פרשת "בחוקותיי" (ספר ויקרא)
הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. הגענו לפרשה האחרונה בספר ויקרא, והנה הנה אנו מתקרבים לסוף העונה המנחוסית הזו, וממשיכים להתכונן לעונה הבאה, אליה נגיע מטוהרים וקדושים, עם חיזוק נקודתי של קבוצה שלמה של נחמנים שימלאו את היציע הדרומי. אך לפני כן אנו צריכים להמשיך, ולהיטהר, ולהתקדש, וללמוד תורה למען עתידנו הירוק ועתיד ילדינו, שבעיקר עליהם מכוונת הדרשה השבוע.
אומר לעם ישראל הקדוש ברוך הוא:"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (כ"ו, ג'). ובכן, אפורי חולצות שלי, אספר לכם סיפור על שקרה לי במוצאי שבת האחרונה ערב משחקה של מכבי נגד ממ-תא.
ובעודי מפטם עצמי בקוניאק בעבור הכנת הגרון להקראת פרקי חזנות למחר באצטדיון בחיפה, נכנסת הבת שלי הקטנה אל הבלקון ואומרת: "אבא, אני אוהבת את כל הצבעים".
בונבונים של ואסילי, אל דאגה כרגע, הילדה עדיין קטנה בשביל מה שאתם חושבים.
אמרתי לה: "בסדר מותק את יכולה לאהוב את כל הצבעים, תני בינתיים לאבא לקרוא תהילים על מכבי , כדי שיוכל לקחת אותך לאירופה בקיץ".
ההיא ממשיכה לעמוד על ידי ואומרת ככה, במילים האלה: "אבא אני אוהבת: או את כל המכבים, או כלום".
לא הבנתי מה רוצה ממני, אמרתי לה: "כן מכבי חיפה, יופי מותק, לכי תבדקי אם החליפה של הניצחונות מוכנה למחר ותני לאבא ללמוד תורה".
ובעוד היא ממשיכה ואומרת לי בקול "לא אבא. את כל המכבים. או כולם או כלום", נופל לי החיוב של הסלולרי, ואני שואל אותה: "מכבי חיפה, כן? מכבים!"
אומרת לי: "לא אבא. כל המכבים שיש ואת מכבי ישראל אני אוהבת".
אמרתי לה: "בחיאת מותק, מכבי ישראל בסדר. אבל מכבי חיפה כן?".
"לא אבא", צועקת לעברי בת נעוות המרדות, "כל המכבים! מה אתה לא מבין, כל המכבים!".
טוב, סוכריות מנטה של בית רבן, באותו רגע הבנתי שהשיחה הזו הולכת להיות קשה באלפי מונים מהשיחה שרחמנא ליצלן, לא עלינו, לא תתקיים עוד כמה שנים כשלא תודיע: "אבא אני אוהבת ציצים", ואני אסביר לה בנועם ש"כל מה שאבא אוהב את צריכה לאהוב. זאת אומרת, חוץ מ… אה, נו… ציצים".
עכשיו יושב לו אדם ליברל, אשכנתוז על משקפיים, אומר לעצמו: "וואלק, תן לילדה לאהוב מה היא רוצה. אל תיכנס לה לתוך האהבה. תזרום איתה, היא הבת שלך, היא תמיד תהיה הבת שלך. ובכלל תבין – אלוקים שלח אותנו, המשפחה, כשלוחים בגלות חולון. לא נתברכנו לקבל שליחות באיזו גלות קרובה לבית, בכפר חסידים, או שכונת גאולה בהדר. והילדה הולכת לבית ספר מעורב למצער, בבית ספר יש כאלה אומרים בני יהודה, אומרים מכבי תל אביב ולא ממ-תא. ילדים מדברים, רוצים להיות שייכים, הלוא אנו פה מהשלוחים של גלות חולון חיים בסביבה לא סימפטית. השכן מלמטה אוהד בית"ר, ממול שניים בני יהודה, למעלה מכבי תל אביב והפועל תל אביב והמוכר סרדינים בסופר, ירחם השם, אוהד הפועל חיפה. אז למה לא לאפשר לילדה לעשות מה היא רוצה? בסוף כולם שם בבית ספר אוהדי ברצלונה, והיא תבין לבד שרק מכבי היא עבודת השם באמת".
אבל לא! ריבונו של עולם, לא! ירוקיי ורבותי, אומר לנו השם, כפי שציינתי בתחילת דברי: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ובכך הוא מעמיד בפני עם ישראל שתי ברירות. לא אחת, שתיים. או ללכת בדרך אלוקים שבשמיים ואז ירעיף עלינו השם יתברך מתנות מכל טוב ואליפויות לרוב ושושלות של בנים ובני בנים ודורות רבות של הצלחות, עד כי השם יתברך יתן משכנו בתוך אצטדיוננו ויתהלך בתוכנו כמלך עם כתר אליפות.
או שלא נלך במצוותיו ובחוקותיו, וכאן שוטח בפנינו השם יתברך מרבד של מכות כמו היו בני ישראל כר דשא אכול ערצבים, ומאיים ומזעזע את העם במשפט "וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם תאכלו" (כ"ו, כ"ט). כן אינעל דינק דאורייתא, זה מה שאומר אלוקים לבני ישראל. באם לא תלכו בחוקותי ובמצוותי תאכלו את בשר בניכם ובשר בנותיכם.
ובכן ירוקיי ורבותיי, אותו אשכנתוז שיושב בגלות חולון עם העיגולדים ושומע את בתו אומרת דברי כפירה, אין הוא יכול לתת לה לאהוב את הערב-רב הגלותי הזה, עם היענו קוסמופוליטיות של החברה המערבית. וגם במקום גלותנו הדוויה, אנו מצווים על פי ספר דברים פרק ו' פסוק ז' – "ושִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.".
אתם ודאי אומרים ברשעותכם: "רגע, אבל היא בת, לא בן". אוי אוי אוי מפקירי שערי שמים שכמותכם. אומר לנו אבינו שבשמיים: לא רק בשר בניכם אלא גם בשר בנותיכם תאכלו. ולמה מתכוון השם יתברך? הוא מתכוון קודם כל שהתורה מיועדת לנשים ולגברים כאחד ולמען הנוחות נכתבה בלשון זכר. ולאחר מכן הוא מבהיר לנו שאם לא נלך בחוקותיו ובמצוותיו ולא נשנן את דברי התורה האלה לבנינו ובנותינו, כן – גם בנותינו, ירוקיי וירוקותיי – אנו לא נאכל חלילה את בשריהם עצמם, אלא את הבשר שיגישו לנו כשיגדלו, את הבשר הטמא והמתבולל בגויים: בשר שנשחט ללא כשרות בידי שכן אוהד בית"ר מקומה למעלה, או שני אוהדי בני יהודה ממול, או אוהדי מכבי תל אביב, או, השם ישמור, מוכר הסרדינים בסופר!
לכן, אנא לכם ירוקיי וירוקותיי. אל תתנו לזה לקרות. ובכל פעם שהבן או הבת חוזרים מבית ספר עם שטויות בראש ואהבה חופשית לכל מיני קבוצות של עובדי כוכבים ומזלות, תראו להם את החמש אפס ביוטיוב! תשננו להם את ההיסטוריה של מכבי מתקופת עליית הרומנים של סבא ועד ימינו. חזקו להם את הזהות כיהודים ישראלים אוהדי מכבי!
אל תאבדו אותם ואותן, את יקירינו הקטנים. שוחחו איתם על מכבי, תלמדו אותם שעוד תחזור עטרה ליושנה. והלוא הילדים האלה הם המשך השושלת ובלעדיהם ובלעדי בני ובנות מכבי לא תהיה מכבי. ועל כן אם לא ילכו בחוקותיו של ה' לא יהיה ה'. שנאמר: "וְהָֽיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָֽרֵיכֶ֖ם יִֽהְי֥וּ חרבה" (כ"ו, ל"ג).
אך ירוקיי וירוקותיי, אל יהיו ראשיכם נפולים כאילו אנחנו בב' בסיוון התש"ע, החמש עשרה למאי אלפיים ועשר למניינם. כי הרי אם נלך בחוקות ה' – וואי וואי וואי יא חושילינג דרבנן מה יהיה לנו. שנאמר: "וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב" (כ"ו, ז'). אויבינו יפלו לפני חרבנו בלי שניגע בהם, בדיוק כמו בימי הקבוצות המפוארות של מכבי, בהם סיפרנו על הקבוצות המגיעות לשחק בחיפה אשר בדרך לחיפה, כשעברו את חדרה, כבר היה 1-0 לחובתן. ואלוקים ידאג לנו לכל צרכינו.
והנה נאום ה' גם מכבי החליטה לדאוג לנו לצרכי גידול ילדינו. ולבקש, ולמחות, שלא נאבד את דור ילדינו על מזבח שעות המשחקים, ונשחק גם בשעות שהאשה או הבעל רוצים שקט. ושמצדם תיקח אותם לכדורגל, רק שלא יהיה אף אחד בבית. ובימים שזה יקרה, ונוכל להביא את דור ההמשך בלי לריב עם האישה או הבעל, בימים האלה נחזור לגדולתנו ונוכל לעמוד במצוותיה של מכבי ולתת לילדינו לראות בלייב את מכבי מבקיע ומנצח וזוכה באליפויות לרוב ובעיקר מכבי חיי וקיים וישנו לעולם ועד, ונאמר אמן כן יהיה רצון.
ובאשר לבת שלי הקטנה, חיים שלי. באה כמה שעות אחר כך ואמרה לי: "אבא, אני אוהבת רק את מכבי ורק ירוק".
חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה: "שנה הבאה אני אקח אותך למשחקים ואקיים מצוות "ושִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ".
"אבל אני בת", היא עונה לי מבין ידיי.
ואני מרים את ראשה ואומר: "התורה מיועדת לנשים ולגברים כאחד, השימוש בלשון זכר הוא לשם הנוחות בלבד". שיהיו צאצאי מכבי ככוכבים אשר בשמים אמן.
הציטוט השבועי (המשך הלכות ספסרים): "וְהָיָה עֶרְכְּךָ, הַזָּכָר, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַד בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה: וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.
וְאִם-נְקֵבָה, הִוא–וְהָיָה עֶרְכְּךָ, שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל.
וְאִם מִבֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים, וְעַד בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה–וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים;
וְלַנְּקֵבָה, עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים.
וְאִם מִבֶּן-חֹדֶשׁ, וְעַד בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים–וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר, חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף;
וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ, שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף.
וְאִם מִבֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, אִם-זָכָר–וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל; וְלַנְּקֵבָה, עֲשָׂרָה שְׁקָלִים" (כ"ז, ג'-ז')
תרגום אונקלוס: לאחר התאגדות הספסרים כקרטל, נקבע המחירון המוסכם. במחירון ניתן לראות פער של אינסוף אחוזים, במחיר כרטיס לתינוק מגיל חודש עד גיל חמש (גילאים בהם כרטיס הכניסה לאצטדיון הוא חינם – אצל הספסר יש לשלם חמישה שקלים לזכר ושלושה שקלים לנקבה).
תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "נִשְׁמְטוּ בִידֵי-סֶלַע, שֹׁפְטֵיהֶם; וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי, כִּי נָעֵמוּ"
תפילה לשופטים שיקבלו את טענתו ("ושמעו אומרי כי נעמו"), שהשמטת הכדור היתה בעקבות עבירה על השוער ("נשמטו בידי סלע").
הפיוט השבועי
שוב חוזר הדיון על כדורגל בשבת. רק לפני 30 שנה היה טבעי לשיר "עוד שבת של כדורגל" בלי לפגוע בציבור הדתי. אך בשנים האחרונות יש יותר ויותר מן הציבור הדתי שאוהב כדורגל ורוצה לראות כדורגל, וצריך לחבק אותו אלינו ולהתחשב גם בו, כי אחים אנחנו.
למרות זאת, אני עדיין מצדד בכדורגל בשבת למען החיילים הקרביים ולמען הילדים הקטנים, שלרוב אי אפשר להביאם למשחקים בשעות מאוחרות או בימי חול.
דברים קורים במדינה בקשר לשבת ולמרחב הדתי. די הרבה זמרים הפסיקו להופיע בשבת. גם הרצל קביליו, זכרו לברכה, לא הופיע אף פעם על הבמות בשבתות. בשבתות הוא שיחק כדורגל.
קביליו, שוער מכבי יפו, הוא מי ששר את "עוד שבת של כדורגל". בחרתי לעלות דווקא את שירו "לירושלים הלכתי", בו הוא מודיע בכאב לקהל של מכבי יפו שהוא עוזב להפועל ירושלים. וזאת משתי סיבות:
א) לקראת עונת המלפפונים שמתחילה עוד מעט, כדאי לשחקני הכדורגל לדעת איך עוזבים קבוצה, באם ירצו פעם שתקרא על שמם קבוצת כדורגל.
ב) הבלדה המזרחית הזו היא יצירת אומנות, שאין לי מושג איך הגיעה בקושי למאה אלף צפיות ביוטיוב בסה”כ.
מתי סין-קרונה
מצד שני 