שנים כאילו הכדורגל הישראלי, ואפילו האירופי, עובד אצלה. מקבוצה קטנה וחסרת אוהדים, הצליחה המשפחה להשתלט על הכדורגל שלנו וכפתה עצמה על אוהדי הכדורגל.
אין ספק, נקנינו כעבדים למשפחה בדין. אבי לוזון נבחר ליו"ר ההתאחדות בבחירות על פי התקנון, גיא לוזון הפך למאמן הנבחרת הצעירה בהליך סדור. חוקים נחקקו, עניינים טופלו בצינורות המקובלים, הכל בסדר. טוב ויפה. אבל אי אפשר לחלוב עד אין סוף את הכדורגל הישראלי. להעביד את דשאיו הירוקים, המכים שורשים במצע הקומפוסט הארץ ישראלי בו זובלו, תחת מחרשת גחמותיהם והקומבינות שעשו עלינו – אנחנו, עבדיה הנרצעים של קבוצות הליגה השישית באירופה, של נבחרת הכחול לבן שלנו, שהיתה להם לצעצוע. אי אפשר.

פעם בשבע שנים מוריד אותם אלוהים ליגה. זה מחיר חמדנותה של משפחת מכבי פתח תקווה.

ולכל אוהדי מכבי פתח תקווה: משתתף באמת בצערכם.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. במעמד הר סיני, כך אומרים חז"ל, הפכו בני ישראל לגיבורי על. ואני לא מדבר על גיבורי על עם יכולות מהסרטים. מהר סיני לא יצא סופרמן, לא ספיידרמן ולא מסי. בקושי מוסא סיני.

אך גבורת העל של בני ישראל עולה פי כמה וכמה מגבורתם של כל אלה. כי למרות שאינם יודעים בני ישראל לעוף עם טייטס צמודים כמו סופרמן. ולא לעשות סנפלינג על פירמידות הפוכות כמו ספיידרמן. ואפילו לא לכסוס ציפורניים, לגדל זקן ג'ינג'י ועדיין להיבחר להיות דוגמן תפוצ'יפס כמו מסי, עצם התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, בונבונים של ואסילי, היא זו שהופכת אותם לגיבורי ענק שיכולים לשמור שבת ולארח את האירוויזיון באותו יום, אינעל דינק דאורייתא!

ולא, אני לא מסתלבט, אפורי חולצות שלי. התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, ושמירתם של בני ישראל את השמיטה, היא היא ההופכת אותם יותר מכל לגיבורי על. כי "איזהו גיבור?” שואל בן זומא במסכת אבות, ועונה לנו "הכובש את יצרו", יא חושילינג דרבנן!

ומהי שמיטה אם לא מצווה הכובשת את היצר בצרורות לעבר עונת אליפות חלומית. הרי מילא יש לכם מצווה, לדוגמא תפילת שחרית, שנמשכת 30 דקות, או מצוות שילוח הקן שיכול אייל משומר לקיימה בשנייה אחת של מחשבה לבעוט לשער. אבל את מצוות שמיטה, מצווה בודדת, אחת, שצריך לקיים במשך שנה שלמה ללא רבב כדי לעמוד בה, רק גיבורים גדולים עם יכולת על לכבוש את יצרם יכולים לעמוד.

מוחמד עוואד יא סאחבי. ימי הרמדאן הם ימינו, וגם לבני דודינו המוסלמים יש מצוות אללה איסטור, שהמקיים אותם הוא גיבור כביר הכובש את יצרו. לפעמים נדמה שהמאבק בין היהדות לאיסלאם הוא על השאלה "למי יותר קשה": למי שמתפלל שלוש תפילות ארוכות ביום, או חמש תפילות קצרות. למי שצם שני ימים מלאים וארבעה חצאי ימים שלא ברצף, או לזה שצם בכל שעות האור בלבד, למשך חודש רצוף. הקיצר, מוחמד אחי, תראה איך בני האדם יכולים להפוך לגיבורים על ידי הדבקות ברעיון, ולקיים מצוות סיזיפיות לאורך זמן ולכבוש, לכבוש את יצרם. ואתה, בשנייה אחת לא הצלחת לעמוד במצוות "המלבין פני חברו".

הן זהו הדרש, ירוקיי ורבותיי ומוחמד יקירנו הבא מקרבנו. כדי להיות גיבור על – כמו שרוצה וצריך מוחמד עוואד להיות – הוא צריך לכבוש שערים רבים ככוכבים אשר באלבום סופר גול. אבל כדי להגיע לשם, אל פסגות הגבורה, הוא חייב לכבוש לכל אורך קריירת הכדורגל הגדולה שתהיה לו, את יצרו. יום יום שעה שעה.

שיכבוש רק ירוק מוחמד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: ספיישל הלכות ספסרים

"וְחִשַּׁב, אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ; וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ" (כ"ה,כ"ז)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר למכירת כרטיס לאיש שמכר את הכרטיס.

"וְאִישׁ, כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" (כ"ה, כ"ט)
תרגום אונקולוס: תשובתו של ספסר לשאלה "מה מחיר כרטיס לגמר ליגת האלופות?".

"וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, לֹא יִמָּכֵר: כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא, לָהֶם" (כ"ה, ל"ד)
תרגום אונקלוס: הלכות התנהגות ספסר במשחק חוץ.

"אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (כ"ה, ל"ו)
תרגום אונקלוס: מצוות בין ספסר לחברו.

"בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ" (כ"ה, ט"ו)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר להיפטרות מכרטיסים בסוף משחק, תוך שכנוע קונים שהכרטיס יהיה בעתיד פריט אספנות, ועוד כמה שנים יהיה שווה פי שנים (במספר שני תבואות).

הפיוט השבועי

פרשת בהר ודיני השמיטה מדגישים שוב את הקדושה של הספרה שבע בתורה. לכבוד גוסטבו בוקולי הקדוש, שבע לב ירוק, שעוזב את מכבי אחרי 15 שנה (שזה סתם מספר).

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s