פרשת השבוע בירוק: צו/ מתי סין-קרונה

פרשת "צו" (ויקרא)

אמ;לק: רגע לפני שמתחילה עונת המנגלים, פרשת השבוע מגישה לכם את המדריך למקצוען בהכנת בשר על האש. איך מדליקים, כמה חמה צריכה להיות הרשת, איך מסדרים את הבשר על האש, מתי מורידים ולאן זורקים את הגחלים והשאריות. את כל מה שצריך לדעת כדי למשוך קריאות התפעלות מחבורת גברים מזדקנת שעומדת סביב המזבח שלכם עם בירה ביד ושוק ימין של פר מובחר ביד השנייה – תוכלו למצוא בחלק הראשון של הפרשה.

החלק השני של הפרשה עוסק בשבעת ימי המילואים עליהם תקראו בדרשה. מילואים, מלשון "למלא את ידיו", משמע, להסמיך את ידיו של אדם לביצוע משימה. לקראת פתיחת מוקדמות אליפות אירופה היום, נראה שבנבחרת ישראל יש על מי לסמוך לביצוע המשימה שתביא אותנו לשם, בעזרת השם, כבר בקיץ הבא.

הדרשה השבועית: זו הדרשה שנישאה ביום שני בבוקר, בבית הכנסת "קהילת מקסיקו 70' ע"ש שייע שווגר":

כחוליי ולבניי, 49 שנה שהנבחרת שלנו נעה ונדה במדבר הספורטיבי, ולא מצליחה לצאת מהארץ בקיץ.

מה לא ניסינו כדי להשיג כרטיסי טיסה לאיצטדיונים של הגויים ביוני-יולי? עשינו עמה יעמיק לכדורי עונשין של היריבה, עשינו פולסא דנורא למאמנים, קיימנו אימוני לילה עם נערות ליווי, חיפשנו את מזלנו בבתי קזינו בכל אירופה, שלחנו את אבי לוזון לשנות את החוקים של הכדורגל באופ"א, הצבענו בעד הגדלת הנבחרות המשתתפות באליפות אירופה ובמונדיאל ל-100 ו-200 נבחרות בהתאמה, כלום לא עזר! ולמה לא עזר, כחולי מוח שלי? כי את התורה שכחנו! והלוא רק בה נוכל למצוא את התשובה לשאלה: מה צריכה הנבחרת לעשות כדי להפוך מחבורת אקדוחנים שעושה פיו פיו באקדח קפצונים תוצרת סין, למועמדת מספר אחת לזכות באליפות אירופה.

אם כן, הצעד הראשון לקראת הפיכתנו לאימפריה עולמית הוא לפתוח את פרשת "צו" ולקרוא את ההוראות על פיהם נפעל בשבעת הימים הקרובים.

בפרשת "צו" מכין משה את אהרון ובניו הכוהנים, במשך שבעה ימים הנקראים:”ימי מילואים" לקראת יום חנוכת המקדש. בכל אחד משבעת הימים הוא עורך טקס בן שבע פעולות החוזרות על עצמן מדי יום. כדי שלא ישעמם לכם ולא תפצעו חלילה בשריר החשק, נעשה כל יום במהלך השבוע הקרוב, רק פעולה אחת. אחר כך תהיו פנויים ללכת לשחק בפלייסטיישן ובאינסטגרם כמה שאתם רוצים.

ביום הראשון, שהוא היום, יום שני – נקהיל את העם בפתח האצטדיון, כפי שמשה הקהיל את אהרון ובניו יחד עם כל העם בפתח אוהל מועד.

כחוליי ולבניי, העם קשה העורף מעדיף לחכות בתור לארטיקים ברחוב סוקולוב בחולון באמצע העדליאדע, עם חמישה תינוקות של בית רבן בחיתולים מלאים, שאף אחד מהם לא שלו, מאשר לבוא לראות אתכם עולים לגרדום כמו המן ועשרת בניו. לפיכך אנחנו יוצאים כבר היום בערב לכל מסיבות הפורים הכי שוות בארץ עם סטפות של כרטיסים, לחלק לקהל שיבוא ויהיה איתנו באצטדיון. לאחר שיגמרו לנו כל הכרטיסים, ניגש למיקרופון של הדיג'יי ונבשר לעם הקדוש והמסטול: "זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת".

מחר, יום המילואים השני – שהוא יום שלישי פעמיים כי טוב – נרחץ וגם נלביש את הקפטן שלנו בבגדים החדשים של הנבחרת, כפי שמשה רחץ והלביש את אהרון הכהן.

משם יצא הקפטן לקמפיין צילומים עם כל המרצ'נדייז – חולצות, מצנפות, חגורה ומעיל עם סמל הנבחרת, חזיות GPS לנשים שטוחות, וכל הטוב הזה שמרעיף עלינו מותג ההלבשה.

לאינסטגרם יועלה סרטון בו אומר הקפטן לעם: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

ביום רביעי, שהוא יום המילואים השלישי, נכנס כולנו לדוש לאיזו מקלחת. אחר כך נלבש את מדי הנבחרת, ונלך לקפטן שלנו עם שמן המשחה ששם רונאלדו על השערות כדי שלא יזוזו מילימטר. למרות שהוא חצי קרח, נמרח לו לקפטן את שמן המשחה על הראש כדי שייראה טוב במסיבת העיתונאים לפני המשחק נגד סלובניה, ביום שאחריו, בה יודיע לעם שכל מעשינו הם "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

ביום חמישי, שהוא יום המילואים הרביעי, יאחושילינג דרבנן יש משחק! לפני המשחק נקריב על המזבח את פר החטאת, למען יבוטלו חטאינו והחטאותינו ונבעט בול לרשת של אויבינו הסלובנים. ואז ניכנס לאיצטדיון, שם השם יתברך יעשה לנו "ונהפוך הוא" של חג פורים, עד שהקהל בחיפה לא יבדיל בין ארור ערן זהבי וצדיק תומר חמד ויעודד את שניהם כשווים. לאחר הניצחון הגדול, נצא שוב עם סטיפות של כרטיסים למקורבים בעם, אל מסיבות הפורים שמחוץ למחנה, המקום בו שורפים את השאריות של קורבן החטאת. כל זאת, לא לפני שנצעק כולנו בשידור חי מחדר ההלבשה לסטורי שבאינסטגרם: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

בימים החמישי והשישי למילואים, שהם שישי ושבת קודש – מנוחה, מתוקים של שינו. בצהרי שישי נעשה על האש איל לעולה נגד פציעות. במוצאי שבת, על כל צרה שלא תבוא, נעלה לעולה את איל המילואים, כדי שאם יהיו חלילה פציעות בהרכב הראשון, יהיו לפחות המחליפים כשירים. בסוף כל מסדר פצועים של היום החמישי ושל היום השישי נכריז בפני העם מי הם הכשירים לשחק בראשון ונסיים ב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה".

וביום השביעי, יום ראשון הבא עלינו לטובה, היום האחרון למילואים והקריטי ביותר אינעל דינק דאורייתא – ביום זה נשים כולנו משמן המשחה על הראש כדי שנראה יפים וצודקים בטלוויזיה, נתיז מדם הקורבנות על בגדינו כדי להטעות את האוסטרים לחשוב שכולנו פצועים. לכמה דקות נעמוד בבגדינו המוכתמים מדם בפתח הכניסה לאיצטדיון, כפי שעמדו אהרון ובניו בפתח אוהל מועד, לצידנו האוסטרים יתבשלו בחום של באר שבע. כשתגיע ההוראה, נצא לשרוף ת'דשא כפי ששרף אהרון את הנותר בבשר ובלחם. בסוף המשחק, כשהשכינה כבר מעלינו, ובקופה שש נקודות מתוך שש ומקום ראשון בבית, נצא כולנו אל המלעיזים מהתקשורת ונאמר להם: שכל מה שראיתם על הדשא היום אלו "כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".

כחוליי ולבניי, ימים אלו הם ימי אחדות עם ישראל שלאחריהם הכל מוכן להקמת בית לאלוהים בתוכנו. אם נעשה כדברו השמיים הם הגבול, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר" (ו', ג')

תרגום השבעים לאוסטרית: הסבר לחוק החדש בו שחקן מוחלף (דשן=דשא ישן) לא יצא בהכרח מנקודת החילופים, אלא מהמקום הכי קרוב שמחוץ לגבולות המגרש (אל מחוץ למחנה), שהוא מקום יציאה טהור (שאין בו בזבוז זמן).

שיר השירים והשערים (פינתו של דני דבורין): "שְׁלֹמֹה–בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ" (ג',י"א)

עשרים ושמיני באוקטובר אלף תשע מאות תשעים ושתיים. נבחרת ישראל פותחת את הקמפיין האירופי הראשון באירופה. הנבחרת של שלמה שרף פוגשת את נבחרתה של אוסטריה עם אנדי הרצוג בהרכב, וארנסט האפל, מאמנה המיתולוגי, במשחקו האחרון כמאמן לפני שמת חודש אחר כך.

לקראת המשחק אומר שלמה שרף לכלי התקשורת כך: "נבחרת ישראל היא כמו כלה בליל כלולותיה, היא יודעת שתקבל רק לא יודעת כמה". ואכן, ישראל מובסת על ידי האוסטרים בתוצאה שתיים-חמש, כשאנדי הרצוג כובש צמד לזכות נבחרתו. את המשחק ההיסטורי הזה שידרתי מעמדת השידור של איצטדיון פראטר, היום ארנסט האפל שבוינה, בצורה יוצאת מן הכלל טובה.

ביום ראשון הקרוב, עם אנדי הרצוג על ספסל נבחרת ישראל, יעלו אחד עשר הכחולים-לבנים נגד אותה נבחרת אוסטרית, להתמודדות במשחקי מוקדמות אליפות אירופה של אופ"א. אני לא אהיה בעמדת השידור שבאיצטדיון בחיפה. אך הפעם נקווה, שלמה, שיעלו הבחורים שלנו כחתנים, ויהיה זה יום שמחת לבם, כמצוין בשיר השירים.

הפיוט השבועי

רגע לפני שנפשו של דור שחקני הנבחרת תיזרע בשדה המגרש, נתפלל שלא יהיה זה שוב שדה קטל אלא שדה בו תכונן בניינה של הממלכה, אמן.

את השיר "ליל חניה" שמעתי לראשונה ערב משחקה של נבחרת ישראל באוסטרליה במוקדמות מונדיאל 90' (1-1, ישראל עלתה לפלייאוף נגד קולומביה, הפסידה 1-0 בקולומביה וסיימה בתיקו 0-0 ברמת גן). נתן אלתרמן כתב לפני מלחמת השחרור ויאיר רוזנבלום הלחין עבור פסטיבל הזמר 1973, את שירו של העם המתכונן לקרב על עתידו.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: ויקרא/ מתי סין-קרונה

פרשת "ויקרא" (ספר ויקרא)

אמ;לק: לפני שנתחיל, שוב – אזהרת צמחונים: ספר "ויקרא" בכלל, ופרשת "ויקרא" בפרט, מהווים טקסט חובה במכונים להכשרת קצבים. אי לכך, ולמרות שהספר והפרשה כוללים מנות טבעוניות כמו, למשל, סולת בלחם בלול בשמן עם נגיעות מלח למעלה, מוקפץ על מחבת רוחשת – הוא מכיל תיאורי שחיטה והכנת קורבנות שיקשו על נפשות רגישות.

על כן, בשם תורתנו הקדושה – עמכם הסליחה.

על שמונה סוגי קורבנות מספרת התורה, על חמישה מספרת הפרשה, ואנחנו נתעכב על שלושה סוגי קורבנות שהנם "קודשי הקודשים”, דהיינו – הקורבנות החמורים ביותר, שהקרבתם מכפרת על חטאיו ואשמותיו של המקריב אותם.

כל קורבן מסמל קבוצת מאמנים/שחקנים אחרת אותם הקרבנו במהלך השנים על מזבח אי ההצלחה של מכבי, בתקווה שהקרבתם תביא גאולה לקהל הירוק במהרה בימינו.

הסוג הראשון הוא קורבן העולה: קורבנות העולה מסמלים בעיקר מאמנים. לפני העלותם כקורבן יש לפשוט את עורם ולעשות להם ת'מוות ביציע עם קריאות “תתפטר, תתפטר”. לאחר מכן יש לחתוך אותם לחתיכות בתקשורת ולהטבילם במים; כסימן לים אליו אנחנו הולכים מוקדם מדי בגללם; לבזוק להם מלח על הפצעים ולזרוק לאש.

קורבנות העולה אינם למאכל אדם, ולראיה רובם לא חוזרים לאמן כדורגל. המעטים שכן חוזרים, מסתכנים בנדודים במחוזות האפלים של הכדורגל עד שיתייאשו.

היות ואינם למאכל אדם, נאכלים קורבנות העולה על האש עד תומם, כזכר לכך שמהם, ממורשתם, משיטת המשחק שלהם ומהשחקנים שהביאו למכבי – לא נשאר כלום.

את קורבן העולה יש להקריב בהתנדבות. ברוב המקרים הקהל זורק אותם ליעקב שחר האלטרואיסט הגדול, שזורק אותם אל האש הקופחת בחוץ לבלי שוב.

יש לציין שלא רק לבעל ממון, היכול להרשות לעצמו להקריב קורבנות מובחרים, מתאפשר להביא קורבנות לעולה על המזבח, אלא גם לעניים ולבעלי ממון המכריזים מבעוד מועד על עונה פיננסית. לאלה, מאפשרים להקריב לעולה עופות קטנים, אשר אין צורך לפשוט את עורם ולחתוך לחתיכות, אלא רק למרוט להם ת'נוצות, לתת קטנה בגרון עם הציפורן ולהקטיר לעולה.

הסוג השני של הקורבנות הינם קורבנות החטאת: רוב קורבנות החטאת מסמלים חלוצים שהחטיאו מול שער ריק, אך לא רק. יש ביניהם שוערים שהתבלבלו להם הידיים, בלמים שהשתרבבו להם הרגליים, מגנים ימניים עם שתי רגליים שמאליות, מגנים שמאליים שמצביעים מרץ, וקשרי גרזן שנפל להם מכוש על הרגל.
קורבנות החטאת מכפרים על אלה מבין שחקני העבר של מכבי שבשוגג וללא כוונת זדון הולבשו בבגדי הקודש הירוקים – למרות שאין להם מושג, לא בכדורגל ובעיקר לא ב-"מה זה מכבי”.

הייחוד בקורבן החטאת הוא הזלפת דם הקורבן על זוויות המזבח, הקורות והמשקופים של השער. הזלפת הדם מסמלת את כל ההחטאות מסמרות השיער של חלוצים קירחים מכאן ומכאן, את השמטות הכדור של שוערים ששכחו ימינם, ובכלל שחקנים שלא מבדילים בין צדיק מרדכי לארור המן.

חלק מקורבן חטאת מובא לכהנים למאכל, דבר המסמל את היותם של קורבנות החטאת ראויים למאכל אדם ועדיין יכולים להמשיך לשחק. לפעמים, את כל מה שלא עשו במכבי הם עושים בקבוצות אחרות.

הסוג השלישי והגרוע ביותר הוא קורבנות האשם. קורבנות המסמלים את אלה שביזו את שם המועדון, גזלו את נפשנו הקדושה ואת כיסי פרנסי המועדון, ולא היססו ללכלך את הקודש. האשמים המבקשים כפרה כדי לחזור למכבי, עליהם לשלם על פי דין תורה את כל הגזילה שגזלו מאיתנו+20% תוספת.

לאחר התשלום יש להקריב קורבן שדמו מוקרב על המזבח כסמל לדמם ששינה צבעו מירוק, ובשרו נאכל על ידי הכוהנים, כסמל לכך שבחזרתו של האשם למכבי, ניתן לו לחזור רק היות ואנו חפצים בשרות גופו, רגליו וראשו ותו לא.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. הגיעה זמן גאולתנו ופעמי משיח נשמעים כבר מהטלוויזיות של ה-VAR המגיע אלינו מן הניכר, על מנת שימנע מאיתנו – הטהורים והקדושים יא חושילינג דרבנן – את הגזל אותו גזלו מאיתנו פעם אחר פעם הערלים ועובדי העבודה הזרה: בניצחונות בפנדלים בגמרי גביע, בגזילת אליפות משער באופסייד, בעורמת הקיזוז, באליפויות שנקבעו על חודם של הפרשי שערים וכהנה וכהנה גזילות קטנות וגדולות שנגזלנו בהם במהלך השנים.

אכן ירוקיי ורבותיי, ה-VAR הנו פעימת משיח הנרמזת בפרשת ויקרא. שכן שלוש פעמים מרומז הגזל בפרשת השבוע כגורם שיש לסלקו מן המקדש ומן מזבח הקורבנות הטהור. בפעם הראשונה בפרק א', פסוק ב', שנאמר: "אָדָ֗ם כִּי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן" – יענו מכם! קורבן ללא חשד גזל, שהוא שלכם עם קבלה כדת וכדין.

בפעם השנייה מצווים אנו לקצץ את נוצות העוף העולה על המזבח, יען כי העוף מסתובב לו בעולם ומלקט ואוכל מכל הבא לפה, בלי להבחין באם אכל גזל או מותר, וללא הנוצות איך יגזול?

ובפעם השלישית מוזכר הגזל כחטא הדורש הקרבת קורבן אשם.

ואנחנו, בונבונים של ואסילי, טהורים וקדושים אנחנו. וכל אליפות בה זכינו וכל גביע שהנפנו, לא היה בהם שום חשד גזל ולא זכינו באור מן ההפקר כי כולם הושגו על מגרש הכדורגל ללא טעויות שיפוט, ללא גורל הפנדלים, לא על חודם של הפרשי שערים, לא קיזוזים ולא שרוכי נעליים. 12 אליפויות ושישה גביעים הושגו כמנחת קורבנות טהורה יא חושילינג דאורייתא.

ועל כן, בעזרת ה-VAR (איזה שם זה?), יוצרו צעדיהם של הגזלנים מן הארץ והעולם והצדק ישוב על כנו, ולקדושתנו וטהרותנו תהיה תקווה. ובכל פעם שה-VAR יפסוק לטובתנו נקרא:"ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים, והוא יביאנו לאליפות הממשמשת ובאה יחד עם קורבנות גאולתנו”, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְאִם־לֹ֨א תַגִּ֣יעַ יָדוֹ֘ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־אֲשָׁמ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א שְׁתֵּ֥י תֹרִ֛ים אֽוֹ־שְׁנֵ֥י בְנֵֽי־יוֹנָ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה אֶחָ֥ד לְחַטָּ֖את וְאֶחָ֥ד לְעֹלָֽה" (ה' ז')

קורבנות שהיו מביאים שוערי מכבי בתקופת המקרא לאחר שקיבלו גול באשמתם.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "יְהוָה, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
ג  יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי: יִסֹּגוּ אָחוֹר, וְיִכָּלְמוּ; חֲפֵצֵי, רָעָתִי"

תפילה שיסתיים בטוב הבליץ של היריבה על השער, ושמאמנם של העמלקים ישנה מערך
מ-3-3-4 ל-1-4-5 או לבונקר.

הפיוט השבועי

שיר חדש לדניאל זמיר המתוק, שמזכיר לנו בימים הטובים שחוזרים אלינו שיש להודות למלך חי וקיים שהחזיר במכבי נשמתה בחמלה רבה ובאמונת כל אוהדיה. שבת שלום.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פרשת השבוע בירוק: פקודי/ מתי סין-קרונה

פרשת "פקודי" (ספר שמות)

אמ;לק: במשפט "חזק חזק ונתחזק" נסיים השבת את ספר שמות והליגה הסדירה ונעבור לספר "ויקרא" ולבית העליון של הליגה.

עם סיום הכנת כלי המקדש ולפני הקמתו בפועל, מוגש חשבון מפורט על עלות הבניין, אומדן כמויות מדויק שלא חורג בשקל מהתקציב המקורי, רק בשל העובדה שלא היה תקציב מקורי.

לאחר מכן הגיע הזמן להרכיב את כל הפאזל הקדוש למשכן לתפארת. מה אגיד לכם, חוברת הוראות בשוודית להרכבת מטבח מאיקאה היא הפתעה בביצת קינדר לעומת הרכבת המקדש. לא בכדי כבר 2000 שנה מנסים להקים אותו מחדש ולא מצליחים.

לא די שההוראות לא מובנות בעליל, אלא גם תמיד הולך לאיבוד איזה חלק: המנורה נמצאת כנראה אי שם ברומא, בר כוכבא החביא כמה חלקים במערות במדבר יהודה יחד עם המגילה עליה כתב איפה החביא אותם, הכיור בעיראק, הברזים היו במלון בטורקיה משם נגנבו יחד עם מגבות הכהן, שנמצאות כרגע בדירה בבת ים, השולחן בלונדון; יש שאומרים שמתחת להר הבית מסתתרים כמה ברגים ואומים, ושעל הר נבו פתחו מאפייה ומכרו את לחם הפנים. צופית גרנט זקוקה לעונה שלמה של "אבודים" עם תקציב של קבוצה לאליפות שיכוסה מכל הדמעות שיזלגו בדרך, על מנת למצוא את כלי המשכן שאבדו ולהביא גאולה לישראל. זה בערך גם כל מה שדרוש לגרוש שלה כדי לחבר את מכבי לקבוצת אליפות.

כמה פשוט. עונה של "אבודים" ואברם גרנט במכבי ונפתרו כל צרותינו. אך יש יותר פשוט מזה. לו רק נדע להוציא מהכוח אל הפועל את הקריאה הנזכרת למעלה, אותה אנו קוראים בכל סיום חומש בבית הכנסת: "חזק חזק ונתחזק", אזי ייבנה המקדש מחדש על כל חלקיו, ותיבנה מכבי כראוי כמעשה חושב, ותבוא השכינה, כפי שבאה בסוף פרשת פקודי, ותשרה במשכננו אשר בחיפה.

זה יבוא. אם רק תאמינו, זה יבוא.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, שוב הגעתם לכאן היום מסטולים מאהבה למכבי, תוך שאתם שרים בדבקות, כמו שאני אוהב לפני הדרשה, את "לא משנה התוצאה…" ו"אלך איתך בטוב אלך איתך ברע", ובדרך גם זרקתם קטנה לעבר "שומרי המסורת" שבעמנו על שאין אלוהים בלבם, ורק תוצאות מעניינות אותם, ומתנהגים הם כאותם עובדי פרוות ורולקסים מתפוצת אשכנז תל אביב.

אכן, ירוקיי ורבותיי, סוכריות מנטה של בית רבן, הדבקות שלכם במכבי היא כשכינה השורה על המשכן. ודרככם היא הנכונה והצודקת, ועושים אתם במדויק את הטוב בעיני ה'.

אך אל לכם לקלס ולנדות את אחיכם החילוניים, אשר קוראים אותם יענו "שומרי המסורת", ויש לחבקם אליכם כי יהודים הם כמוכם; די בעצם בואם לאצטדיון, ובעצם הזדהותם כאוהדי מכבי, שהשכינה תשרה גם עליהם.

כי הלוא בפרשת פקודיי, יושב משה ומחשב במשקלות על מאזני חשבונייה את הזהב והכסף והנחושת שנתרמו לבניין בית המקדש. ולמה, בונבונים של ואסילי, למה לו למשה למנות במשקל חומרי את ערך קודש הקודשים? הרי משקל הזהב במנורה או משקל אדני הכסף המחזיקים את הפרוכת, ומשקלו הדל של כיור הנחושת הנם בעלי ערך כל כך גדול, מונים על גבי מונים מעל המשקל הנקוב. כי אין קילו זהב על שרשר של אוהד בית"ר בטדי כקילו זהב טהור יצוק במנורה. ואין ערכם של מאות מיליוני כספים שמושקעים בקבוצות של ערלים למול מאות מליוני הכספים שאינם מושקעים במכבי שלנו. ואין ערכם של 81 טונות נחושת ממנו עשוי פסל החירות שבארצות הברית של אמריקה, לערכו של כיור נחושת בו שוטף הכהן הגדול את רגליו.

לשם מה, אם כך, עושה זאת משה? למה הוא מכניס את כל הגשמיות הזאת לקדושה הרוחנית שאנחנו חווים כאוהדי מכבי?

ובכן ירוקיי ורבותיי, יש ללמוד ממעשהו של משה אינעל דינק דאורייתא, שהגשמיות היא זו שמביאה בסופו של דבר לרוחניות. ועצם הימצאותם של אותם תינוקות שנשבו ביציע המערבי של האצטדיון בחיפה, ועצם הגעתם לאצטדיון והרמת התרומה למכבי, ומספריהם ביציעים, ככוכבים אשר בשמיים, הם הם בלבד מספיקים בכדי שגם מעשיהם יחסו תחת קדושת המשכן. והם הנם יהודים בדיוק כמוכם – למרות שכן משנה להם התוצאה ולמרות שחלקם הולכים רק בטוב ורצים הביתה לפני השריקה ברע.

אומנם אתם הגחל, יא חושילינג דרבנן, אבל הם, הם האש שהגחל מדליק. ובבואם של ימים טובים אלינו – תוצת האש מן הגחל ויתלכדו כולם לאצטדיון. גועש, ומעלינו לא יהיה דבר: לא מכבי תל אביב ולא הפועל באר שבע ואפילו לא ריאל מדריד (זה לא מי יודע מה קשה עכשיו) אלא רק השכינה הקדושה של מכבי ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן-אֲחִֽיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה-דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם" (ל"ח, כ"ג)

תרגום אונקולוס: שחקן ורסטילי שיכול לשחק בכל תפקידי השדרה המרכזית של הקישור: אחורי (חרש), פליימיקר (חושב) ומאחורי החלוץ (רוקם).

מלך הבישולים של ליגה ג' מחוז דן, מקבוצת מכבי אחיסמך (מתוך מחברות הסקאוטינג של משה לקראת עונת בתמ"ט, 1312 לפני מניינם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כָּל-הָאָרֶץ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ–וִיזַמְּרוּ-לָךְ; יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סלה" (ס"ו, ד')

תפילה לזכייה בתואר שחקן השבוע באתר במנהלת.

הפיוט השבועי

משה מראה לעם, כפי שדרשנו בדרשה, שהגשמיות מביאה רוחניות. שעצם בואנו לבית הכנסת יביא עימו את התפילה ואת ערכה. גם חנוך לוין כתב גשמיות שמביאה רוחניות: על עץ ירוק וגבוה, שלא לים אכפת ממנו, ולא לציפור אכפת ממנו, אך האדם, האדם שר שירים שהעץ הוא ירוק. ולו לא יהיה עץ ירוק – לא ישיר, לא יהיה לו למה לשיר.

לזכרו של זהר לוי מ"אחרית הימים" שנפטר ביום רביעי.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

 

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

פרשת השבוע בירוק: ויקהל/ מתי סין-קרונה

פרשת "ויקהל" (ספר שמות)

אמ;לק: כבר שלוש פרשות מתכנן אלוהים את בניית המשכן. נראה שמיצינו. כדי לא לבזבז לנו ת'זמן, עדיף היה שאדוני יסיים ב"במקרה הכינותי מראש", יוריד את המשכן על כליו ותלבושות הכוהנים מהשמים וייתן לנו לחגוג קורבנות על המנגל.

אבל אלוהים זה לא בתיה עוזיאל, ואת שתכנן צריך גם לבצע, אך לא פחות חשוב גם לתעד למען הדורות הבאים, שייווכחו בבלתי נתפס כיום – שפעם יהודים עבדו בבניין! ועוד איזה בניין.

חלק נכבד מהפרשה עוסק בהכנת ותליית "הפרוכת", שהיא דגל הפריסה של ימינו שמפריד בין המגרש לקודש הקודשים, ונפתח ביציע הצפוני של המשכן לפני משחקים.

הפרשה מלווה ומסבירה איך עושים זאת נכון משלב ה"הדסטארט" ומימון ההמונים לבניית המקדש, וכלה בקונסטרוקציה עליה תלויה הפרוכת, אריגתה, צביעתה, ועד טבעות הזהב המחברות בינה לבין המקדש.
בעוד הקופים הירוקים ניסו לא מכבר, ללא הצלחה, לבנות מנואלה שתגלול את דגל הפריסה מלמעלה למטה וחזרה, מסביר הכתוב בדיוק היכן טעו ומה הסיבה שבאיצטדיון בחיפה עדיין גוללים את הפרוכת באופן ידני. על כך, בונבונים של ואסילי, אספר בדרשה השבועית.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותי, קופיי וכפותיי. סיפר העמ;לק פה למעלה, שפרשת השבוע עוסקת בהתקנה נכונה של "הפרוכת" שהיא היא דגל הפריסה על היציע הצפוני של המקדש.

אילו ביקשתם בזמנו את עזרת השם יתברך, שיכוונכם במבצע הפרוכת שלכם, אשר קראתם לו בשם – "המנואלה", יכולתם רק להציץ בתורה, שם היו וודאי עיניכם מוארות בזיו דברי הפרשה ששמה הינו מהות הוויתכם כאוהדים: פרשת ”ויקהל" – בה הייתם מקבלים בדקדקנות את ההוראות המדויקות לביצוע הפרוכת ותלייתה לתפארתנו ביציע המקדש שבחיפה.

אך אתם, אפורי חולצות שלי, לא עשיתם זאת. ועל כן לא הבנתם שלא די ב"נדיבות הלב" של העם הקדוש אשר הרים תרומה מעל ומעבר, בכדי לעמיד את הפרוכת על כנה; אלא רק בשילוב עם "חוכמת הלב" לביצועה.

ירוקיי ורבותיי, בי ידעתי שהינכם אכן "חכמי לב". אך כמו חוכמת הלב הגדול של מוחמד עוואד, שהיא רבה ומלאה אך מתקשה קצת באנגלית, כך גם אתם הלכתם לזדים שכותבים תוכניות בשפות הלעז, ובברזל של גויים ניסיתם לבנות את המנואלה שלכם – כאותה חיית ברזל ממנה מזהיר דניאל הנביא בספרו.

והלוא כתוב לכם שחור על גבי לבן: "וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב–עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת" (כ"ו, ל"א – ל"ג). ארבעה עמודי שיטים קופיי וכפותיי – שיטים מצופי זהב ואדני כסף. זה הכל. לא מנואלה ולא כל תשמיש טמא אחר שבהם עשיתם הרע בעיני ה'. כי כמנהג עובדי עבודה זרה ניסיתם להכין את המנואלה שתגלול את הפרוכת מלמטה למעלה; ואילו את הפרוכת בבית המקדש יש לפסק לשני הצדדים אינעל דינק דאורייתא, כי רק כך מתגלה הסתר הפנים – כשהמסך נפתח לשני צדדיו כמו בבמת תאטרון, ולא נגלל למעלה על המסכן מהשורה האחרונה שגם כך לא יראה כלום מהמשחק, ואפילו את הכלום הזה לא נותנים לו לראות.

זה שורש כל הרע יא חושילינג דרבנן. זה והקשקושים שלכם על הפרוכת – כל הציורים האלה והאומנות יענו הגבוהה עם הקופים והספינות וקטורות הסמים עליהן שמלווים תמיד בשורה משיר של זמרים עובדי כוכבים ומזלות, אוהדי קבוצות אחרות. לא כך צובעים ואורגים את הפרוכת; אלא אך ורק באריגת נשים ירוקות למהדרין עם חוט בעל ארבעה פתילים, ממנו נוצר דיוקן של שני כרובים מוזהבים העומדים על הקודש ומראים לכוהנים שעל המגרש אם הקדושים ביציע מבסוטים מהם או לא – על ידי הזזת ראשם מפנים אל החוץ – ובכך מחזקים את יראת הכוהנים המשמשים בקודש על המגרש, יראה שבזכותה יחזרו ימים כקדם, ואליפויות וגביעים, עם עליות לרגל לחוף דדו, ונאמר אמן כן יהי רצון. כי טובה וחשובה יראת השחקן מפני אוהדיו הקדושים וההבנה שהוא שם לעובדם ולא הם לשרתו.

הפרוכת בימי בית המקדש השני

הציטוט השבועי: "וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים" (כ"ט, ט"ו)

תרגום אונקלוס: תאור שער השוויון שהבקיע מוריס אוזן לשערה של מכבי, בעזרת הכתף (יא שבט התשנ"ח, פברואר 1998 למניינם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "אַךְ-אֱלֹהִים–יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו: קָדְקֹד שֵׂעָר–מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו" (ס"ח ,כ"ב)

תפילה לשריקת עבירה על השוער (קדקוד שיער מתהלך באשמיו) אחרי זינוק בו פספס את הכדור ופגע בראשו של שחקן יריב.

הפיוט השבועי

פרשת "ויקהל" בירוק מוקדשת לסבתא רחל זכרה לברכה, שהיתה אחרונת תופרות הפרוכות בעבודת יד, וכל עבודתה קידוש השם גדול. לפעמים כשאני מביט נפעם על דגלי הפריסה הגדולים ביציע הצפוני, אני נזכר בה ובפרוכות שהיו תלויות בכל בית כנסת שנכנסתי אליו, וחושב אולי גם היא היתה יכולה לשזור ולתפור את אותם שלטים ביציע באותה חדווה ממש:

"אקרב לאצבעות של הטוות והשוזרות
אורגות ומרקמות מעשה-חושב את היריעות
בארגמן ותכלת ושני ושש-מושזר
עם כל מני צורות שלא מהעולם הזה
כן, מעשה-חושב – בעולם הזה"

נעם רותם שר מאיר אריאל.

*
מתי סין-קרונה

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

פרשת השבוע בירוק: כי תשא/ מתי סין-קרונה

פרשת "כי תשא" (ספר שמות)

אמ;לק: פרשת "כי תשא" מתחילה עם עוד כמה פינישים קטנים לסיום בניין המשכן; בעיקר ענייני סניטציה ופרפומריה.

אלוהים אוסף חצי שקל מכל ראש לתרומה עבור קניות אחרונות בטמבוריה הקרובה עם קפיצה קטנה לפארם שלצדו: פה כיור קטן לרחיצת רגלי הכוהנים, שם קטורת בישום, עוד כמה מריחות שמן על כלי המקדש וסיימנו.

שום דבר מתחילת הפרשה לא מכין אותנו לסערה האדירה שבהמשכה, הרגע בו נקרע הקרע בין אלוהים לבני ישראל, שהוא שורש כל האסונות המתרגשים עלינו – השנים בלי אליפות, ההפסדים בדרבי, הבושות על המגרש: הכל באשמת חטא העגל.

ערב רב של עובדי עבודה זרה הזדנבו בישראל והקימו לעצמם קבוצה של עובדי אלילים. צבעה אדום ומחצית שמה הוא כשמנו הקדוש. אך בעוד מחצית זו של שמנו, כפי שנדון בדרשה של הפרשה הקודמת, מסמל – "מלך אחד" (בגימטריא: "חיפה" = "מלך אחד" = 103), מחצית שמם של המזדנבים מסמל "עגל" (בגימטריא: "חיפה" = "עגל" = 103).

חטאם של המכבים בני ישראל שעמדו תחת הר סיני היה שרובם עמדו מנגד ולא נקפו אצבע, בזמן שהזדנבו ערב הרב האלה מערבות קרית חיים וסיפחו עצמם לעם ולחיפה.

בשני הקרוב תוחזר, בעזרת השם, עטרה ליושנה, והעיר חיפה תסמל שוב "מלך אחד" ולא "עגל מסכה”. האמונה חוזרת לעורקים הירוקים ו-13 מידות רחמיו של ה', כפי שמתארם משה בסוף הפרשה אחרי חטא העגל, חוזרים ועוטפים אותנו ברחמים ובכדורגל טוב, כי הרי למרות הכל ולמרות החטא הגדול כלפיו, מבחינתו של השוכן במרומים: בחיפה יש רק מכבי.

שיהיו לנו שבת שלום ושני מ-ל-ח-מ-ה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. עם ישראל חוטא בחטא העגל כפי שמוזכר באמ;לק שמעליי. רק הלוויים, יברך אותם אלוקים, ידם אינה במעל. בשל כך זוכים הם לברכת ה' למאמני מכבי – ברכה שניתנה אך ורק למאמנים ששמם מתחיל באות ש', שהיא האות הראשונה בשם השם הגיבור ומנהיג עם ישראל; ואליהם מתווספים גם מאמני מכבי ששם משפחתם הוא לוי, או כולל את האותיות ל,ו,י.

ובברכתו זו, מבטיח השם יתברך לאלו וגם לאלו שיגדילו תארים במכבי עד אין ספור. ולפיכך, אפורי חולצות שלי, לשלושת השינים שלפנברג, שרף ושפיגל, שזכו ביחד בארבע אליפויות ושלושה גביעים עבור מכבי, מצטרפים עם ברכת ה' גם אלישע לוי, רוני לוי, אמציה לבקוביץ' ודניאל בריילובסקי, שזכו ביחד בשש אליפויות וארבעה גביעים אינעל דינק דאורייתא.

ודאי אתם שואלים את עצמכם, סוכריות מנטה של בית רבן, אחרי שמונים אתם את מניין התארים שזכתה בהם מכבי, היכן עוד שתי אליפויות?

ובכן, ירוקיי ורבותיי, שמונה מאמנים זכו מאז מעמד הר סיני באליפויות וגביעים עבור מכבי. שלושה שינים, וארבעה לוויים המוזכרים לעיל – ואברהם גרנט, שאין בו ש' ואין בו ל' ולא ו' ולא י'. איך הדבר מסתדר עם תורתנו, שהרי אלוקים לא נתן עוד ברכות למאמני מכבי בהמשך התורה אלא רק יידה בהם קללות, אבנים ומוטות ברזל?

ובכן, גרנט זה הינו לוי בן לוי, היות ו"גרנט" היא, על פי חלק ממפרשי התורה – אבן הברקת הירוקה על חושן הכהן הגדול. ובאבן הברקת הזו היה טבוע שם שבט לוי יאחושילינג דרבנן. אם זה עדיין אינו משכנע אתכם, שכן פרשני מקרא מלעונים אחרים טוענים שאבן הגרנט הינה אבן הנופך שעל החושן – הירוקה אדומה, אזי נלך ללוח הגימטריא ונגלה ש"גרנט" הינו 262 בגימטריא. ו-262 בגימטריא היא גם הגימטריא של "אהרון" – בן שבט לוי שנמשח לכוהן הגדול וניסה למנוע ככל יכולתו את חטא העגל. ירוקיי ורבותיי, הזוהי דאורייתא!

ומכאן, בונבונים של ואסילי, יש רק ללמוד מטעויות העבר. שכן, כדי לזכות בתארים המיוחלים אי אפשר לעוואנטז את השם יתברך, ובמקום להביא יהודי בשם גיא לוי שהיה מקפיץ אותנו עד גמר ליגת האלופות, להביא את גיא לוזון שיש בו ל' ו-ו' אך אין בו את הניצוץ של ה-י'. וכשאלוקים מבחין מתי מנסים לעוואנטז עליו הוא מביא לנו אותה בהפוכה, ו-וואחד הפוכה הביא לנו גיא לוזון.

על כן, כדי לעשות את הטוב בעיני אלוקים וכדי שמרקו בלבול לא יהיה גיא לוזון מספר שתיים, יש לדרוש מהנ"ל לקראת חידוש החוזה לעונה הבאה להוסיף לשם משפחתו את ה-י' בעלת הניצוץ האלוהי, ולהפכו לאשכנטוז בשם:מרקו בלבויל.

אם ימאן מרקו להיעתר לבקשה, אפשר להקל ולדרוש ממנו להוסיף ש' בתחילת שם משפחתו ולהפכו לפראנסאווי שיקרא מעתה: מרקו שבלול. ואם יסכים כך ואם כך, יובטחו לנו אליפויות וגביעים ותארים למכביר ונאמר אמן כן יהי רצון.

ואם לא יסכים, גיא לוי תמיד פנוי.

הציטוט השבועי: "וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק" (ל"ב, כ')

תרגום אנקולוס: ערן לוי מגלה את המתכון לשווארמה "משופרת" בבמבינו.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "מִי יֹבִלֵנִי, עִיר מָצוֹר; מִי נָחַנִי עַד-אֱדוֹם …בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה-חָיִל; וְהוּא, יָבוּס צָרֵינוּ" (ס', י"א ו-י"ד)

תפילה לניצחון בדרבי, ולמציאת האשמים בכך שגיא לא ישחק בדרבי (“מִי נָחַנִי עַד-אֱדוֹם").

הפיוט השבועי

רק לפני כמה שבועות נדמה היה שאין מי שיכה על סלע, מי שייתן כיוון. נותרנו באפלה בלי שום עתיד. והנה פתאום ירדה הקדושה מראש הר הכרמל, ואפשר לשרוף את עגל הזהב – המכבי שלנו חזרה. נקווה.

אהוד בנאי באחד השירים העבריים הטובים ביותר לדעתי.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: תצווה/ מתי סין-קרונה

פרשת "תצווה" (שמות)

אמ;לק: לאחר שבפרשה הקודמת התווה אלוהים כאדריכל מיומן את מבנה המקדש, בפרשה זו הוא מראה לסטייליסטים של נייקי, אדידס וגלי איך עושים סטיילינג לבגדי הכהנים המשמשים בקודש על כר הדשא.

זהב-ירוק-ארגמן היה צבעה המקורי של מכבי על פי פרשת תצווה. לאחר חורבן בית המקדש השני נשארנו רק עם ירוק (תכלת, כפי שנזכר בפרשה הקודמת, צבעו ירוק על פי רש"י). השחקנים בתקופת המקרא היו כולם בני ישראל, היות שעדיין לא ניתן היה לשתף זרים, ושמם נכתב על כתפיות החולצה באותיות משובצות זהב מעשה חרש. לאורך רבע פרשה מסביר אלוהים איך לעצב את סמל הקבוצה הנקרא חושן, אשר לא נתפר על הבגד אלא נתלה בשרשרת והוצמד לחולצה בעזרת שני חוטים ירוקים קשורים מאחורי הגב. המעיל לאימונים בימי חורף ולספסל המחליפים היה כולו ירוק עשוי בד לא נקרע. אלוהים ממשיך בעיצוב המצנפת למשחקים בשלג, המכנסיים – שבימים ההם היו בגזרה גבוהה – והחגורה שלופפה סביב המכנסיים, כשעדיין לא המציאו את הגומי. רק את פריט הלבוש החשוב ביותר לא עיצב מלך העולם לכהנים המשמשים את הקודש, הפריט שבגללו דווקא נייקי ולא אלוהים מלבישה את שחקני מכבי – נעלי פקקים.

הפרשה מסתיימת בתיאורי שחיטת בעלי חיים עם שפריצים של דם לכל עבר. מומלץ לצמחונים לא לעבור ליד בית כנסת השבת; ואם כבר עברתם בדרך לחברים, לעשות על המנגל שניצל תירס ושיפודי עגבניות שרי, היזהרו פן יצא מתפלל מבית הכנסת עם דם איילים על אצבעו וירצה למשוח אתכם לכהנים על ידי מריחת הדם על תנוך אוזנכם. כדאי שתעברו למדרכה השנייה, ורק שתדעו שאלוהים אוהב אתכם, אבל בשר על האש הוא אוהב לא פחות.

שחקן מכבי בימי בית ראשון

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. עם 72 רימוני תכלת וארגמן ופעמוני זהב בשולי גלימתו, נכנס הכהן הגדול אל הקודש במשכן, תוך שפעמוניו מצלצלים ברעש יציע הקופים בחיפה, כמודיעים: הננו כאן לשמש בקודש את מכבי.

נשאלת השאלה, אפורי חולצות שלי, מדוע דווקא ב-72 פעמוני זהב מצטלצלת מנגינת הקהל במקצב “כל החיים איתך מכבי, עד יומי האחרון”? הלא ידוע שמספיקים שני גרונות אייל לעולה וצעיף ירוק כדי להרעיש עולמות עובדי עבודה זרה. ובכן, אומרת תורת הקבלה, שבעים ושניים הפעמונים המצטלצלים הנם שם כדי שנזכור כולנו שמכבי יש רק אחת. שכן "מכבי" בגימטריא זה 72 יא חושילינג ד'שואהדה, ו-72 הם גם ע”ב שמותיו של השם יתברך. ומה היא "מכבי" אם לא ראשי התיבות של "מי כמוך באלים יהוה”. ולפיכך, ב-72 הפעמונים המתנדנדים בשולי גלימת הכהן הגדול – אנו שומעים באוזנינו שאלוקינו הוא מכבי ואין עוד מלבדו.

יאמרו לכם בוודאי מפיצי תורת הגזע מן אלמניה, בבואם לקנטר אתכם, כי הם מכבי! ויוסיפו להקטינכם כתולעת השני באומרם – "ומי אתם בכלל?". ובכן ירוקיי ורבותיי, אל תתנו לדעתם של סוחרי הרפואי מפינת רוטשילד הללו להנמיך את רוחכם. כי אתם, בונבונים של ואסילי, אתם מפטמי קטורת הסמים אינעל דינק דאורייתא. ואין עוד מלבדו כשם שאין עוד מלבדנו ורק אנחנו מכבי- משום שהיננו "מכבי חיפה”.
ו"חיפה" בגימטריא הינה 103. ומאה ושלוש הינה הגימטריא של “מלך אחד”! ועל כן שמנו המלא הינו: "מי כמוך באלים יהוה-מלך אחד!” כן כן ירוקיי ורבותיי, כן כן ר.ב.י.ם היננו, ורימוני התכלת וארגמן בפעמוני זהב מצלצלים את היותנו והיותנו בלבד בעלי זכויות הראשון וזכויות היוצר ונאמר אמן, כן יהי רצון.

הציטוט השבועי 1: "אֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ" (כ"ח, ד')

תרגום אונקלוס: מחלקת השיווק של מכבי, בישיבת הצוות בה הוחלט אילו מוצרים יימכרו בחנות האוהדים הראשונה בגרנד קניון (שנת בתמ"ח, 1313 לפני ספירתם).

הציטוט השבועי 2: "חֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה" (כ"ח, ח')

תרגום אונקלוס: מכבי מציגה לראשונה את חזיית ה-GPS, עליה אמרה התורה בחוכמתה: "כמעשהו ממנו יהיה", והתכוונה שחזיית GPS אולי יכולה לראות כמה רצת ואיפה, אבל גולים היא לא תביא אם אתה לא יודע לבעוט (שנת בתמ"ח, 1313 לפני ספירתם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וְלֹא-תֵצֵא, בְּצִבְאוֹתֵינוּ. תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר, מִנִּי-צָר" (מ"ד, י'-י"א)

תפילה לבונקר.

הפיוט השבועי

חמשת אלפים אוהדי מכבי עלו לירושלים ביום ראשון בלילה. פקקים, רוח, גשם, קור ותיקו 1 היו מנת חלקם. כמה מבוכים הם יעברו בדרך למכבי, כמה הרים ועולמות כדי לראות את עיניה. אין קהל כזה בעולם.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: תרומה/ מתי סין-קרונה

פרשת "תרומה" (שמות)

אמ;לק: לכל קבוצת ספורט שמכבדת את עצמה יש מקדש. גם אלוהים רוצה כזה לעצמו. מקום בו אוהדיו יוכלו להקריב קורבנות, לקיים פולחן, לרקוח קטורת סמים, לארגן מסיבת ניצחונות עם נחמנים דלוקים, לקלל: "אינעל האלוהים שלכם".

מקום שיהיה לבן אדם לברוח לתשעים דקות, פיסת אסקפיזם מצופה זהב טהור, ארון גביעים וצלחות אליפות מתפקע לעייפה, 7 טון פנסי מנורה, שולחן ענק לעיתונאים עליו 12 לחמים לפנים, גג מחופה יריעת עורות תחש, מסך פרוכת עשוי מעשה חושב עם שערים אלקטרוניים בכניסה. ובפנים, ביציע, כרובים ירוקים דבקים זה לזה, פניהם למגרש, וכנפיהם מונפות אל על לאות ניצחון.

אך לפני הכל, מבקש אלוהים שירימו לו תרומה לבניית האצטדיון – וכאן מתחיל הכל להסתבך. תורם גדול מנופף בממונו הרב ומבקש לקרוא למקדש על שמו, כאילו הוא האלוהים. ואכן, האיצטדיון נקרא על שמו – כך כתוב מבחוץ באותיות קידוש לבנה – אך ניסיונו של התורם לשכון בתוכם של הכרובים הירוקים, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (כ"ה, ח') אינו מתממש לעולם, יען כי האיצטדיון הוא של העם קשה-היום שתרם גם הוא מנדבת ליבו את הארנונה שלו למען יוכל לסגוד לאלוהיו האמיתי.

על המחאה כנגד התורם הגדול, עליו כתב יהודה פוליקר "עשן הארובות הוא שלך לעד", ניתן לשמוע בפיוט השבועי. על הקורות במקדש החדש נספר כבר בפרשות הבאות.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. בפרשת "תרומה" מוצגים שונאינו ושנואינו מירושלים, דווקא הם, באורה המקודש של התורה. וזאת, יען כי בין כינון כלי המקדש, עוסקת הפרשה גם בכינונה של המנורה שבמקדשו של האלוקים ושבחולצותיהן של הערלים מלב אשר בירושלים.

ירוקיי ורבותיי, האם יכול הדבר להיות, אינעל דינק דאורייתא, שתורתנו הקדושה מעמידה בספק את היותנו בניה הבלעדיים, ומקדשת גם את הגרים בירושלים? ועל שום מה? על שום המנורה שבחולצותיהן?

לא רבתי, ירוקיי ורבותיי! אל לבכם יחטא למשמע הדבר הזה. כי גם המנורה המקודשת ככלי המשמש את המקדש ומאירו, כמו גם המקדש כולו, הנו בבלעדיות שלנו בטאבו, עם קוש(ר)אן ז'דיד מטורקיה שקנינו בהשאלה רק עבור ההוכחה.

וכאשר ביום ראשון הבא עלינו לטובה, יבוא מולכם בוודאי ערל הלב עם המנורה על חזהו ויגיד "שלי היא מדאורייתא!" – העמידו אותו על טעותו והטיחו בפניו את העובדות, בונבונים של ואסילי, ואמרו לו: "יש לך טעות בחשבון – שלנו היא מדרבנן!!! יען כי מנורה זו הנה זהב טהור, והרי מקדשנו הוא המצופה זהב, בעוד מקדש העבודה הזרה שלכם מצופה סלע בטון, עצי שיטים ואנטנות סולאריות בשביל הצבע הצהוב של השמש.

ואם עדיין לא ישתכנע, האספסוף יושב כותל המזרח הבא לקראתכם, ועדיין יגיד "שלי היא", ויתבל בקללות בלעם, אמרו לו: "מנורה זו יצוקה כמקשה אחת כפי שמכבי יצוקה ומאוחדת כמקשה אחת, בעוד בית"ר מחולקת ומבוזרת בין ירושלים של מעלה לנורדיה של מטה, וכבר אין היא מקשה אחת זהב.

ואם עדיין ימאן להודות טהור הצרעת הלזה, ויביא לכם נוגרה בקודקוד של הראש על כך שלדעתו עושים אתם, סוכריות מנטה של בית רבן, את הרע בעיני ה' – הוכיחו לו מתוך ערפל עיניכם שילדינו הם הם על קני המנורה – שבעה! בעבור שבעת הילדים ששיחקו ביום שני נגד האדומים מעיר הבועלים, וישחקו ויאירו גם בחוצות ירושלים נגד צבא הערב רב של קבוצתם, אשר רק ארבעה מילדיו עולים בהרכב, וסמלם בשר ודם הוא גבר מזדקן בלי קשקשים והרבה דאווין שמעשן סיגרים ביציע ומלקק תחת של ביטקוין.

ואם עדיין יחליט פרעה קשה העורף שמולכם להזמין את בריוניו אשר ממזרח להלקות אתכם כליסטים? אל תירא מכבי, כי גור אריה מצויר, מעשה חושב, על בגדי ירוק לבן משנת 89', הלוא אתה. ולפני שתסור מדרכו של הבריון לערב את השוטר על הסוס שיעצור אתכם בעוון חילול השם, אמרו לפוחז את שאמר הרמב"ם על מקום המנורה במשכן: "המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין". כן כן זאת אמר הרמב"ם – המנורה משמאל לנכנס! אפורי חולצות שלי – משמאל! ויהי זה מ.ש.ל, כי הרי אין אוהד בית"ר המזדהה עם מה שמשמאלו, ושאינו רואה בו שיקוץ. ואילו אנו רואים גם מימין וגם משמאל רק טוב, ובאש המנורה עולה אורנו מעלה מעלה ומגיע לשני ויגיע גם לראשון במהרה בימינו.

ובבואכם לשופט להארכת מעצר באישון לילה, הוכיחו לו משפטים עלינו ישראל, כי הרי הנכם נקיים וטהורים כטלית שכולה תכלת. יען כי תכלת,כך מפרש רש"י, הינו צמר צבוע בדם החילזון וצבעו ירוק יא חושילינג דרבנן – ירוק! ועל כן לא חיללתם שם שמיים בקינטורכם את בעלי המנורה הצהובים שחורים, ושלכם היא! ושילחכם השופט לחופשי ויזככם, ובא לציון גואל ומכבי עוד תזכה באליפות ישראל ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְעָשִׂיתָ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ, סָבִיב" (כ"ה, כ"ה)

תרגום אונקלוס: הגרפיקאים של סמל 100 שנה למכבי בישיבת צוות.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ; יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ"

תפילה להצלת גול בטוח מקו השער.

הפיוט השבועי

הנה היא, סגירת החשבונות הנוקבת והקשה של יהודה פוליקר עם אלוהים שהוזכרה באמ:לק.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע >

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת