פרשת השבוע בירוק: ראה/ מתי סין-קרונה

פרשת "ראה" (ספר דברים)

אמ;לק: פרשת ראה עמוסה באירועים ומצוות (כמה בדיוק? גיא חיימוב מצוות – 55), כמו תקציר של מכבי נגד רעננה. בין לבין עוסקת הפרשה במה שנקרא "עיר נידחת": "כִּי-תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם–לֵאמֹר.יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם" (י"ג, י"ג-י"ד).

נשמע לכם בוודאי מופרך שאנשים בני בליעל מעירנו הקדושה חיפה יצליחו להדיח ולו ירוק אחד לעבוד את אלוהיהם האדום. אך רק לפני שנים לא רבות – בשנת 1999, בקרית חיים – החלו ירוקים לא בודדים שרק יום קודם התחבקו איתי ביציע, להסתובב בגאווה בקריה עם חוטיני אדום.

לא אחת נערכה איתי השיחה הבאה:
"מאיפה אתה?"
"קרית חיים"
"אה, אז אתה אוהד הפועל?"
"טפו, עבודה זרה, למה אתה מקלל?"

קרית חיים מזוהה לרוב עם הפועל. עד כדי כך מזוהה, שלחלק מהאנשים נשמע הגיוני יותר להיות אוהד מכבי ולגור בחולון, מאשר בקרית חיים. אז בטח תתפלאו לשמוע שגם בקרית חיים, רוב התושבים הם אוהדי מכבי. או לפחות היו הרוב – עד שנת אלף תשע מאות תשעים ותשע.

באותו ערב קיץ ארור נשטפו רחובות קרית חיים בצפירות מכונית, וטוסטוס. אולפן חי נפתח ממוקד החגיגות מול בית המפלגה, וכתבי ספורט חיפשו סיפורי צבע בסביבת ביתו של גיורא פישר האפור, יו"ר הוועד האגדי של הקריה. הפונקציונרים ההסתדרותיים ממפעל המים פתחו את הברזים שהשפריצו שמפניה, ושמונה פועלים חיכו כל הלילה לספורט של הבוקר, על מפתן תריס הברזל בקיוסק של קלוד.

זה היה לילה בו הרגשתי זר בעירי. הבטתי מחלון חדרי על ההמולה בחוץ. זיהיתי את המודחים לעבודה זרה חוצים את הכביש ואת פסי הרכבת, שוטפים כעדר את רחוב אח"י אילת בואכה בנק הפועלים, ורצים לקנות את מניותיה של הפועל בשיא. באפי עלה ריח המזבח בו הועלו לעולה צעיפים של מכבי, ועל כל עמוד תאורה דלוק נתלה דגל של הפועל. רציתי לברוח אבל לא היה לי לאן. הלכתי לישון וחלמתי לראשונה את חלום הבלהות עליו אספר בפיוט השבועי שלמטה.

אומרת פרשת "ראה": עיר כזו, בה מודחים כולם לעבודה זרה, יש לשרוף ולנתץ ולהחרים ולהשמיד לנצח. ככתוב: "וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ, תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (י"ג,י"ד).

*

20 שנה אחרי אותו ערב, בית המפלגה הפך לחומוסייה. שמו של גיורא פישר זכרו לברכה עדיין ממתין בוועדת השמות העירונית להנצחה ראויה. במפעל המים נצבעו המגופים האימתניים בירוק, כדי להיראות ידידותיים לסביבה. ברחובות כיבו מזמן את הניאון ואין אף עמוד תאורה דלוק. תריס הברזל בקיוסק של קלוד סגור זה מכבר.

אך קרית חיים עדיין עומדת על תילה, גם אחרי ההתבוללות והעבודה הזרה שהודחו אליהם ירוקים לא בודדים. אמנם היא עודנה מזוהה עם הפועל, אך רובה נשאר ירוק. זו הסיבה וודאי שיש בידה חיים מדאוריתא, ורחמי אלוהים רבים עליה ועל תושביה, שנאמר: "וְלֹא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה, מִן-הַחֵרֶם–לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" (י"ג, י"ח).

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי. שבת רעננה עברה עלינו. מה זה רעננה? סחונה דל מות. אש באמזונס. מזבח איילים בצהרי מדבר.

