אנחנו – הפועל באר שבע

ששש… לא להפריע. כאן מתחברים. נדמה שסוף סוף הקבוצה נכנסה לאיזו פורמה, גילתה מה עובד לה יותר ומה פחות, גיבשה לעצמה איזושהי הרכב קבוע (כלומר, באופן קבוע מי שלא פצוע משחק), ובעיקר – התחילה להזכיר את מכבי חיפה, אם עדיין לא את זו של התקופות הגדולות, לפחות את זו של לפני שנתיים. וזו התחלה מצוינת.

וככל שהדברים עובדים יותר טוב, ככה לנודניקים כמונו, שאוהבים להתלונן ולהעביר ביקורת, יש פחות על מה לדבר. וחוץ מזה אולי באופן כללי עדיף לא לדבר יותר מדי, בגלל הדבר הזה, אתם יודעים… התיאוריה הזו, נו, עם הקוואנטים, או עם המיתרים או אולי נו, תיאורית הכאוס וכל זה, טוב נו תקראו לזה אמונות טפלות, לא אכפת לי, נכון שאנחנו נאורים ומתקדמים ומערביים, ובכל זאת, אם לא יועיל גם לא יזיק, ואם זה עובד אז למה לקלקל, ובקיצור טפו טפו טפו, ושום ובצל ומלח ומים ומאכלים נוספים אם איזו עדה נעלבת, ושלוש יריקות וחמסה, ובמקרה שלנו אולי תלאתה, ואני לא יודע מה יש עוד, בכל מקרה מה שבטוח זה שלא צריך לעשות הרבה רעש, נדמה לי שהסיבה הרשמית היא שעין הרע עוד עלולה לשמוע שאנחנו מרוצים (או עלול, אני לא סגור על המגדר ובמקרה הזה אני בטח לא רוצה להרגיז). ומשום מה עין הרע לא אוהבת (או אוהב) אנשים מרוצים.

אז הפעם לא נדבר על הקבוצה, ניתן לקבוצה שלנו קצת שקט תעשייתי כמו שאוהבים להגיד בגול-ביז, נאפשר לשחקנים להתחבר בשקט ובנחת. ובינתיים נדבר על דברים אחרים.

לפני

למשל נדבר על פיפ"א, שבחרה השבוע באלוהים לשחקן השנה (שעברה). ואני אומר, מסי עוד יזכה כל כך הרבה פעמים (אם יישאר בריא וגם כאן טפו משולש), ואפשר היה בשנה כזו, שנת מונדיאל, לפרגן את הפרס לשחקן שהצטרף בה רשמית לשורת הגדולים בכל הזמנים, הלוא הוא צ'אבי הרננדז. זה מה שאני חושב, יש מי שחושב שהבחירה במסי מוצדקת, וגם אם אני לא מסכים עם הפוסט הזה אני מסכים עם כל מלה בו, כי מסי הוא אכן הכי טוב והכי מרגש בעולם. ובכל זאת זו לא חכמה לתת לו את הפרס, כי זו תחרות שמיועדת לאנשים בשר ודם (וכאן עולה לה שאלה אחרת, מעניין אם אלוהים יכול לברוא פרס שהוא לא יכול לזכות בו).

או שנדבר על עופר שלח. שהוא פרשן הספורט האהוב עליי בארץ. הוא אמנם מפרשן בעיקר כדורסל אבל אני בטוח שאם היה מפרשן כדורגל הוא היה עושה את זה יותר טוב מכל הפרשנים הקיימים. כי מה שפרשן צריך זו עין טובה (No pun intended), ידע רחב ויכולת הסקת מסקנות, ואת כל אלה יש לשלח בכמויות, בתוספת רהיטות ויושר, הרבה חוש הומור והמון שכל. אבל למה לדבר על עופר שלח אם אלון עידן כבר אמר את כל מה שצריך להגיד, ועשה את זה מצוין כדרכו.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ'; אייל משומר, שי מימון, אריק בנאדו, טאלב טואטחה; ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, יניב קטן; תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

או שנדבר על התקשורת. מה הקטע של התקשורת עם שי מימון? אם מישהו לא היה רואה את המשחקים שלנו השנה ורק קורא את הכתבות על הקבוצה, הוא היה מגיע למסקנה שמימון הוא הכוכב שלנו. לא משנה שהוא מפגין חוסר ביטחון מחריד, לא משנה שהוא רושם שיאים חדשים של איטיות, לא משנה שבקבוצה כבר החתימו בלם חדש וממשיכים לחפש בקדחתנות עוד אחד (כנראה ממש רוצים שם להיות בטוחים שיצליחו להחליף אותו) – בתקשורת הספורט מתעקשים שהוא פשוט מצוין העונה. לא יודע אם אלו קשרים מיוחדים של מימון עם הכתבים, הצלחה מסחררת של הקבוצה בהעברת מסרים רצויים לתקשורת הספורט או סתם מקרה פשוט של חוסר הבנה בכדורגל, אבל משהו פה מוזר.

קחו למשל את הפריגיים של וואלה ספורט. שי מימון מתואר שם כמי ש"לקח את המפתחות והוכיח שהוא הבלם המוביל בקבוצה", עד שהגיע בנאדו. אני לא מצליח להבין את זה. זה סוג של בדיחה? מי כותב שם את הסיקורים האלה, המנקה? הרי אם כבר, מימון היה זה שאיבד את המפתחות בכל פעם מחדש (גם אם, כמו תמיד, העובד הזר הוא שהואשם ונענש). הרי מימון לא הצליח לשמור על המפתחות המטפוריים האלה יותר מ-20 דקות רצוף. עד שבנאדו בא והראה שהדבר הכי טוב שמימון יכול לעשות כדי להפסיק לאבד אותם הוא פשוט להעביר אותם למישהו אחראי.

אבל יש המשך, אולי זה ישתפר: "…במחזורים האחרונים משהו השתנה (יופי, אז אולי בכל זאת זו לא המנקה?), בנאדו הפך דומיננטי יותר (או!) …ועל מימון שוב חלה חובת ההוכחה שהוא הבלם הראשי (אה?). המחזורים הבאים יעידו מי מהשניים ירד לספסל". בנאדו ירד לספסל? מימון הוא הבלם הראשי? אין לי יותר מה להגיד על זה לוואלה!, חוץ מ- וואלה?

מה?

או שנדבר על היריבה. ערן לוי הגיע השבוע לבאר שבע. ערן לוי חם עלינו אש. כבר במשחק נגד אשקלון הוא הראה כמה הוא רוצה להבקיע נגד הקבוצה שזרקה אותו, כמה הוא רוצה לנקום באוהדים שצועקים לו בוז. הוא מת להבקיע נגדנו, ואני חושד שהוא עבר לב"ש רק כדי שיהיו לו יותר הזדמנויות לעשות את זה.

הבעיה היא ששם באמת יהיו לו יותר הזדמנויות לעשות את זה. בכלל, מסתבר שבבאר שבע היתה התלבטות השבוע לגבי השאלה מי יבעט את הכדורים החופשיים, שימו לב לזה – ערן לוי, דוד רביבו או מליקסון. כל אחד יותר מפחיד מהשני, ולכל אחד יש משהו להוכיח לנו. אז אני אומר, הכי טוב שפשוט לא נעשה עבירות ליד הרחבה. ואולי היה עדיף להוציא השבוע את קולמה מההרכב. כי קולמה הוא עבירה ליד הרחבה שמחכה לקרות.

מי?

האמת היא שלבאר שבע תמיד היו בועטים אדירים. בכתבה מזכירים את רמי אבו לבן האימתני, ואני נזכר דווקא בסתיו אלימלך גדי חזות, שפעם הבקיע שער מאיזה 40 ומשהו מטר (תודה על התיקון לדודו עזריה, שמזכיר באותו הקשר גם את הבחור הזה). אנחנו, מצד שני (וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווהו! שזה ווהו מ-40 מטר), מעולם לא התהדרנו בבועט גדול. לפחות לא במשמרת שלי.

גם השבוע

בעצם חוץ מאחד, אריק חרוליקן הזכור לטוב, ששמעו יצא למרחוק, ועוד לפני שהגיע לארץ כולם בחיפה כבר התכוננו לבואו של הבועט האימתני, והוא בא, והוכיח שהשמועות היו נכונות כשבעט פעם אחת מחצי מגרש למשקוף, אבל חוץ מזה לא עשה כלום. אז אולי עדיף שנוותר על המפציצים ונמשיך לדגול בשחקנים שנכנסים עם הכדור לתוך השער.

אבל פעם, וגם במשמרת שלי, היו לנו גם בועטי עונשין טובים. רובן, רביבו, חזן האדיר. איך זה שהיום אין אף אחד? איך יצא שבכל משחק אנחנו נאלצים להסתפק בבעיטה של רפאלוב לחומה או באיזו דרדל'ה קלושה של בוקולי שלא מצליחה להגיע לשוער? אז נכון, יכול להיות בהחלט שהעולם כולו הולך, בעקבות בארסה, לכיוון של פחות בעיטות במצבים נייחים ויותר תרגילים מתוחכמים (#נושאים_לפוסט_שכנראה_כבר_לא_ייכתב). אבל אנחנו כנראה הולכים יותר מהר, כל כך מהר שאנחנו כבר עומדים במקום – כי גם תרגילים אנחנו לא ממש עושים, ומתוחכמים עוד פחות. אז אולי יום אחד יצא לנו משהו מבעיטה חופשית, בינתיים בואו נקווה שגם באר שבע לא יעשו עבירות ליד הרחבה.

סיבות לאופטימיות

אם הצלחנו לשמור על שקט יחסי ולא להתלהב עד השלב הזה, לא נתחיל עכשיו. במיוחד כשאחרים עושים את זה בשבילנו, והרבה יותר נלהב ממה שאנחנו היינו מסוגלים, גם אם היינו מנסים ממש ממש חזק.

אני לא בטוח, אבל נראה לי שהברמן ואלישע שוכבים.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

נו, כמובן. הייתי צריך לדעת שאסור לשחק עם אלוהי האמונות התפלות. לא משנה מה הייתי כותב, ברגע שהתייחסתי לזה הסתבכתי. אי אפשר לדעת כמה הפוכים על הפוכים התבצעו מאז כתבתי את ה"לפני" הזה, שהתיימר לדעת משהו על עין הרע, למשל שאסור לעשות רעש כדי לא להעיר אותו/ה. אז מסתבר שאסור להיות יותר מדי בשקט. כי אז עין הרע חושד/ת שמשהו לא בסדר קורה, ובא/ה לרחרח, ומתחיל/ה לקרוא, ובסופו של דבר, רק כדי להראות שביקר/ה היא/הוא מכיש/ה בעקבך דווקא באמצעות השחקן שחששת ממנו, ובדיוק על ידי בעיטת העונשין שחששת ממנה, ועוד עושה את זה בדרך הכי מעצבנת: בעיטה כל כך גרועה, כל כך מקרית, וכל כך בפנים.

בגדול

התיקו היום הוא כולו הפסד, וכולו הפסד של אלישע. זה הפסד של מי שלא קלט בזמן שההגנה שלו לא יכולה להיות טובה יותר מהחוליה החלשה שבה, או מהירה יותר מהחוליה האיטית בה, כל כך איטית שהאנשים שסוחבים את האלונקה רצים יותר מהר ממנה. אלישע הגיב לא נכון לעזיבה של טישיירה וקינן. את כל שחקני ההתקפה שלו הוא יכול להחליף בשחקנים מהנוער, אבל בהגנה אי אפשר לתת את המפתחות למי שאחוז הטעויות שלו הוא כל כך גבוה.

זה הפסד של אלישע לא רק ברמה האסטרטגית אלא גם ברמת ניהול המשחק. החילופים שלו היום העידו שאולי הוא בכל זאת פחדן, רק לא במובן שחשבנו. כשהובלנו 1:2 הוא לא העז לחזק את מרכז המגרש שהיה פרוץ אחרי היציאה של קולמה, כמו שהיה עושה בוודאי במשחק חוץ, מחשש תגובת הקהל. ומהרגע שנהיה תיקו הוא ידע שכל חילוף שנועד לחזק את מרכז המגרש, כמו להכניס את עותמאן או להחליף חלוץ בחלוץ, יגרור בוז מקומץ האידיוטים ביציע. אז הוא בחר פשוט לזרוק פנימה חלוצים אחד אחרי השני, בלי לדאוג שיהיה מי שיוכל למסור להם. לא סתם אנחנו מנצחים יותר בחוץ. בחוץ אלישע לא פוחד להיות פחדן.

זה הפסד של אלישע כי הקבוצה שלו לא יודעת, אחרי יותר משליש עונה, לשחק נגד בונקר. וזה אולי הדבר הראשון ששחקנים של מכבי חיפה צריכים ללמוד. וזה הפסד של אלישע כי הוא נתן להצלחה היחסית לעלות לשחקנים שלו לראש, וזה גרם להם להפקיר את ההגנה ולהיות לא מרוכזים בהתקפה. זה הפסד של אלישע ולא משנה שזה היה תיקו. את המשחק הזה היינו צריכים לנצח.

ציונים

דוידוביץ' – 6. הציל אותנו פעם פעמיים מגול, והשערים לא היו באשמתו.

בנאדו – 4. משחק רע של ההגנה שלנו וזה כולל גם ובעיקר את אריק שאמור להנהיג אותה. אשם חלקית בשער הראשון שקיבלנו, כשיצא לאופסייד למרות שהיה שחקן שלנו פצוע בעומק המגרש.

מימון – 4. הוא מבין את המשחק ויודע מצוין איפה להיות – אבל מרוב שהוא איטי הוא לא מצליח להגיע לשם. אשם חלקית בשער הראשון שקיבלנו, כשאסולין עבר אותו כמו כלום. למזלנו בפעם השניה שעברו אותו בקלות זה לא נגמר בגול.

טוואטחה – 6. מרגש לראות את הטאלנט. משחק עם המון ביטחון, יש לו הכנסות כדור והרמות חדות ויפות, וגם בהגנה הוא טוב. הציון יורד בגלל הטעות בשער השני.

משומר – 5. כמה מתסכל לראות אותו עושה הכל נכון בהתקפה ואז מאבד את הכדור. בהגנה עשה עבודה סבירה עם עצירה יפה של אסולין.

קולמה – 6. שוב אנחנו מקבלים ראיה לאיך אנחנו נראים איתו ובלעדיו.

בוקולי – 7. השחקן הטוב שלנו היום. תיקולים מצוינים ובלי איבודי כדורים.

גולסה – 4. שיחק קצת מפוזר, איבד מלא כדורים ויש לו חלק בשער השני. משחק חלש שלו, וחבל כי רפאלוב עוד מעט חוזר ואייל צריך לספק סיבות להשאיר אותו בהרכב. לפחות גם כשהוא חלש הוא נותן הכל על המגרש.

קטן – 4. חוץ ממסירה אחת טובה נראה כמו עציץ לקישוט שמדי פעם עושה תנועות מעניינות עם הידיים. סתם תופס מקום של שחקן. אם הוא פצוע, שלא ישחק.

חמד – 5. התחיל לא רע אבל נהיה בינוני יחד עם כל הקבוצה. העומס בהתקפה בסוף לא עשה לו טוב. עם זאת, בכמה נגיעות היה אפשר לראות כמה כישרון יש לו וכמה הוא קליל יחסית לגודל שלו.

דבאלישווילי – 5. נכון, שער וכל זה, אבל כמה כדורים אפשר לקבל ברחבה בלי לעשות איתם כלום? כמה אפשר לנסות להכין לעצמך כדור מושלם לרגל? רבאק, תבעט עם הזין מצידי, רק תבעט כבר לשער.

מחליפים

ורד – 5. פעם למעלה ופעם למטה, הפעם למטה. הכניס אנרגיות אבל לא היה מספיק דומיננטי.

אזולאי – 5. ניסיון אחד טוב, חוץ מזה כלום כולל איבוד כדור מעצבן.

שעבאן – השפן התורן של אלישע. לא אהבתי את העאלק תרגילי רונאלדו כשאנחנו צריכים שער. לפחות ביטחון יש לו. 

השחקן המצטיין

בוקולי. אולי המשחק הכי טוב שלו העונה. הרבה אלגנטיות בתיקולים, כמה תרגילים שהזכירו את השנים היפות באגף, ואפילו בעיטות לא רעות לעבר השער.

עוד כמה מילים

אין. הפוסט התחיל בשקט, שייגמר ככה.

תודות

לערן לוי שסתם קצת את הפה לאוהדים הנודניקים שרודפים אותו בלי שום סיבה.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

הפעם לא אמרו שום דבר שזכרתי. ברקוביץ' סתם היה מעצבן כהרגלו.

השורה התחתונה

המכונה קרטעה ועצרה היום. בואו נראה אם זה היה תקר בגלגל או שסתם ירד קצת אוויר (ובאותה הזדמנות שמתקנים את הרכב, זה יהיה נחמד אם על הדרך יחליפו את הבלמים, או לפחות אחד. אחרת זו יכולה להיות תחילתה של הידרדרות לא נעימה). הבאתי אותה במטאפורה המורכבת.

השורה מתחת לשורה התחתונה

זה מה שהאוהדים רצו, לא? הרבה חלוצים, משחק התקפי, שערים. מעניין כמה הם מרוצים עכשיו.