הפועל רעננה – אנחנו: עיקרון ההכבדה של עטא ג'אבר

אם ביום שני לא היינו בטוחים, אז המשחק הערב סילק את הספקות: אנחנו במשבר. גם השיוויון לא ישנה את זה: אנחנו נראים רע. לא רוני-לוי-רע – בכל זאת יש כמה רגעים של רצון ויכולת – אבל רע. בטח בשביל קבוצה עם התקציב השני בגודלו בליגה, בטח בשביל קבוצה שמתיימרת להיאבק בצמרת.

*

אפשר לדעת שהקבוצה ממש גרועה כשהקהל מתחיל לקבל מחמאות. אבל המחמאות הגיעו לאוהדים שלנו מול בית"ר, והגיעו להם גם היום. הם זעמו על המשחק הנרפה של הקבוצה – גם בטלוויזיה אי אפשר היה לפספס את הבוז במחצית – אבל לא הפסיקו לעודד ולשיר תוך כדי המשחק.

גם אוהדים, כמו קבוצות, נמדדים בתגובה שלהם למצבי משבר. כל האוהדים דומים בכך שכולם מתוסכלים וכועסים כשלקבוצה לא הולך. הם נבדלים זה מזה בדרך שבה הם מתמודדים עם התסכול: יש אוהדים ששותקים ומקווים שהרע יעבור והקבוצה תשתפר. יש אוהדים שמוציאים את הכעס והתסכול בקללות וצעקות על השחקנים. יש את הסוג הייחודי של אוהדים שבמצבי משבר לועגים לשחקנים ועושים צחוק מהקבוצה במין שילוב של הפגנת חוסר אכפתיות מזויפת (כי קשה להם להראות שכואב להם) ושל נקמה בקבוצה על מה ש"עשתה להם" (כי הרי הם המרכז, ולא היא).

האוהדים של מכבי – ומדובר בעיקר על הקופים, כלומר הצפוני במשחקי הבית, ועל רוב קהל החוץ במשחקי החוץ – מספקים אפשרות רביעית, אותה זכינו לראות גם מול בית"ר וגם היום: ככל שהקבוצה גרועה יותר – כך הם שרים ומעודדים יותר חזק.

אני אישית מאמין שהערב היתה לזה השפעה גדולה על החזרה של הקבוצה למשחק. נכון, לא האוהדים בעטו את הכדור האדיר לשער של ינקו, ולא הם כיוונו אותו לחיבורי הרשת מאחוריו. אבל העקשנות של הקהל, שלא וויתר על המשחק, סחפה את השחקנים להאמין שהם יכולים לחזור למשחק הזה; והפרס בדמות הגול הרים עוד יותר את האוהדים, שמצידם הרימו עוד יותר את השחקנים, וזה היה יכול להביא לנו גם גול ניצחון.

*

כלומר, אם היה מי שיביא לנו גול ניצחון. יש לנו בעיה חמורה בחוד שכבר אי אפשר להסתיר עם אלתורים למיניהם. גוזלן קיבל את ההזדמנויות שלו, וזה לא זה. לא כרגע, לא השנה; אולי לא בכלל, אבל את זה נראה בעוד כמה שנים, אם יחזור אלינו מהגלות שהוא חייב לצאת אליה.

פלט אפילו לא הגיע למצב הבקעה, ומה שזה לא יהיה – הייבוש שלו, הבעיות המסתוריות מהן הוא סובל או סתם חוסר יכולת – הוא כנראה יוחלף בינואר, ואפילו לא יוכל להתלונן על זה יותר מדי. אני מחבב אותו, אבל צריך להודות שקבוצה שרוצה להתחרות מתישהו עם באר שבע ואפילו עם מכבי תל אביב האנמית זקוקה לחלוצים יותר טובים מההולנדי.

אז יש את עטר. שאי אפשר להגיד שהיה טוב מהאחרים, אבל בניגוד אליהם הוא שחקן שיכול לעשות גול מכלום. ועם המלחמה שהוא נותן לאחרונה – הלחץ, הגליצ'ים והאכפתיות הכללית – כבר אי אפשר אפילו להגיד שהשערים שלו מפצים על חוסר התרומה במקומות אחרים. הוא חלק מהקבוצה, ואחד החלקים החשובים בה. מהבחינה הזאת, זה משמח; אבל כרגע עטר הוא כל מה שיש לנו להציע בהתקפה.

וזה גם בגלל אוזלת הרגל של הקישור ההתקפי שלנו. קהת מתרוצץ הרבה אבל לא יכול לקחת על עצמו את הקבוצה, בטח לא כשהיא למטה. הוא שחקן שניזון מכדורים טובים של אחרים, ואולי כחלק מצוות מתפקד הוא יכול לתרום לא מעט, אבל הוא לא השחקן שירים אותנו. עזבו להרים – הוא אפילו לא תורם את המינימום. מתופקד נכון או לא, הוא אמור לתת הרבה יותר מכדור אחד טוב לגוזלן פעם במשחק.

*

וכוכב הערב היה ללא ספק עטא ג'אבר. אני לא חושב שראיתי משחק עם כל כך הרבה איבודי כדור של שחקן ירוק אחד. בדרך כלל אומרים את זה חצי בצחוק, אבל ג'אבר באמת תרם היום יותר ליריבה שלנו מאשר לנו: לא אתפלא אם היו לו יותר מסירות לשחקני רעננה, מאשר לעושי המשחק שלהם עצמם.

בטבע קיימת תופעה שמוכרת בשם "עיקרון ההכבדה": דווקא חיות שהן חלשות ואיטיות מבליטות את עצמן באופן שמצד אחד עושה אותן הרבה יותר פגיעות, אבל במקביל משדר ביטחון עצמי, בהנחה שזה ירתיע את התוקפים הפוטנציאליים. הזנב הצבעוני של הטווס, למשל: הוא משדר בכך שהוא לא חושש להיפגע, שהוא חזק מספיק בשביל לחשוף את עצמו, למרות שהוא לא באמת כזה; הוא בעצם מבלף, בתקווה שהבלוף לא ייחשף ובאמת ינסו לפגוע בו.

גם אצל ג'אבר מתקיים מנגנון דומה. ככל שהוא יותר חלש – כך הוא מנסה לעשות דברים יותר מתוחכמים. אם הוא מאבד כדור בניסיון למסור כדור פשוט, במהלך הבא הוא כבר ינסה למסור בעקב. אם אז הוא יאבד כדור, הוא ינסה במהלך הבא לעבור שחקן בדריבל יומרני, וכך הלאה. היום זכינו לראות את עיקרון ההכבדה של ג'אבר מתממש במלוא תפארתו המדכאת: מאיבוד במסירה פשוטה הוא עבר לאיבוד בהתחכמות, מאיבוד בהתחכמות-סתם התקדם לאיבוד בהקפצה מעל שחקן, וכך הלאה, במה שהפך לתאונת שרשרת מרהיבה של שחקן אחד, שגם הסתיימה בשער לחובתנו.

כשפלט שיחק רע מול בית"ר נכתב פה שאי אפשר לגמור חלוץ ואז לצפות שהוא לא יהיה חלוד כשזורקים אותו למגרש. ג'אבר, לרוע מזלו, הוא לא חלוץ, ולכן הוא לא יכול לזכות להנחה הזאת. הוא משחק בתפקיד שבו, קצת כמו שוער, כל טעות היא קריטית. חלוץ יכול לאבד כדור ואף אחד לא יזכור את זה. כשעושה משחק מאבד כדור במחצית המגרש, זה מוביל מיד למתפרצת של היריבה, במצב בו ההגנה יחסית חשופה. הוא צריך להיות מאוד אחראי, ואחריות זה אחד הדברים הבולטים שאין לג'אבר.

יש לו גם תכונות טובות, כאלה שהביאו אותו לככב בנוער, להיות קפטן הנבחרת הצעירה ולזכות בכרטיס כניסה לקבוצה הבוגרת. היום הוא לא הראה אף לא אחת מהן. מילא, אם הוא היה נותן בהתקפה את אחת מהמסירות הטובות שלו, שיפצו טיפה על האיבודים – אבל מלבד שליחה אחת טובה לעטר במחצית הראשונה, זה לא קרה בכלל.

כמי שמחבב את ג'אבר, שראה ממנו משחקים מצוינים בעבר ויודע למה הוא מסוגל, קיוויתי בשבילו שהמשחק הזה לא יגמור אותו לגמרי; שלפחות אם נחזור למשחק, הוא יהיה שותף. אבל חזרנו למשחק למרות ג'אבר, ולא בזכותו. אני לא מקנא בו עכשיו – הוא הולך להיקבר שוב להרבה זמן, אם בכלל יישאר בקבוצה אחרי ינואר. לפחות עכשיו הוא – ואני, וכל אחד אחר שרצה לראות אותו משחק – לא יוכל להגיד שהוא לא קיבל את הצ'אנס שלו. לא נוכל גם להגיד שהוא עשה עם הצ'אנס משהו שמצדיק עוד כאלה.

*

מה עכשיו? ננסה לעבור את התקופה הזו. נחזיק אצבעות שהצוות המקצועי יידע להתמודד. אני עוד לא במצב בו אני רוצה שיהיה יותר גרוע כדי שאז יהיה יותר טוב, כמו בשנה שעברה, בה לפעמים לא היה אכפת לי שנפסיד רק כדי שלוי יעוף.

מה שכן משתנה בשבועות האחרונים זה שהמבט שלי מופנה פחות לעבר אזור הספסל, ויותר ויותר לעבר יציע הכבוד. אם עד עכשיו נתתי אמון במאמן ובצוות המקצועי, האמון הזה נפגע. אני כבר לא סומך על היכולות שלהם להביא רעיונות חדשים שיוציאו יותר מהסגל הקיים. עכשיו אני מצפה מהאנשים ביציעים הגבוהים יותר שייכנסו לפעולה. ינואר כבר כאן, ממש עוד מעט, ואנחנו נצטרך חיזוק במקומות הנכונים – חלוץ, קשר יצירתי לשם התחלה, כי חוץ מוורמוט, הסתבר היום, אין לנו אף אחד; ואם כבר מכניסים את היד לכיס, גם קשר אחורי, בלם ולפחות שחקן אגף אחד לא יזיקו. בקיצור, תור – נראה שעכשיו תורך.

ואם המשבר הולך להימשך, לפחות שנעבור אותו עם הנזק המינימלי. שנגיע לינואר כשהמקום השני עדיין בטווח ראייה. לא ציפינו לגמור את השנה הזאת עם אליפות. אבל כמו שמכבי תל אביב נראית בינתיים, לסיים לפניהם זו בהחלט מטרה אפשרית. אם לא לפנק אותנו עם תואר, לפחות תעניקו לנו את האפשרות להסתלבט קצת על הצהובים.

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

נובחים בירוק על המשחק נגד בית"ר

הפודקאסט הירוק. מתן, עמית ואני. אתם כבר מכירים את הדריל

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, טקסטלס, ירוק עד, כללי | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

אנחנו – בית"ר ירושלים: נפילה, והרמה

שתי שורות מעליי ישב אוהד שמהתחלת המשחק היה עסוק בלהגיד לכולם שנטע לביא הוא בלוף. בכל פעם שלביא עשה פעולה לא טובה הוא נעמד וקילל אותו, ובסוף כל קללה הוסיף כשהוא פונה אל כל הסובבים אותו – "הוא בלוף! אין לו כלום! בלוף!".

מכירים את אלה? אלה שקנו בחמישים שקל בערך את הזכות לבוא לאצטדיון ולהגיד לאנשים זרים – שעובדים כנראה לא פחות קשה מהם, שחיים במשמעת עצמית חמורה מגיל צעיר כדי להצליח להגיע לשיא בכל שבוע מחדש, שקורעים את התחת כל השבוע באימונים ובמשחק עוד יותר מתמיד – שהם "בלוף"?

אז היום היה יום המזל של האוהד הזה. כי היום היה היום שהוא צדק. בטח כבר איזה שנתיים שהוא בא לכל משחק ובכל משחק צועק שנטע לביא הוא בלוף, והוא נאלץ לראות אותו מצטיין ומצליח ומוזמן לנבחרת ומקבל תשואות ושירים ונישא על כפיים – אבל הוא יודע שלא יעזור כלום, לביא הוא בלוף, והוא יודע שהנה, עוד רגע הבלוף יתגלה, ואז כולם יראו ויבינו שהוא צדק כל הזמן הזה, שהוא היה הילד היחיד שראה שהמלך עירום, וכשזה יקרה כולם יכירו בגדולתו ובהבנתו העמוקה את המשחק.

והיום, סוף סוף זה קרה. והבחור הזה בטח הרגיש מאוד בר מזל היום. לא נאמר שהוא שמח אחרי ההפסד. אבל בואו נגיד שאם כולם הלכו הביתה מבואסים, הוא לפחות הלך הביתה צודק מאוד.

ולא רק הוא. היום צדקו כל מי שאמרו על השחקנים שלנו שהם בלוף: עמרי גלזר הוא בלוף, הוא בכלל לא מוכן לתפקיד, זה גדול עליו, הוא עדיין לא שם. מוסא הוא בלוף, ריאן הוא בטח בלוף, אמרנו את זה כבר במשחק שעבר. דקל הוא רק חצי בלוף כי הוא יצא במחצית. ואצק הוא בלוף גדול, מההתחלה כשכולם התלהבו אנחנו כבר ראינו. מנחם הוא בלוף, איך רנה ממשיך עם הבלוף הזה, קהת הוא בלוף הבלופים, הוא גם בלוף וגם פלופ, זה משהו מיוחד. ורמוט אמנם נפצע, למזלו, אבל אם הוא היה נשאר הבלוף היה מתגלה. ועטר בלוף. וגם פלט.

כולם בלופים. היום זה נחשף. כל המשחקים שהם היו טובים בהם אמנם הצליחו להסתיר זאת היטב, אבל כמה זמן אפשר כבר להסתיר שאתה בלוף. כל בלון סופו להתפוצץ; והיום סוף סוף זה קרה. אז ברכות לכל קוראי הבלופים. היום אתם מבינים גדולים בכדורגל.

*

אני לא רואה הרבה טעם בלעסוק במשחק. כולם ראו וכולם יודעים שקהת כבר צריך לראות קצת ספסל, ושריאן צריך עוד הרבה לימודים עד שיהיה קרוב אפילו למשומר; ושאי אפשר לגמור חלוץ ואז להתפלא שהוא חלוד כשהוא נכנס, ושבלי ורמוט אין מי שייצר מצבים לעטר, וכאשר קמיל רק חצי כשיר אז אולי כדאי בכל זאת לא להעלות אותו בהרכב, ושהקטע עם סאן כבר מיצה את עצמו, ושכשנטע חלש אז מרכז המגרש שלנו פרוץ לחלוטין, ושהאגפים שלנו דורשים חיזוק מיידי.

והאחריות לכל אלה היא כמובן בלעדית של רנה מולנסטין, שהובס בכל מישור שהוא על ידי רב"ש.

זה היה משחק גרוע, הכי גרוע שלנו העונה. בניגוד למשחקים רעים אחרים לא היינו סתם אדישים או חסרי רעיונות: היינו פשוט הרבה פחות טובים מהיריבה. בית"ר עשו לנו בית ספר. זה היה מאכזב במיוחד, כי חשבנו שאנחנו יותר טובים מזה. שהסגל שלנו יותר טוב, שהמאמן שלנו יותר טוב, ושעל המגרש הביתי שלנו אנחנו צריכים להיות הרבה יותר טובים מבית"ר. וזה אפילו לא התקרב.

והיו גם נקודות אור. כמו השחקנים שבכל זאת לקחו אחריות. שבכל זאת באו לקבל כדור כשאחרים ברחו ממנו. שניסו להנהיג את השאר ונלחמו עד הסוף. אבל לא בא לי לעסוק בהם. שאחרים ירימו. צריך גם להתבאס קצת לפעמים.

*

אולי זו נפילה חד פעמית. קורה. ניתן לצוות האימון קרדיט שהוא יבין מה הבעיות ויידע לתקן, הוא הרוויח את הקרדיט הזה.

ונתנחם בכך שינואר מעבר לפינה? לא, לא מנחם. אבל הוא מעבר לפינה. אני מניח שהמוחות כבר קודחים.

אני אישית אתנחם במה שקרה בסוף המשחק. בין אם זה היה "יום רע במשרד", כמו שמולנסטין אמר אחרי המשחק (הגרסה שלו ל"יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד" של מורו ורבו, אני מניח), ובין אם זה מסמן התחלה של איזה משבר – את המשחק הספציפי הזה אני אשכח מתישהו, אולי אפילו מהר. כמה מהר? תלוי מה יהיה במשחק הבא.

אבל מה שבטוח לא אשכח עוד הרבה זמן זה את המפגן הדי מדהים של הקופים בסוף, שהרימו במו כפיהם ופיותיהם את השחקנים מהקרשים. זה היה עוצר נשימה ומרגש עד דמעות כמעט. אם כבר לראות את המשחק הנוראי הזה, אז לראות אותו באצטדיון, כדי להיות חלק מהרגע המפעים הזה.

לא יודע לגבי השחקנים, אבל אותי הם הצליחו להרים קצת מהבאסה.

*

וזה קצת מקל להיזכר שזה לא רק אני שמבואס. שיש הרבה אנשים כמוני שמבואסים עכשיו. והתפקיד של חלק מסוים מהאנשים המבואסים האלה זה לעשות משהו בנידון: לקום מחר בבוקר ולעבוד קשה כדי שכל האחרים לא יתבאסו ככה שוב, לפחות בזמן הקרוב. את התפקיד שלנו, לבוא ולעודד, אנחנו עושים מעולה כבר הרבה זמן, ונמשיך לעשות – וכמו שראינו הערב, אנחנו גם משתפרים בזה. אז יאללה, לכו גם אתם לעבוד. עכשיו תורכם להשתפר.

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים | עם התגים , , , , , , , , | 17 תגובות

האזינו לנו ממשיכים לנבוח בירוק

מוזמנים להאזין לפודקאסט הירוק של מתן גילור, עמית פרלה ואני עצמי. הפעם – על המפגש שהיה השבוע בין אנשי הקבוצה עם קבוצת אוהדים שעלו בגורל, המשחק מול אשדוד, המשחק מול באר שבע וגם המפגש עם בית"ר בשבוע הבא.

תהנו! אבל במידה.

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, טקסטלס, ירוק עד, כללי | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מ.ס. אשדוד – אנחנו: בניכוי הציפיות, מצבנו נהדר

בדרך כלל אחרי משחק אני משתדל שלא לקרוא שום דבר עליו, לא של האוהדים ולא של התקשורת. ככה אני נמנע מלחזור שלא במודע על דברים שאחרים כתבו ולהסתכן בחוסר מקוריות. אני לא נכנס לרשתות החברתיות, לא קורא שום דבר באתרים. רק רואה את התקציר, וכותב פוסט.

אז הערב עשיתי את הטעות וכן הייתי קצת בטוויטר אחרי המשחק. והבנתי שיש עוד סיבה טובה למה לא להיכנס: אם בדרך כלל יש לי לפחות את האשליה שאני מחדש משהו למישהו בפוסטים שלי, אז עכשיו אני יודע שלא. כולם ראו את מה שאני ראיתי, אין לי שום דבר לחדש לאף אחד.

מכבי לא יודעת להתמודד עם הגנה צפופה, כמו שכתבו וצדקו כמה מהאוהדים. יש לנו רק ניצחון חוץ אחד, ציין בצדק אוהד אחר. חסר לנו חלוץ, חסר לנו קשר, אין לנו ספסל, האמצע שלנו חלש, עטר לא טוב באגף, ריאן לא מגן, פלט אאוט, רוקאביצה חסר, גוזלן לא ברמה.

הכל נכון, ועכשיו אין לי מה להוסיף. ובכל זאת אנסה, מקווה שלא לחזור על דברים של אחרים, ואם כן אז זה הלא מודע שלי אשם.

*

מכבי פתחה גרוע וגם חטפה, אבל קבוצות נמדדות ביכולת שלהן להתאושש ממשבר (לא זוכר ממי למדתי את זה, אולי מדורפן). לא היו לנו הרבה הזדמנויות העונה לראות את הקבוצה שלנו מגיבה לפיגור. אז הנה – לא רק שהיא לא נשברה או נבהלה, אלא דווקא שיפרה את המשחק שלה והתחילה להגיע להזדמנויות.

ממש כמוה, רועי קהת לא נשבר אחרי ההחמצה הנוראית שלו, להיפך – בהזדמנות הבאה שלו הוא הבקיע.

אחרי הגול ולמעשה עד הסוף המשכנו ללחוץ. נראה שהנעת הכדור כבר מתואמת וטובה, וזה לזכות המאמן, לפחות עד האזור של רחבת היריבה. אבל אז מתחילה הבעיה. עושה רושם שחסרים רעיונות נוספים, חוץ מלתת את הכדור לגילי ולקוות שהוא יעשה משהו חכם. הוא עושה, אבל זה לא מספיק.

זה שבועטים מרחוק זה כבר חידוש מצוין. גם זה לא מספיק. גם לא הקטע הקבוע של להכניס את ריאן ופלט ולקוות שהראשון ירים טוב והשני ינגח טוב.

לא מספיק. צריך רעיונות חדשים.

*

סאן דווקא בסדר בעיני. מדברים עליו כגימיק שמיצה את עצמו אבל נראה שיש לו מקום לגיטימי, אם לא בהרכב אז לפחות ברוטציה. יש לו דריבל לא רע, מהירות, והיום הוא הראה גם בעיטה ראויה עם טכניקה טובה (בכלל, נראה שרנה מנסה לקבוע היררכיה עם 11 פחות או יותר קבועים. אבל אולי דווקא טוב לנו שההיררכיה לא ממש ברורה?).

ורמוט, מלבד זה שרוב הדברים הטובים עוברים דרכו, משתפר גם הגנתית. הוא עושה לחץ! שזה חדש ומסעיר. והוא רץ כמעט כל המשחק ולא נגמר בדקה ה-60 כמו תמיד.

נטע, לעומת זאת, במשחק הכי חלש שלו שאני זוכר. איבוד כדורים ובריחה מאחריות. לא ברור מה קרה שם. וגם במשחק כזה רע, הוא חילץ נהדר כמה פעמים.

גם ואצק נראה נורא היום. ונראה מבוהל מהשער. היה מקום להחליף אותו הפעם. בכלל, רנה עושה רושם של מי שבא עם חילופים די אוטומטיים. גם השטיק של מארק-יוצא-ריאן-נכנס-להגנה די מיצה את עצמו.

ובאופן כללי, נראה שרנה קצת התאהב בשטיקים ובטריקים. אולי התמכר לתדמית של הקוסם עם השפנים בכובע והקלפים המפתיעים מהשרוול. עכשיו, כשההתלהבות של ההתחלה קצת נמוגה ומצפים לנצחונות של שגרה, זה כבר לא כל כך הולך.

תחדש לנו, רנה. עברנו את שלב ההתאהבות, הפנטזיה המרגשת של ההתחלה. עכשיו אנחנו כבר בזוגיות. עכשיו צריך להיזהר שלא להפוך את הקשר למובן מאליו. אנחנו יוצרים ריגושים חדשים ביציע, רנה. שירים חדשים, תפאורות חדשות. אתה צריך ליצור אותם בשבילנו על המגרש.

*

אבל בסך הכל, איך אפשר להתלונן? הרי בניכוי הציפיות (שנבנו בזכות היכולת הטובה), מצבנו נהדר. לא הבטיחו לנו מאבק על האליפות, דיברו על "תהליך". אז כתהליך, זה לא רע בכלל. תיקו חוץ באשדוד זה לא כזה נורא. הפסד אחד בסך הכל עד עכשיו זה אפילו די טוב. אם לוקחים בחשבון שהמטרה השנה היא לייצב את המערכת, להשיג כרטיס לאירופה ולבנות שלד חזק לעונות הבאות, נראה שאנחנו בדרך הנכונה.

ובכל זאת קצת צובט. כי ברור שקבוצה שרוצה להגיע רחוק צריכה לנצח משחקים כאלה. ונדמה שעם עוד טיפת יצירתיות, או עוד טיפה עבודה על פיצוח הגנה צפופה, או חילוף טיפה יותר מעניין בדקה טיפה יותר מוקדמת, היה יכול לסדר לנו ניצחון.

אבל לכו תדעו, אולי גם התיקו הזה לטובה. איך? נגיד, אם תל אביב ובאר שבע יפסידו מחר. או אם באר שבע יאבדו נקודות באשדוד. אז ייצא שהרווחנו נקודה ולא שהפסדנו שתיים. ולחילופין, אם חוסר המחץ היום יזרז את ההגעה של שחקן חדש. חלוץ? לא אמרתי. לא נעים לי מפלט. אני אוהב אותו. אבל כשאין רעיונות יותר טובים, מנסים להביא שחקנים יותר טובים.

*

ואולי אם כולם כבר יודעים הכל בנוגע לטקטיקה ולשחקנים, מה שאני יכול לתרום זה את החוויה האישית שלי. אז היתה חוויה די כיפית. ברגע האחרון החלטתי לבוא. החלטה מצוינת. הגעתי למשחק חוץ, עם כמה אלפי אוהדים ירוקים, וזה כבר היה מרגש.

והיו המון אוהדות. לא זכרתי שיש לנו כל כך הרבה אוהדות. ועוד בחוץ, ובאצטדיון מחורבן, ככה שאי אפשר להגיד שזה בזכות המתקן, כמו באבי רן. זה משמח מאוד.

וגם היתה חברה נעימה. הגעתי עם אחד האוהדים שהכרתי בטוויטר (אור יקים, ותודה על הטרמפ), היו גם את מתי ושחר, ובאצטדיון פגשתי עוד שני חבר'ה שהכרתי עד עכשיו רק דרך המסך (מוטל'ה מ"אוהדי מכבי חיפה" וקורא ותיק של הבלוג, ולא ספורט 5). וזה היה כיף. אני אוהב להכיר את הפנים מאחורי הכינויים.

בקיצור, אין מה להתלונן. העונה אני מסתפק – מלבד ההתייצבות של הקבוצה, בניית שלד וכרטיס לאירופה – בהתרגשויות קטנות כאלה. בשנה הבאה זה כבר יהיה סיפור אחר, נשאף הכי גבוה. בינתיים, מסתפקים במה שיש.

(ומשאירים מקום להפתעות).

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים | עם התגים , , , , , , , | 18 תגובות

היוש/ יניב אבירן

תאמינו או לא, יניב מצדיק את המשפט שהוא קיבל ב"אודות" וכותב – תנשמו עמוק – פוסט לבלוג!
האמת, הבחור הופך בימים אלה (כמו שהיה צריך לקרות מזמן) לכוכב קולנוע בינלאומי (למה? אתם עוד לא יודעים?! תראו כאן), אז ניתן לו הנחת אושיית. אל דאגה, כשהוא ייזרק מהתעשיה הוא יחזור לכתוב יותר. הוא יהיה זקן והוא יצטרך את הכסף.

*

אז אני נמצא פה באמסטרדם, בפסטיבל IDFA היוקרתי, פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי הגדול בעולם. במשך שלושה ימים ברציפות משדרים פה את הסרט שלנו, כלומר, של מעיין, עליי, עלינו. אני עובר בין הקרנה להקרנה, בין אולמות קולנוע, בין ראיונות יח"צ למינגלינג אירופאי, ובכל מעבר אקראי ברחוב, ריח הירוק עולה.

אני בהיי. לא, הריאות הקטנות שלי לא יעמדו בחצי שכטה, העוגיות מפחידות אותי, ובאופן כללי אני יותר מדי חנון ויותר מדי קונטרול פריק. אני בהיי מהתגובות לסרט, מהשאלות, מההצעות, מההודעה שבחודש הבא "חבר שלי, יניב" ישודר גם בסינית, בסין, לאשכרה סינים. אני בהיי, בניגוד גמור למעלות שבחוץ.

חברים שלי פה איתי, ולא מעט מהם, שותפים מקרוב לאחת החוויות הכי מרגשות ומפתיעות שעברתי. חן הגיע מישראל, יקי הבריז מהלימודים במילאנו ואלעד לקח מטוס ישירות מהסיליקון ואלי כדי להצטרף. יש יותר מדי דברים לעשות כאן במעט מדי זמן.

וברגע אחד, ביום שבת, כשהעיניים של כולם אדומות ממש כמו האורות בחלונות שמסביב, אני מוצא שניה של שקט להודיע שאני צריך לחזור למלון.

"מה קרה יניב? קר לך?".
"לא, תכף מתחיל מכבי".

יניב לוקח לריאות

*
יניב אבירן

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, ירוק עד, כללי | עם התגים , , , , , , | 6 תגובות

אנחנו – הפועל כפר סבא: סאן, ריאן ו *הכניסו עוד מילה שמתחרזת כאן*

אם אתם מתעניינים ב-MMA או סתם רוצים לקרוא משהו שכתבתי שלא על כדורגל/כדורסל או סתם משועממים ורוצים לקרוא משהו או סתם אוהבים את המראה של אותיות עבריות – אז בבקשה הנה כמה מאות כאלה

*

אם בפרק הקודם הרגזתי את מולנסטין כשמתחתי עליו קצת ביקורת, הרי שהפעם כל השבחים הולכים אליו. סאן מנחם כבר עמד ללכת בדרך כל איתן עזריה ואלעד גבאי, עד שהגיעה ההברקה ההיא של ההולנדי מול מכבי תל אביב, ויש מצב שזה שינה את חייו של מנחם-סאן. הוא לקח את הצ'אנס בשתי ידיים ומאז נראה שהביטחון שלו רק הולך גדל, וככל שהביטחון שלו גדל כך הוא טוב יותר. היום זה התבטא גם בשער! שני כבר העונה! בנגיחה הפעם! ובכלל משחק מצוין, בו הראה גם הגנה טובה (כמובן) וגם יכולות כדרור מרשימות (מה). מי ידע לפני חודש שיש בו את זה?

אז סאן שלנו הוא אמנם שחקן מצוין, אבל הוא לא כוכב על כמו שהוא נראה היום. פשוט יש לו מאמן שיודע להוציא ממנו, עם תפקוד נכון והכוונה טובה, הרבה יותר ממה שהוא בעצמו חשב שהוא יכול להוציא מעצמו.

וזה בדיוק היתרון של מאמן שעבד כל חייו עם שחקנים צעירים, כאלה שעוד לא התקבעו וקובעו על ידי הסביבה לתפקוד מסוים. מאמן כזה מפתח את היכולת לראות בהם לא רק את השחקן שהם עכשיו, אלא גם את שלל השחקנים שהם יכולים להיות.

אם כשמולנסטין הגיע קיבלנו את הרזומה שלו עם שחקנים צעירים רק על הנייר, הרי שסאן מנחם הוא השואוקייס שלו, וזה בהחלט שואוקייס מרשים. אם הייתי מאמן ישראלי זה היה נותן לי הרבה השראה.

*

ואם מנחם הוא דוגמה אופטימית ומשמחת למה ששינוי תפקוד יכול לעשות, המקרה של ריאן קצת שונה, לפחות בעיני. נכון, יש סיכוי מסוים שהתפקוד שלו כמגן, אם יעמוד בציפיות, יסדר לו עוד כמה שנים בקבוצה שלא היה יכול להשיג כקשר, ואולי גם תארים והצלחה. ועדיין, אני קצת מרחם עליו.

הבחור גדל כל החיים כשחקן התקפה, וגם נחשב לכוכב בתפקידו בגילים הצעירים יותר. הבנתי שבמשך שנים ריאן סרב לעשות את ההסבה להגנה, ואני חושב שמהרגע שהסכים לכך, גורלו נחרץ – ושגם הוא יודע את זה. מה זאת אומרת נחרץ? שהוא כבר לא יוכל לחזור להיות שחקן התקפה, אפילו אם יעבור לקבוצה אחרת. יכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שבכל קבוצה בארץ אליה יגיע יעדיפו למלא איתו את החור הבעייתי של עמדת המגן האפורה, מאשר לצרף עוד שחקן לארסנל ההתקפה.

אז זה נכון שכשחקן התקפה ריאן הוא רק עוד שחקן בליגה, וכמגן לעומת זאת יש לו יתרון של דריבל ויכולות הגבהה שאין למגנים ישראליים אחרים. ועדיין, אם ההנחה שלי נכונה, זה גורם לי להרגיש חמלה כלפיו. אולי כי זה נראה לי מבאס עבור שחקן צעיר, שבמשך שנים נחשב לפוטנציאל התקפי מבטיח ודמיין איך הוא כובש ומבשל בזירות הכי מרכזיות, לעבור פתאום לדמיין את שאר הקריירה שלו כמגן ימני, מבטיחה-חוזים ככל שתהיה.

ואולי זה רק הדמיון שלי שמשליך עליו, אבל כשצפיתי בו היום הוא גם היה נראה לי קצת כבוי.

*

ועוד כמה מחשבות:

– קהת. בזכות התפקוד של סאן מנחם, רועי זכה לשחק יותר באמצע, נראה יותר טוב היום וגם בישל. יופי. עכשיו רק נשאר להתחיל להבקיע. מה שאני אוהב בקהת זה את התשוקה שלו ואת האומץ, מה שבא לידי ביטוי למשל בכניסה שלו בלי פשרות ובלי פחד לקרבות קרקע ואוויר עם מגנים קשוחים ממנו בהרבה. זה, למשל, משהו שאין לעטר, שלא לדבר על ורמוט. אני מקווה שהתכונה הזאת של קהת, להיכנס ברעל לעימותים ולא לוותר על אף כדור, תשרת אותו גם אם אי-ההבקעה תכניס אותו למשבר או תוריד אותו לספסל. נדמה לי שברור שהוא לא ורמוט וגם לא עטר. אבל את המחויבות הזו שיש לו, להם אין; ובכדורגל – בעצם בכל תחום – מחויבות לא פחות חשובה מכישרון.

– ורמוט. איזה גאון. גם כשהוא לא האיש המרכזי על המגרש ולא מבשל גולים, כמה פעולות חכמות. שתי בעיטות לקורה, אחת בימין ואחת בשמאל, השניה אחרי העברה יפהפיה של שני שחקנים. והחיתוך לאמצע פלוס ההרמה עם הטאץ' המושלם, שסידרה לעטר מצב בטוח מול שוער. איך אני נהנה ממנו. מה שקורה לו עכשיו זו בדיוק הסיבה ששנים רציתי לראות אותו בירוק. ואני מאושר שהגיע מאמן שיודע להוציא את זה ממנו, מאושר בשביל גילי שזה קורה לו, ומאושר בשבילנו. כמה קרוב זה היה ללא לקרות בכלל.

– פלט. לא ברור מה קורה שם. ביף עם מולנסטין? כל עוד הכל הולך, אין סיבה שנבוא בתלונות למאמן. הוא מוכיח את עצמו ומגיע לו שנסמוך עליו שהוא יודע מה הוא עושה. ועדיין – מה הוא עושה? שלא נאבד את גליינור כל כך בקלות. כולנו יודעים שיש בו הרבה לתת. מקווה שגם מולנסטין יודע את זה.

– קגלמאכר. מישהו עוד חושב ש"אמנם משומר לא משהו, אבל הוא הצליח לשרוד כל כך הרבה מחליפים שהביאו במקומו, שכנראה הוא בכל זאת הכי טוב שאפשר"? יופי. אז לפעמים אם לא מצליחים לפתור בעיה X פעמים, זה לא אומר שאין בעיה – אלא רק שצריך לנסות X+1. תקף גם במקרה של מאמנים, אגב.

– המחצית השניה. לפעמים כשאנחנו מובילים 0-3 אני לא רוצה שנבקיע עוד אחד, וכשאנחנו מובילים 0-5 אני רוצה שנחטוף איזה גול. כדי שלא נעוף על עצמנו יותר מדי, שנזכור שיש פגמים וצריך להמשיך לעבוד. מעין "ממנטו מורי" של הכדורגל. אז המחצית השניה אמנם היתה מבאסת לאללה. זה הרי התחיל כל כך טוב, שקיווינו לראות הצגה. אבל אולי זה טוב שהמחצית השניה היתה כמו שהיתה. יש עוד הרבה מה לשפר בקבוצה, במיוחד מול קבוצות מסתגרות. שלא יחשבו שם שהבעיה הזו נפתרה. שימשיכו לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובכל מקרה, בינתיים אנחנו צריכים לנצח ולצבור נקודות וביטחון. ושאת ההצגות ישמרו למשחקים הגדולים.

 

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים | עם התגים , , , , , , , , , , , | 10 תגובות