אך בונבונים של ואסילי, לא רק בלוטות הזיעה שלנו התנפחו בשבת האחרונה, אלא גם חזנו התנפח עד כי ב"פווו" אחד, נשיפה קטנה, יכולנו לאוורר עצמנו מן המצוקה ולכבות את כל מזבחות עובדי העבודה הזרה שמסביבנו, שנאמר: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם" (י"ב, ג').

אך לא בכדי סבלנו מהשמש הקופחת ומרונדלים של דוס סנטוס. כי אומרת התורה שהדרך אל הארץ המובטחת והאליפות הקרבה היא "אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא השמש" (י"א, ל'), ורעננה היתה רק המבוא לשמש חיינו, שתעלה אחרי החורף הבא בעזרת השם.

ובינתיים, בדרך לשם יש לעבור במוצאי שבת הקרובה את אחינו, יימח שמם הפרטי.

ואומר רש"י על המלה "בשערייך" שבפסוק: "כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן" (ט"ו, ז') – שיש ללמוד ממנה שעניי עירנו קודמים!

אינעל דינק דאורייתא, דלי הלבב האלה שבאדום – קודמים! קודמים למה, יא חושילינג דרבנן? למה? הלוא השנים האחרונות הפכו אותנו לאביונים ומקבצי נדבה בתחתית של חיפה, מרוב שנתנו מתנות ודרבים לרוב לנתיניו חסרי המים במלתחות של בן צרויה כהן צדק, הקרוי בפיהם "יואב כץ".

חלאס! עניים עניים, אבל שלוש שנים הם נוסעים עלינו בכביש 6, אפורי חולצות שלי, בכביש 6! בזמן שאומרים אתם "אוי לנו כי רוששו עניי עירנו את נפשנו".

ירוקיי וירוקותיי, אל תשתופף רוחכם על ארוחות המלכים שאכלו אביוני חיפה האדומים מידינו השמוטות בשנים האחרונות. כי אומר השם יתברך: "כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". כן כן נאמני הר הכרמל שלי, טעטא אומר את הבלתי יאומן: יש לפתוח את ידינו אל דלי העיר, אף על פי שנפשנו עורגת שיישרף להם הפנקס האדום.

אבל! וזה אבל גדול. התורה ממשיכה ומבהרת את הדברים חסרי ההיגיון ומדגישה: "די מחסורו אשר יחסר לו" יענו-רק מה שחסר להם לבני הבליעל, ולא יותר מכך.

והרי נתנו להם די, אפילו יותר משחלמו לכשהקימו את הפועל רובי. ועל כך אומר הקדוש ברוך הוא: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". אכן, סוכריות מנטה של בית רבן, אלוהים מברכנו בריבית דריבית על כל מה שנתנו לעניי בירת הצפון. וכשם שאחרי שנתנו להם אליפות, הביא לנו השם יתברך עשור של שמחה – כך ייתן לנו השם יתברך על כל שמיטת ידינו לרגליהם של אליליהם בשלוש השנים ללא ניצחון בדרבי, שלושה עשורים של ברכה במשלח ידינו ובמעשה רגלינו, עם אליפויות לרוב, והעשרת קופתם של עניי עירנו בקניית כל הכרטיסים עד כי סולד אאוט, למען יחיו לראות אותנו מנצחים דרבי אחרי דרבי לעולם ועד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְשָׂמַחְתָּ, אַתָּה וּבֵיתֶךָ" (י"ד, כ"ו)

תרגום אונקלוס: רמז לניצחון בדרבי חוץ. השמחה אינה במשחק בית של מכבי ולכן לא כתוב "בביתך", אלא "וביתך", המכוון לכך שהאיצטדיון יהיה רובו ירוק ונרגיש בו בבית.

הפיוט השבועי

ובחלומי, מאז אותו ערב של מצור אדום על קרית חיים אי אז בקיץ 1999, אני הירוק האחד, בעיר שיושביה כולם אדומים. תודה גדולה לשלומי שבן שכתב לי את החלום כל כך מדויק, שאין לי אלא לתת לכם לשמוע אותו מספר על מה שעובר עלי לילה לילה לפני דרבי, כבר עשרים שנה.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>