פרשת השבוע בירוק: בלק/ מתי סין-קרונה

פרשת “בלק” (ספר במדבר)

אמ;לק: בלק מלך מואב מנסה לנחס את בני ישראל מלהבקיע את שערי עירו. לשם כך הוא שולח את בלעם בן חיים לעשות לעם "עמה" על מפתן הרחבה, כדי לנסות לעצור את בני ישראל מלבעוט את המואבים קיבינימאט. אך הלוא ידוע שכל עמה מנחסת נפתרת אצל יהודי עיראק ב"עמה בעינק", המבטל את כל הקללות והחרמות והמרעי בישין שהוטלו ובאים להיטול עלינו על ידי צרינו ושונאינו. וכפי שאלוהים שלח לבלעם מלאך שהפך את קללותיו לברכות, כך הוא ישלח לנו מלאך שאת כל קללותיהם של בני הבליעל כלפי העם ומכבי יהפוך על פניהם ועמה בעיניהם, ובמקום קללות יצאו מפיהם ברכות על הצלחתנו, וישתחוו עוד השנה הבני יונות. ונאמר אמן.

עד כאן על קללות מחוץ. על קללות מבית, יעלה ויבוא כבוד הרב לשאת את דרשתו.

הדרשה השבועית: ירוקיי וירוקותיי, יש מדים חדשים לבנינו ולבני בנינו בכל המידות, ובכל הצבעים הנכונים ובכל המספרים – פרט ל-4,1 ו-10, שעדיין לא מצאנו מי ירצה ללבשם ללא פערים כספיים – והנה הנה, נאום ה', מתחילה לנו העונה.

ואתם, בונבונים של ואסילי, בפיכם רק קללות יא חושילינג דרבנן. עוד לא נפתחה העונה, והנכם עושים ונהפוך הוא, ומקלסים את מכבי מבפנים, רחמנא ליצלן: "שתחל שנה זו וקללותיה".

אוי אוי אוי אפורי חולצות שלי, הן קללותיכם מוצדקות מן המוצדקות ויש לכם כי תלינו על המתרחש במכבי שלנו, המציגה בפתיחת השנה חבורת שחקנים שיש להם סיכוי להיות כוכבים רק באם תצולם עונה שנייה לסדרה "ליגה ג'": "ליגה ג' – הדור הבא".

ירוקיי ורבותיי, בלעם האצטגנין עושה את דרכו לעבר עם ישראל, כדי לקללו קללות קשות. ומי עוצר אותו בדרך? מי מונע ממנו לקלל ולגדף את עם ישראל? אתונו, אינעל דינק דאוריתא, אתונו הנאמנה הפותחת את פיו ואומרת לו: "וואלק בלעם, חלאס עם קללות. לאן יביאו אותנו הקללות הללו אם לא לעברי פי פחת".

כן כן ירוקיי ורבותיי, גם האתון הכסילה אך הנאמנה יודעת שקללתו של בלעם תביא לכלייתו. ובכך שהיא עוצרת את המקלל מלקלל, היא מצילה אותו מידי שמיים.

סוכריות מנטה של בית רבן, נאמני הר הכרמל! הקללות לא יביאו את המזור למצבנו הרע. כי הלוא הקללות הן כקיא של בולמי, הן מועילות לתחושת ההתרוקנות אך ממשיכות לגלגל הלאה את המחלה. ועל כן, ירוקיי ורבותיי, כשהברירה שעומדת בפניכם היא בין לקלל או לברך, בחרו בברכה – כי מסגולות הברכה שהיא מרפאת את הנפש הדוויה, ומבשרת את הצמיחה והגאולה.

ובעמדנו בפתיחת עונה זו, בשעת משבר לכל הדעות, בזמן בו אנו מרגישים נחותים וקטני מוחין, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (י"ג, ל"ג), יש בידנו להבין שעל מנת שנזכה לברך בסופה ש"כלתה שנה וברכותיה", עלינו לסכור את סכר הקללות ולעמוד על רגלינו ולברך את מכבי בברכותיו של בלעם את ישראל: "הן מכבי תשכון לבדד בראש בטבלה עם שלושים נקודות הפרש, וגם עם שניים וחצי זרים תעפיל ותעבור את הגויים באירופה בנקל, שלב אחרי שלב עד הנפת הגביע, כי רבים אנחנו מאוד, ומנויי יעקב ייקנו אין ספור (2), עת יוציא את ג'ורג' מנדז'ק מאליפות אפריקה במצרים בעבור הון תועפות (3). או-אז יקום הקפטן נטע לביא, וכארי יתנשא מעל יריבינו ולא ירפה מהם עד שפיהם יאכל דשא (4). מה טוב הוא חדר ההלבשה שלך יעקב, המכיל בתוכו את טובי בנינו הירוקים, ומשכנה של מכבי יימלא בעבורם (5), בעוד ימחצו הם בעבורנו את כל אויביהם בארץ ומחוצה לה. ויכרעו הירוקים על הדשא משמחת שערים, ורק השופט יקימם ויזרזם להבקיע שער נוסף (6). שיהיו מברכינו מבורכים ואררינו ארורים (7), ונאמר אמן כן יהי רצון, כי האימפריה עוד תחזור".

ברכות בלעם מתוך הפרשה:

(1) "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (כ"ג, ט')

(2) "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (כ"ג, י')

(3) "אֵל, מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם–כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, לוֹ" (כ"ג, כ"ב)

(4) "הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (כ"ג, כ"ד)

(5) "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" (כ"ד, ה')

(6) "יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם–וְחִצָּיו יִמְחָץ.כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (כ"ד, ח'-ט')

(7) "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (כ"ד, ט')

הציטוט השבועי 1: "הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹֽא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ:" (כ"ב, ל"ז)

תרגום אונקלוס. דברי אלי כהן ליוסי בניון בחדר ההלבשה (ל' בשבט התש"ס. שביעי למרץ אלפיים למניינם)

הציטוט השבועי 2: "כִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּעַ֖ל אֵֽל" (כ"ג, כ"ג)

תרגום אונקלוס: המשך סיקור המשא ומתן בין שחר למאור בוזגלו. מאור אומר לשחר – "אתה לא נחש ואני כבר לא קוסם גדול, כעת תגיד לאבא יעקב מה אתה עושה בשבילו".

הפיוט השבועי (וקצת מתהליך הכתיבה)

בשבוע שעבר רציתי להעלות את השיר הנפלא הזה של חיים גורי, בביצוע המדויק להכאיב של אריק סיני והלחן המפתיע של אהובה עוזרי זכרה לברכה.

התחבטתי במשך שעות בחוט הדק שבין המשפט הסוגר את השיר: "ראה מולו קנדון זרוק כתום הפעולה, מועט המחזיק עדיין את נפלאות המרובה", לבין הייחוס של רש"י את יציאת המים מן הסלע (בפרשה הקודמת – קרח) ל"מועט שיש בו מן המרובה".

בסופו של דבר לא הצלחתי למצוא את הכיוון לכתוב עליו, למרות שהדמות הזו המוצאת עצמה סרוחה על שפת הים, התחברה לי עמוק עם דמותנו, אוהדי מכבי המוצאים עצמם בים יותר ויותר מוקדם מדי. ובכלל, מהי מכבי אם לא קונדום זרוק כתום הפעולה, כל כך מועטה ודלילה בהצלחות ההווה, אך מחזיקה עדיין את נפלאות המרובה של עברה האדיר.

והנה השבוע, לקראת סוף הפרשה מופיע משפט נוסף מתוך השיר, הנשמע בהאזנה ראשונה כה חילוני ואישי: "נופל וגלוי עיניים". ואז כבר לא היה לי ספק שהשיר העצוב הזה, המרוקן מאנרגיות, יהיה השיר שממנו נתחיל עונה רק כדי לסיים אותה במקום הכי גבוה שאפשר להגיע.

נפלנו כבר, הגענו לתחתית של התחתית, זה הפך אותנו לגלויי עיניים למצבנו, אולי אפילו יותר מדי. שבגילוי עינינו זה, ועם קצת אמונה, נוכל גם לראות דברים נפלאים העונה. שבת שלום, יאללה מכבי.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פרשת השבוע בירוק: חקת/ מתי סין-קרונה

פרשת "חקת" (ספר במדבר)

אמ;לק: אוטוטו נכנסים לארץ. אנחנו על הסף. נשארו עוד שני מחנות אימון, כמה שיטוטים בדיוטי פרי, קצת קזינו ומכבי נכנסת לעונה החדשה.

בפרשת חקת אנו נפרדים, לפני הכניסה לארץ, מאהרון וממרים אחותו ואחות משה. אט אט מתחילים ללכת כל בני דור המדבר לעולמם ולקבוצות אחרות. לארץ יכנס דור חדש שלא ידע את מצרים.

גם במכבי העניינים מתנהלים לרוב פחות או יותר ככה. מי שהתחיל את מחנה האימון הראשון לא בהכרח יהיה זה שיעלה בהרכב במשחק הראשון של העונה – אליו מגיעים שחקנים שבקושי עשו אימון אחד עם החולצה הירוקה. וכך, מעונה לעונה עוברים פה דורות על גבי דורות שלא ידעו מה זה להיות מכבי.

העם שוב מתלונן, ואלוהים בכעסו שולח נחש כדי להכיש את בני ישראל. אחרי שמשה מתחנן אליו שיסלח לעם המתלונן, אלוהים מתרצה ומורה למשה להכין דגל גבוה ועליו נחש נחושת. כל המרים את ראשו אל הדגל עם נחש הנחושת ירפא מהכשת הנחש, שכן הראה במבטו מעלה את נאמנותו לה': "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי“ (כ"א, ט').

אריק בנאדו הביט אל דגל מכבי בנאמנות שנים כה רבות, עד כי צווארו נתקע במנח תרנגול. זה כנראה לא הספיק לו כדי להירפא הפעם מהנחשים שהכישו אותו במסדרונות מכבי.

הקרב על העיר סיחון חושף את שיטת המשחק של בני ישראל לכיבוש ערים יריבות. הנעת כדור סבלנית בהגנה עד שכל כלי המלחמה של היריב עולים למעלה, יוצאים מהעיר ומעמדות ההגנה שלהם. או אז תוקפים בני ישראל את יריביהם ומכים אותם נחרצות עד ששער העיר מתפנה ונפתח לפניהם ללא קושי, שם אפשר לשאול את השוער מאיזה צד הוא רוצה שיכנסו לעיר: “וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ" (כ"א, כ"ג-כ"ד).

מי שאימץ את שיטת המשחק של בני ישראל ושכלל אותה לרמות של גמר גביע העולם, היתה דווקא נבחרת גרמניה של 1974. לסיבה העיקרית שלשמה בני ישראל נקטו בשיטה הזו – אי פגיעה בבלתי מעורבים – הגרמנים פחות התחברו במהלך ההיסטוריה. גם אנחנו לפעמים שוכחים אותה.

כמו בפרק מהסדרה "הלב”, העם מחפש את באר המים שאבדה לו כשנפטרה מרים. שלא כמו בסדרה, בה מרקו, עם הקוף על כתפו, מוצא את שחיפש רק אחרי 50 פרקים וקיץ ארוך, בתורה העם מוצא את הבאר תוך כמה פסוקים ומיד מתחיל לשיר לה את שיר הבאר.

מרקו שלנו, עם הקופים על כתפיו, עוד יוליך אותנו את הדרך לבאר שאיבדנו. וכשנגיע לשם הוא ידאג שנשתה ממנה. ואנחנו נדאג לשיר לו שירים.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, התגעגעתם אז באתי. ייבשתי אתכם שבועיים, בונבונים של ואסילי, מדברי תורה! דברי מים חיים! ודברי רכש ושכר!

איי איי איי אפורי חולצות שלי. תבינו, רכש קל להגיד. אבל מי נמצא בצד השני, בצד המביט על הרכש כמו מראה? השכר יא חושילינג דרבנן, השכר. והשכר, ירוקיי ורבותיי, הוא שכר ועונשו; ואין לנו כסף לכל שזופי הרגליים שבאים פה לעקוץ.

ואתם בוכים ומתאוננים על רכש ושואלים “בשביל מה הבאתם אותנו לאירופה למות שם כל כך מהר? בדיוק כפי שעם ישראל בוכה ומתאונן על כי הוציא ה' אותנו ממצרים והשאיר אותנו בלי טיפת WOTER על פנינו, שנאמר:”וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת" (כ', ה').

ירוקיי ורבותיי, לא הבכי על הרכש ולא הנהי על המים יביאו אותנו למקום שאנו צריכים להיות בו – אלא רק האמונה. האמונה היא תכלית כל המעשים שיש לעשות כדי להגיע מעלה מעלה.

ראו את משה רבנו הגדול ואהרון אחיו. אלוהים מבקש מהם לסור אל הסלע הקרוב, ולעיני כל העם לדבר עם הסלע שיצאו ממנו מים, להרוות את צמאונם. ומה עושה משה? הוא לא מאמין שדיבורים אל הסלע יעזרו, אז הוא מוציא מקל ודופק בסלע פעמיים. ו-וואלה, גם זה הולך: יוצאים מן הסלע מים חיים אל העם הגווע – כבחזקת המועט המחזיק את המרובה.

בא הקדוש ברוך הוא אל משה ואהרון, כמו היה שוטר אל שני יוצאי אתיופיה שהלכו מכות, ואומר להם:”אמרתי דיבורים!, מה באתם לי ישר בהתפרעויות, דופקים מקלות בסלע? לא מאמינים לי שבדיבורים זה גם יכול ללכת?".

כן כן, ירוקיי ורבותיי, על שום חוסר האמונה של משה ואהרון בקדוש ברוך הוא, גוזר עליהם ה' שלא יזכו להיכנס אל הארץ המובטחת לעם ישראל, באומרו: "יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (כ"ב, י"ב).

על כן יש לומר, סוכריות מנטה של בית רבן: כדי שניכנס אל האצטדיון בתחילת העונה ולא נחרים ונראה את מכבי מחוצה לו על המסך של הסמארטפון הלא כשר – אכן יש צורך ברכש ובשכר לרכש; אך קודם כל יש להאמין, אינעל דינק דאורייתא, להאמין! כי עם האמונה בכוחנו ובחוזקנו וביכולותיו של שי בן דוד כמגן שמאלי לאליפות, גם מכבי הזו, ירוקיי ורבותיי, יכולה להוציא מים מן הסלע לעמנו הירוק, הקדוש והגווע.

הפקפוק ביכולתנו הוא שורש כל הרע. הוא זה שגרם לאלוהים לגזור על משה ואהרון שלא יכנסו לארץ. ועל כן, בסיכום מחנות האימונים וההכנות לעונה הבאה יש לבחון את שחקנינו הקדושים במידת האמונה בהצלחתנו, ומי שלא מאמין ביכולתנו לקחת אליפות גם בלי רכש ובלי משיח בן דוד באגף שמאל, כבחזקת המועט המחזיק את המרובה, אין לו מקום בקבוצה ובהרכב. ורק המאמינים הם אלו שיזכו ללבוש את החולצה הירוקה בזמן שמרקו מכה בסלע ומוציא ממנו מים חיים ואליפות וגביעים ושמחות לרוב ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" (כ', כ"א)

תרגום אונקלוס: סיקור המשא ומתן של שחר עם בוזגלו, פרק 17 – הקרע: בוזגלו מבקש שיתן ליעקב (ישראל) אביו לפחות לעבור במשרדים של וולוו כשהוא שם ("נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ"). יעקב (ישראל) שחר בתגובה, מוריד אותו מעליו ושולח אותו לחתום בהפועל.

הפיוט השבועי

לרונה קינן יש דיסק חדש בשם "זמן התפוז", על קריסת השמאל בישראל. שמש רעה של תמוז עלתה השבוע (תמוז הוא החודש בו הסיטרא אחרא מסתובב חופשי בעיר). אבל אם נפתח אוזניים ונקשיב טוב טוב, נשמע שיר ישן מנגן בלחש עמום: "שחר חדש". אל תפסיקו להאמין, יבוא שחר חדש. שבת שלום.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

 

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: קרח/ מתי סין-קרונה

פרשת "קרח" (ספר במדבר)

ספיישל פרשת קרח: סיקור ההפגנות על הגדר ברוטשילד 1(1)

(מספרים בסוגריים: המקור מתוך הפרשה, ר' בסוף הפוסט)

ויקחו מועדוני האוהדים של מכבי את חבריהם לטיול בתל אביב (2). וירשמו לנסיעה 250 איש, מהטובים בבנינו, שחור בגדיהם נוצץ כחליפת ערב שבת של חרדי (3). ויסעו תחילה לבלומפילד, לשאת תפילת פולסא דנורא לדשא שיצמח לאוהדי התל-אביביות על כפות הידיים לפני שיצמח במקדש העבודה הזרה הלזה, שהולך ונבנה בעצלתיים.

ויסעו משמה ויתקהלו ה-250 ברוטשילד 1, מאחורי מזבח ההמבורגרים הלא כשרים אותם מעלה לעולה עוד שף תל אביבי פלצן, ויקראו את יעקב להתעורר מהשנ”צ ויצעקו: "יעקב שחרר, יא חושילינג דרבנן! כל שנה מחלקת השיווק מתקשרת שנעשה מנוי, שנבוא נטעם מזיבת חלב ודבש של הקבוצה שאתה מעמיד לנו. וכל שנה, עוד לפני שעברנו את מדבר צין בדרך מהחופשה השנתית באילת, מעשי ידך טובעים בים ומטביעים אותנו למוות ברדודים של חוף דדו. יעקב שחרר, יעקב" (4).

וייצא יעקב אל הבלקון של רוטשילד, ויאמר לקהל הקדוש: "טוב שאכפת לכם כמוני מהצלחת המועדון" (5).
וייחר אפו של העם העומד ברחבה שמאחורי המטבח של ההמבורגרים ויאמר לו: "מי שמך לומר את הדבר הזה. והרי כל קהל מכבי קדוש, ולכל קהל מכבי אכפת מהצלחת המועדון. טוב שאכפת לנו? המועדון הוא אנחנו! ולך אכפת מהצלחת המועדון? או ששוב הנך מתנשא עלינו ומסובב אותנו בכחש של תהליך" (6).

ויאמר אליהם יעקב: "הבאתי מנהל מקצועי מאירופה למכבי אפרוחים ג' סניף נהלל, הכנתי לכם צעיפים חדשים של נייקי עם פרנזים בצבע ירוק (7), קניתי מכשיר א.ק.ג מיוחד בשביל מיתוג קמפיין מכירת המנויים, רכשתי שלושה תרנגולים לשבת, מה אתם מתלוננים למען השם?” (8).

וחרון העם הולך ורב מדבריו של יעקב. ויתחיל זקן העדה – בן 33, יליד תשכ"ו (1986 למניינם) – לשיר לעבר הבלקון: "אולה, אולה, אולה אולה אולה, היינו פה לפני שבאת, נהיה גם כשתלך הביתה". ויצטרפו אליו קהל המורדים וימשיכו: "אולה, אולה, אולה אולה אולה נרוקן את הצפוני, אם לא יבוא מגן שמאלי". וימאסו תלונותיהם של קהל האוהדים על יעקב מאוד, ויתחילו השכנים להתאונן גם הם, וישלח יעקב את מחלקת השיווק שתתערה ביניהם ותחלק קופסאות גפרורים ממותגות עם תמונה של בני לם מאלבום סופר גול תשכ”ב (1982 למניינם). ויאמר אליהם יעקב: "קחו לכם קונוסים, שימו בהם קטורת, תעלו באש ותרגעו" (9).

ויעלו האוהדים תפרחות עשן ויירגעו. וייפתחו דלתות המעלית שבמרכז הרחבה ברוטשילד 1, ותפתח האדמה את פיה, ותערה לקרבה את כל אוהדי מכבי ותורידם שאולה שמחים וטובי לבב אל מכוניותיהם בחניון (10). ויכניסו כרטיס חניה, ויוצג מחיר החניה על הצג, ויאמרו איש אל אחיו: "סססעמק, בטח אין כסף למגן שמאלי, תראה כמה יעקב משלם על חניה".

מקורות מתוך פרשת "קרח":
(1) על פי המדרש, קרח נחשב לטייקון הגדול ביותר בעם היהודי. אולי עד רוטשילד.
(2) "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן" (ט"ז, א').
(3) "וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם" (ט"ז, ב')
(4) "הַֽמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֨נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַֽהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר" (ט"ו, י"ג)
(5) דברי יעקב לעמו, מתוך "נעים זמירות" – פינת מדרש הנשיא באתר הרשמי של מכבי (התשע"ט 2019 למניינם)
(6) "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" (ט"ז, ג')
(7) על פי פרוש רש"י, קרח מאתגר את משה ושואלו האם טלית שכולה תכלת זקוקה גם שיהיה לה ציץ תכלת. משה עונה לו שחייב.
רבנו בחיי ממשיל את ציץ התכלת לנשיא העם שהוא הקדוש שבקדושה, ואילו הטלית נמשלת לעם. וגם אם כל העם קדוש, כתכלת הטלית, עדיין יש צורך בנשיא שיהיה קדוש מכולם, כפי שיש הצורך בציץ התכלת.
(8) "לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּֽעָדִ֖ים עַל־יְהֹוָ֑ה וְאַֽהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ עָלָֽיו" (ט"ו, י"א)
(9) "זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחֽוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ וּתְנ֣וּ־בָהֵ֣ן אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙" (ט"ו, ו'-ז')
(10) "וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗ה וּפָֽצְתָ֨ה הָֽאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֨יהָ֙ וּבָֽלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָֽרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה" (ט"ז, ל')

הפיוט השבועי

התורה מלמדת על המחלוקת בין קרח ועדתו לבין משה ואהרון. ואומרים חז"ל: שני סוגי מחלוקות יש בעולם. האחת, מחלוקת הפוגעת על ידי מי מהצדדים ביסודות האמוניים ובשם שמיים – כמחלוקתם של קרח ומשה. והשנייה, מחלוקת שכולה קידוש שם שמיים – כמחלוקתם של בית שמאי ובית הלל.

כולי תקווה שהמחלוקות שיש בין אוהדינו ליעקב שחר הינן מחלוקות ששני הצדדים רואים בהן כמחלוקות לשם שמיים, וכל תכליתן הינה האדרת כבודה של מכבי. שאין בהם אינטרסים חבויים אלא רק אכפתיות ורצון גדול מצד כולם שנצליח. ויהיה זה מתוך כבוד הדדי והוקרה הראויה לשני הצדדים. ומתוך זה נצמח ונגדל ותגיע גם גאולתנו, ונאמר אמן כן יהי רצון.

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: שלח לך/ מתי סין-קרונה

פרשת "שלח לך" (במדבר)

ספיישל פרשת המרגלים: סיפור מסע הרכש הלא ייאמן והלא אמיתי של מכבי, קיץ התשע"ט

(מספרים בסוגריים: המקור מתוך הפרשה, ר' בסוף הפוסט)

וישלח יעקב 12 מרגלים לתור את הארץ ולהביא למכבי שחקן שיקריס את מרכזיית הטלפונים במשרד הכרטיסים, עד כי חדר הטלפנים יראה כמו הכור בצ'רנוביל, וכרטיסי מנוי יעופו באוויר עד לגג בניין חברת חשמל.

12 מרגלים, מנשיאי הארץ, ראשי בני ישראל והסביבה הקרובה – ג'ובאני השורד, אלון החרוץ, זאהי הסוס האציל, ציון מגן שמאל, איגביני השמח, גוסטבו המחייך, מרקו הלב, פיני הסיגר, אבי הפרשן, רונן האח, דודו הבלגי ואברם המערבב – יוצאים לחפש אחר היהלום שיחזיר למכבי את כתר האליפות.

ויקרא יעקב למרקו הלב ויאמר לו: "תביא משהו בזול, אל תעקוץ בחייאת מרקו, רק עכשיו שמתי על החתונה של גרשון הבן לוי הזה את כל צי הגמלים שלי בליסינג".

ויתפלל יעקב על מרקו את תפילת "יה יושיעך מעצת מרגלים" (1), וייקרא מרקו מעתה: "מירקו הלב". וישלח אותם יעקב לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם (2): "תתחילו בנגב, אלונה עושה מכירה פומבית, תביאו לי שחקן לאליפות, משהו בלי פערים כספיים".

וירדו ה-12 לנגב כפי שציווה אותם יעקב, ואלונה קשה כמו אבן צור. ותדרוש בעבור מיכאל אוחנה, שחקן שראה לאחרונה דשא כאושפיז בסוכת חצר בית המלכה, את כל הוצאות קמפיין הבחירות שלה לסנהדרין, פלוס התחייבות לניתוח בלונדון לכל שחקן מבירת הנגב שיקרע ת'צולבת בעשור הקרוב.

ויצאו ה-12 ממשרדה של אלונה ויעלו להר הנגב, ויצפו משם על כל הארץ. ויתורו אחר ששלח אותם יעקב באומרו: "אני רוצה שתדווחו לי מה קורה עם היריבות בליגה, אם הן מתחזקות בינתיים או גם הן בעונה פיננסית (3), ותרחרחו מי האנשים האלה שיושבים איתם על חוזים, אם הם עוקצים או צובטים (4) ואיזה קבוצות הולכות לשחק העונה פתוח או סגור (5). ואולי תראו אם אתם מוצאים שם איזה מאמן כושר (6). ואם תמצאו שחקן עם שם של עץ, כמו דקל, אז תביאו. ואם אין, אולי נתחזק באיזה שחקן עם של פרי. לא פריי, הוא יקר. פרי. ענבי, למשל" (7).

ויפתח יעקב את עיניו כמו התגלה לו הרגע שעוד יומיים הגרלה בניון ואין לו לא חליפה ולא סגל למשחק אימון 7 על 7, ויישיר מבט אל עיני המרגלים כהוזה במשיח בן דוד באגף שמאל של ההגנה, ויאמר אליהם: "תמצאו לי שחקן בשם ענבי! לא מעניין אותי אם יהיה מליגה א', אבל חשוב שיתחרז עם זהבי. זה השחקן שמכבי צריכה. כי הימים ימי עונת המלפפונים בשביל כולם, אך בשביל מכבי אלה ימי בכורי הענבים. העונה זו העונה, רוצו מצאו לי ענבים" (8).

ויתורו את הארץ לאורכה ולרוחבה, מספא במדבר צין עד מרחצאות חמת גדר (9) ולא מצאו כלום. ויגיעו לחברון ויצפו שם בילידי הענק. וידבר זאהי וישאלם בשפתם: "האם יש באמתחתכם איזה תותח מהמגזר, משהו שימכור מינויים הרבה יותר מהר מדולב חזיזה?". ויענו לו החברונים: "וואלק שבע שנים אנחנו בונים קבוצה בשביל משחק ידידות נגד זמאלק ממצרים. מה אתם באים פה עכשיו לעשות לנו כיבוש" (10).

ויאמר להם איגביני בשפתו: "איים ורי הפי טו בי איר". ויקפוץ עליו ג'ובאני ויאמר לו לאיגביני: "בוא בוא תעשה לי שק קמח עד קרית ארבע". ויראה זאת אלון ויגער בהם: "מה אתם עושים פה שכונה, תהיו רציניים. באנו למצוא שחקן לפני שהקופים עולים על רחוב המסגר". ויחייך גוסטבו ויאמר: "כן, אלון צודק, בלי שטויות בחייאת ג'ובאני". וייקח איגביני את כולם על הגב שק קמח עד קרית ארבע.

ויפנו ה-12 לראות איזה טאלנט במגרש הקט-רגל ברמת אשכול. ויצפו בטאלנט ויתרשמו וישאלוהו לשמו, ויאמר להם "קוראים לי פאר כספי". ויתאכזבו מרה וישאלוהו אם מכיר אחד בשם "ענבי". ויצביע פאר על המנוזל שעמד מחוץ למגרש וצעק: "עכשיו תורי, עכשיו תורי", ויקראו אליו. וילחש באוזנו לפני הצגתו למרגלים: "בוא בוא ענבי, עקצת פעם? בוא תעקוץ".

ויעקוץ ענבי, ויביא עימו גם את חבריו: רימוני האדום ותאני הפג על הדרך. ויארזו השנים-עשר את העסקה, ויתלו את השלושה במוט על הגמלים וידהרו לרחוב המסגר (11). ויהיו בדרכם ארבעים יום (12) ויגיעו שנייה לפני סגירת חלון העברות.

ורחוב המסגר פקוק מאוהדי מכבי הצווחים: "רכש", וחרטומים מעלים באוב שמות שחקנים מיציע העיתונאים המאולתר ליד דוכן הפיס שבפינת יצחק שדה. ויוצגו ענבי ורימוני ותאני לראווה עם בגדי מכבי החדשים על הבלקון שמעל תחנת האוטובוס (13).

ויאמרו המרגלים ליעקב: "וואלק אחלה ארץ שלחת אותנו, זבת מרחצאות חלב ודבש, אבל אלו בבלקון זה מה יש (14). ובכלל אין לנו מה לחשוב על אליפות עונה הבאה, הולכת להיות ליגה קשה (15). באר שבע מתחזקת בעמלקים (16), לבית"ר יהיו שחקנים משלוש הדתות (17) ולתל אביביות יש אצטדיון חדש שבנו כנענים" (18).

וישתיק אברם המערבב את הבכיינים שמורידים ליעקב ת'מצב רוח, ויאמר להם: "למה מי אלו כל הקבוצות האלה? יעקב מחר בהגרלה בניון ויש לנו העונה קבוצה – מינימום סיבוב שני בליגה האירופית" (19). ויעמוד מירקו הלב בצד ויהנהן בהסכמה. ושאר עשרת המרגלים המשיכו בבכיים ויאמרו: "יעקב, אין לנו סיכוי העונה (20). אתה יודע מה ביקש אברמוב על דולב חזיזה? לקרוא לאצטדיון בחיפה על שם המסעדה שלו, פלוס טיפולי השתלת שיער בטורקיה לו וליוסי אבוקסיס".

ויצאו העשרה אל הבלקון ויצעקו לאוהדים המצפים למוצא פיהם: "תתכוננו לרדת ליגה, חיפשנו בכל הארץ וכל מה שהצלחנו להביא זה את המנוזל הזה ושני החברים העקומים שלו שאין לנו מושג איך הגיעו לכאן"(21). ויבכו האוהדים כל הלילה ההוא (22), וילינו על יעקב, ויאמרו איש אל אחיו: "מה הוא שלח אותם לארץ לחפש שחקנים כשתיכף מתחילה אליפות אפריקה במצרים?" (23). ויאמר איגביני: "איי וויל בי ורי הפי טו בי אין מצריים. יעקב ברינג מי היר טו ברינג פליירס פרום אפריקה לייק מי". ויאמר זאהי: "וואלה למה לא שלחו אותנו למצרים, יש שם מלא שחקנים מהמגזר. לי ולמוחמד סלאח יש שפה משותפת". ויאמר ג'ובאני: "יס, ואני יכול להביא משם…אה… קרואטים". ויפלו כולם מצחוק על ג'ובאני שיודע לעשות שמח גם ברגעים קשים, רק אברם המערבב ומירקו הלב קרעו את בגדיהם לנוכח תבוסתנות האוהדים ושאר המרגלים.

ויאמר אברם המערבב ליעקב: "תיפטר מכל המרגלים האלה, כולם עובדי עבודה זרה ולא מבינים כדורגל. תראה את ענבי איזה רגליים יש לו, שחקן לאליפות".
ויאמר יעקב לאברם: "אבל אתה הבאת לי את כל אלה".
ויאמר לו אברם: "יעקב אתה מערבב. אני אומנם הבאתי אבל אתה שילמת".
ויאמר יעקב: "וואלה נכון, עוד פעם עקצו אותי. כמה עלו לי שלושת אלה על הבלקון?".
ויאמר אברם: "עשרה שקלים פחות מפאר כספי".

ויסמוך יעקב את ידיו על אברם המערבב ומירקו הלב, שהם אלו שיובילו את מכבי ואת האוהדים הקדושים לאליפות ולגביע ולעוד הרבה ביקורים בהגרלות בניון. ויזרוק את כל השאר מצרימה לראות אליפות אפריקה. ויעלו לבלקון אברם המערבב ומירקו הלב, ויפנו אל העם בחבקם את שלושת שחקני הרכש החדשים. וירם אברם את רגלו של ענבי אל הקהל, ויפשיל מכנסו, ויצעק אליהם: "תראו איזה רגל לאליפות!". וישאג העם בשמחה, ויגיע הצלם ממחלקת השיווק, וינציח את הרגע עבור הרשתות החברתיות. ותועלה תמונה מהבלקון תחת הכותרת: "הרגל שתביא אליפות". ותקרוס מרכזיית הטלפונים במשרד הכרטיסים, ויחודשו המינויים כקדם, וייחטפו החדשים עד כי יימכרו מינויים לגג בניין חברת חשמל.

אין לראות בדברים שנכתבו לעיל אלא כערבוב בין פרי הדמיון לדברי אלוקים חיים.

הפיוט השבועי

בסוף הפרשה, מצווה ה' את העם להטות עליהם את אביזר העידוד הלביש הראשון: הציצית.
בניגוד לאביזר העידוד הראשון – הדגל, שהומצא כמה פרשות קודם – הציצית הינה כלי זיהוי שקשה לתלשו מגוף האדם אלא רק אחרי מאבק, בדומה לצעיף או לחולצה.

אז לרגל השעון שמתקתק לקראת המשחק הראשון באירופה, נברך: שנזכה ושנוכל להזדהות עם מכבי בגאווה בצעיף ובחולצה ירוקים, בפני כל עמי הארץ לרוב, וכל עמי אירופה עוד השנה. ושיהיו הצעיף והחולצה סמל אל מול עינינו למען לא נתור אחר אלילים אחרים אשר רבים מאיתנו זונים אחריהם בשנים טרופות אלו. ונאמר אמן כן יהי רצון.

וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִית, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֺת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. (ט"ו, ל"ט)

מקורות מתוך פרשת "שלח לך":
(1) על פי פרוש רש"י.
(2) "וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַֽעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר" (י"ז, י"ג)
(3) "וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶֽחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב" (י"ח, י"ג)
(4) "וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ ישֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה" (י"ט, י"ג)
(5) "הַֽבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים" (י"ט, י"ג)
(6) "וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה (כ', י"ג)
(7) "הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ" (כ', י"ג)
(8) "וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים" (כ', י"ג)
(9) "וַיַּֽעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת" (כ"א, י"ג)
(10) "וַיַּֽעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֘ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימָן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָֽעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם" (כ"ב, י"ג)
(11) "וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָֽרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים" (כ"ג, י"ג)
(12) "וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם" (כ"ה, י"ג)
(13) "וַיֵּֽלְכ֡וּ וַיָּבֹ֩אוּ֩ אֶל־משֶׁ֨ה וְאֶל־אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ" (כ"ו, י"ג)
(14) "וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ" (כ"ז, י"ג)
(15) "אֶ֚פֶס כִּי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם" (כ"ח, י"ג)
(16) "עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב" (כ"ט, י"ג)
(17) "והַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר" (כ"ט, י"ג)
(18) "וְהַכְּנַֽעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם" (כ"ט, י"ג)
(19) "וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" (ל', י"ג)
(20) "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ" (י"ג, ל"א)
(21) "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת" (י"ג, ל"ב)
(22) "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא" (י"ד, א')
(23) "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (י"ד, ד')

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: בהעלותך/ מתי סין-קרונה

פרשת "בהעלותך" (במדבר)

אמ;לק: יפה עשו במכבי שהוציאו מינוי שומר שבת, המחזיר לקונים כסף על מקומם הריק באיצטדיון בזמן שהם ממלאים את מקומם בבית הכנסת. כי אמנם רצוי, לשם שמים, שאדם יהיה גם יהודי וגם אוהד מכבי, אך אין האדם יכול לשבת בו זמנית על שני כיסאות.

פרשת בהעלותך לא עוסקת בשבת. היא עוסקת בארגון טקסי הצגת הלוויים בפני העם לפני תחילת העונה. היא עוסקת בהכרה במועד ב', המאפשר למי שלא הספיק לחגוג פסח ראשון להיחנק ממצות בפסח שני. היא עוסקת בשכלול מערכות תחבורה ציבורית בשיטת חנה וסע, המנוהלות על ידי עמוד ענן המכוון את העם מהחנייה אל קווי הנסיעה לארץ. היא עוסקת בהכשרת הגשש הבדואי הראשון – חובב בן רעואל המדייני, חותן משה, ממנו מבקש משה להיות לעם לעיניים בזמן חנייתם במדבר. היא עוסקת בתזמורת החצוצרות הראשונה בעולם: שתי חצוצרות כסף שכיוונו את העם, על פי הניגון, לעבר כיוון הנסיעה, בישרו על אירועים חגיגיים, כנסים, מלחמות, חגים, מועדים, כניסת הנשיא לאצטדיון בגמר הגביע, שירים של שבק ס' ועוד חיצרוצים וחצצרצים למיניהם.

הפרשה עוסקת גם בהוכחה שהתסריט של הסרט הדוקומנטרי "לאכול בגדול", על ההוא שהחליט לאכול במשך חודש רק במקדונלד'ס ולבחון מה זה עושה לו לגוף, נגנב למעשה מהתורה, בה אלוהים נותן לעם המתלונן לאכול בשר במשך חודש ימים עד שייחנק. אפילו בהצגת דמות המלשן הכי ילדותי בספרות העולמית – הנער מהפסוק "וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" (י"א, כ"ז) – עוסקת התורה. אבל בשבת, פרשת "בהעלותך" לא עוסקת. יפה עשו במכבי שהוציאו מינוי עבור שומרי השבת. גם התורה שובתת לפעמים מהעיסוק בשבת, אולי בשבתות כאלה מתירה התורה כדורגל? מי יודע, עכשיו פגרה ואי אפשר לבחון את זה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. עוד לא התניעו בני ישראל את הגמלים בדרכם לארץ המובטחת, וואלק צעד אחד לא עשו במדבר, עור המפשעות עדיין חלק כמו תינוק, כפות רגליהם כשל דוגמני כפכפים, אפילו הרוקחים עוד לא רקחו מרקחות נגד שפשפות ויבלות, וכבר מתחילים בני ישראל לבכות ולהתאונן כמו אריות שרוצים רק תות. אינעל דינק דאורייתא, זה לא עם זה אמה! האוכל לא טוב, המדבר לא טוב, קשה להם, כואב להם, רוצים לחזור למצרים, שמעו יש שם אחד מוחמד סלאח, ועוד מעט מתחילה אליפות אפריקה. לא מספיק להם חלוץ עם אקדח קפצונים, הם רוצים תותח.

בונבונים של ואסילי, בני ישראל מתחילים את מסעם במדבר במצב רוח מיואש כאוהד מכבי שנקעה נפשו ואצבעו מרענון כתבות של פשכצקי. הם רוצים בשר, הם רוצים וודאות, הם רוצים מגן שמאלי. אילו היה להם בית דפוס היו ודאי מדפיסים שש מאות אלף פלאיירים עם הכיתוב "מוישל'ך".

ומוישל'ך זה, ירוקיי ורבותיי, גם לו נמאס. בחייאת, מה אתם חושבים? במקום לדפוק שבוע צלילות בראס מוחמד, הוא תקוע פה עם האולטרא בויז 40 שנה מול הפרצוף. הוא פונה לאלוקים ומבקש ממנו: "ריבונו של עולם, עזוב'תי בחייך, מה, אני ילדתי אותם? מה אני צריך את כל זה". כל כך קשה לו למשה עד אשר הוא מבקש נפשו למות.

אפורי חולצות שלי, העם לא רואה שעובדים בשקט. הוא לא שם לב שכל העניינים פה מסביב, והלוויים והדגלים והמשכן המוזהב, והפרוז'קטורים של המנורה, והכרובים והתורה הקדושה הזו, הכל הוא כלי קיבול לאמונתם, הכל כאן למען גאולתם, יש על מי לסמוך שיעשה את העבודה ויוליך אותם אל קץ עבדותם.
ולעם, כל שנשאר הוא להכניס את אמונתם פנימה אל תוך כלי הקיבול ולתת את הלב למען שבסוף הדרך עוד יהיה מאושר.

כן כן, סוכריות מנטה של בית רבן, עובדים בשקט למעננו. ועל כן מבקשת התורה, כדי שלא יבוא חרון אפו של אלוהים, וילחך באש את שולי המחנה כדי לסגור חשבון עם האספסוף, שתתנו כבוד לעוסקים במלאכה, ותרימו טלפון, ותקנו מינוי וגרין פלוס ובדרך שימו יד על צעיף חדש. ושרק תאמינו שבוא יבוא וכלי הקיבול היפה והנהדר שלנו יתמלא באמונתכם ומתוכה יצמחו גאולתנו ואליפויותינו. הנה זה בא נאום ה', עת זמיר הגיע. עד אז, בחייאת, תנו קצת שקט. עובדים.

בזאת לא תמו הדברים יא חושילינג דרבנן. ויש לסייג ולתת את הדעת גם מן הצד השני. ומן הצד השני עולה הידיעה שהעם הנבחר הוא הוא העם הנבחר גם – ואולי במיוחד – בשל היותו עם סורר ומורד, עם שלא מקבל כל דבר כמובן מאליו, עם שעומד על שלו ושפניו תמיד אל המהפכה, אל השינוי! אין אנו עושים חשבון לאיש, אף אחד לא קדוש ולא חשוב יותר מהמטרה, אפילו לא משה רבנו העניו והצנוע.

כי הרי אלוהים יודע שהקידמה והצעידה קדימה של העולם היא בדרך של מהפכות ובדרך של רצון לשנות ולשינוי, כי היום אף פעם לא טוב, אף פעם לא מספק, תמיד יש לשאוף אל המחר.

וכל זאת ניכר מן העובדה שראשית תפילתנו החשובה ביותר היא במילה "שמע", ותפילתנו הינה תביעה מהשם יתברך לשמוע אותנו, את קולנו ובקולנו. ולקול הזה, גם אם הינו קול מחאה, יש מקום להיאמר, על מנת שיצעיד אותנו קדימה.

ועל כן, ירוקיי ורבותיי – גם המוחים כלפי הקבוצה והרוטנים והפועלים לשינוי חביבים על ה'. ויש לתת להשמיע את דברם בתרבותיות, ובקשב. ואין לקחת את דרישתם למהפכה כרע גמור, אלא כרצון להתקדם, ללכת הלאה.

וכשמתקדמים ביהדות, מתקדמים עם מבט לאחור. כי הרי כל רצוננו הוא להחזיר ימינו כקדם אל הימים שבהם רק דפקנו על הדשא, ונפלו יריבינו כבשר תותחים לרגלנו. ואני מבטיח בהן צדקי, שאי שם בעתיד, צופן לנו הגורל אפילו טוב מזה, טוב מטוב טוב מאוד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי 1: "וּבְהַקְהִיל, אֶת-הַקָּהָל–תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ"

תרגום אונקלוס: טעם המצווה "לא תריע" באם תקעת גול לרשת קבוצתך לשעבר.

הציטוט השבועי 2: "הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם"

תרגום אונקלוס: המדריך לכדורגלן המטרוסקסואל, פרק ב – "הכנה למשחק".

הציטוט השבועי 3: "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" (י"ב, ח')

תרגום אונקלוס: אלירן עטר מחליט להוריד את היד מהפה ולדבר דוגרי.

הפיוט השבועי

40 שנות מסע רק מתחילות, וכבר מבין משה את מוסר ההשכל המרכזי שעולה מספר במדבר: היה קשה להוציא את העם ממצרים, קשה שבעתיים להוציא את מצרים מתוכו.

שנזכה לצאת ברוח ובנפש ממצרים במהרה בימינו, וקודם כל שיהיה שבת שלום.

לאה שבת מתוך האלבום המופתי של איה כורם: 2023


מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: נשוא/ מתי סין-קרונה

פרשת "נשוא" (במדבר)

אמ;לק: פרשת נשוא, הארוכה מבין פרשות התורה (176 פסוקים), מתחילה בתפקידיו של גרשון בן לוי, עליהם סיפרנו בשבוע שעבר. גרשון זה יזכה לכבוד חתונתו הממשמשת ובאה, בחוזה עד גיל חמישים. בכך ישלים 20 שנה במכבי, מגיל 30 עד 50. כפי שנכתב: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן–גַּם-הֵם… מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה-" (ד', כ"ב-כ"ג).

ההכנות לעונה הבאה נמשכות. משה עורך מפקד בין בני לוי ממשפחות גרשון וקהת, כדי לבדוק כמה מנויים יש לשמור עבורן, ובכמה יש לעלות את מחירי המנויים כדי לכסות את ההשקעה על שני הטאלנטים של מכבי. לאחר מכן מתפנה אלוהים לארגן את מחנה האימון, היוצאים אליו ומטרות המחנה.

אמנם המקרא טוען שיש לנפות מבין היוצאים למחנה את המצורע, הזב והטמא, שנאמר: "וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ" (ה', ב'), אך רש"י בחוכמתו מבין שאם כך, למחנה האימון יצאו רק האפסנאי והמעסה. לכן הוא מרכך בפרשנותו את ציווי ה' ומסביר שאת המצורעים אכן יש לזרוק מחוץ למחנה שילכו לחפש קבוצה אחרת. ואילו הזבים, כל אותם שחקנים שעלו מהנוער או הגיעו מהשאלה, יכנסו לסגל ויצאו למחנה האימון אך רק כדי לשבת ביציע. ואילו הטמאים, שיש להם חוזה לעונה הבאה אבל אין סיכוי שימצאו קבוצה, יצאו למחנה וישבו על הספסל. הרכב הם לא יראו.

אחרי שהתורה עוסקת בדיני סוטה, בו נקבע על פי המשפט העברי, ובחסות מצדדיו, שהעונש בשל קצה קצהו של חשד באישה שבגדה בבעלה הנו שאצטדיון שלם יכריז על בגידתה בקול, עוסקת התורה בדיני המתנזר מכדורגל במהלך הפגרה.

באם אדם החליט להתנזר מכדורגל, ובכדי שהתנזרותו תחשב בעיני ה', עליו לעשות זאת לתקופה של לפחות 30 ימים ומעלה. לא לשתות יין, לא לאכול ענבים, לא להסתפר ולא להיטמא למת. טעמה של הפרישות מטומאת מת הוא משום שהטומאה מורה על חולשת כוח השכל, ואדם הרוצה לעבוד את בוראו בשלמות ראוי לו שישמור על טהרתו. על כן, בימינו על המתנזר מכדורגל להתנזר גם מלחיצות ה"רענן" באתרי הספורט השונים בציפייה למשיח שיוחתם במכבי. הלוא הוכח שכל המשיחים של אתרי הספורט הינם משיחי שקר ואין הם קיימים אלא כדי להסיט אותנו מעבודותינו במהלך ימי הפגרה – הימים היחידים בשנה בהם אפשר לעבוד כמו שצריך, בלי לחשוב על מכבי – ואם קיימים הם, גדול ורב הסיכוי שאין הם מקיימים.

הדרשה השבועית: תכוליי ורבותיי, בשבוע שעבר, פרשת "במדבר", כתב פה מחבר האמ;לק על חיבתו של הקדוש ברוך הוא, אל יושבי עדות המזרח באצטדיון וחשיבות עבודתם לפניו.

האמנם, גורי אריות שלי, אין בלתם של יושבי כותל המזרח להשם יתברך? ומה בדבר חשיבותם של יושבי עדות אשכנז במערבי או הקופים הירוקים מאפריקה שבצפון? ומה בדבר הגיבורים השמים טריז ומשמרת בינינו לבין עובדי העבודה הזרה הבאים למשכננו בדרום? יא חושילינג דרבנן, האפשר לבטל את שרותיהם בקודש של אחינו מכל רוחות האצטדיון?

אוחז אני בספר קודשנו, בפרשת "נשוא", וקורא על נשיאי שבטי ישראל מכל קצוות האצטדיון הבאים להקריב מנחה לה'. ומגיע הראשון, נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה, ומקריב קערת כסף ומזרק כסף ובהם סולת בלולה בשמן למנחה; כף זהב מלאה קטורת; פר אחד; איל אחד; כבש אחד; שעיר עזים אחד, ועוד שני פרים, חמישה אילים, חמישה גדיים וחמשה כבשים. אתם ודאי אומרים לעצמכם עכשיו, "פששש, איזה מלך נחשון בן עמינדב, וברור שחביב הוא בעיני ה' לעומת השאר, וואלק כמה מתנות הוא מקריב להשם יתברך ואיזה חשק עושה לנו הבשר הזה דווקא כשהגיע החג של האשכנתוזים עם כל הגבינות שלהם".

ממשיך לקרוא, והתורה מספרת שיום אחר כך מגיע השני, נתנאל בן צוער, נשיא שבט יששכר ומקריב.
ומה מקריב לה' אותו נתנאל ? בחייאת השידוך לרקדניות של אתי פולישוק שהבטחתי לארגן לכם – גם הוא מקריב אותו הדבר כמו קודמו.

ומגיע למחרת הנשיא השלישי ומה הוא מקריב? בחייאת חליפת הפומה של ערב שבת – אותו הדבר כמו קודמו. וככה הרביעי והחמישי וגם הנשיא ה-12, אינעל דינק דאורייתא, מקריב אותו הדבר להשם יתברך!

ובכן תכוליי ורבותיי, מה באתי לומר? שגם אם טעטא בחר את בחירותיו ומנה את החביבים עליו יותר, זה לא משנה את העובדה שכל האצטדיון כולו, מכל צדדיו וכיווניו הנם עבדי השם ועובדי השם באופן שווה. כי הרי שבטי ישראל משולים לאיברי גוף האדם. ויש איברים חשובים פחות כמו הלב, וחשובים יותר כמו הרצועה הצולבת – אך כל האיברים מהווים גוף שלם שמשרת את האדם באופן שווה ובדבקות גדולה.
ואפילו אם המנוי שחידשתם השבוע לא עלה לכל אחד אותו המחיר, הכרטיס שמונח בכיסו האחורי של מכנסכם, נושא אצל כולנו בדיוק את אותו הסמל המוטבע עליו: סמל מכבי. וכולנו עבדיה באופן שווה.

והנה הנה תכוליי ורבותיי, השבוע שוב אנו מורידים את בגדי העונה שעברה, וכדי שלא נישאר עירומים עד שיוצג סט התלבושות של העונה החדשה, לבשנו את בגדי התכלת לבן החגיגיים לקראת עלייתה של נבחרתנו על מדשאותיה המדממים של אירופה.

וגם כאן יש להדגיש ולומר, שכל בני ישראל מתכנסים לשבוע המילואים למען אותה מטרה, וכולם משווים בלבם וברצונם את הצלחתה של הנבחרת שתגיע מעלה מעלה, וכולנו כאחד מקריבים את אותו קרבן למלך המלכים לברכה והצלחה בכל מעשי רגליהם של כדורגלנינו הבכירים, אך אתם ירוקיי ורבותיי, ברור שאתם בונבונים של ואסילי, החביבים ביותר בעיני ה'. ועל כך נאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, לְכָל-עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: קַרְשֵׁי, הַמִּשְׁכָּן, וּבְרִיחָיו, וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו.." (ד', ל"א)

תרגום השבעים לאוסטרית: תפקידו העיקרי של שחקן שעלה מהנוער במחנה האימון – להזיז שערים ממקום למקום.

שיר השירים והשערים (פינתו של דני דבורין): "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ" (ז', א')

"שו שו שולמית, כפר סבא בלאומית". במילים אלו היו ודאי מקדמים בשירה אדירה אוהדיה של הפועל כפר סבא את עלייתה לליגה הראשונה, אילולא העובדה שהליגה הלאומית הנה כבר שנים הליגה השנייה, ואת מקומה של הליגה הראשונה תפסה ליגת הבורסה לניירות ערך. לאורך שנים ארוכות היה שיר זה השיר שליווה את הקבוצות העולות לליגה הראשונה במעמד עלייתן.

אתם שואלים עצמכם, ודאי, מי היתה אותה השולמית עליה שרים. ובכן, היסטוריון הרדיו דני דבורין, עבדכם הנאמן, מוסר ששולמית זו, מהשיר המוכר כל כך והמושר בפי כל אוהדיה השמחים של העולה הפלונית אלמונית לליגה הבכירה, הינה שולמית אלוני זכרה לברכה, ששימשה ב-30 בנובמבר 1957 כמגישת החדשות ברשת ב' של קול ישראל. ובשידור טעתה שולמית בשמה של הקבוצה שנשרה זה הרגע ממאבקי ההישרדות חזרה לליגה הארצית, ומסרה לעם ישראל, שמכבי יפו היא זו שנשרה לליגת המשנה, ולא הכח תל אביב שהובסה באותם רגעים אפס חמש על ידי יפו.

טופצ'ה אביגדור האגדי, ממייסדיה של מכבי יפו צילצל מיד בזעם אל מרכזיית קול ישראל, בה ישב עבדכם הנאמן, וצעק אל השפורפרת את המשפט האלמותי: "שו שו שולמית מכבי יפו בלאומית". והשאר, כפי שכבר הבנתם, היסטוריה.

אני סרתי אל חדר מגישת החדשות ממרכזיית הטלפונים בה שהיתי, ובישרתי לה את הידיעה שהעביר לי זה עתה טופצ'ה אביגדור האגדי. ובמזג רוח פיוטי משהו דיווחתי לה את הפסוק הנ"ל משיר השירים: "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך".

הפיוט השבועי

חג מתן תורה לפנינו. בעבר היו שרים ביציעי קרית אליעזר: "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד למכבי חיפה". מאז, המילה כבוד בשירי האוהדים נזכרת רק כקנטור לעגלות על הדשא בפואמה הידועה: "אין לכם כבוד".

אומנם אנחנו בחג מתן תורה ולא בשמחת תורה, והזמנים אינם לשם שמחה בעיקרם אלא לשם לימוד והכנה לשנה הבאה, אבל כבוד לתורה, וכבוד למכבי יש לתת תמיד, כמאמר השיר: "אשורר שירה לכבוד התורה, ולכבוד חיפה, מכבי חיפה, מכבי חיפה".

עוד נחזור ונשיר את שירי כבודה של מכבי, במהרה בימינו. שבת שלום וחג שמח לכולם.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, תקשורת השרוכים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: במדבר/ מתי סין-קרונה

פרשת "במדבר" (ספר במדבר)

אמ;לק: רק נגמרה העונה, ואלוהים כבר מתחיל לארגן את העונה הבאה. בונה סגל, עושה מפקד אוהדים (603,550 אוהדים בני ישראל מכל ארגוני האוהדים גם יחד), מכריז על מחירי מנויים ומתחיל לעבוד עם שחקניו בני ישראל על שיטת היהלום, תוך שהוא מתרגל עם העם – לקראת תחילת המסע לעבר חציית המדבר וכיבוש הארץ – עמידה נכונה במערך: צפון, דרום, מזרח,מערב.

כן, כך מסדר ה' את השחקנים על הדשא סביב למשכן, בדיוק כפי שהוא מסדר, כמה פסוקים לפני כן, את האוהדים ביציע. ודווקא על סידור האוהדים ביציע שווה להתעכב. כי הלוא ידוע שביציע הצפוני יושבים האוהדים השרופים של מכבי. הרעשניים, מובילי דעת הרחוב ומובילי העידוד. וביציע המערבי יושבים המכובדים והנכבדים, ובדרומי, רחמנא ליצלן, יושבים אוהדי היריבה עם כלי העבודה הזרה שלהם. אבל היציע החשוב ביותר באצטדיון, היציע בעל קיבולת הקהל הגדולה ביותר והיציע שבאמת צריך לקחת על עצמו את הובלת הקהל של מכבי הוא היציע המזרחי. זהו גם היציע החשוב ביותר בעיני ה'.

בבואו לארגן את הטראקים בסיני, השם יתברך מחלק את העם לארבע אוגדות בנות שלושה שבטים כל אחת. בראש האגף המזרחי של מחנה העם הוא מציב את שבטי יהודה, יששכר וזבולון, שמרכיבים את האוגדה הגדולה והחזקה ביותר (180,400 אוהדים), ומצווה אותם ללכת ראשונים ולהוביל למעשה את העם במסע הנדודים במדבר. לא בכדי נתן אלוהים משמעות גדולה ליציע המזרחי, בבוחרו את שבט יהודה, אשר ממנו יצא משיח בן דוד, להוביל את העם כראש מחנה האוהדים ומניף הדגל ביציע. שכן המזרח, הנקרא במקראית "קֵדְמָה", שפרושו גם "לפנים” או “קדימה”, וגם "שהיה קודם, בעבר" – הוא מהות היהדות הרוחנית: "להביט וללכת קדימה לעבר העתיד, בנושאנו את זכרון העבר".

זו כנראה גם אחת הסיבות שיציע המשפחות באצטדיון בחיפה הוא ביציע המזרחי – המקום אליו הולכים יד ביד, אוהדי מכבי הנושאים את זכרון העבר תחת שיערם המאפיר, עם ילדיהם המוקרבים ביציע לעתידה של מכבי.

מהיציע המזרחי נושבת רוח מכבי האמיתית: האנשים הפשוטים. לא עשירים מדי, לא צעקניים מדי, מכובדים מכדי לשבת בדרומי, קרוב לאוהדי היריבות. אנשים שמכבי עוברת בוורידיהם במשך דורות, מועברת בירושה לבני הדם הירוק. חפים מכל אינטרס של מועדוני אוהדים, אינטריגות ויריבויות. לא מעורבבים ולא מעורבים. אלו האנשים שראוי שיובילו את האצטדיון לטירוף שיבוא עם הגאולה. נכון, אמנם מהיציע הצפוני מתחיל העידוד, אך לפעמים גם שם הוא נעצר. מצד שני, דמיינו רגע את הרגעים האלה בהם האצטדיון כולו מתרומם באוויר בשירה אדירה. עצמו את העיניים ותחלמו איך היא מתחילה. שמעו איך השירה מגיעה מהצפוני, ואז לוחכת את שוליו של המזרחי שמצטרף, ורק כשהמזרחי כולו רועם בהד לכל היציעים, אפשר להכריז שמי שלא ראה שמחת בית מכבי, לא ראה שמחה מימיו.

שהאצטדיון הזה יעוף כבר לשמים ונראה לעולם מי זו מכבי. זה יבוא, זה חייב לבוא.

האמ;לק מוקדש לאוהדים הטובים ביותר בעולם, שאותם לימדו אחרת: קודם כל נאמנות. שנזכה כולנו, כל אוהדי מכבי בארץ ובעולם, להתאחד במהרה בימינו תחת קורת הגג המוזהבת בחיפה, ולהביא את מכבי הכי גבוה שאפשר.

ואם תשאלו "איך ייכנסו כולם לאצטדיון?", אענה שאין לי מושג, אך אם בבוא המשיח, יהיה מקום לכל המתים שיקומו מקברם. אז גם אנחנו, כשנקום מקברנו, כבר נמצא מקום לכולם. והנה אנחנו קמים.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, בקושי שבוע עבר מסיום העונה. עוד לא הספקנו לייבש את בגדי החג הירוקים, איתם קפצנו ראש מבמות העלייה לאירופה בחוף דדו ישר לים, וכבר הקדוש ברוך הוא, בחוכמתו כי רבה, מכין אותנו, את עמנו ההולך במדבר הספורטיבי כבר שנים, לכיבוש הארץ בעונה הבאה, או – מקסימום – עוד ארבעים שנה.

וואלק בונבונים של ואסילי, רק הסרנו את צעיפי הצמר המיוזעים מהסחונייה בנתניה של סוף אייר תחילת סיון, ואבינו שבשמים לא שוקט על השמרים וסוגר לנו וואחד סגל לעונה הבאה, אינעל דינק דאורייתא איזה סגל בונה לנו בורא עולם!

אמנם – אני יודע שתקבלו את זה בעין רעה – אלוהים מחליט להשאיר את גרשון וקהת בסגל. אך אל ייצא קצפכם אפורי חולצות שלי, כי הלוא טעטא שם את הלוויים להיות שומרי המשכן. ומה לעשות; גרשון וקהת הם בני הלוי היחידים בסביבה שיודעים איך נראה כדור ויש להם חוזה לעונה הבאה. ולך תמצא עכשיו בלם בשם מררי (הבן השלישי של לוי). חוץ מזה, ודאי תשמחו לדעת שאלוהים לא בונה עליהם כשחקני הרכב לשנה הבאה, ומציב את גרשון הימה מהמשכן לשמור על אוהד מועד; דהיינו בצד המערבי של האצטדיון, לשמור בספסל המחליפים. כמו כן מוטל עליו לשמש מגן אימונים לקלעי החצר, שהם חלוצינו המהוללים. שנאמר: "וּמִשְׁמֶ֤רֶת בְּנֵי־גֵֽרְשׁוֹן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַמִּשְׁכָּ֖ן…וְקַלְעֵ֣י הֶֽחָצֵ֗ר.." (ג', כ"ה-כ"ו).

ואילו קהת, עליו נאמר: "קְהָת, יַחֲנוּ, עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן, תֵּימָנָה" (ג',כ"ט). דהיינו: ישלח להתחמם בדרום (תימנה) האצטדיון. ימלא גם את תפקידו לשמור את חדר ההלבשה בריא, על רהיטיו ושחקניו ורגליהם, שהינם כלי קודשם, שנאמר: "וּמִשְׁמַרְתָּם, הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם"(ג', ל"א).

ובכל זאת, למרות שאלוהים לא סופר את קהת בהרכב, הוא מצווה במיוחד לא לוותר עליו ועל משפחתו הנרגשת ביציע, ולהמשיך איתו ואיתם עוד עונה באומרו: "אַל-תַּכְרִיתוּ, אֶת-שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי" (ד',י"ח). וגם בנוגע לגרשון – מלך מלכי הקבוצה מצווה לשמור על ראשו בצלופן עד שינגח את שער האליפות, כפי שנאמר בתחילת הפרשה הבאה: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן–גַּם-הֵם" (ד', כ"ה).

ומדוע דווקא קהת וגרשון, יאחושילינג דרבנן, דווקא הם מקבלים חסינות מהקדוש ברוך הוא? ובכן ירוקיי ורבותיי, היושב במרומים יודע שכבד משא חוזיהם על כתפיהם בלכתנו במדבר, ועל חוזיהם היקרים ההולכים עימם לכל אשר ילכו, אם על הדשא לליווי שחקני היריבה או ליציע המערבי, להינפש קצת עם כל אלה שמחוץ לסגל, נכתב בספר משלי: "יְקָרָה הִיא, מִפְּנִינִים; וְכָל-חֲפָצֶיךָ, לֹא יִשְׁווּ-בָהּ" (ג',ט"ו).

אך אל תטעו. לא השם יתברך יעשה חסד עם כיסו. כי הנה הנה מעתיד ה' להעמיס על כתפיהם הירוקות של קהת וגרשון צלחות אליפות וגביעים בארץ ובאירופה, שיתחילו להביא כבר מהעונה הבאה. ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה "(ב', ג')

תרגום אונקלוס: ההכרזה על הענקת הגביע, התשע"ט.

הפיוט השבועי

שיר המכבייה השנייה 1934. כל כך ציוני, ועם זאת גם כל כך יהודי.

השמש הקופחת עולה ממזרח על עוד עונת מלפפונים. הביטו עליה בעוז. הביטו בה בשם המחר. אנו צופים לקראת שעה גדולה, זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה.

שיהיה לכולנו שבת שלום.

פָּנֵינוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

דַּרְכֵּנוּ שׁוּב פּוֹנָה מִזְרָחָה.

אָנוּ צוֹפִים לִקְרַאת שָׁעָה גְּדוֹלָה,

זָקוּף הָרֹאשׁ נַפְשֵׁנוּ עוֹד לֹא שָׁחָה.

חוֹצְבִים אָנוּ גּוֹרָל בְּיָד רָמָה,

נוֹשְׂאִים בַּלֵּב תִּקְוָה יוֹקֶדֶת.

אָנוּ זוֹכְרִים כִּי יֵשׁ לָנוּ אֻמָּה,

אָנוּ יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ לָנוּ מוֹלֶדֶת.

הוֹלְכִים אָנוּ לַקֵּץ שֶׁל הַנֵּכָר,

חֲלוֹם חֵרוּת יַחְדָּו נַגְשִׁימָה.

אָנוּ דּוֹגְלִים בְּעֹז בְּשֵׁם מָחָר,

וְטוּר אֶל טוּר נֵלֵךְ תָּמִיד קָדִימָה!

מילים: יצחק שנהר

לחן: דניאל סמבורסקי

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: בחוקותיי/ מתי סין-קרונה

פרשת "בחוקותיי" (ספר ויקרא)

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. הגענו לפרשה האחרונה בספר ויקרא, והנה הנה אנו מתקרבים לסוף העונה המנחוסית הזו, וממשיכים להתכונן לעונה הבאה, אליה נגיע מטוהרים וקדושים, עם חיזוק נקודתי של קבוצה שלמה של נחמנים שימלאו את היציע הדרומי. אך לפני כן אנו צריכים להמשיך, ולהיטהר, ולהתקדש, וללמוד תורה למען עתידנו הירוק ועתיד ילדינו, שבעיקר עליהם מכוונת הדרשה השבוע.

אומר לעם ישראל הקדוש ברוך הוא:"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (כ"ו, ג'). ובכן, אפורי חולצות שלי, אספר לכם סיפור על שקרה לי במוצאי שבת האחרונה ערב משחקה של מכבי נגד ממ-תא.

ובעודי מפטם עצמי בקוניאק בעבור הכנת הגרון להקראת פרקי חזנות למחר באצטדיון בחיפה, נכנסת הבת שלי הקטנה אל הבלקון ואומרת: "אבא, אני אוהבת את כל הצבעים".

בונבונים של ואסילי, אל דאגה כרגע, הילדה עדיין קטנה בשביל מה שאתם חושבים.

אמרתי לה: "בסדר מותק את יכולה לאהוב את כל הצבעים, תני בינתיים לאבא לקרוא תהילים על מכבי , כדי שיוכל לקחת אותך לאירופה בקיץ".

ההיא ממשיכה לעמוד על ידי ואומרת ככה, במילים האלה: "אבא אני אוהבת: או את כל המכבים, או כלום".

לא הבנתי מה רוצה ממני, אמרתי לה: "כן מכבי חיפה, יופי מותק, לכי תבדקי אם החליפה של הניצחונות מוכנה למחר ותני לאבא ללמוד תורה".

ובעוד היא ממשיכה ואומרת לי בקול "לא אבא. את כל המכבים. או כולם או כלום", נופל לי החיוב של הסלולרי, ואני שואל אותה: "מכבי חיפה, כן? מכבים!"

אומרת לי: "לא אבא. כל המכבים שיש ואת מכבי ישראל אני אוהבת".

אמרתי לה: "בחיאת מותק, מכבי ישראל בסדר. אבל מכבי חיפה כן?".

"לא אבא", צועקת לעברי בת נעוות המרדות, "כל המכבים! מה אתה לא מבין, כל המכבים!".

טוב, סוכריות מנטה של בית רבן, באותו רגע הבנתי שהשיחה הזו הולכת להיות קשה באלפי מונים מהשיחה שרחמנא ליצלן, לא עלינו, לא תתקיים עוד כמה שנים כשלא תודיע: "אבא אני אוהבת ציצים", ואני אסביר לה בנועם ש"כל מה שאבא אוהב את צריכה לאהוב. זאת אומרת, חוץ מ… אה, נו… ציצים".

עכשיו יושב לו אדם ליברל, אשכנתוז על משקפיים, אומר לעצמו: "וואלק, תן לילדה לאהוב מה היא רוצה. אל תיכנס לה לתוך האהבה. תזרום איתה, היא הבת שלך, היא תמיד תהיה הבת שלך. ובכלל תבין – אלוקים שלח אותנו, המשפחה, כשלוחים בגלות חולון. לא נתברכנו לקבל שליחות באיזו גלות קרובה לבית, בכפר חסידים, או שכונת גאולה בהדר. והילדה הולכת לבית ספר מעורב למצער, בבית ספר יש כאלה אומרים בני יהודה, אומרים מכבי תל אביב ולא ממ-תא. ילדים מדברים, רוצים להיות שייכים, הלוא אנו פה מהשלוחים של גלות חולון חיים בסביבה לא סימפטית. השכן מלמטה אוהד בית"ר, ממול שניים בני יהודה, למעלה מכבי תל אביב והפועל תל אביב והמוכר סרדינים בסופר, ירחם השם, אוהד הפועל חיפה. אז למה לא לאפשר לילדה לעשות מה היא רוצה? בסוף כולם שם בבית ספר אוהדי ברצלונה, והיא תבין לבד שרק מכבי היא עבודת השם באמת".

אבל לא! ריבונו של עולם, לא! ירוקיי ורבותי, אומר לנו השם, כפי שציינתי בתחילת דברי: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ובכך הוא מעמיד בפני עם ישראל שתי ברירות. לא אחת, שתיים. או ללכת בדרך אלוקים שבשמיים ואז ירעיף עלינו השם יתברך מתנות מכל טוב ואליפויות לרוב ושושלות של בנים ובני בנים ודורות רבות של הצלחות, עד כי השם יתברך יתן משכנו בתוך אצטדיוננו ויתהלך בתוכנו כמלך עם כתר אליפות.

או שלא נלך במצוותיו ובחוקותיו, וכאן שוטח בפנינו השם יתברך מרבד של מכות כמו היו בני ישראל כר דשא אכול ערצבים, ומאיים ומזעזע את העם במשפט "וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם תאכלו" (כ"ו, כ"ט). כן אינעל דינק דאורייתא, זה מה שאומר אלוקים לבני ישראל. באם לא תלכו בחוקותי ובמצוותי תאכלו את בשר בניכם ובשר בנותיכם.

ובכן ירוקיי ורבותיי, אותו אשכנתוז שיושב בגלות חולון עם העיגולדים ושומע את בתו אומרת דברי כפירה, אין הוא יכול לתת לה לאהוב את הערב-רב הגלותי הזה, עם היענו קוסמופוליטיות של החברה המערבית. וגם במקום גלותנו הדוויה, אנו מצווים על פי ספר דברים פרק ו' פסוק ז' – "ושִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.".

אתם ודאי אומרים ברשעותכם: "רגע, אבל היא בת, לא בן". אוי אוי אוי מפקירי שערי שמים שכמותכם. אומר לנו אבינו שבשמיים: לא רק בשר בניכם אלא גם בשר בנותיכם תאכלו. ולמה מתכוון השם יתברך? הוא מתכוון קודם כל שהתורה מיועדת לנשים ולגברים כאחד ולמען הנוחות נכתבה בלשון זכר. ולאחר מכן הוא מבהיר לנו שאם לא נלך בחוקותיו ובמצוותיו ולא נשנן את דברי התורה האלה לבנינו ובנותינו, כן – גם בנותינו, ירוקיי וירוקותיי – אנו לא נאכל חלילה את בשריהם עצמם, אלא את הבשר שיגישו לנו כשיגדלו, את הבשר הטמא והמתבולל בגויים: בשר שנשחט ללא כשרות בידי שכן אוהד בית"ר מקומה למעלה, או שני אוהדי בני יהודה ממול, או אוהדי מכבי תל אביב, או, השם ישמור, מוכר הסרדינים בסופר!

לכן, אנא לכם ירוקיי וירוקותיי. אל תתנו לזה לקרות. ובכל פעם שהבן או הבת חוזרים מבית ספר עם שטויות בראש ואהבה חופשית לכל מיני קבוצות של עובדי כוכבים ומזלות, תראו להם את החמש אפס ביוטיוב! תשננו להם את ההיסטוריה של מכבי מתקופת עליית הרומנים של סבא ועד ימינו. חזקו להם את הזהות כיהודים ישראלים אוהדי מכבי!

אל תאבדו אותם ואותן, את יקירינו הקטנים. שוחחו איתם על מכבי, תלמדו אותם שעוד תחזור עטרה ליושנה. והלוא הילדים האלה הם המשך השושלת ובלעדיהם ובלעדי בני ובנות מכבי לא תהיה מכבי. ועל כן אם לא ילכו בחוקותיו של ה' לא יהיה ה'. שנאמר: "וְהָֽיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָֽרֵיכֶ֖ם יִֽהְי֥וּ חרבה" (כ"ו, ל"ג).

אך ירוקיי וירוקותיי, אל יהיו ראשיכם נפולים כאילו אנחנו בב' בסיוון התש"ע, החמש עשרה למאי אלפיים ועשר למניינם. כי הרי אם נלך בחוקות ה' – וואי וואי וואי יא חושילינג דרבנן מה יהיה לנו. שנאמר: "וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב" (כ"ו, ז'). אויבינו יפלו לפני חרבנו בלי שניגע בהם, בדיוק כמו בימי הקבוצות המפוארות של מכבי, בהם סיפרנו על הקבוצות המגיעות לשחק בחיפה אשר בדרך לחיפה, כשעברו את חדרה, כבר היה 1-0 לחובתן. ואלוקים ידאג לנו לכל צרכינו.

והנה נאום ה' גם מכבי החליטה לדאוג לנו לצרכי גידול ילדינו. ולבקש, ולמחות, שלא נאבד את דור ילדינו על מזבח שעות המשחקים, ונשחק גם בשעות שהאשה או הבעל רוצים שקט. ושמצדם תיקח אותם לכדורגל, רק שלא יהיה אף אחד בבית. ובימים שזה יקרה, ונוכל להביא את דור ההמשך בלי לריב עם האישה או הבעל, בימים האלה נחזור לגדולתנו ונוכל לעמוד במצוותיה של מכבי ולתת לילדינו לראות בלייב את מכבי מבקיע ומנצח וזוכה באליפויות לרוב ובעיקר מכבי חיי וקיים וישנו לעולם ועד, ונאמר אמן כן יהיה רצון.

ובאשר לבת שלי הקטנה, חיים שלי. באה כמה שעות אחר כך ואמרה לי: "אבא, אני אוהבת רק את מכבי ורק ירוק".

חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה: "שנה הבאה אני אקח אותך למשחקים ואקיים מצוות "ושִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ".

"אבל אני בת", היא עונה לי מבין ידיי.

ואני מרים את ראשה ואומר: "התורה מיועדת לנשים ולגברים כאחד, השימוש בלשון זכר הוא לשם הנוחות בלבד". שיהיו צאצאי מכבי ככוכבים אשר בשמים אמן.

הציטוט השבועי (המשך הלכות ספסרים): "וְהָיָה עֶרְכְּךָ, הַזָּכָר, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַד בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה:  וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. 

וְאִם-נְקֵבָה, הִוא–וְהָיָה עֶרְכְּךָ, שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל.

וְאִם מִבֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים, וְעַד בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה–וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים; 

וְלַנְּקֵבָה, עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים.

וְאִם מִבֶּן-חֹדֶשׁ, וְעַד בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים–וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר, חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף; 

וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ, שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף. 

וְאִם מִבֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, אִם-זָכָר–וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל; וְלַנְּקֵבָה, עֲשָׂרָה שְׁקָלִים" (כ"ז, ג'-ז')

תרגום אונקלוס: לאחר התאגדות הספסרים כקרטל, נקבע המחירון המוסכם. במחירון ניתן לראות פער של אינסוף אחוזים, במחיר כרטיס לתינוק מגיל חודש עד גיל חמש (גילאים בהם כרטיס הכניסה לאצטדיון הוא חינם – אצל הספסר יש לשלם חמישה שקלים לזכר ושלושה שקלים לנקבה).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "נִשְׁמְטוּ בִידֵי-סֶלַע, שֹׁפְטֵיהֶם; וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי, כִּי נָעֵמוּ"

תפילה לשופטים שיקבלו את טענתו ("ושמעו אומרי כי נעמו"), שהשמטת הכדור היתה בעקבות עבירה על השוער ("נשמטו בידי סלע").

הפיוט השבועי

שוב חוזר הדיון על כדורגל בשבת. רק לפני 30 שנה היה טבעי לשיר "עוד שבת של כדורגל" בלי לפגוע בציבור הדתי. אך בשנים האחרונות יש יותר ויותר מן הציבור הדתי שאוהב כדורגל ורוצה לראות כדורגל, וצריך לחבק אותו אלינו ולהתחשב גם בו, כי אחים אנחנו.

למרות זאת, אני עדיין מצדד בכדורגל בשבת למען החיילים הקרביים ולמען הילדים הקטנים, שלרוב אי אפשר להביאם למשחקים בשעות מאוחרות או בימי חול.

דברים קורים במדינה בקשר לשבת ולמרחב הדתי. די הרבה זמרים הפסיקו להופיע בשבת. גם הרצל קביליו, זכרו לברכה, לא הופיע אף פעם על הבמות בשבתות. בשבתות הוא שיחק כדורגל.

קביליו, שוער מכבי יפו, הוא מי ששר את "עוד שבת של כדורגל". בחרתי לעלות דווקא את שירו "לירושלים הלכתי", בו הוא מודיע בכאב לקהל של מכבי יפו שהוא עוזב להפועל ירושלים. וזאת משתי סיבות:

א) לקראת עונת המלפפונים שמתחילה עוד מעט, כדאי לשחקני הכדורגל לדעת איך עוזבים קבוצה, באם ירצו פעם שתקרא על שמם קבוצת כדורגל.

ב) הבלדה המזרחית הזו היא יצירת אומנות, שאין לי מושג איך הגיעה בקושי למאה אלף צפיות ביוטיוב בסה”כ.

 

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: בהר/ מתי סין-קרונה

פרשת "בהר" (ספר ויקרא)

במקום אמ;לק: פעם בשבע שנים שומט הכדורגל הישראלי את חובותיו כלפי משפחת מכבי פתח תקווה, ומוריד אותה לליגה השנייה.

נעמד לו אבי לוזון מול המצלמות בראשון האחרון, ושואל יענו בתמימות: "איך יכול להיות שאשדוד ניצחה חמש פעמים בשישה משחקים?", ו-"למה אני לא יכול להגיד כל הכבוד להפועל חיפה וביתר ירושלים?", כאילו הכדורגל הישראלי מחויב לעבוד בשבילו ולנצח עבורו את אשדוד. והלוא הכדורגל הישראלי עובד בשבילו מאז ומתמיד.

זה כנראה החטא והטעות הערכית, שעונשה ירידת ליגה פעם בשבע שנים.

פרשת השבוע עוסקת בדיני שמיטה ודיני יובל. פעם בשבע שנים, בשנת שמיטה, צריך אדם לתת מנוחה לאדמה היגעה ולהפסיק לעבוד ולעבד אותה. פעם בחמישים שנה, בשנת היובל, אדם צריך להשתחרר מנכסיו, לשחרר את עבדיו, ולהביא דרור לעולם.

אומר אלוהים לעם: "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי" (כ"ה, כ"ג). במשפט זה מבהיר ה' את המהות הרוחנית של שמיטה ויובל: שום דבר אינו שלנו באמת, הכל של אלוהים. אנחנו יכולים להעסיק עבדים שישרתו אותנו; אנחנו יכולים להחזיק בבתים ובנכסים שרשומים על שמנו; אבל מעל כל שטר קניין תמיד יש לשים כוכבית ולרשום לצידה: "שייך לקדוש ברוך הוא". ולא למענו של אלוקים הדבר, אלא למען חברה בריאה יותר.

משפחת מכבי פתח תקווה חיה כבר שנים כאילו הכדורגל הישראלי, ואפילו האירופי, עובד אצלה. מקבוצה קטנה וחסרת אוהדים, הצליחה המשפחה להשתלט על הכדורגל שלנו וכפתה עצמה על אוהדי הכדורגל.
אין ספק, נקנינו כעבדים למשפחה בדין. אבי לוזון נבחר ליו"ר ההתאחדות בבחירות על פי התקנון, גיא לוזון הפך למאמן הנבחרת הצעירה בהליך סדור. חוקים נחקקו, עניינים טופלו בצינורות המקובלים, הכל בסדר. טוב ויפה. אבל אי אפשר לחלוב עד אין סוף את הכדורגל הישראלי. להעביד את דשאיו הירוקים, המכים שורשים במצע הקומפוסט הארץ ישראלי בו זובלו, תחת מחרשת גחמותיהם והקומבינות שעשו עלינו – אנחנו, עבדיה הנרצעים של קבוצות הליגה השישית באירופה, של נבחרת הכחול לבן שלנו, שהיתה להם לצעצוע. אי אפשר.

פעם בשבע שנים מוריד אותם אלוהים ליגה. זה מחיר חמדנותה של משפחת מכבי פתח תקווה.

ולכל אוהדי מכבי פתח תקווה: משתתף באמת בצערכם.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. במעמד הר סיני, כך אומרים חז"ל, הפכו בני ישראל לגיבורי על. ואני לא מדבר על גיבורי על עם יכולות מהסרטים. מהר סיני לא יצא סופרמן, לא ספיידרמן ולא מסי. בקושי מוסא סיני.

אך גבורת העל של בני ישראל עולה פי כמה וכמה מגבורתם של כל אלה. כי למרות שאינם יודעים בני ישראל לעוף עם טייטס צמודים כמו סופרמן. ולא לעשות סנפלינג על פירמידות הפוכות כמו ספיידרמן. ואפילו לא לכסוס ציפורניים, לגדל זקן ג'ינג'י ועדיין להיבחר להיות דוגמן תפוצ'יפס כמו מסי, עצם התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, בונבונים של ואסילי, היא זו שהופכת אותם לגיבורי ענק שיכולים לשמור שבת ולארח את האירוויזיון באותו יום, אינעל דינק דאורייתא!

ולא, אני לא מסתלבט, אפורי חולצות שלי. התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, ושמירתם של בני ישראל את השמיטה, היא היא ההופכת אותם יותר מכל לגיבורי על. כי "איזהו גיבור?” שואל בן זומא במסכת אבות, ועונה לנו "הכובש את יצרו", יא חושילינג דרבנן!

ומהי שמיטה אם לא מצווה הכובשת את היצר בצרורות לעבר עונת אליפות חלומית. הרי מילא יש לכם מצווה, לדוגמא תפילת שחרית, שנמשכת 30 דקות, או מצוות שילוח הקן שיכול אייל משומר לקיימה בשנייה אחת של מחשבה לבעוט לשער. אבל את מצוות שמיטה, מצווה בודדת, אחת, שצריך לקיים במשך שנה שלמה ללא רבב כדי לעמוד בה, רק גיבורים גדולים עם יכולת על לכבוש את יצרם יכולים לעמוד.

מוחמד עוואד יא סאחבי. ימי הרמדאן הם ימינו, וגם לבני דודינו המוסלמים יש מצוות אללה איסטור, שהמקיים אותם הוא גיבור כביר הכובש את יצרו. לפעמים נדמה שהמאבק בין היהדות לאיסלאם הוא על השאלה "למי יותר קשה": למי שמתפלל שלוש תפילות ארוכות ביום, או חמש תפילות קצרות. למי שצם שני ימים מלאים וארבעה חצאי ימים שלא ברצף, או לזה שצם בכל שעות האור בלבד, למשך חודש רצוף. הקיצר, מוחמד אחי, תראה איך בני האדם יכולים להפוך לגיבורים על ידי הדבקות ברעיון, ולקיים מצוות סיזיפיות לאורך זמן ולכבוש, לכבוש את יצרם. ואתה, בשנייה אחת לא הצלחת לעמוד במצוות "המלבין פני חברו".

הן זהו הדרש, ירוקיי ורבותיי ומוחמד יקירנו הבא מקרבנו. כדי להיות גיבור על – כמו שרוצה וצריך מוחמד עוואד להיות – הוא צריך לכבוש שערים רבים ככוכבים אשר באלבום סופר גול. אבל כדי להגיע לשם, אל פסגות הגבורה, הוא חייב לכבוש לכל אורך קריירת הכדורגל הגדולה שתהיה לו, את יצרו. יום יום שעה שעה.

שיכבוש רק ירוק מוחמד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: ספיישל הלכות ספסרים

"וְחִשַּׁב, אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ; וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ" (כ"ה,כ"ז)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר למכירת כרטיס לאיש שמכר את הכרטיס.

"וְאִישׁ, כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" (כ"ה, כ"ט)
תרגום אונקולוס: תשובתו של ספסר לשאלה "מה מחיר כרטיס לגמר ליגת האלופות?".

"וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, לֹא יִמָּכֵר: כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא, לָהֶם" (כ"ה, ל"ד)
תרגום אונקלוס: הלכות התנהגות ספסר במשחק חוץ.

"אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (כ"ה, ל"ו)
תרגום אונקלוס: מצוות בין ספסר לחברו.

"בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ" (כ"ה, ט"ו)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר להיפטרות מכרטיסים בסוף משחק, תוך שכנוע קונים שהכרטיס יהיה בעתיד פריט אספנות, ועוד כמה שנים יהיה שווה פי שנים (במספר שני תבואות).

הפיוט השבועי

פרשת בהר ודיני השמיטה מדגישים שוב את הקדושה של הספרה שבע בתורה. לכבוד גוסטבו בוקולי הקדוש, שבע לב ירוק, שעוזב את מכבי אחרי 15 שנה (שזה סתם מספר).

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: אמור/ מתי סין-קרונה

פרשת "אמור" (ויקרא)

אמ;לק: פרשת אמור ממשיכה רשימות ארוכות של מצוות, כפרשות שלפניה ואחריה בספר ויקרא, עם סיפור קטן שמתחבא ביניהם ועליו נספר אחר כך.

לפני כן נזכיר, שמדובר בפרשה האחרונה בטרילוגיה "אחרי מות, קדושים אמור", ויש ברצוננו לאמור משהו לקדוש בניון – שלא מת חס וחלילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל פרש מכדורגל, שזה גם סוג של מוות רוחני.

ולפי שמלמדת אותנו טרילוגיית הפרשות המרכיבות את הביטוי הכל כך יהודי הזה, נהיה גם אנחנו יהודים בני יהודים ונקיים את "אחרי מות, קדושים אמור", ונשבח באומרנו שלא רק שחקן ענק היה יוסי, אלא גם היה ויהיה בן אדם ערכי, איש משפחה, חבר טוב ויקר לחבריו ששם עצמו למענם בכל מקום בו הלך, גם במחיר פגיעה אישית. אדם שעושה ועשה ויעשה מעשים טובים לרוב, אדם עם רגישות יוצאת דופן שחסרה בעולם, אדם שכל חטאו, חטאו היחיד, הבודד, היה ששם עצמו מעל הסמל, הקבוצה, הערכים והרעיון שלשמו התכנסנו.

ומספר הסיפור הקטן, שמתחבא בין המצוות הרבות בפרשה, על שני ניצים. האחד ישראלי בן ישראלים, והשני – ישראלי בן לאם ישראלית ואב מצרי – שמקלל באמצע הריב את אלוהים. כעונש על הקללה מוצא המקלל מחוץ למחנה, ואלוהים גוזר עליו סקילה באבנים.

ומפרשים הסנהדרין שהיות והנץ המקלל היה ממזר, אשר אינו יכול לבוא בקהל ישראל, גרמה לו חוסר היכולת הזו להיות מתוסכל כלפי הבחור אתו רב, הישראלי הטהור, עד כי בלהט הריב בחר לקלל את אלוהיו.

מי השילוח (רבי מרדכי יוסף מאיז'בצ'א זצ"ל) לומד מפרשת המקלל מוסר השכל: "שאדם מישראל צריך לקבל עליו את הדין של הקב"ה באהבה, וגם אם נאמר לו לא להתקרב לקדושה או לבוא בכלל בקהל ישראל, ידע לקבל עליו ברצון דין שמים שקבע את מקומו ותפקידו בעולם".

ומכאן יש לנו מוסר השכל על מוסר ההשכל שמעיד על כובד החטא הגדול של יוסי כלפינו. שגם אם לא קיבל את שרצה, שלא נתנו לו את שביקש, שעשו לו עוול – בכל זאת היה צריך לקבל את הדין באהבה, ולדעת את מקומו ותפקידו בעולם; ושאין באפשרותו לשים עצמו לפני הקבוצה, לפני הסמל, לפני הקהל שרק חגג לראשונה אחרי 18 שנים גביע, ולהטיח את עוולותיו בכל מקום, רגע לפני שהניף את הגביע שלנו, בלי לחשוב מה גורם הדבר לערכים והרעיון שלשמם התכנסנו. ומשום כך בלבד נענש יוסי בהוצאתו מחוץ למחנה הקונצנזוס במכבי, ובסקילה מטאפורית שגרמה להוצאת דיבתו רעה.

אך היות ועוד מנהג יהודי הנו "מודה ועוזב ירוחם" (כולל דימונה), ויוסי כבר הודה שטעה, אזי לא נותר לי אלא למחוא לו כפיים על היותו שחקן ענק, ואישיות מיוחדת שאחראי להמון המון רגעי אושר שלי, שלנו. ועוד רגע אושר שאולי קצת נחמץ בגללו, אבל היה מאושר מאין כמותו.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. אומרת לנו התורה בפרשת אמור: "וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה…. תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ" (כ"ב, כ"א). ובכן, בונבונים של ואסילי, מצווה הקדוש ברוך הוא, שהקורבן אשר מביאים כקורבן שלמים לה', יהיה קורבן תמים ללא מום, אינעל דינק דאורייתא! תמים ללא מום. שהרי קורבן שאינו תמים, איך הוא יכול להיות קורבן?

לדוגמא, אם פשעתם ודפקתם לרעכם את הרגל בגליץ' עם הפקקים, וקיבלתם אדום בצבע בורדו מהשופט ועשרה משחקים בחוץ מהדיין של ההתאחדות, האם אתם יכולים להיקרא קורבנות? לא, ודאי שלא. אולי האוהדים שלכם, ברשעותם, ישירו לכם שיר תודה, אבל קורבן אתם לא. אך אם התרועעתם בתמימות ברחבת היריב, ופירקו לכם את הרגל רגע לפני שהצלחתם לדחוק את הכדור לרשת, והמשרוקית של השופט לא משמיעה אפילו צליל תפוס מאזור חיוג VAR, הרי אתם קורבנות לעילא ולעילא, ולכן אפשר לזבוח אתכם על מזבח הנדפקים. אך דעו לכם שחביבים אתם על ה' עד מאוד.

ובכן ירוקיי ורבותיי, לאורך השנים, קורבנות תמימים היינו לה'. הפסדנו אליפות בגול מעמדת נבדל, הפסדנו אליפות בעוון קיזוז, פעמיים נדפקנו בגלל פרוז'קטורים שכבו באמצע משחק – פעם אחת הפסדנו אליפות ופעם אחרת עלייה לליגת האלופות – הפסדנו גמרי גביע בפנדלים אכזריים, ה-VAR רק דופק אותנו שוב ושוב, ואתם מרימים עיניכם לשמיים ושואלים: "טעטא, ככה אתה אוהב את הבונבונים שלך? עד מתי נהיה קורבנותיך התמימים?".

אחחח אפורי חולצות שלי, טעטא אוהב אתכם ואוהב אתכם במיוחד. ובעבור כל קורבנות התמים שהקרבנו לאורך השנים נתן לנו אלוהים 12 אליפויות ושישה גביעים ושתי עליות לליגת האלופות יא חושילינג דרבנן. אך לא די בכך שאת זה נתן לנו, אלא ברך אותנו השם בצורה בה נתן לנו את כל ההישגים הכבירים האלה. והלוא, דרשנו כבר באחת הדרשות ואמרנו שכל הישג של מכבי הושג בזכות! ללא כוכבית, וללא חשד גזל. ואנחנו יכולים למנות אותם מול יריבינו בגאווה אחד לאחד, ולא 22 ל-23. יען כי בכל עשר אצבעות רגלינו, שמלאו יבלות על כר דשא ירוק, זכינו בתארים הללו, וכל זאת בזכות קורבנות התמים שהקרבנו.

וכעת אחרי ששנת תשנ"ד, 1994 למניינם, ממשיכה להתנוסס כדגל ירוק על עולם שיאי הכדורגל, אנו יכולים לדעת שזהו שכרנו בעמלינו. כי כפי שנכתב בספרא: "תמים יהיה – מצוות עשה, והביאו ראיה על היות הנסכים וסלתם ושמנם בתכלית השלמות מן ההפסד"!

ירוקיי ורבותיי, מה אומרת לנו הספרא, יא רבנן: "שלמות מן ההפסד ניתן רק לקורבן התמים"! לפיכך, אפורי חולצות שלי, תקבלו את הקורבנות אשר אנו מקריבים בתמימותנו באהבה גדולה. כי יש שכר לפעולתנו נאום ה', ויש תקווה לאחריתנו. ועל כל קורבן תמים שנקריב, יגמול לנו ה' באליפויות וגביעים וליגת אלופות ואפילו למעלה מזה, שכולם יהיו מוצדקים וישרים וללא עוררין כי חביבים אנחנו על ה', ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַמַּֽעֲרָ֑כֶת" (כ"ד,ו')

תרגום אונקלוס: התורה קובעת את שיטת הניקוד בטורנירי טניס שאינם גראנד סלאם ובטניס נשים.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן– יְהוָה אֱלֹהִים "(פ"ד, י"ב)

תפילת הכובע, כשמשחקים מול השמש.

הפיוט השבועי

אליפלט, לזכרם של כל קורבנות התמים שהקריב עם ישראל למען קיומה של המדינה הנפלאה הזו.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות