פרשת השבוע בירוק: תצווה/ מתי סין-קרונה

פרשת "תצווה" (שמות)

אמ;לק: לאחר שבפרשה הקודמת התווה אלוהים כאדריכל מיומן את מבנה המקדש, בפרשה זו הוא מראה לסטייליסטים של נייקי, אדידס וגלי איך עושים סטיילינג לבגדי הכהנים המשמשים בקודש על כר הדשא.

זהב-ירוק-ארגמן היה צבעה המקורי של מכבי על פי פרשת תצווה. לאחר חורבן בית המקדש השני נשארנו רק עם ירוק (תכלת, כפי שנזכר בפרשה הקודמת, צבעו ירוק על פי רש"י). השחקנים בתקופת המקרא היו כולם בני ישראל, היות שעדיין לא ניתן היה לשתף זרים, ושמם נכתב על כתפיות החולצה באותיות משובצות זהב מעשה חרש. לאורך רבע פרשה מסביר אלוהים איך לעצב את סמל הקבוצה הנקרא חושן, אשר לא נתפר על הבגד אלא נתלה בשרשרת והוצמד לחולצה בעזרת שני חוטים ירוקים קשורים מאחורי הגב. המעיל לאימונים בימי חורף ולספסל המחליפים היה כולו ירוק עשוי בד לא נקרע. אלוהים ממשיך בעיצוב המצנפת למשחקים בשלג, המכנסיים – שבימים ההם היו בגזרה גבוהה – והחגורה שלופפה סביב המכנסיים, כשעדיין לא המציאו את הגומי. רק את פריט הלבוש החשוב ביותר לא עיצב מלך העולם לכהנים המשמשים את הקודש, הפריט שבגללו דווקא נייקי ולא אלוהים מלבישה את שחקני מכבי – נעלי פקקים.

הפרשה מסתיימת בתיאורי שחיטת בעלי חיים עם שפריצים של דם לכל עבר. מומלץ לצמחונים לא לעבור ליד בית כנסת השבת; ואם כבר עברתם בדרך לחברים, לעשות על המנגל שניצל תירס ושיפודי עגבניות שרי, היזהרו פן יצא מתפלל מבית הכנסת עם דם איילים על אצבעו וירצה למשוח אתכם לכהנים על ידי מריחת הדם על תנוך אוזנכם. כדאי שתעברו למדרכה השנייה, ורק שתדעו שאלוהים אוהב אתכם, אבל בשר על האש הוא אוהב לא פחות.

שחקן מכבי בימי בית ראשון

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. עם 72 רימוני תכלת וארגמן ופעמוני זהב בשולי גלימתו, נכנס הכהן הגדול אל הקודש במשכן, תוך שפעמוניו מצלצלים ברעש יציע הקופים בחיפה, כמודיעים: הננו כאן לשמש בקודש את מכבי.

נשאלת השאלה, אפורי חולצות שלי, מדוע דווקא ב-72 פעמוני זהב מצטלצלת מנגינת הקהל במקצב “כל החיים איתך מכבי, עד יומי האחרון”? הלא ידוע שמספיקים שני גרונות אייל לעולה וצעיף ירוק כדי להרעיש עולמות עובדי עבודה זרה. ובכן, אומרת תורת הקבלה, שבעים ושניים הפעמונים המצטלצלים הנם שם כדי שנזכור כולנו שמכבי יש רק אחת. שכן "מכבי" בגימטריא זה 72 יא חושילינג ד'שואהדה, ו-72 הם גם ע”ב שמותיו של השם יתברך. ומה היא "מכבי" אם לא ראשי התיבות של "מי כמוך באלים יהוה”. ולפיכך, ב-72 הפעמונים המתנדנדים בשולי גלימת הכהן הגדול – אנו שומעים באוזנינו שאלוקינו הוא מכבי ואין עוד מלבדו.

יאמרו לכם בוודאי מפיצי תורת הגזע מן אלמניה, בבואם לקנטר אתכם, כי הם מכבי! ויוסיפו להקטינכם כתולעת השני באומרם – "ומי אתם בכלל?". ובכן ירוקיי ורבותיי, אל תתנו לדעתם של סוחרי הרפואי מפינת רוטשילד הללו להנמיך את רוחכם. כי אתם, בונבונים של ואסילי, אתם מפטמי קטורת הסמים אינעל דינק דאורייתא. ואין עוד מלבדו כשם שאין עוד מלבדנו ורק אנחנו מכבי- משום שהיננו "מכבי חיפה”.
ו"חיפה" בגימטריא הינה 103. ומאה ושלוש הינה הגימטריא של “מלך אחד”! ועל כן שמנו המלא הינו: "מי כמוך באלים יהוה-מלך אחד!” כן כן ירוקיי ורבותיי, כן כן ר.ב.י.ם היננו, ורימוני התכלת וארגמן בפעמוני זהב מצלצלים את היותנו והיותנו בלבד בעלי זכויות הראשון וזכויות היוצר ונאמר אמן, כן יהי רצון.

הציטוט השבועי 1: "אֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ" (כ"ח, ד')

תרגום אונקלוס: מחלקת השיווק של מכבי, בישיבת הצוות בה הוחלט אילו מוצרים יימכרו בחנות האוהדים הראשונה בגרנד קניון (שנת בתמ"ח, 1313 לפני ספירתם).

הציטוט השבועי 2: "חֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה" (כ"ח, ח')

תרגום אונקלוס: מכבי מציגה לראשונה את חזיית ה-GPS, עליה אמרה התורה בחוכמתה: "כמעשהו ממנו יהיה", והתכוונה שחזיית GPS אולי יכולה לראות כמה רצת ואיפה, אבל גולים היא לא תביא אם אתה לא יודע לבעוט (שנת בתמ"ח, 1313 לפני ספירתם).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וְלֹא-תֵצֵא, בְּצִבְאוֹתֵינוּ. תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר, מִנִּי-צָר" (מ"ד, י'-י"א)

תפילה לבונקר.

הפיוט השבועי

חמשת אלפים אוהדי מכבי עלו לירושלים ביום ראשון בלילה. פקקים, רוח, גשם, קור ותיקו 1 היו מנת חלקם. כמה מבוכים הם יעברו בדרך למכבי, כמה הרים ועולמות כדי לראות את עיניה. אין קהל כזה בעולם.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: תרומה/ מתי סין-קרונה

פרשת "תרומה" (שמות)

אמ;לק: לכל קבוצת ספורט שמכבדת את עצמה יש מקדש. גם אלוהים רוצה כזה לעצמו. מקום בו אוהדיו יוכלו להקריב קורבנות, לקיים פולחן, לרקוח קטורת סמים, לארגן מסיבת ניצחונות עם נחמנים דלוקים, לקלל: "אינעל האלוהים שלכם".

מקום שיהיה לבן אדם לברוח לתשעים דקות, פיסת אסקפיזם מצופה זהב טהור, ארון גביעים וצלחות אליפות מתפקע לעייפה, 7 טון פנסי מנורה, שולחן ענק לעיתונאים עליו 12 לחמים לפנים, גג מחופה יריעת עורות תחש, מסך פרוכת עשוי מעשה חושב עם שערים אלקטרוניים בכניסה. ובפנים, ביציע, כרובים ירוקים דבקים זה לזה, פניהם למגרש, וכנפיהם מונפות אל על לאות ניצחון.

אך לפני הכל, מבקש אלוהים שירימו לו תרומה לבניית האצטדיון – וכאן מתחיל הכל להסתבך. תורם גדול מנופף בממונו הרב ומבקש לקרוא למקדש על שמו, כאילו הוא האלוהים. ואכן, האיצטדיון נקרא על שמו – כך כתוב מבחוץ באותיות קידוש לבנה – אך ניסיונו של התורם לשכון בתוכם של הכרובים הירוקים, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (כ"ה, ח') אינו מתממש לעולם, יען כי האיצטדיון הוא של העם קשה-היום שתרם גם הוא מנדבת ליבו את הארנונה שלו למען יוכל לסגוד לאלוהיו האמיתי.

על המחאה כנגד התורם הגדול, עליו כתב יהודה פוליקר "עשן הארובות הוא שלך לעד", ניתן לשמוע בפיוט השבועי. על הקורות במקדש החדש נספר כבר בפרשות הבאות.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. בפרשת "תרומה" מוצגים שונאינו ושנואינו מירושלים, דווקא הם, באורה המקודש של התורה. וזאת, יען כי בין כינון כלי המקדש, עוסקת הפרשה גם בכינונה של המנורה שבמקדשו של האלוקים ושבחולצותיהן של הערלים מלב אשר בירושלים.

ירוקיי ורבותיי, האם יכול הדבר להיות, אינעל דינק דאורייתא, שתורתנו הקדושה מעמידה בספק את היותנו בניה הבלעדיים, ומקדשת גם את הגרים בירושלים? ועל שום מה? על שום המנורה שבחולצותיהן?

לא רבתי, ירוקיי ורבותיי! אל לבכם יחטא למשמע הדבר הזה. כי גם המנורה המקודשת ככלי המשמש את המקדש ומאירו, כמו גם המקדש כולו, הנו בבלעדיות שלנו בטאבו, עם קוש(ר)אן ז'דיד מטורקיה שקנינו בהשאלה רק עבור ההוכחה.

וכאשר ביום ראשון הבא עלינו לטובה, יבוא מולכם בוודאי ערל הלב עם המנורה על חזהו ויגיד "שלי היא מדאורייתא!" – העמידו אותו על טעותו והטיחו בפניו את העובדות, בונבונים של ואסילי, ואמרו לו: "יש לך טעות בחשבון – שלנו היא מדרבנן!!! יען כי מנורה זו הנה זהב טהור, והרי מקדשנו הוא המצופה זהב, בעוד מקדש העבודה הזרה שלכם מצופה סלע בטון, עצי שיטים ואנטנות סולאריות בשביל הצבע הצהוב של השמש.

ואם עדיין לא ישתכנע, האספסוף יושב כותל המזרח הבא לקראתכם, ועדיין יגיד "שלי היא", ויתבל בקללות בלעם, אמרו לו: "מנורה זו יצוקה כמקשה אחת כפי שמכבי יצוקה ומאוחדת כמקשה אחת, בעוד בית"ר מחולקת ומבוזרת בין ירושלים של מעלה לנורדיה של מטה, וכבר אין היא מקשה אחת זהב.

ואם עדיין ימאן להודות טהור הצרעת הלזה, ויביא לכם נוגרה בקודקוד של הראש על כך שלדעתו עושים אתם, סוכריות מנטה של בית רבן, את הרע בעיני ה' – הוכיחו לו מתוך ערפל עיניכם שילדינו הם הם על קני המנורה – שבעה! בעבור שבעת הילדים ששיחקו ביום שני נגד האדומים מעיר הבועלים, וישחקו ויאירו גם בחוצות ירושלים נגד צבא הערב רב של קבוצתם, אשר רק ארבעה מילדיו עולים בהרכב, וסמלם בשר ודם הוא גבר מזדקן בלי קשקשים והרבה דאווין שמעשן סיגרים ביציע ומלקק תחת של ביטקוין.

ואם עדיין יחליט פרעה קשה העורף שמולכם להזמין את בריוניו אשר ממזרח להלקות אתכם כליסטים? אל תירא מכבי, כי גור אריה מצויר, מעשה חושב, על בגדי ירוק לבן משנת 89', הלוא אתה. ולפני שתסור מדרכו של הבריון לערב את השוטר על הסוס שיעצור אתכם בעוון חילול השם, אמרו לפוחז את שאמר הרמב"ם על מקום המנורה במשכן: "המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין". כן כן זאת אמר הרמב"ם – המנורה משמאל לנכנס! אפורי חולצות שלי – משמאל! ויהי זה מ.ש.ל, כי הרי אין אוהד בית"ר המזדהה עם מה שמשמאלו, ושאינו רואה בו שיקוץ. ואילו אנו רואים גם מימין וגם משמאל רק טוב, ובאש המנורה עולה אורנו מעלה מעלה ומגיע לשני ויגיע גם לראשון במהרה בימינו.

ובבואכם לשופט להארכת מעצר באישון לילה, הוכיחו לו משפטים עלינו ישראל, כי הרי הנכם נקיים וטהורים כטלית שכולה תכלת. יען כי תכלת,כך מפרש רש"י, הינו צמר צבוע בדם החילזון וצבעו ירוק יא חושילינג דרבנן – ירוק! ועל כן לא חיללתם שם שמיים בקינטורכם את בעלי המנורה הצהובים שחורים, ושלכם היא! ושילחכם השופט לחופשי ויזככם, ובא לציון גואל ומכבי עוד תזכה באליפות ישראל ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְעָשִׂיתָ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ, סָבִיב" (כ"ה, כ"ה)

תרגום אונקלוס: הגרפיקאים של סמל 100 שנה למכבי בישיבת צוות.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ; יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ"

תפילה להצלת גול בטוח מקו השער.

הפיוט השבועי

הנה היא, סגירת החשבונות הנוקבת והקשה של יהודה פוליקר עם אלוהים שהוזכרה באמ:לק.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע >

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פרשת השבוע בירוק: משפטים/ מתי סין-קרונה

פרשת "משפטים" (שמות)

אמ:לק: 53 חוקים ומצוות ממטיר עלינו אלוהים בפרשה זו, ביחס שערים שלילי של 23 מצוות "עשה" מול 30 מצוות "אל תעשה". עוד לא עברה שעה וחצי מאז העם יצא לחופשי, ואלוהים בוחר להתחיל דווקא בדיני עבד עברי. הרי למרות הכל, אמנם חופשי, אך כמאמר המר"ן ברי סחרוף: "כולנו עבדים של מישהו", והחופש אינו אלא תודעה בלבד וקשה ליישמו במציאות. כדי להבין זאת לעומק, מספיק לצפות בשחקני מכבי שכבר משתחררים לחופשי ממגיניהם, ומיד מסתכלים לצדדים להבין מה פשר הדבר, והלוא אין להם מושג מה עושים עם הכדור בשטח הריק שנפרש בינם לבין השער.

רוב רובן של המצוות בפרשה הנן מצוות שבין אדם לחברו, אשר חשובים מן המצוות שבין אדם לאלוהיו. כי הרי אין קבוצת כדורגל מצליחה ללא משחק קבוצתי שמעמיד את טובת הכלל מעל טובת היחיד, ומאפשר סינרגיה. ללא זה, האהבה לקבוצה וסגידה לה עומדת על כרעי תרנגולת – ועל כן ניתן לכפר בכיפור על עבירות שבין אדם לאלוהיו, כדוגמת הבקעת שער לרשת מכבי: חטא שימחל לך מיד ברגע שתלבש ירוק; אך לא ניתן לכפר על עבירות שבין אדם לחברו: אם לא מסרת כשהיה צריך, ולא באת לקבל כדור כשקראו לך לבוא. על עבירות כגון אלה, רק בקשת סליחה ומחילה באינסטגרם עם תירוצים טובים ותמונה מעוררת רחמים של ילד חולה יכולה לכפר. וגם זה לא תמיד.

בסוף הפרשה חוזרים למעמד הר סיני. משה עולה להר למשך 40 יום ומעמיד את העם במבחן הסבלנות לתהליכים. כמו במכבי, גם לעם יש גבול לציפייה שמשהו טוב סוף סוף יקרה. על כך ועל דאורייתות אחרות נספר כבר בפרשה הבאה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. במגוון רב של חוקים ומשפטים עוסקת פרשת השבוע. אם אלו דינים שבין אדם לחברו, ואם אלו דינים שבין אדם למקום ולאלוהיו – דהיינו מכבי שלנו.

בין הדינים בפרשה, אפורי חולצות שלי, מובאים דיני שומר, שאינם אלא דיניו של אוהד הקבוצה, הנקרא בתורתנו "שומר הקבוצה" (אשר נבדל משוער הקבוצה שעליו חלים, רחמנא ליצלן, דיני שמיטה). התורה מחלקת את אותם שומרים-אוהדים לארבעה סוגים עיקריים, כל אוהד והשתייכותו לסוגו, ולפיו חלים עליו דיניו אינעל דינק דאורייתא.

סוג האוהדים הראשון הנו שומר חינם: אותו אוהד אשר בא לשרת את הקבוצה מהיציע ואינו מבקש דבר – לא אליפות, לא גביע, לא הצלחה, ועושה הוא כמאמר השיר "בניצחונות ובכישלון, בא איתך תמיד לכל מקום". על שומר זה קובעת התורה שהוא פטור מכל דין ואינו אחראי לשום הפסד, ואין לראות בו כמנחוס כי הרי שירת הוא בקודש ללא בקשת דבר.

הסוג השני הנו שומר שכר. הוא ידוע במחוזותינו כאוהד הצלחות, המבקש תמורת היותו ביציע את הצלחת הקבוצה, וללא כן לא יבוא למלא את היציעים וכיסי הקבוצה. אוהד זה על פי דין פטור מהמנחוס, כי הרי זכה לראות הצלחות, אחרת לא היה אוהד הקבוצה, ולפיכך לא סביר שהמנחוס נפל עליו יום אחד מהשמים. עם זאת, שומר השכר אינו פטור מהאחריות לכישלון, כי הרי שולם עבורו השיווק כדי למשוך אותו להגיע למשחק, ותשלום זה על שיווק בא על חשבון מגן שמאלי עם רגל שמאל בלבד, ולנו לא נותר אלא להסתפק במגן שמאלי עם שתי רגליים שמאליות. על כן ימוצה עם זה הדין בכך שישלם לספסר, לכשירצה להתבשם בהצלחת הקבוצה בעתיד, את מחיר הרולקס הענוד על פרק כף ידו, והפרווה הקוקסינלית אשר עוטה הוא על כתפיו.

הסוג השלישי הנו השואל. ומיהו אותו שואל? האוהד-שואל הוא אותו אחד שמשתמש בקבוצה לרווחתו שלו. כמו אותם חברי הפאנל ברדיו, אשר הם ודומיהם משתמשים בשם הקבוצה כקרדום לחפור בו את תאוות הבצע שלהם למאזינים תמימים. ועל כן אינם פטורים לא מהאחריות לכישלון ולא מהמנחוס. כי הרי ניזונים הם מהכישלון, ויוזמים הם את הכישלון בחתרנותם הבלתי נלאית. והמנחוס הנו גם כן שלהם, כי הרי חתרנותם לא לבדה מביאה לכישלון, אלא גם העמה יעמיק שהם משיטים עלינו ברשעותם. ודינם של אלה הוא שיסגרו להם את התוכנית, ואת גלי האתר במהרה בימינו ובמקומם נשמע את ההסכתים האיכותיים של שני שומרי החינם האשכנתוזים – מתן גילור ועמית פרלה אשר נובחים בירוק, כנאמר: "טרפה, לכלב תשליכון" (כ"ב,ל').

הסוג הרביעי והאחרון הנו השוכר. ומיהו אותו השוכר? האוהד-שוכר הנו אותו אוהד הבא ליהנות ממכבי ולהפיק ממנה רגעי נחת ולשלם על כך בכסף מלא. ואם הרוויח נחת, כי הרי שילם על כך, ואם לא הרוויח נחת אין לו להלין כי הרי ביקש רק רגעי נחת, אך כדורגל משחקים תשעים דקות ולא כמה רגעים. נשאלת השאלה מה דינו של אותו שוכר, וחלוקים הדעות בין רבי יהודה לרבי מאיר.

רבי יהודה אומר שדינו של האוהד השוכר הינו כדינו של שומר חינם. יענו לא אחראי הוא על הכישלון כי הרי שילם בעדו, ולא אחראי הוא על המנחוס כי הרי ידע מצאתו מביתו לאן הוא הולך ומה עתיד לקרות עם הקבוצה המלעונה שלו.

אך אומר רבי מאיר שדינו אינו אלא דין אוהד שכר. כי אמנם לא אחראי הוא על המנחוס מהסיבות שבגינן לא אחראים גם שומרי החינם ושומרי השכר, אך אחראי הוא על הכישלון. כי לא נחת יש לאוהד לדרוש ולא בנחת, אומר רבי מאיר, יבואו הניצחונות, אלא בטירוף הקבוצה ובהרעדת אמות הספים של האצטדיון עם בוא השער מחד, ומאידך, נענוע הגדרות של חדר ההלבשה בזמן כישלון, כי רק זה – יחושילינג דרבנן, יזעזע את השחקנים להזיז ת'תחת שלהם ולהילחם על המגרש כמו גברים ולא כסוכריות מנטה של בית רבן.

כי הלוא מאז נכנסנו להיכל הקודש המפואר והגדול שבפאתי חיפה, אין השחקנים קרובים אלינו בכדי להסתכל עלינו בעיניים בחימום, ורגליהם אינם משקשקות מפני הכישלון ומפני נחת ידי השומרים. כי השומרים הם אומנם כפשוטם – שומרי הכתר ומרוממהו. אך מאידך לא הושמו הם לשמור על הכתר בלי נוע כמו אותם שומרים ערלים של מלכת האינגלזים, אלא חייבים הם גם להיאבק ולהילחם על כל ניסיון פגיעה בכתר.

ואתם, ירוקיי ורבותיי, בונבונים של ואסילי, יש בידכם להיות כל אחד משומרי מכבי – חינם, בשכר,שואל או שוכר. אך יש לזכור שכל סוג אוהד אליו תחפצו להשתייך – חל עליו דין שונה. ובנוסף יש לזכור ולשמור, שהדבר החשוב ביותר שיביא לגאולתנו והצלחתנו הוא הימנעות מעבודה זרה, ולא יהיו לכם אלילים אחרים על פני מכבי, שנאמר: "זובח אלוהים יחרם, בלתי לה' לבדו" (כ"ב,י"ט), יענו הישמרו לכם פן תעבדו עבודה זרה ותאהדו קבוצה אחרת בנוסף על מכבי, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ…" (כ"ב,ז')

תרגום אונקולוס: התורה מתארת את קורות המפגש ההיסטורי בין אייל ברקוביץ' לאיציק זוהר.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "קַוֵּה אֶל-יְהוָה, וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, וִירוֹמִמְךָ, לָרֶשֶׁת אָרֶץ" (ל"ז, ל"א)

תפילה למען הבחירה בחיימוב כשוער ראשון בנבחרת.

הפיוט השבועי

"אך מה לי התכלית בלי כד המים, אני העבד שמאמין בדרכיך, במעשיך להרוות את צמאוני". "אני העבד", אולי שיר האוהדים המדוכאים הגדול שנכתב אי פעם.

*
מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם, תקשורת השרוכים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: יתרו/ מתי סין-קרונה

פרשת "יתרו" (שמות)

אמ;לק: יתרו, חותן משה, מגיע לבקר במחנה ישראל במדבר, ומיד מתחיל לעשות סדר במערכת המשפט שעד אותו זמן היתה נתונה בידיו הבלעדיות של משה. הוא ממליץ למשה להקים מערכת שיפוטית היררכית ומניח את היסודות להקמת הוועדה לבחירת שופטים. הכל היה טוב ויפה אז, לפני שהגיעו עורכי הדין וקלקלו הכל.

לעיני קהל של 600,000 גברים, ועוד יותר מזה נשים וטף, נערך האירוע הגרנדיוזי ביותר שידעה האנושות מאז ומעולם – ספקטקל אורקולי שמעמיד בצל את טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג, ההופעה של קווין בלייב אייד, הסופרבול, משחק האליפות הראשונה של מכבי ב-84 ומופע זריחה של דיוויד במצדה ביחד: מעמד הר סיני.

כאיש אחד עומד העם נרגש אל מול ההר ומחכה לבשורה, כמו אוהדי מכבי המשוועים לוולקאם בחלון העברות. כמו בסוף כל וולקאם, אחרי האש, העשן, הרוח והצלצולים, מגיע הזמן לשחק. וזה, איך לומר, כבר קצת פחות גרנדיוזי ויותר אפור. על הציפייה של העם למשה שירד מההר, כמו גם על משחקיהם הראשונים של התקוות החדשות במכבי, נספר בשבוע הבא.

שיעור תורה, כיתה ב', פנימיית תלמוד תורה של חסידות דימאלפע, כפר גלים:

מיין גרין קופיקולעך. בצווי מצוות פותח השם יתבורך את עשרת הדברות: "אני ה' אלוהיכם" ו-"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". צווי מצוות שהן בסיס האמונה וראשוניותה: השם יתבורך איינס, ושמו אחד, ואין בלתו, וכל השאר הינם עבודה זרה.

ואתם באתם פה, א זיסעלך של ואסילי, לתלמוד תורה, לא רק כיוון שאתם א גרוייסע מאנחוס של מכבי, ומאז נולדתם אנחנו גורנישט מיט גורנישט ואין אליפות – אלא גם כי לבבכם הרך נהיה קוועטש בפני כל מיני מסי שמסי, רונאלדו ועובדי אלילים אחרים. ובכך עוברים אתם על האיסור החמור ביותר דאורייתא – שיש אלוקים אחרים בלבכם חוץ ממכבי.

אזוי מאמא וטעטע סיפרו לנו שאתם ביקשתם אותם לקחת אתכם ל-ניי קאמפ או לאלטע טראפורד, במקום לבקש לקחת אתכם לגביע בסכנין. פארוועס, מיין גרוי בלוזקע? למה? פאר א גולדען עגל? הלוא מי אלה מסי שמסי רונאלדו? עבודה זרה מיין גרין קופיקולעך! עבודה זרה! אלילים! אל לכם להיות כמו א קליינע אפיקורסען. כי על כן השם יתבורך רופה את רגליהם של שחקני מכבי, על שום עבודה זרה שלכם. וכי ברגע שתעקרו את העבודה הזרה הזו מלבכם, תגיע גאולה לעמנו והשם יתבורך יקח אתכם עד ניי קאמפ ואלטע טראפורד על כנפי נשרים לראות את מכבי מרביץ בגויים שערים על גבי שערים, שנאמר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי עם סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" . אתם הלוא עם סגולה להשם יתבורך, א גרוייסע גיבוירים פיל רבן! ואין לכם הצורך בכל העבודה הזרה הזו, כי מכבי איינס ושמו אחד והיא היא האמת ותורתה אמת ובבוא המשיח גם שלומי אזולאי ישחק טיקי טאקה עם שון וייסמן ואולי בעזרת השם יתבורך יצא מזה גול, ונאמר אומן כן יהי רצון.

מילון אידיש-עברית באדיבות גוגל טרעאנסלייט:

דימאלפע-הקופים

מיין גרין קופיקולעך – קופיפים ירוקים שלי
צווי – שניים
איינס – אחד
זיסעלך – מתוקים
גרוייסע – גדולים
גורנישט מיט גטרנישט – כלום עם שום דבר
אזוי – כך
ניי – חדש
אלטע – ישן
פארוועס – למה
פאר א גולדען עגל – בשביל עגל מוזהב
א קליינע אפיקורסען – כופרים קטנים
גרוי בלוזקע – אפורי חולצות

הציטוט השבועי: "וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת-הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּֽׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל-הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת" (י"ט, י"ב)

תרגום אונקלוס: גרסת התורה לשלט:"עלייה לדשא הינה עבירה פלילית, העבריין ייענש".

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים, יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל-יֶתֶר–
לִירוֹת בְּמוֹ-אֹפֶל, לְיִשְׁרֵי-לֵב" (י"א,ב')

תפילה לפגיעת כדור עונשין במבושי (במו אופל) העומדים בחומה (ישרי לב).

הפיוט השבועי

הילדים שלנו, הילדים שבאו, טונות הפוטנציאל שקיים עכשיו במכבי, מרגישים לי שאנחנו רגע לפני עלות האור. גם אם נדמה שלפנים מדבר אין סוף והר, יש לזכור שהפעם היחידה שמישהו נגע באמת בשמים היה במדבר אין סוף והר. ואנחנו, א זיסלעך של ואסילי, עוד ניגע בשמיים.

שבת שלום, אל תפסיקו לקוות.

*
מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: בשלח/ מתי סין-קרונה

פרשת "בשלח" (שמות)

אמ:לק: בני ישראל יוצאים ממצרים המובסת ואלוהים, אחרי עשר מכות, עושה לפרעה עוד תרגיל אחרון – טו ביגר דה השפלה. הוא מנחה את משה לקחת את עמו ולהסתובב אבוד על המגרש – בלי כיוון, בלי דרך ובלי שיטה. פרעה רואה את בני ישראל משוטטים כך, כפחי אשפה צפים על המגרש בסכנין, ומחליט לשלוח את כל כליו להתקפה על בני ישראל: השוער עולה, המחליפים נכנסים למגרש בלי חילוף, אפילו השחקנים הפצועים שמחוץ לסגל לוקחים סוס ודוהרים לעבר רחבת ישראל בה מצטופפים בני העם עם הגב לים.

איך שהמצרים מגיעים לבמות של דדו כדי להרוס את החגיגות, אלוהים פותח את הים לשניים, העם חוצה אותו והים נסגר על המצרים הטובעים. אל חוף דדו נמשות גופותיהם של אויבינו, בעוד שמעבר לו חוגגים בני העם בשירה ובמחולות. אומנם לא דדו, אבל לשמוח אפשר בכל מקום.

בני ישראל ממשיכים בדרכם הארוכה אל הארץ. המדבר גדול לפניהם ואין אוכל. לפיכך ממציא להם אלוהים את הטייק אווי שמגיע מהשמים. מה שהטכנולוגיה יכולה לעשות היום עם רחפן, אלוהים עושה בלי. הוא מוריד לעם מן מהשמים עטוף בטיפות טל רכות השומרות עליו טרי מדי יום. בינתיים העמלקים, העוקבים כעלוקות אחרי העם, מרימים את ראשם ויוצאים למלחמה בבני ישראל. משה ממנה את יהושע לשר המלחמה ועולה לצפות בקרב מהיציע, שם הוא מגלה את האמונות התפלות. משה יושב, ידיו באוויר, ממאן להורידן, בזמן שחניכיו של יהושע מבקיעים פעם אחר פעם את שערו של עמלק ומנצחים בקרבות. רבנו משוכנע ללא ספק, ובלי טיפת היגיון, שאם יוריד חלילה את ידיו, מיד נחטוף מהעמלקים גול, למרות שהם משחקים בלי אלוהים.

מאז אותו קרב השתכללו מאוד האמונות הטפלות. כבר לא צריך להשאיר כל המשחק ידיים באוויר כדי שנבקיע. מספיק לשים את הסלולרי בכיס ימין, הסיגריות בכיס שמאל, המצית לצידה הימני של הקופסה עם מנגנון ההצתה למעלה, רגל שמאל מקופלת על ימין, זרת יד ימין קלועה בבוהן רגל שמאל. וזה כשתוקפים מימין לשמאל. כשתוקפים לצד השני הכל הפוך. אילו רק הייתי זוכר מה זה אומר: תוקפים מימין לשמאל ומימין למי ומשמאל למה, היינו מנצחים תמיד.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. קודם כל התנצלות: מחילה על האשכנתוז שהיה פה שבוע שעבר ודיבר כאילו אתם באירוע של חבר מהמילואים שכל בני ביתו גרמנים בני גרמנים רחמנא ליצלן. לא יקרה יותר. או שכן. או איך שהשם יתבורך יחליט.

ובכן בונבונים של ואסילי, נס גדול קורה לעם ישראל שבורח למדבר מפני המצרים. אך לפני כן: לאן מגיע העם בזמן שכל הליגה המצרית מעליו? לים ירוקיי ורבותיי, לים. אותו הים עליו אמר רבנו שלום גד: "בסוף המדבר יש ים, יש ים בסוף המדבר". ומה זועקים בני ישראל למשה אשר הביא אותם לים באמצע החורף כששלג בירושלים והאצטדיון בסכנין מוצף?

הם זועקים לו: "מדוע הוצאת אותנו ממצרים כדי למות בים מקור, ולא בקיץ, בעונת המלפפונים כשמדוזות עוקצות אותנו בכיף עם וולקאם לשחקנים ליגה ב' במליונים?".

ובעוד הם מתלוננים ומתחילים במחאות והופכים את השלט ביציע, מה עושה אלוקים שבשמים, אינעל דינק דאורייתא? הוא פותח עבור בני ישראל את הים לפני שהמצרים מגיעים, מעביר אותם ביבשה, וכשבאים המצרים נסגר הים מאחורי היהודים, וסוס ורוכבו מצריים טובעים בו בזמן שבני ובנות ישראל, יא חושילינג דרבנן, נשארים בחיים לחגוג בשירה, בתופים ובמחולות, ירוקיי וירוקותיי, את הנס שקרה להם.

כן כן, סוכריות מנטה של בית רבן. השנה זו שנת הנס שאלוקים עושה לנו. וגם אם הגענו שוב לים באמצע החורף, הרי שלא אלמן ישראל ובשבועות האחרונים הים נפתח בפנינו ונחצה לשניים, ואנחנו עוברים ועולים בסך עד לבוא היום בסופה של השנה, בו אויבינו יטבעו בים הנסגר עליהם – בדיוק כשיבואו המדוזות.

כי הרי כל הסימנים מראים שאנחנו עדיין בח"י-ים, ועוד השנה, נאום ה', נזכה באליפות: יען כי ח"י נקודות הפרש מפרידות בינינו לבין העמלקים שבמקום הראשון אחרי ח"י מחזורים. וח"י משחקים עוד נותרו לסיום העונה, והליגה תפתח כמו הים לפני בני ישראל והנס הגדול יקרה בעזרת השם יתברך אפורי חולצות שלי, ונזכה לשיר, ירוקים וירוקות, את שירת הים על הבמות בדדו, ונסיים את השירה הגדולה במילותיו של האדמו"ר עוזי חיטמן זצ"ל, שחזה את הנס עוד לפני 25 שנה כשכתב: "הגל הירוק גל גלי גבה גלי". ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּֽחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר" (י"ג, כ')

תרגום אונקולוס: הסיפור על אוהדי מכבי שיצאו מהבית בסוכות כדי להספיק ולהיכנס בשבת האחרונה למשחק בבאר שבע לפני פתיחתו.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף; וַיֵּדֶא, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ" (י"ח, י"א).

תפילה להצלת כדור שטס לחיבורים.

הפיוט השבועי

על פי חז"ל היה זה נחשון בן עמינדב, נשיא יהודה, שקפץ ראשון למים לפני שנחצה הים. מאז נחשון, שדוד המלך היה נכד נינו, הוא סמל לראשוניות וחלוציות. הנה שחר אריאל על ילדים שמחכים ומחכים לנחשון שיארגן משחק כדורגל, כמו העם שמחכה ומחכה למנהיג המושיע שיגיע להנהיגו ולארגן פה את המשחק במהרה בימינו. שבת שלום, שלא נחכה עוד הרבה.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק – בא/ מתי סין-קרונה

פרשת "בא" (שמות)

אמ:לק: כמו שאמר מאיר אריאל זצ"ל – "גם רע נגמר בסוף", ו-210 שנות עבדות מסתיימות בלילה חפוז בו בני ישראל מתכוננים לצאת לחופשי בדרכם להפוך ל… עם המדוכא והמיוסר בתולדות האנושות. לפני כן, משה מכה את פרעה ועמו בעוד שלוש מכות: מכת ארבה שהשמידה את כל יבולי המצרים, כמו שמאות השחקנים שעברו במכבי בשנים האחרונות רמסו כל שמץ של כבוד שנשאר לנו; מכת חושך, אותה אנחנו חווים כבר זמן רב מדי אל מול 20 טון פנסי אצטדיונים; והמכה האחרונה והנוראה מכל – מכת בכורות, שלעומתה, לא נותר לנו אלא להתפלל שהבכורה של ירדן שועה, הרכש החדש של מכבי, תכה עוד במוצאי שבת הקרובה בשערה של הפועל באר שבע ונשכח מכל הארבה והחושך והמכות שספגנו לרוב, ומכל מי שעבד עלינו כל השנים, ונרגיש חופשי לצעוק "ישששש!" גדול ומשחרר של אושר.

שיעור תורה, כיתה ב', פנימיית תלמוד תורה של חסידות דימאלפע, כפר גלים: מיין גרין קופיקול'ך, א זיסעלך של ואסילי. שא, לא לבכות, מיין גרין אפעס. מאמא וטעטע לא זרקו אתכם פה בפנימייה של תלמוד תורה בגלל שלא אוהבים אתכם. גם הם יודעים שאתם לא אשמים בזה שאתם א גרוייסע מאנחוס של מכבי. אבל שבע שנים, שבע שנים מאז שנולדתם, מאמא וטעטע מגדלים אתכם יפה יפה. ושבע שנים אתם מאכילים אותם מרור וייסורים, כמו השאטן נכנס בכם כפי שנכנס רב' רובן ראיוס בדרמאראנץ קליינע אפיקורס.

לכן הגעתם הנה, מיין גרוי בלוזקע, להתחנך מחדש על ברכי תורת ישרואל הקדושה, ולעקור מתוככם את המאנחוס על ידי תפילות להשם יתבורך, שיעלה אותנו מעלה מעלה ויחזיר את מכבי למקומם הטבעי ולמעלה מכך ותהיו לגיבוירים פיל רב'ן.

אמנם מאמא וטעטע זרקו אתכם מהבית דווקא עכשיו, ערב פרשת בא, ולא לפני פרשת לך לך, ואמנם מכבי מתחיל להתאושש ולנצייח. אבל זה לא אומר שתצאו מכאן היום או מחר ותמשיכו להפיץ לכל עבר את המאנחוס השלימזלי שלכם, ולהרוס להורים שלכם ולכולנו את החיים. לא במקרה הביאו אתכם כאן לקבל א ביסלע אידישקייט דווקא לערב פרשת בא, בזמן שבני ישרואל יוצאים מעבדות לחיירות ואתם נכנסים לעבדות ה' מחיירותכם להסתובב לנו בין הרגליים עם המזל נאחס שלכם. כי אין בפרשת "בא" אלא ללמד שכל יציאה היא כניסה וכל כניסה היא יציאה, ויציאת בני ישרואל לחיירות וכניסתכם לעבדות היא זו שתגרום ל-נהפוך הוא בעזרת השם יתבורך. ולא זו בלבד, אלא שבכל פרשות התורה מבראשית עד עתה, התורה הקדושה שלנו מנתה שלוש מצוות בלבד, ואילו בפרשת "בא" מתחילים להימנות המצוות בקצב של מכירת כרטיסים למשחק בבאר שבע אחרי ההחתמה של השוורצע דרמאראנץ שהפך לגרין ייד. עשרים מצוות אנו מצווים בפרשת הזו בלבד, ובהן המצווה שהביאה אתכם לפה יותר מכל: מצוות ביעור חמיץ. ואתם, לצערנו, החמיץ שיש לבער מבתיכם. לבער מלשון בערות – חוסר ידע, ויש להוציא אתכם מהבית פן תחמיצו את האווירה עם חוסר ידיעתכם ימי אליפות וימים שמחים, ולהחזיר את בתיכם לימי אור ושמחה ושערים לרוב של א גרוייסע מחמיצן שון ויסמן.

או אז תחזרו טהורים ונקיים הביתה למאמא וטעטע, ואני מתחייב בפניכם שאם תמשיכו ותקפידו בתפילות ובלימוד ובהתרת נדרים ועקירת מאנחוסים, לא רק תצאו מכאן בקרוב עם בוא האליפות לטובה, אלא גם תזכו לחגוג את בר המצווה שלכם בברצלונה. אבל לא ברצלונה כמו כל ילדי האפיקורסים שנוסעים לראות צוויי און צוואנציק ערלים האסורים לאכול את בשר הפסח משחקים אחד נגד השני, אלא למשחק גמר ליגת האלופות של צוררי ישראל, בין מכבי שלנו לבוירוסיה באבי יאר או כל קבוצת צוררים אחרת. ובעזרת השם יתבורך, גם שם ננצייח ורגלינו תהיה על העליונה, ונאמר אומן כן יהי רצוין.

מילון אידיש-עברית באדיבות גוגל טרעאנסלייט:

דימאלפע – הקופים

מיין – שלי

גרין – ירוק

זיסעלך – מתוקים

אפע ס-  כאילו,כביכול

א גרוייסע – גדולים

דרמאראנץ – כתום

קליינע אפיקורס – כופר קטן

גרוי בלוזקע – אפורי חולצות

א ביסלע אידישקייט – קצת יהודיות

שוורצע – שחור

ייד -יהודי

צווי און צוונציק – 22

הציטוט השבועי: "וְכִֽי-יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֘ לַֽיהֹוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל-זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַֽעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ"

תרגום אונקולוס: מצווה להעניק אזרחות לכל שחקן זר שמגיע לעשות אצלך פסח ונשאר לישון. רק לא לשכוח לחתוך לו לפני.

תהילים נגד טילים (תפילת השוער חיימוב) "יְהוָה, עֻזִּי וּמָגִנִּי– בּוֹ בָטַח לִבִּי, וְנֶעֱזָרְתִּי"

תפילה לעזרת ה' בשמירה על שער נקי, גם אחרי שחלוץ יריב עומד עם הכדור לבד מול השער.

הפיוט השבועי

מתוך כל החושך, מאדמת הדשא המדממת את נפשנו זה שנים, רגלי ילדינו ננעצים ומכים שורשים חדשים שמאפשרים לנו סוף סוף לראות את האור. אמרו לי לנסות להביא קצת רייטינג, אז הבאתי את עומר אדם. כדי להסוות שזה מה שאני באמת מחפש, עטפתי אותו באפרת גוש. שתהיה לכם שבת שלום, א זיסעלך של ואסילי.

*

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פרשת השבוע בירוק – וארא/ מתי סין-קרונה

פרשת "וארא" (שמות)

אמ:לק: מלחמת השחרור של העם היהודי מתחילה. בלי מטוסים, בלי צוללות גרעיניות, בלי ציים של טנקים, יחידות קומנדו, חטיבות חי"ר, אפילו בלי שק"מיסטים ושחקני כדורגל מקומבנים אצל רס"ר משמעת בג'למה. רק ארבע ידיהם של משה ואהרון, מטה אחד ואלוהים גדול מאחוריהם מול… כולה מלך אטום ועיקש כמו פרד מוקף חבורת חרטומים, שהטריק הגדול ביותר שהם מסוגלים לעשות זה להפוך מטה לנחש – מעין כיפוף כפיות של ימי המקרא.

אפשר להגיד: "לא כוחות". כי כשקוראים את הפרשה היום, ממקום מושבנו הנוח, נראה כאילו פרעה וחבורתו הם לא יותר מקבוצת החובבים המצחיקה שמכבי שיחקו נגדה בתחילת העונה. אבל האויב שניצחת הוא לא האויב שפגשת. ופרעה של לפני המכות היה שם אדיר במרחב המזרח התיכון, כך שלא בכדי הקונצרט שנתנו הטריו אלוקים-משה-אהרון במשחק חוץ בארמון פרעה, מול קהל עוין, נבחר לאחד משני הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות האנושות, בצוותא עם הניצחון הגדול של מכבי על מכבי תל אביב ב-88'. במקרה, שני הניצחונות הללו נגמרו ב-0-10. לא פחות במקרה, בשניהם הובילו היהודים 0-7 במחצית.

כן, גם פרשת "וארא", כמו מחצית המשחק ההוא, מסתיימת אחרי המכה השביעית. השחקנים הולכים לנוח קצת, במנהרה פונה פרעה למשה אחרי מכת הברד, מודה שמכבי הם הצדיקים ומכבי תל אביב הרשעים – "וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָֹה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים" (ט', כ"ז) – ומבקש שירחמו עליו במחצית השנייה: "וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים" (ט', כ"ח). משה מתייעץ עם חבריו, מחליט לוותר לפרעה, ובעודו מתרגל התמסרויות ברחבה ובזבוז זמן הוא שומע את פרעה צועק בחדר ההלבשה הסמוך: "אנחנו מכבי, מי אתם בכלל". משה מסתובב חזרה לחבריו, אומר להם: ”יאללה חבר'ה, לשחוט", ומתחיל לתכנן את המכות שינחית על פרעה בפרשה הבאה.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. אלוקים שולח את אהרון להכות על מי היאור שתי מכות – דם וצפרדע. אחר כך שוב שולח אלוקים דווקא את אהרון להכות בעפר הארץ ולהוציא ממנה את מכת הכינים. ומשום מה שולח אלוקים את אהרון להתכבד ולהכות את שלושת המכות הראשונות, ולא את משה?

משום שיאור זה, אותו הכה אהרון, הוא אותו יאור ששמר על משה כשהיה בתיבה. מיאור זה משה רבנו ניזון בעודו עולל רך בימים אינעל דינק דאורייתא. יאור שקרא: "הס הגלים השובבים" כשמשה הקטן שם שט. ועפר הארץ זה הוא אותו עפר הארץ בו נעזר משה לכסות את המצרי אותו קבר בפרשה הקודמת. אזי, ירוקיי ורבותיי, אלוקים מחליט שאת היאור לא יכה משה, ואת עפר הארץ לא יכה משה, יען כי לא יירק לבאר ששתה ממנה. ולכן מכבד השם יתברך את אהרון להכות את מי היאור ואת עפר הארץ במקום אחיו -כי חלאס, נמאס מהקטע שאחרי כל מכה הוא מרים ידיים ומבקש יענו סליחה מהדגים במים והנמלים הקטנות שנרמסו בעפר כמו איזה שמאלני יפה נפש עם פוזה של כדורגלן הגון.

אבל לא לשם כך נתכנסנו כאן, בונבונים של ואסילי. אלו זוטות של זעיר אנפין. התכנסנו פה, אפורי חולצות שלי, לשם העיסוק בסוגיית קוצר הרוח בו נתקל משה מצד בני ישראל העבדים כשבא להבטיח שהוא הוא ואלוקים שבשמיים ישחררום מעבדותם הקשה.

קוצר רוח. ברור שקוצר רוח יא חושילינג דרבנן. אלא מה ירגיש אדם אחרי מאתיים ועשר שנות עבדות? הנה, תסתכלו על עצמכם אחרי שבע שנים בלי אליפות, כשבאים אליכם ואומרים לכם תראו את הנוער הנפלא שאנחנו מגדלים פה, את הרוח החיה של האדם לפני השחקן. איך תגיבו גם כשהאמת נמצאת מול עיניכם הכבדות מבכי ומתסכול ומצניחת עפעפיים, אחרי שבע שנים של הבטחות? איך תרגישו סוכריות מנטה של בית רבן, איך תרגישו? תגידו: "סססאמק האלוהים הזה שלכם, 7 שנים של נפט, מה הוא מסתלבט עלינו עם צעירים? שיוציא כסף ויקנה את מסי או שילך, יש אלף אלוהים אחרים על פניו".

אין ספק, ירוקיי ורבותיי, אין ספק שאין לכם שום סיבה לא להרגיש את קוצר הרוח, אם לא למעלה מזה. אבל אני פה עומד, קצר נשימה משנים של סיגריות במניינים של מגרשי כדורגל, ושפל רוח מכאפות שאכלתי מהדשא באמצע קריאת שמע של נידון לכליה אחרי גולים בדקה תשעים, עומד כדי להוכיח לכם את האותות והמופתים שיעשו ילדינו על מגרשי הכדורגל בחיפה, בארץ ובעולם. ואת ההוכחה תקבלו שבוע אחרי שבוע, מעתה ועד סוף העונה או עד סוף החוזים עם הסעיף יציאה לאירופה, כי הילדים האלו הם ישחררו אותנו מכל תסכול וכל מרה שחורה אליה נכנסנו בשנים האחרונות. הם יביאו את הגאולה ויביאו את האליפות הביתה אל הכרמל, כפי שהביא ממשה את עמו אל הארץ המובטחת ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת"

תרגום אונקולוס: רשימת שחקני מכבי ששברו את שיא המשחקים (לתולדותם) בהם ישבו מחוץ לסגל (בני לויה) בשל פציעה.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ, אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים: בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה; הָמוֹן חוֹגֵג".

תפילה לזכייה באהדת הקהל + תפילת הדרך אל הקהל (עד בית האלוהים) של מכבי אחרי ניצחון ורגל עץ (אֶדַּדֵּם), וברכה והצלחה להגעה עד הקהל בלי כאבים, ועם יד בריאה מספיק כדי לטפוח על הסמל שעל החולצה (בקול רינה ותודה), בעוד הם קוראים בקצב "חיימוב חיימוב בוא לפה" (המון חוגג).

הפיוט השבועי

עלמה זהר לכבודו של פדרו גלבאן האהוב, ולכבוד כל הנרדפים התמימים על ידי שלטונות ההגירה.

*

מתי סין-קרונה
לכל פרשות השבוע בירוק

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה