בני יהודה – אנחנו: לאט לאט

באתרי הספורט לא חיכו יותר מדי: כתביהם מיהרו לעוט על הקבוצה אחרי המשחק ולנעוץ בה טלפיים, במטרה לנצל את מה שבעיניהם הוא רגע של חולשה. "שחר שוחח עם אלאך" (על מה? מה זה משנה, מבחינתם זה סימן לבעיה); בקבוצה יש "תחושות רעות", ו"מאוכזבים" מכך ש"אין שיפור משמעותי" (מה הבעיה לזרוק ציטוטים, זה לא שמישהו יתבע לדעת מה אמת ומה מומצא).

כמה שזה היה צפוי, זה עדיין מרגיז. ועוד יותר מרגיז לראות את האוהדים שנופלים בזה. "ראית את הראיון של רוטן באתר ספורט 5? זה לא רציני". כן, ראיתי, וזה באמת לא היה רציני: אני חושב שרוטן לוקח מאוד לא ברצינות את תקשורת הספורט הישראלית, ובצדק גמור. אם האוהדים שלנו יבינו כמוהו שאין מה להתייחס אליה ברצינות ויתייחסו אליה באותה נימה מבטלת – ייטב לכולנו.

רוטן והיכולות שלו ייבחנו על המגרש, ולאורך זמן (בתקווה, לפחות עונה אחת שלמה). והאמת, ככל שהוא מעצבן יותר את מה שמתחזה פה ל"עיתונות ספורט" ומוציא את הכתבים העלובים מכליהם, כך אני יותר מחבב אותו (חוץ מליקוי הדיבור, שבו אני כבר ממש מאוהב). כי זה מה שהם ראויים לו. ובכל מקרה נגמרו הימים בהם אנחנו – לפחות אני – מתרגש מכל פיפס אינטרסנטי באתרי הספורט. ואני מקווה שכל האוהדים יפסיקו להתרגש מהם. והכי חשוב – גם הבעלים של המועדון שלנו.

*

והיה גם משחק. במשך כעשור צפו אנשי מכבי חיפה – כמו אנשי קבוצות גדולות רבות בעולם – בעיניים נוצצות בנבחרת ספרד הגדולה ובברצלונה הפנומנלית, ובהנעת הכדור המרהיבה שלהן. ובמשך כעשור ניסתה מכבי חיפה, כמו קבוצות גדולות רבות בעולם, לאמץ את הנעת הכדור הספרדית, והניעה אותו גם היא. והניעה והניעה והניעה

והניעה והניעה והניעה והניעה. והניעה והניעה והניעה והניעה. ומשום מה, שלא כמו בנבחרת ספרד הגדולה ובברצלונה הפנומנלית, חרף הנעתו המאומצת והקפדנית, הכדור השטני התעקש לא להיכנס לשער היריבה, ולמרבה התמיהה, אפילו לא להתקרב אליו.

ובמשך כל הזמן הזה, ישבו במערב אירופה ההולנדים, שלימדו את הספרדים את השיטה, וצפו בהשתאות במכבי חיפה מניעה ומניעה ומניעה, וניסו להבין מה בדיוק היא מנסה לעשות. ובסופו של דבר, נמאס להם שם בהולנד, והם החליטו שהגיע הזמן לסיים עם הפארסה, ולשלוח לארץ הקודש משלחת הולנדית שתלמד את המקומיים איך עושים את זה נכון.

ונסעו ההולנדים ואיתם התורה, שמורה היטב באמתחתם בתוך קפסולה אטומה ומאובטחת. והגיעו לחיפה, והוציאו את הקפסולה ופתחו אותה, והתחילו ללמד את המקומיים את השיטה המסתורית; אותה איש מלבד ההולנדים אינו יודע, ויש האומרים שגם אצלם אין אחד שיודע את כולה, אלא שכל אחד יודע קצת, ונדרש צוות של כמה הולנדים כדי לחבר אותה יחד ולקבל את השיטה בשלמותה.

והנה אנו הקטנים נרגשים לבשר שלידי הבלוג הגיע בדרך-לא-דרך מכתב אנונימי מסתורי, ובו צופן שיכול לעזור בהבנת השיטה. ואת הצופן הזה העברנו למיטב מומחי הבלוג, ואלו עבדו לילות כימים כדי לשקוד על פענוחו, ובסופו של דבר המלאכה הוכתרה בהצלחה.

ואם אכן פענחנו נכון את הצופן, הרי שזה הרעיון ההולנדי, בגדול – ויש לציין שהוא אכן שונה מכל מה שחשבנו וידענו עד כה: מתברר כי בסופו של דבר, מטרתה של הנעת הכדור היא להניע אותו קדימה.

*

אז אנחנו עדיין לא שם. אפילו די רחוקים משם. ובכל זאת, אנחנו קרובים לשם היום הרבה יותר ממה שהיו כל הקבוצות של מכבי חיפה בשנים האחרונות. אנחנו מניעים כדור, וכשאנחנו עושים זאת הוא זז קדימה. וכמה זה נחמד ומרענן.

במחצית הראשונה – ונדלג ברשותכם על השער המוזר שחטפנו – ניתן היה לראות היטב את העניין הזה, שהוא השיפור המרכזי במכבי של רוטן. הנענו את הכדור קדימה, וניכר היה שגם השחקנים נעים בזמן שהוא זז (עיקרון נוסף שהוזכר במכתב) – ולא סתם נעים אלא למקומות שמאפשרים להם לקבל אותו. אז נכון, יש עדיין מקום גדול לשיפור, בוודאי בתחום האיום על השער, אך ללא ספק הכיוון שונה ממה שהורגלנו אליו, ובהשוואה לשנים הקודמות, אפילו מרגש.

ואז הגיעה המחצית השנייה, והכל התבלגן. ונדמה שלמרבה הצער, למאמן ההולנדי שבא ללמד אותנו קרה במחצית השנייה מה שקורה לעתים קרובות למבקרים מן החוץ בישראל: הוא התאהב בבלגן הישראלי החם והחינני. למעשה, הבלגן הזה כל כך מצא חן בעיני המאמן שלנו, שהוא נמנע מלנקוט בחילופים שעלולים חלילה להפר אותו ולהחזיר למגרש מעט סדר אירופי קר.

וכמו שאנחנו יודעים – בכל הנוגע לבלגן ולישראליות, בני יהודה לא נופלת מאיתנו.

*

עם זאת, יש לזכור שממשחקים מסוג זה יצאנו בשנים האחרונות בלי נקודות בכלל, ועם תחושה מרה של שפל וחוסר תקווה מוחלט. והפעם בכל זאת היו כמה נקודות אור. הבהירה והבוהקת מכולן היא כמובן מנדז'ק. הקשר האחורי מגלה, כבר משחק שני ברציפות, שבליגה הישראלית הוא יכול להיות הרבה יותר מקשר אחורי; ושברמה המקומית, הטכניקה שלו מספיק טובה בשביל להגיע למצבים וגם לכבוש שערים. והוא מגלה דבר נוסף, שהקבוצות בישראל לא רגילות לקשרים אחוריים שאשכרה מנסים לנוע קדימה, אז הוא התחיל לפתח תנועה קבועה של אני-הולך-למסור-שוב-אחורה-והופ-עבדתי-עליך-אני-כבר-לפניך. והוא גם חילק כמה מסירות יפות מאוד, והשער כמובן, וכל זה נפלא ומעורר תקווה שסוף סוף יש לנו קשר אמצע איכותי.

ועוואד היה שוב טוב מאוד, ואני מחבב יותר ויותר את התעוזה והיוזמה שלו. שלומי אזולאי, מנגד, המחיש היטב למה הוא לא הפך לכוכב בליגת העל: הוא יותר מדי תלוי בביטחון שלו, ואתמול הוא היה כל כך חסר ביטחון שהוא ויתר מראש ולא טרח אפילו לבקש מהשופט להרחיק את החומה שבבעיטות החופשיות עמדה לו על האף. מצד שני, הוא כן המשיך לנסות ליזום ולבעוט, וזה חשוב – וגם כמעט השתלם לו עם בעיטה שהיתה קרובה להיכנס.

סולליך היה חלש רוב המשחק, אבל דווקא כשהכל התבלגן הוא פתאום הגיע לקבל את הכדור ועשה איתו דברים לא רעים. רוקאביצה, לעומתו, היה חלש ואז היה חלש עוד יותר. בכלל, פתיחת העונה של רוקאביצה רעה, ואם הייתי צריך לבחור את מי סומה יחליף בהרכב, זה יהיה האוסטרלי, שמתאים יותר לכניסה בדקה 60 כשהיריבה עייפה ולא מרוכזת ואפשר לצאת למתפרצות; או למשחקים נגד קבוצות חזקות. בשאר המקרים הוא בעיני פשוט בזבוז של עמדה במגרש.

ההגנה שלנו היתה יחסית בסדר: אני אוהב את החוצפה והיצירתיות של סאן מנחם, אם כי הוא לא משתמש בה מספיק. דוס סנטוס לא טעה קשות וזה כבר בונוס, חבשי הציל איזה גול וריינן היה איטי וטוב כרגיל. אבל אז אנחנו מגיעים לאגף ימין שלנו, ומה שקורה שם מתפתח לבעיה קשה. מאבוקה לא יודע לעצור כדור, אין לו טכניקה אישית בשיט (שלא לדבר על רגל שמאל), והוא כל כך חסר ביטחון שכשיריב מתקרב אליו הוא קודם כל משתין מפחד ורק אז מנסה להיחלץ מהאימה. למעשה, הולך ומסתמן שמדובר באחד מהמגנים החלשים בהיסטוריה שלנו, ולא פשוט להיות כזה בקבוצה שהחזיקה שנים את אייל משומר. בלי ההרמות שלו (עליהן כתב נפלא מוטלה רפלד), אין לו כמעט כלום, וכשהוא לא מצליח גם לעשות את זה – כמו אתמול – הוא הופך פשוט לבעיה עם חולצה ירוקה.

כולם דיברו בתחילת העונה על מגן שמאלי. וכרגע נראה שהבעיה שלנו היא בכלל מצד שני (ווהו!).

*

ודבר אחרון – אובייסלי, לרוטן יש איזה אישיו עם חילופים. מכיוון שאנחנו לא נוהגים להניח שמאמנים הם מטומטמים, כנראה שמדובר באיזו תפיסת עולם – למשל, ששחקן שכבר על המגרש ונמצא בפלואו של המשחק יהיה לרוב טוב יותר משחקן שכרגע נכנס למגרש. אבל תהיה מה שתהיה הפילוסופיה מאחורי ההימנעות מחילופים – כרגע היא לא עובדת. אז שמישהו – עדיף מישהו ששולט בהולנדית – יסביר בבקשה לרוטננו שחילופים הם כלי יעיל שימושי עבור המאמן; ושמטרתם היא לא רק להעניש שחקנים שטעו (ואם כבר – למה חיימוב לא נענש על אותה שטות שגלזר נענש עליה? לא עקבי ולא יפה. אם משחקים אותה קשוחים, אז עד הסוף).

*

התרגלנו לקוות. ובכל פעם שהקבוצה מראה איזה ניצוץ של כדורגל, שלא לדבר על ניצוץ של ווינריות, אנחנו ממהרים להתלקח בלהבת התקווה והפנטזיות מציפות אותנו. "הנה, ניצחנו את אשדוד, ואם ננצח גם את בני יהודה, ווה ווה, ואז אם ניצור המשכיות וננצח גם את מכבי פ"ת, מי יודע לאן נוכל להגיע…" –

אז לא. המטרות השנה הן לחזור לצמרת, לייצב את הספינה, ליצור בסיס לקבוצה מצליחה, להשיג כרטיס לאירופה. ובמסגרת המטרות האלה, תיקו חוץ מול בני יהודה הוא תוצאה סבירה ואפילו לא רעה. ובטח לא כזו שצריכה להכניס אוהדים למרה שחורה ולהחליט שהעונה הזו הולכת בדרך קודמותיה.

ובמסגרת המטרות האלה, צריך לנצח בשבת את מכבי פ"ת, קבוצה טובה ומוכשרת, ובדיוק מסוג הקבוצות שסיימו לפנינו בטבלה בשנים האחרונות.

ובינתיים, וגם אם לא ננצח בשבת – לאט לאט, חברים.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, תקשורת השרוכים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 9 תגובות

פרשת השבוע בירוק: "וילך"/ מתי סין-קרונה

פרשת "וילך" (ספר דברים)

אמ;לק: ה' מארגן למשה סטנדינג אוביישן. בגיל 120 הוא מוריד אותו מבמת ההיסטוריה רגע לפני הפנדלים, ומחליף אותו ביהושע. משה כמו משה ממזמז עוד קצת את הזמן – מסיים לכתוב את התורה בדרך לקו האמצע, מוסר אותה ללוויים יחד עם סרט הקפטן ועוד שתי מצוות שישלימו את התרי"ג, משורר את השיר שישיר לו הקהל בחילוף, נעמד מול יהושע על הקו באצטדיון אוהל מועד כשעמוד ענן מעל שניהם, מחליק איתו ידיים, אומר לו "חזק ואמץ" ומעביר לו את האחריות להביא את בני ישראל אל הארץ שהוא הבטיח להם ולא קיים.

בדרכו מתוסכל לספסל הוא נזכר שלא נתן ללוויים הנחיות מה לעשות עם התורה וסרט הקפטן; הוא צועק להם לשים את התורה לצד ארון הברית ובשום אופן לא לזרוק את הסרט. אחר כך הוא זורק כמה מילים לקהל ואומר להם שהוא יודע שבלעדיו לא תהיה נבחרת אלא רק שחיתות וסירחון והרע בעיני ה' ועושה להם תנועה שיקומו, יעמדו על רגליהם וישירו. על השיר ועל מות משה ועל תוצאת הפנדלים – בפרשה הבאה.

דרשה שבועית (לקראת המשחק נגד בני יהודה): ירוקיי ורבותיי, אנו נמצאים בטבורם של הימים הנוראים, בשבת שלפני יום הכיפורים הנקראת גם שבת שובה. ובשבת זו נאה לדרוש בתשובת העם אל אלוהיו. לכן אשיב כעת לשאלה ששואלים אותי רבות: "מדוע אני כל כך בטוח באליפות השנה". ובכן, ירוקיי ורבותיי, בפרשת השבוע ובהפטרה לפרשת השבוע טמונות התשובות לשאלה שתתברר בסוף העונה.

בפרשת השבוע מצווה משה את המצווה הלפני אחרונה מתוך תרי"ג המצוות: "וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת". דהיינו, מקץ שבע שנים לקללת אלישע לוי אשר קוללנו בה על האבל שעשינו לו, אנחנו מקבלים הזדמנות פז לשמוט את חובותינו כלפיו בחג הסוכות ולקבל מחילה. לשם כך יש לבקש ביום הכיפורים הבא עלינו את סליחתו של מי שהביא לנו שתי אליפויות ושלושת רבעי, ולאחר מכן עת יגיע אלישע לוי בשבת לפני חג הסוכות לאיצטדיון בחיפה יחד עם מכבי פתח תקווה, עלינו להיקהל כולנו באצטדיון, לעשות לו כבוד לפני הפתיחה ולקרוע את קבוצתו על בניוניהם עד הסיום.

סימניה של חזרתה של האימפריה עוד השנה למרכז הבמה נעוצים בהפטרה לפרשת השבוע מתוך ספר הושע: "שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶֽךָ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָו‍ֹן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ". ואכן, ירוקיי ורבותיי, הנה נאום ה', הבנים שבים לשחק לפני ה' כשהם לוקחים עמם את הדברים שלמדו בנכר: בסכנין, בקרית שמונה, בירושלים, בסלובניה, בבני יהודה ובגלות ביציע. מכבי חוזרת למקום בו הכל התחיל, עם שחקני בית שרק הם יכולים להשיב עטרה ליושנה: "יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן", והשם יתברך ישלם לנו על כל החרא שאכלנו בשנים האחרונות: "ושִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם", וזהו נגמרה הבושה להיות אוהד מכבי, נאום ה': "וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם", ונאמר אמן. נותר רק להתפלל הרבה, לצום, לנצח את בני יהודה והדרך לאליפות סלולה.

הציטוט השבועי: "וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת"

תרגום השבעים להולנדית: לה' יש צעדים גדולים, גם אם נרוץ מהר מהר לכיוון שער היריב, יהיה השם לפנינו, אין מה לפחד.

פינת הקבלה ע"ש הרב הופמן (תחזית לראשון): 30 פסוקים יש בפרשת "וילך", הפרשה הקצרה בתורה. 30: 0 מימין בצד קבוצת הבית, 3 משמאל בצד קבוצת החוץ, ולכן התחזית לראשון על פי הקבלה: 0-3 ירוק.

*

הפיוט השבועי

לא הרבה צריך אדם כדי לזכות בחיים ובטוב: לנצור לשון מרע, ושפתיים מדבר מרמה, לסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולרדפו. זהו. לא יותר מזה. נכון, לרדוף אחרי שלום זה מעייף, אבל תאמינו לי – מתגמל הרבה יותר מרדיפת בצע. גמר חתימה טובה לכולם.

לזכרה של ברכה יבנה.

*
מתי סין-קרונה

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

פרשת השבוע בירוק: "ניצבים"/ מתי סין-קרונה

פרשת "ניצבים" (ספר דברים)

אמ;לק: משה עומד לקראת סיום הנאום החשוב ביותר בתולדות עם ישראל והאומות בכלל. אחרי ששם לב שקללות אינן מספיקות כדי לאיים על העם, הוא מוציא את אלתו של ה' ומנופף בה מול כולם. אחר כך הוא מכין את הקרקע לחזרתו של ערן זהבי לסגל הנבחרת ומבטיח שגם אחרי שהוא יחטא ויצא לגלות, חזרה בתשובה תסדר לו כרטיס מסין לארץ על חשבון איזה גמ"ח של אלוהים, שנאמר: "אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ".

דרשה שבועית (ראש השנה, פגרה, נבחרת): ירוקיי ורבותיי, ראש השנה שמח בונבונים. שמח שרובכם פה, חוץ מאלו ששלחנו לאומן להתפלל אצל הרב שייגמרו שבע שנות בצורת ואלוהים יפנק אותנו בשבע אליפויות ברצף, ולשבת בחיק מצבתו ולקונן על שעדיין אין לנו קשר יצירתי.

בימים אלו אנו פושטים את בגדי השבת הירוקים ועוטים כולנו את טליתות התכלת לבן וכאיש אחד ניצבים בפני ה' ומאחורי הנבחרת. וכשאני אומר כאיש אחד אני מתכוון כאיש אחד. וכשאני אומר כולנו אני מתכוון לכולנו שנאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.".

כן כן תכולי ורבותיי, גם הגר כאשר הוא בקרב מחניך הוא איש ישראל. צ'רקסי, ערבי, אוסטרי הם כולם חלק מאיתנו, הם הרקמה האנושית החיה שניצבת מאחורי הסמל – אם ירצו ואם לא, אם תרצו ואם לא, זה דאורייתא.

הציטוט השבועי: "וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה" (פרק כ"ט פסוק כ"א, דברים)

תרגום השבעים לאוסטרית: תראו, הבאנו אתכם לפה מהמקום הלא סימפטי ההוא כדי קצת לארגן לנו את הכדורגל. דיר בלאק לשבת במסיבת עיתונאים אחרי שנפסיד פעמיים ולהסתלבט לנו על האף, אנטישמים.

פינת הקבלה ע"ש הופמן (תחזית למשחקי הנבחרת): המילה אלבניה מורכבת מהמילים אל-בן-יה, דהיינו – לא בני ה'. צפון אירלנד מכוונת אותנו לשמוע את ארץ הצפון – ממנה תפתח הרעה.

אבל בראש השנה השמיים נפתחים מקולות שופר בתרועה-תקיעה-שברים, ולכן: 0-3 תכול ולבן, בשני המשחקים!

*

פיוט לשבת

אני רוצה לנצל פה את הבמה שנתתי לעצמי כדי להקדיש את השיר לבחור אחד שאני חושב עליו בכל פעם שאני שומע אותו. זה לא אלוהים שם בשיר, זה הוא. אתם חייבים להכיר אותו. שנה טובה בונבונים.

*
מתי סין-קרונה

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

אנחנו – מ.ס אשדוד: ניצחון סופר דופר חשוב

אפשר לזלזל בניצחון הזה, כמעט הניצחון המינימלי על מועמדת לירידה, בבית. אבל נראה לי שכולנו זוכרים היטב את העונה שעברה, ואלו שלפניה, כשלא היינו מנצחים משחקים כאלה, ומבינים כמה זה היה ניצחון חשוב.

צריך רק לדמיין מה היה קורה אם לא היינו מנצחים. איך זה היה משפיע על האוהדים, שלפי מה שראיתי פה ושם ברשתות, רבים מהם ממש מחכים בפינה לנפילה שלנו כדי להגיד "אמרתי לכם"; ואיך זה היה משפיע על מעמד הצוות המקצועי, שגם ככה הוא על תנאי – גם מבחינת אותם אוהדים וגם מבחינת התקשורת, שחלקים גדולים ממנה מתים להיפטר מההולנדים האלה שלא משתפים פעולה כמו הישראלים המדליפים שאנחנו כל כך אוהבים; ואיך זה היה משפיע על השחקנים שלנו, שגם ככה חסרי ביטחון בטירוף, וראו את זה היטב אחרי השער שלנו ובעיקר לקראת הסיום – מרוב לחץ חששתי שמישהו מהם יבקיע גול עצמי, רק כדי לגמור עם כל המתח הזה.

ולחשוב שאם לא היינו מנצחים היו לנו שבועיים שלמים של לחץ ורעל ואווירת דיכאון ושביזות כללית. בקיצור, זה היה ניצחון סופר דופר אקסטרה חשוב. גם אם לא נראינו טוב במיוחד.

*

ולא נראינו טוב במיוחד, בטח לא במחצית הראשונה. חסר לנו שכל מקדימה כמו שחסרה למאבוקה רגל שמאל. מול קבוצה מסתגרת כמו אשדוד, שהיא דגם מייצג של מה שצפוי לנו רוב העונה – ובדיוק מה שנכשלנו בו בשנים קודמות – אנחנו פשוט חייבים עוד מישהו שיודע לפתוח הגנות, במסירה חכמה או בדריבל (ואם יורשה לי לבחור אחד מכל השמות שמופרחים באתרים, הייתי לוקח כמובן את הואן דר סטרייק הזה, ולו בגלל השם. איזה שם לשחקן כדורגל! שם ברמה של גולסה, של קרוס. ואן דר סטרייק! הרי זה בדיוק מה שחסר לנו!).

עד שיגיע שחקן כזה, יש כמה דברים שאפשר לעשות בשביל לפתוח הגנה מסתגרת כמו של אשדוד: 1. התקפות מהאגפים והגבהות לרחבה לשחקן שיש לו יתרון גובה ברחבה – זה היה התכנון המקורי, אני מניח, אבל אז קראמר החליט להיות אידיוט. 2. לנסות להזמין את היריבה לתקוף ואז לצאת למתפרצות – בערך מה שמכבי תל אביב עשתה מולנו במחצית השנייה, וזה עבד לה מצוין. לא סביר שאשדוד היתה נענית להזמנה הזאת; מבחינתה היא היתה מניעה כדור על קו החצי עד בו השריקה. 3. לחכות שהזמן יעבור והיריבה תתעייף ותתחיל לעשות שטויות. 4. להבקיע גול.

אנחנו בחרנו בחוכמה רבה באופציה האחרונה (במקרה גם האופציה שאני הכי אוהב). לא ברור מה היה שם בחדר ההלבשה במחצית אבל יצאנו ממנו טוב מאוד ועם הרבה אנרגיה. הגול הוא של עוואד הנפלא (איזה כיף! מגיע לו. השחקן הכי טוב שלנו בינתיים העונה, כולל בגביע הטוטו); אבל הוא רשום לא פחות על שם סולליך שלחץ וחטף ומסר מצוין, ונקווה שזה ייתן לו ביטחון כי אנחנו צריכים אותו; וטוב לראות שלמנדז'ק יש גם יכולת לשים שחקן מול שוער.

אלו גם היו שלושת השחקנים המצטיינים בעיניי היום: עוואד, סולליך ומנדז'ק. אזולאי היה קצת מפוזר ועצבני. אגב, אני שומע תלונות על ההצבה שלו מאחורה במקום מאחורי החלוץ; לדעתי לא רק שזה נכון וחכם להציב אותו שם (כדי להתחיל התקפות ולוודא שאנחנו לא מניעים כדור בלי סוף בהגנה), אלא שזו גם האפשרות היחידה שלו לתפוס מקום של קבע בהרכב. כשיגיע קשר חכם לחלק הקדמי, לאזולאי לא יהיה מקום אחר ב-11 מלבד עמדת הקשר האחורי שבונה את המשחק מאחור. אז כדאי שיתרגל לתפקיד כמה שיותר מהר.

מאבוקה חסר ביטחון בצורה קשה, ומישהו צריך לעבוד איתו על זה, וגם על ההרמות – הרי זו הסיבה שהוא נשאר עוד עונה, אז לא יכול להיות שרק הרמה אחת מארבע תלך לכיוון הנכון. סאן מנחם מוצא חן בעיניי, ואני לא בטוח שגרשון צריך לחזור אוטומטית להרכב כשהוא מבריא. עבור שאר ההגנה זה לא היה מבחן קשה מדי. ויסמן? עובד קשה ואני שמח שהוא קיבל על זה גמול בסוף. אבל אנחנו צריכים חלוץ מחליף טוב יותר.

*

זהו. העונה האמיתית שלנו תכל'ס התחילה היום, וטוב שהיא התחילה עם ניצחון. שיהיה לכולם חג שמח, ושנחזור ממנו עם מתנה בדמות קשר התקפי, רצוי עם שם מגניב.

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, תקשורת השרוכים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

פרשת השבוע בירוק: "כי תבוא"/ מתי סין-קרונה

פרשת "כי תבוא" (ספר דברים)

אמ;לק: אחרי פרשת "כי תצא" באה פרשת "כי תבוא", כדי להזכיר לנו שכל יציאה היא בעצם כניסה למקום אחר, ושכל דבר בחיינו מתחיל בבחירה האישית של כל אחד ואחת, באם לרצות להיות עם הפנים או עם הגב לדלת.

הקיצר, משה מסיים את נאום המצוות במצוות ביכורים ומעשרות (קטע שקוראים מאוד מהר בבתי כנסת תימנים, אז בואו ניקח איזה פאוזה לפני שנמשיך, סתם כדי לעצבן אותם). אחר כך הוא מתפנה לארגן טקס כריתת ברית חדשה בין העם לאלוהים לפני הכניסה לארץ. כמו כל כריתת ברית בין אוהדי בית"ר לבעל בית חדש, הטקס מתחיל בברכות, זיקוקים וכבש שחוט על המזבח, ונגמר בקללות ואיומים של לה פמיליה. צ"ח קללות ממטירה עלינו הפרשה, ואני לא יודע אם כדאי לקחת את הילדים השבת לבית כנסת, למה קוראים שם דברים שלא יביישו את המזרחי בטדי אחרי שנסראללה יוחתם כקיצוני שמאלי במנורה.

בסוף הפרשה (זהירות, ספוילר: זה מה שקורה כשמתחילים את מסע פרשות השבוע מהפרשות האחרונות ואז מתחילים מהתחלה), משה מזכיר לעם ישראל את הפרקים הקודמים (שמבחינתנו הם הבאים) וחוזר ליציאת מצרים וארבעים שנות מדבר. וזאת רק כדי להבהיר לכם ירוקים שלי, בונבונים, את שאמר רבנו מאיר אריאל זצ"ל ש"גם רע נגמר בסוף" (תזכירו לי להזכיר לכם את זה אחרי הזכייה באליפות בסוף השנה).

פרשת כי תבוא נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, כדי לא להעכיר את אווירת החג עם הקללות שבתוכה. השם יתברך כיוון גם הוא שלא לקיים משחקים בשבת שלפני ראש השנה כדי לא להעכיר לנו את אווירת החג, באם נפסיד חלילה לבני יהודה.

הדרשה השבועית לקראת המשחק נגד מ.ס אשדוד: ובכן ירוקיי ורבותיי, אני אחרוג ממנהגי ואפתח את הדרשה בבקשה אישית. המשחק נגד מ.ס אשדוד מכונה כידוע בפי העם גם "דרבי הנמלים" (ולא, אל תבלבלו: נמל תל אביב איננו נמל כל עוד לא הושבת ה-TLV לא ביום חול ולא בערב שבת רחמנא ליצלן, ולא נפרקו מרציפיו תכולות שאינן רק ממין בקבוקי אלכוהול ושקיות קוקאין). בשנים האחרונות, מאז התחילה היריבות העגומה בין הוועד של נמל חיפה לןועד של נמל אשדוד, פשתה במשחקי דרבי הנמלים הקריאה המבישה "למה אין מ.ס בחיפה?". וכאן, ירוקיי ורבותיי, אינני יכול לשתוק עוד ורואה בכך פגיעה אנושה בכבודי, כפי שנאמר בפרק כ"ח פסוק ס"ה: "אין מנוח לכף רגלי ולבי לב רגז וכיליון עיניים ודאבון נפש". שהרי עבדכם הנאמן כאן על הדוכן שמו בישראל "מתתיהו סין-קרונה", אז הנה, יש מ.ס בחיפה (למרות שאני, הקטן באדם, נמצא כעת בגלות חולון). ולפיכך, ירוקיי ורבותיי, קריאתכם "למה אין מ.ס בחיפה?" פוגעת בי אנושות וגורמת לי להרהר בפיוטו של רבנו קונילמל: "אם אני אינני אני אז מי אני בכלל". אז אנא מכם קהל יקר.

אבל בואו נסיים את הדרשה השבועית בטעם טוב, ירוקיי ורבותיי. ראש השנה בפתח ופרשת "כי תבוא", על כל קללותיה, גם מביאה לנו את ברכת ראש השנה בפרק כ"ח פסוק י"ג: "וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה למטה".

ירוקיי ורבותיי, השנה זו השנה נאום ה'. שימו את ההפסד למכבי תל אביב מאחוריכם, תרבו באמונה וביראת השם והנה ימים באים והוא יתנכם להיות לראש כל הקבוצות ולא נזדנב אחרי כל מיני מ.ס אשדוד, או, למצער, אותה נקודה קטנה על מפת דרום קרית חיים המערבית שנקראת הפועל חיפה, ונאמר אמן.

הציטוט השבועי: "יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר: גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁונוֹ״ (דברים כ"ח, מ"ט. מתוך קללת ראובן אשר עמד על הקללה בהר עיבל על פי פרק כ"ז פסוק י״ג)

תרגום השבעים להולנדית: כחלק מהשחור שעשה לנו ראובן עטר כשעזב, הוא קילל שכשנהיה כבר למאכל לאוכלי נבלות ("כאשר ידאה הנשר"), ישלח לנו אלוהים מאמן גוי מהקצה של אירופה עם דיקציה נוראה שאין מצב שנבין מה הוא רוצה להגיד.

פינת הקבלה על שם הופמן (תחזית לשבת): המשחק נגד אשדוד יסתיים במוצאי שבת, כ"ב באלול התשע"ח, שזה בגימטריה 872 – בדיוק הגימטריה של המשפט: "אין שום יאוש בעולם", כמאמר רבנו נחמן. שנאמר: נ (פעם ראשונה) נח (פעם שניה) נחמ (פעם שלישית) נחמן מאומן.

ולכן התחזית לשבת היא: 0-3 ירוק!

*

פיוט לשבת

יאללה עדי רן, תראה להם שגם אחרי ההפסד במחזור הראשון וגם אחרי שבאלף הקרבות האחרונים נחלנו כישלון חרוץ, אין שום יאוש בעולם כלל.

שבת שלום, כי תבואו בהמוניכם לאצטדיון. מכבי משחק!

*
מתי סין-קרונה

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

מכבי תל אביב – אנחנו: חבל

באנו מוכנים למשחק סופר קשה מול אולי הקבוצה הכי חזקה בליגה, והידיים רעדו. בפתיחה מכבי גילתה שהיא בעצם משחקת מול ההרכב השני של הקבוצה החזקה בליגה, ושהוא נותן לה את הנקודות על מגש. אבל הידיים עדיין רעדו, וכשידיים רועדות, מגשים נופלים.

*

אם ההצהרות על כך שאנחנו לא מתחרים על אליפות לא הספיקו, הנה סיפקנו לכך המחשה חיה: מכבי תל אביב היא לא המתחרה שלנו העונה. וזה בסדר גמור.

ועדיין, חבל. יכולנו לגמור את המשחק בחצי הראשון, היינו צריכים לעשות את זה, וככל שהחמצנו יותר הזדמנויות, כך היה יותר ברור שהם הולכים להעניש אותנו בהזדמנות הראשונה. פקטור חיימוב (מצוין) דחה את הידוע מראש להזדמנות השנייה או השלישית, אבל זה היה כתוב.

ברגע שאיביץ' הכניס קצת שכל להתקפה שלו, זה הספיק לו כדי לנצח. שחקן עם שכל כמו דור מיכה זה בדיוק מה שאנחנו צריכים במכבי – ורד היה אופציה טובה לסגור את הפינה הזו, ועכשיו חייבים להביא מישהו אחר באותו סגנון. עוד שחקן אחד שיודע להכניס כדור, ואנחנו מסודרים בהתקפה. שלומי אזולאי פשוט לא מספיק.

*

ההגנה היא בעיה אחרת. דיברו הרבה על רמי גרשון וסאן מנחם, אבל מאבוקה היה ונשאר הבעיה הגדולה שלנו מאחורה. הוא שווה בכל משחק שער ליריבה, וכשזו מכבי תל אביב אתה יודע שהיא תנצל את זה. נכון, יש לו הרמות טובות. האם זה שווה את הסגירה המחורבנת שלו? את איבודי הכדור?

התשובה היא לא בהכרח "לא". סגל זה משחק של ניהול סיכונים, ואולי בשביל מקום 4-3, מאבוקה מספיק טוב. אני בהחלט מקווה. הבעיה היא שכשחוסר הביטחון שלו מצטרף לחוסר הביטחון של דוס סנטוס (מזעזע היום. מישהו הופתע?), חצי מההגנה שלנו חסרת ביטחון. וזה כבר לא מספיק גם בשביל מקומות 4-3.

*

האור: מנדז'ק היה בסדר גמור. סאן מנחם היה לא רע בכלל. עוואד היה נהדר. יותר כדורים אליו בבקשה.

החושך: קראמר בא לליגה עם פוזה מגעילה ומתנשאת. הוא נראה כמו חתיכת אפס שחצן (באופי, לא מקצועית), והוא גם משחק ככה. ראו את זה לא רק באדום שלו, אלא גם בהתנהלות הכללית הזחוחה על המגרש, וגם באחת הבעיטות מחוץ לרחבה ששחרר בחוסר חשק גמור, כאילו הוא עושה טובה. עכשיו, אם את הדושבגיות שלו הוא יידע לנתב למשחק עצמו, כלומר להיות בן זונה במובן הטוב של המלה (נגיד דייגו קוסטה כזה, להבדיל אלף הבדלות) – אחלה. אבל כרגע נראה שהוא יותר מדי מחזיק מעצמו ופחות מדי מחזיק מהליגה הישראלית כדי להזיז את התחת שלו ולהשתפר. אז מצדי שיעלו כחלוץ את עוואד או את רוקאביצה (שהיה גרוע היום), עד שמישהו יישב עם הדוש לשיחה דחופה בהולנדית.

*

רוטן: אני חושב שב-60 הדקות הראשונות ראו היטב את מה שהתכוונתי אליו בפוסט הקודם, לגבי זה שאנחנו כבר לא מניעים כדור בסתמיות מאחורה, ושאנחנו דוחפים יותר קדימה. המשחק שלנו נראה טוב יותר, מאורגן יותר, תכליתי יותר מבעונות קודמות. זה בהחלט מעורר תקווה לעונה קצת יותר משמחת.

כמו כן, אני מתחיל לחבב ממש את גישת ה"אפס סובלנות לטעויות מטופשות" של ההולנדי. אתה עושה שטויות? אתה החוליה החלשה, שלום. ליקוי הדיבור שלו? נראה לי שדוס סנטוס היום – כמו גלזר בדרבי ההוא – לא היה צריך שמישהו יסביר לו מה רוטן חושב על המשחק שלו.

*

בקיצור, יש לנו קבוצה לא רעה בכלל, אבל עם סף שבירה נמוך מאוד, כמה בעיות נקודתיות שצריך לטפל בהן בהגנה, ומעט מדי שכל בהתקפה. אני חושב שעל סמך המשחק הזה בלבד, לצפות למקום 4-3 בליגה זה ריאלי. אבל זה כמובן מוקדם, מוקדם מאוד; והרבה יהיה תלוי ביכולת שלנו להכיל הפסדים כאלה.

במלים אחרות, השאלה כרגע היא איך נגיע למשחק מול אשדוד – כקבוצה שבירה שנוצחה בקלילות ברגע שהיריבה החליטה ללחוץ על הדוושה; או כקבוצה גאה וטובה שהיתה טובה יותר מיריבתה במשחק חוץ קשה ורק החטאות נוראיות מנעו ממנה ניצחון?

המבחן מתחיל עכשיו.

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | 15 תגובות

אני ומכבי חוזרים לעניינים

חזרנו.

הסתיימה שנת השבתון, שלקחתי לפני העונה שעברה מכל מיני סיבות – עייפות החומר, נסיבות משפחתיות (שקיבלו מאוחר יותר את השם "אדם"), וכן, גם כעס על הקבוצה. למי שלא עקב, אני ומכבי היינו קצת ברוגז – לפחות אחד מאיתנו היה – מאז ששחר זרק את תור. עברה שנה, הרבה סרטן זרם בקישון, הביאו את אלאך והוא נותן עבודה ונראה ששחר שחרר את המושכות, והפעם ברצינות. ואם הקבוצה מבקשת כל כך יפה לעשות איתי שולם, מי אני שיסרב.

כרגיל, אני לא מבטיח כלום לגבי העונה. אשתדל לכתוב כמה שיותר. חלק מהפוסטים שיעלו פה יתפרסמו גם בספורט הארץ, במסגרת "הבלוג הירוק" (כאן אפשר לראות וגם לעקוב אחרי כל מה שאני מפרסם שם). אני מעדיף שתגיבו פה. ובאופן כללי – תגיבו! זה ממש חשוב לי. אפילו אם זה רק "אתה אידיוט", או "אתה גאון". יש פה הרבה מבקרים, אני רואה אתכם בסטטיסטיקת הכניסות. אם כבר ביקרתם, המעט שאתם יכולים לעשות זה להשאיר איזה "הייתי כאן". אם כי הייתי שמח לשמוע את דעתכם. (איך תוודאו שתקבלו כל פוסט שאני או מתי או יניב כותבים? תירשמו פה למעלה משמאל לקבלת מייל בכל פעם שאחד כזה מתפרסם. אל דאגה, אנחנו לא מציפים).

*

הכיף הגדול של כל אוהד כדורגל בכל קיץ הוא לקרוא על ההחתמות החדשות, לפנטז שהשמות הלא מוכרים מסתירים מאחוריהם תותחי-על, ולדמיין איך הם הולכים להעיף אותנו לשמים. במכבי זו הפכה להתמכרות ממש – בכל קיץ התחלפה כמעט כל הקבוצה, התסכול מהעונה שעברה נזרק לבוידעם יחד עם הסגל הישן (או למזווה עם השחקנים המנודים), ועם הקבוצה החדשה נבטו תקוות רעננות.

השנה כל הכיף הזה נמנע מאיתנו. נדמה שגם כשהגיעו מעט השחקנים החדשים, במכבי דאגו לעשות את זה כל כך בשקט ובדרך אגב, שלא הצלחנו אפילו לפנטז כראוי.

וזה פשוט מצוין. זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו; הדבר שהיה צריך סוף סוף לקרות לנו. פנטזיות הן טובות למחלקת המינויים. הגיע הזמן לקצת פחות התלהבות במחלקה הזו, ויותר התלהבות במחלקה המקצועית. אצלנו, לפחות בעשור האחרון, זה או זה או זה. הם לא מסתדרים ביחד.

אך אל דאגה: את המקום שפינתה התלהבות הקיץ הקבועה, תפסה הנאה אחרת. לא, לא המונדיאל (גם). הקיץ התענגתי כל כך על חוסר האונים של כתבי מכבי חיפה! הם פשוט לא ידעו מה מתרחש בקבוצה. על קראמר לא היה להם מושג. על מנדז'ק ידעו ברגע האחרון בערך, וגם זה – נדמה לי – רק בזכות צייצנים.

זו צרה צרורה עבור אתרי הספורט, שכידוע צריכים בכל יום ידיעה חדשה על מכבי. הם יודעים שם שהאוהדים שלנו קמים בכל בוקר עם תקווה נואשת לקבל איזו פיסת אינפורמציה חדשה, לראות שמות חדשים להזריק איתם את מנות הפנטזיה הנחוצות. אבל הקיץ הקבוצה לא סיפקה את הסחורה. מה עשו הכתבים? המציאו. פברקו, הנפיצו. וגם כשממש לא היה מה לכתוב, כתבו בכל זאת. ש"עדיין אין החלטה". או "עדיין מחפשים מגן שמאלי". או "עדיין לא הודיעו לשחקן שהוא משוחרר". זה היה נואש, ונהדר. כל כך נהניתי לראות אותם מתפתלים.

(היה למשל כתב אחד – "כתב" זו מחמאה עבור האיש הזה, שבנה קריירה מהמצאות ושקרים, ולשמחתי בשנה האחרונה הסירחון התחיל לצאת – שהחליט כבר בעונה שעברה שפרד רוטן לא ימשיך לעונה נוספת בקבוצה. ועקבתי אחרי הכתבות שלו וראיתי איך הוא מפמפם את ההמצאה הזו שוב ושוב. כי מה אכפת לו? אם במקרה זה יהיה נכון, יגיד ש"פרסם ראשון!", ואם לא, מי יזכור? אז הנה, חבר, אני זוכר. והאינטרנט זוכר).

בקיצור, בכל הנוגע למידור התקשורת והפרדה של הכתבים מהקבוצה, עשו אצלנו עבודה מצוינת בשנה האחרונה. וכמו שאנחנו יודעים, כשמדובר בתקשורת החיפאית וכתבי מכבי בעיתונות הארצית, זה קריטי להצלחה שלנו.

*

ומה בנוגע לצד המקצועי? ובכן, רוב הפרשנים שקראתי חוזים לנו שחורות, בעיקר בגלל שהסגל כמעט לא השתנה. "איך רוצים במכבי חיפה לתת עונה טובה עם אותו סגל שסיפק את העונה הנוראית בשנה שעברה?", הם תמהים. ואני, נבצר מבינתי איך כל אותם פרשנים עדיין לא הפנימו שקבוצה זה הרבה יותר מסגל השחקנים.

הרי אם היה משהו אחד שהעונות האחרונות של מכבי לימדו אותנו, זה הדבר הזה. עונה של קבוצה תלויה במאמן; במעטפת; בחוסן הפסיכולוגי של השחקנים; בחיבור והכימיה ביניהם; במומנטום; בלחץ מסביב; וכן, גם בסגל "על הנייר". הרי אם הקבוצה היתה רק סגל השחקנים, היינו מסיימים באחד המקומות הראשונים בכל העונות האחרונות.

עכשיו, מה הקטע המצחיק – או עצוב, תלוי כמה ציפיות עוד יש לכם? שאותם פרשנים ממש חזו לנו הצלחה בעונה שעברה ("אליפות! "הגדיל וניבא אחד מהם, בדקתי שוב כדי להיות בטוח) – על סמך אותו סגל שחקנים (שהרי הוא לטענתם לא השתנה). כמה פתטיים אפשר להיות? כמה מטומטמים אתם חושבים שאנחנו?

הרי אם כבר משהו השתנה בסגל, הוא רק השתפר – שכן אין ויכוח שלפחות קאיו וקלאוס היו כישלון מוחלט. אה, ועוד משהו השתנה: המאמן הוא הולנדי ולא גיא לוזון "שלנו". האם ייתכן שמדובר בסתם שנאת זרים? ניתן לפרשנים ליהנות מהספק ונניח שהם סתם טיפשים.

אז נכון, הסגל לא השתנה הרבה. וזה מצוין. הדבר האחרון שהיינו צריכים הוא עוד "מהפכה". קבוצה צריכה לרוץ ביחד לאורך זמן כדי ליצור כימיה וחיבור. והצוות המקצועי חיזק נקודתית במקומות הנכונים (אם כי יש עוד צורך בחיזוק). וזה מה שמכבי היתה צריכה יותר מכל מהפכה: יציבות.

וכן, אולי שוב ניכשל. אבל אם ניכשל, זה לא יהיה בגלל הסגל הדל. זה יהיה למרות הסגל הטוב. כי הסגל שלנו, כמו כמעט בכל עונה כבר שלושים שנה וגם העונה, לא נופל משל אף קבוצה בליגה.

*

בשנת השבתון שלי לקחתי מנוחה מעוד דברים מלבד הבלוג. הפחתתי משמעותית את הפעילות בפייסבוק, וסגרתי את חשבון הטוויטר שלי. נמאס לי מהארס והרעל, נמאס לי מהלעג והביקורת המתמדת, רק לשם הביקורת. נמאס לי מאווירת המלחמה התמידית, מההחלטיות והנחרצות והפשטנות הבינארית במצבים מורכבים.

ונמאס לי מאנשים שחושבים שהם יודעים הכל, ולועגים לאחרים ומבטלים אחרים בקלות רבה, רבה מדי. ואני מתכוון גם לפוליטיקה וגם לספורט. בהבל פה מוחקים ניסיון וידע של שנים שיש לבעלי המקצוע.

עכשיו, זה לא שבעלי מקצוע לא טועים. ואני בטוח שבקרב הגולשים יש הרבה אנשים עם ידע שלפעמים לא נופל מזה של בעלי המקצוע. אלא שכשצייצן טועה, זה נשכח תוך רגע ונסחף הלאה בנהר הפיד יחד עם שאר המלל והלהג. וכשאיש מקצוע טועה, הוא מעמיד את המוניטין שלו ואת הפרנסה שלו בסכנה. וזה ההבדל. צייצנים לא משלמים מחיר על הטעויות שלהם – למרות שיש להם השפעה בעולם האמיתי – ועיתונאים לא משלמים מחיר על שקרים והמצאות. רק אנשי המקצוע משלמים מחיר על כישלונות. אז לא בא לי לשמוע יותר את מי שלא אחראי למה שהוא מוציא מהפה.

*

הייתי אופטימי מהרגע שאלאך קיבל את ההגה של הקבוצה, ואני עדיין אופטימי. אני חושב שנעשים שם צעדים נכונים, והעונה נתחיל לראות גם תוצאות. אין שום סיבה שקבוצה עם תקציב של 100 מיליון שקל, עם סגל טוב ומעטפת טובה, לא תצליח. לא מאמין בקללות.

וכן, גם אני חושב כל מיני דברים על הסגל שלנו. אני חושב, למשל, שגלזר לא נופל מחיימוב; אבל בסדר, שיקבל עוד עונה להשתפשף. אני חושב שיש לנו בעיה של שכל מקדימה, שלומי אזולאי לבדו לא מספיק, ואני מקווה שמתכוונים להתחזק שם. לעומת זאת, אני חושב שעוואד נהדר – מי היה מאמין שהסקורר הקטלני מהנוער מוסר לא פחות טוב מאשר בועט לשער? ושצריך לתת לו הרבה דקות, ואני חושב גם שההצבה שלו באגף עשויה להיות חתיכת הברקה, אם כי הייתי שמח לראות אותו גם מתחת לחלוץ.

ואני חושב שקראמר שחקן מצוין, עם שליטה בכדור מצוינת יחסית למימדים שלו, ושאם יזינו אותו היטב בכדורים הוא יהיה נהדר. ושמנדז'ק נראה מבטיח. ואני חושב שנטע במגמת שיפור, שאולי הוא חוזר להיות הבולדוג שהיה לפני שתי עונות, ונראה שהוא גם השתדרג מבחינת האיום על השער, ואם כן אז הוא ייתן עונה מצוינת. ואני לא מבין למה ריינן מיובש על הספסל, אבל אני חושב שזה בהחלט טוב שיש לנו בלם מחליף ברמה של הרכב ראשון. ואני חושב שעדיף את רמי גרשון משמאל מאשר כבלם, ושהוא אמנם לא המגן השמאלי האולטימטיבי, אבל הוא עדיין פחות מדאיג אותי ממאבוקה בצד ההגנתי מימין. אני חושב שזנטי צריך לקבל יותר הזדמנויות, כי הוא פוטנציאל ענק. אני חושב שמזרחי לא שייך, ומקווה שיבוא שחקן זר טוב במקומו, כשקהת יוכל להיות אחלה מחליף בעמדה הזאת. אני חושב שזה מצוין שהתחילו לעשות תרגילים בכדורים החופשיים ובקרנות, כי זה מעיד על יצירתיות. ואני אוהב יצירתיות, ואני חושב שהיא מאפשרת גמישות ואולי סוף סוף לא ניתקע עם מאמנים מקובעים שפוחדים לצאת מהשטאנץ.

אני חושב את כל זה ועוד הרבה, אבל בהחלט סביר שאני טועה בהרבה דברים, אולי אפילו בכולם. אני לא יודע בוודאות כלום, מלבד דבר אחד: מי שתפקידו לחשוב, לתכנן ולבצע בקבוצה, הם אנשי המקצוע. ועושה רושם שיש לנו אנשי מקצוע מצוינים.

אלאך עושה עבודה טובה ושקטה, ובניגוד לרוב הפרשנים וחלק מהאוהדים, אני בהחלט רואה שיפור מאז שרוטן הגיע לקבוצה בעונה שעברה. אנחנו משחקים יותר קדימה, פחות מניעים כדור בסתמיות מאחור כמו בעונות הקודמות. ואני אוהב את הגישה הלא מתפשרת שלו, גם אם קצת נעלבתי בשביל גלזר בדרבי ההוא. זה שינוי מרענן. אה, ועוד משהו: ליקוי הדיבור שלו מעניין לי את התחת, למרות שכמה פרשנים החליטו שזה פוגע במקצועיות שלו. פאק, יש מאמנים בעולם שלא דוברים את השפה של השחקנים וזקוקים למתורגמן כדי לדבר עם הקבוצה שלהם. אז מה? זה מה שחשוב? זה עזר לנו שגיא לוזון דיבר עברית? הרהיטות של רוני לוי הביאה לנו אליפות?

מה שחשוב זה מה שהמאמן משדר – באימונים שלו, בהרכב שלו, בהחלטות שלו תוך כדי משחק, בניהול המשברים שלו. מה אכפת לי אם יש לו ש' שורקת? הוא זמר? זה קבוצת כדורגל או "הכוכב הבא לאירווויזיון"? לא ייאמן שבכלל צריך להתעסק בשטויות כאלה. הייתי מהמר גם כאן על שנאת זרים, אבל אוותר כי אני לא אוהב להמר.

*

רוטן ואלאך יימדדו בהרבה מבחנים, אבל יש מצב שהעונה שלנו תקום ותיפול על דבר אחד: יכולת ניהול המשברים שלהם. כי יהיו לנו ניצחונות; ואולי גם ניצחונות על קבוצות חזקות; ואולי גם סדרת ניצחונות, ואופטימיות זהירה ואולי גם פחות זהירה, עם חשש לאופוריה; אבל מה שגמר אותנו בעונות האחרונות היה חוסר היכולת להתמודד עם הפסדים, וחוסר היכולת לעמוד בלחץ. כל תקופה רעה הפכה במהירות לכדור שלג, לדינמיקה שלילית הרסנית שחיסלה לנו כל עונה ועונה. אז נימדד אחרי ההפסד הראשון והשני והשלישי. ואם לא נתפרק אז, יש לנו סיכוי להגיע רחוק.

השנה הצוות המקצועי עשה הכל כדי להוריד לחץ מהשחקנים ולהנמיך ציפיות. וזה טוב מאוד. אבל לי יש ציפיות. אני מצפה לפחות לכרטיס לאירופה בסוף העונה. לשם אנחנו שייכים, וזה מה שאנחנו צריכים להביא העונה. יותר מזה יהיה בונוס.

אבל בואו נתחיל בקצת חדוות משחק. הרבה זמן לא נהנינו מסתם חדוות משחק פשוטה.

שתהיה לנו עונה טובה.

פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, תקשורת השרוכים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 26 תגובות