פרשת השבוע בירוק: בהר/ מתי סין-קרונה

פרשת "בהר" (ספר ויקרא)

במקום אמ;לק: פעם בשבע שנים שומט הכדורגל הישראלי את חובותיו כלפי משפחת מכבי פתח תקווה, ומוריד אותה לליגה השנייה.

נעמד לו אבי לוזון מול המצלמות בראשון האחרון, ושואל יענו בתמימות: "איך יכול להיות שאשדוד ניצחה חמש פעמים בשישה משחקים?", ו-"למה אני לא יכול להגיד כל הכבוד להפועל חיפה וביתר ירושלים?", כאילו הכדורגל הישראלי מחויב לעבוד בשבילו ולנצח עבורו את אשדוד. והלוא הכדורגל הישראלי עובד בשבילו מאז ומתמיד.

זה כנראה החטא והטעות הערכית, שעונשה ירידת ליגה פעם בשבע שנים.

פרשת השבוע עוסקת בדיני שמיטה ודיני יובל. פעם בשבע שנים, בשנת שמיטה, צריך אדם לתת מנוחה לאדמה היגעה ולהפסיק לעבוד ולעבד אותה. פעם בחמישים שנה, בשנת היובל, אדם צריך להשתחרר מנכסיו, לשחרר את עבדיו, ולהביא דרור לעולם.

אומר אלוהים לעם: "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי" (כ"ה, כ"ג). במשפט זה מבהיר ה' את המהות הרוחנית של שמיטה ויובל: שום דבר אינו שלנו באמת, הכל של אלוהים. אנחנו יכולים להעסיק עבדים שישרתו אותנו; אנחנו יכולים להחזיק בבתים ובנכסים שרשומים על שמנו; אבל מעל כל שטר קניין תמיד יש לשים כוכבית ולרשום לצידה: "שייך לקדוש ברוך הוא". ולא למענו של אלוקים הדבר, אלא למען חברה בריאה יותר.

משפחת מכבי פתח תקווה חיה כבר שנים כאילו הכדורגל הישראלי, ואפילו האירופי, עובד אצלה. מקבוצה קטנה וחסרת אוהדים, הצליחה המשפחה להשתלט על הכדורגל שלנו וכפתה עצמה על אוהדי הכדורגל.
אין ספק, נקנינו כעבדים למשפחה בדין. אבי לוזון נבחר ליו"ר ההתאחדות בבחירות על פי התקנון, גיא לוזון הפך למאמן הנבחרת הצעירה בהליך סדור. חוקים נחקקו, עניינים טופלו בצינורות המקובלים, הכל בסדר. טוב ויפה. אבל אי אפשר לחלוב עד אין סוף את הכדורגל הישראלי. להעביד את דשאיו הירוקים, המכים שורשים במצע הקומפוסט הארץ ישראלי בו זובלו, תחת מחרשת גחמותיהם והקומבינות שעשו עלינו – אנחנו, עבדיה הנרצעים של קבוצות הליגה השישית באירופה, של נבחרת הכחול לבן שלנו, שהיתה להם לצעצוע. אי אפשר.

פעם בשבע שנים מוריד אותם אלוהים ליגה. זה מחיר חמדנותה של משפחת מכבי פתח תקווה.

ולכל אוהדי מכבי פתח תקווה: משתתף באמת בצערכם.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. במעמד הר סיני, כך אומרים חז"ל, הפכו בני ישראל לגיבורי על. ואני לא מדבר על גיבורי על עם יכולות מהסרטים. מהר סיני לא יצא סופרמן, לא ספיידרמן ולא מסי. בקושי מוסא סיני.

אך גבורת העל של בני ישראל עולה פי כמה וכמה מגבורתם של כל אלה. כי למרות שאינם יודעים בני ישראל לעוף עם טייטס צמודים כמו סופרמן. ולא לעשות סנפלינג על פירמידות הפוכות כמו ספיידרמן. ואפילו לא לכסוס ציפורניים, לגדל זקן ג'ינג'י ועדיין להיבחר להיות דוגמן תפוצ'יפס כמו מסי, עצם התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, בונבונים של ואסילי, היא זו שהופכת אותם לגיבורי ענק שיכולים לשמור שבת ולארח את האירוויזיון באותו יום, אינעל דינק דאורייתא!

ולא, אני לא מסתלבט, אפורי חולצות שלי. התחייבותם של בני ישראל לשמור שמיטה, ושמירתם של בני ישראל את השמיטה, היא היא ההופכת אותם יותר מכל לגיבורי על. כי "איזהו גיבור?” שואל בן זומא במסכת אבות, ועונה לנו "הכובש את יצרו", יא חושילינג דרבנן!

ומהי שמיטה אם לא מצווה הכובשת את היצר בצרורות לעבר עונת אליפות חלומית. הרי מילא יש לכם מצווה, לדוגמא תפילת שחרית, שנמשכת 30 דקות, או מצוות שילוח הקן שיכול אייל משומר לקיימה בשנייה אחת של מחשבה לבעוט לשער. אבל את מצוות שמיטה, מצווה בודדת, אחת, שצריך לקיים במשך שנה שלמה ללא רבב כדי לעמוד בה, רק גיבורים גדולים עם יכולת על לכבוש את יצרם יכולים לעמוד.

מוחמד עוואד יא סאחבי. ימי הרמדאן הם ימינו, וגם לבני דודינו המוסלמים יש מצוות אללה איסטור, שהמקיים אותם הוא גיבור כביר הכובש את יצרו. לפעמים נדמה שהמאבק בין היהדות לאיסלאם הוא על השאלה "למי יותר קשה": למי שמתפלל שלוש תפילות ארוכות ביום, או חמש תפילות קצרות. למי שצם שני ימים מלאים וארבעה חצאי ימים שלא ברצף, או לזה שצם בכל שעות האור בלבד, למשך חודש רצוף. הקיצר, מוחמד אחי, תראה איך בני האדם יכולים להפוך לגיבורים על ידי הדבקות ברעיון, ולקיים מצוות סיזיפיות לאורך זמן ולכבוש, לכבוש את יצרם. ואתה, בשנייה אחת לא הצלחת לעמוד במצוות "המלבין פני חברו".

הן זהו הדרש, ירוקיי ורבותיי ומוחמד יקירנו הבא מקרבנו. כדי להיות גיבור על – כמו שרוצה וצריך מוחמד עוואד להיות – הוא צריך לכבוש שערים רבים ככוכבים אשר באלבום סופר גול. אבל כדי להגיע לשם, אל פסגות הגבורה, הוא חייב לכבוש לכל אורך קריירת הכדורגל הגדולה שתהיה לו, את יצרו. יום יום שעה שעה.

שיכבוש רק ירוק מוחמד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: ספיישל הלכות ספסרים

"וְחִשַּׁב, אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ; וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ" (כ"ה,כ"ז)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר למכירת כרטיס לאיש שמכר את הכרטיס.

"וְאִישׁ, כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" (כ"ה, כ"ט)
תרגום אונקולוס: תשובתו של ספסר לשאלה "מה מחיר כרטיס לגמר ליגת האלופות?".

"וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, לֹא יִמָּכֵר: כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא, לָהֶם" (כ"ה, ל"ד)
תרגום אונקלוס: הלכות התנהגות ספסר במשחק חוץ.

"אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (כ"ה, ל"ו)
תרגום אונקלוס: מצוות בין ספסר לחברו.

"בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ" (כ"ה, ט"ו)
תרגום אונקלוס: שיטת הספסר להיפטרות מכרטיסים בסוף משחק, תוך שכנוע קונים שהכרטיס יהיה בעתיד פריט אספנות, ועוד כמה שנים יהיה שווה פי שנים (במספר שני תבואות).

הפיוט השבועי

פרשת בהר ודיני השמיטה מדגישים שוב את הקדושה של הספרה שבע בתורה. לכבוד גוסטבו בוקולי הקדוש, שבע לב ירוק, שעוזב את מכבי אחרי 15 שנה (שזה סתם מספר).

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: אמור/ מתי סין-קרונה

פרשת "אמור" (ויקרא)

אמ;לק: פרשת אמור ממשיכה רשימות ארוכות של מצוות, כפרשות שלפניה ואחריה בספר ויקרא, עם סיפור קטן שמתחבא ביניהם ועליו נספר אחר כך.

לפני כן נזכיר, שמדובר בפרשה האחרונה בטרילוגיה "אחרי מות, קדושים אמור", ויש ברצוננו לאמור משהו לקדוש בניון – שלא מת חס וחלילה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל פרש מכדורגל, שזה גם סוג של מוות רוחני.

ולפי שמלמדת אותנו טרילוגיית הפרשות המרכיבות את הביטוי הכל כך יהודי הזה, נהיה גם אנחנו יהודים בני יהודים ונקיים את "אחרי מות, קדושים אמור", ונשבח באומרנו שלא רק שחקן ענק היה יוסי, אלא גם היה ויהיה בן אדם ערכי, איש משפחה, חבר טוב ויקר לחבריו ששם עצמו למענם בכל מקום בו הלך, גם במחיר פגיעה אישית. אדם שעושה ועשה ויעשה מעשים טובים לרוב, אדם עם רגישות יוצאת דופן שחסרה בעולם, אדם שכל חטאו, חטאו היחיד, הבודד, היה ששם עצמו מעל הסמל, הקבוצה, הערכים והרעיון שלשמו התכנסנו.

ומספר הסיפור הקטן, שמתחבא בין המצוות הרבות בפרשה, על שני ניצים. האחד ישראלי בן ישראלים, והשני – ישראלי בן לאם ישראלית ואב מצרי – שמקלל באמצע הריב את אלוהים. כעונש על הקללה מוצא המקלל מחוץ למחנה, ואלוהים גוזר עליו סקילה באבנים.

ומפרשים הסנהדרין שהיות והנץ המקלל היה ממזר, אשר אינו יכול לבוא בקהל ישראל, גרמה לו חוסר היכולת הזו להיות מתוסכל כלפי הבחור אתו רב, הישראלי הטהור, עד כי בלהט הריב בחר לקלל את אלוהיו.

מי השילוח (רבי מרדכי יוסף מאיז'בצ'א זצ"ל) לומד מפרשת המקלל מוסר השכל: "שאדם מישראל צריך לקבל עליו את הדין של הקב"ה באהבה, וגם אם נאמר לו לא להתקרב לקדושה או לבוא בכלל בקהל ישראל, ידע לקבל עליו ברצון דין שמים שקבע את מקומו ותפקידו בעולם".

ומכאן יש לנו מוסר השכל על מוסר ההשכל שמעיד על כובד החטא הגדול של יוסי כלפינו. שגם אם לא קיבל את שרצה, שלא נתנו לו את שביקש, שעשו לו עוול – בכל זאת היה צריך לקבל את הדין באהבה, ולדעת את מקומו ותפקידו בעולם; ושאין באפשרותו לשים עצמו לפני הקבוצה, לפני הסמל, לפני הקהל שרק חגג לראשונה אחרי 18 שנים גביע, ולהטיח את עוולותיו בכל מקום, רגע לפני שהניף את הגביע שלנו, בלי לחשוב מה גורם הדבר לערכים והרעיון שלשמם התכנסנו. ומשום כך בלבד נענש יוסי בהוצאתו מחוץ למחנה הקונצנזוס במכבי, ובסקילה מטאפורית שגרמה להוצאת דיבתו רעה.

אך היות ועוד מנהג יהודי הנו "מודה ועוזב ירוחם" (כולל דימונה), ויוסי כבר הודה שטעה, אזי לא נותר לי אלא למחוא לו כפיים על היותו שחקן ענק, ואישיות מיוחדת שאחראי להמון המון רגעי אושר שלי, שלנו. ועוד רגע אושר שאולי קצת נחמץ בגללו, אבל היה מאושר מאין כמותו.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. אומרת לנו התורה בפרשת אמור: "וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה…. תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ" (כ"ב, כ"א). ובכן, בונבונים של ואסילי, מצווה הקדוש ברוך הוא, שהקורבן אשר מביאים כקורבן שלמים לה', יהיה קורבן תמים ללא מום, אינעל דינק דאורייתא! תמים ללא מום. שהרי קורבן שאינו תמים, איך הוא יכול להיות קורבן?

לדוגמא, אם פשעתם ודפקתם לרעכם את הרגל בגליץ' עם הפקקים, וקיבלתם אדום בצבע בורדו מהשופט ועשרה משחקים בחוץ מהדיין של ההתאחדות, האם אתם יכולים להיקרא קורבנות? לא, ודאי שלא. אולי האוהדים שלכם, ברשעותם, ישירו לכם שיר תודה, אבל קורבן אתם לא. אך אם התרועעתם בתמימות ברחבת היריב, ופירקו לכם את הרגל רגע לפני שהצלחתם לדחוק את הכדור לרשת, והמשרוקית של השופט לא משמיעה אפילו צליל תפוס מאזור חיוג VAR, הרי אתם קורבנות לעילא ולעילא, ולכן אפשר לזבוח אתכם על מזבח הנדפקים. אך דעו לכם שחביבים אתם על ה' עד מאוד.

ובכן ירוקיי ורבותיי, לאורך השנים, קורבנות תמימים היינו לה'. הפסדנו אליפות בגול מעמדת נבדל, הפסדנו אליפות בעוון קיזוז, פעמיים נדפקנו בגלל פרוז'קטורים שכבו באמצע משחק – פעם אחת הפסדנו אליפות ופעם אחרת עלייה לליגת האלופות – הפסדנו גמרי גביע בפנדלים אכזריים, ה-VAR רק דופק אותנו שוב ושוב, ואתם מרימים עיניכם לשמיים ושואלים: "טעטא, ככה אתה אוהב את הבונבונים שלך? עד מתי נהיה קורבנותיך התמימים?".

אחחח אפורי חולצות שלי, טעטא אוהב אתכם ואוהב אתכם במיוחד. ובעבור כל קורבנות התמים שהקרבנו לאורך השנים נתן לנו אלוהים 12 אליפויות ושישה גביעים ושתי עליות לליגת האלופות יא חושילינג דרבנן. אך לא די בכך שאת זה נתן לנו, אלא ברך אותנו השם בצורה בה נתן לנו את כל ההישגים הכבירים האלה. והלוא, דרשנו כבר באחת הדרשות ואמרנו שכל הישג של מכבי הושג בזכות! ללא כוכבית, וללא חשד גזל. ואנחנו יכולים למנות אותם מול יריבינו בגאווה אחד לאחד, ולא 22 ל-23. יען כי בכל עשר אצבעות רגלינו, שמלאו יבלות על כר דשא ירוק, זכינו בתארים הללו, וכל זאת בזכות קורבנות התמים שהקרבנו.

וכעת אחרי ששנת תשנ"ד, 1994 למניינם, ממשיכה להתנוסס כדגל ירוק על עולם שיאי הכדורגל, אנו יכולים לדעת שזהו שכרנו בעמלינו. כי כפי שנכתב בספרא: "תמים יהיה – מצוות עשה, והביאו ראיה על היות הנסכים וסלתם ושמנם בתכלית השלמות מן ההפסד"!

ירוקיי ורבותיי, מה אומרת לנו הספרא, יא רבנן: "שלמות מן ההפסד ניתן רק לקורבן התמים"! לפיכך, אפורי חולצות שלי, תקבלו את הקורבנות אשר אנו מקריבים בתמימותנו באהבה גדולה. כי יש שכר לפעולתנו נאום ה', ויש תקווה לאחריתנו. ועל כל קורבן תמים שנקריב, יגמול לנו ה' באליפויות וגביעים וליגת אלופות ואפילו למעלה מזה, שכולם יהיו מוצדקים וישרים וללא עוררין כי חביבים אנחנו על ה', ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַמַּֽעֲרָ֑כֶת" (כ"ד,ו')

תרגום אונקלוס: התורה קובעת את שיטת הניקוד בטורנירי טניס שאינם גראנד סלאם ובטניס נשים.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן– יְהוָה אֱלֹהִים "(פ"ד, י"ב)

תפילת הכובע, כשמשחקים מול השמש.

הפיוט השבועי

אליפלט, לזכרם של כל קורבנות התמים שהקריב עם ישראל למען קיומה של המדינה הנפלאה הזו.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

פרשת השבוע בירוק: קדושים/ מתי סין-קרונה

פרשת "קדושים" (ויקרא)

קדושים תהיו ירוקיי ורבותיי, ולכבוד פרשת השבוע שכולה מצוות (51 מצוות), ובטבורה הכלל הגדול בתורה:"ואהבת לרעך כמוך" – ספיישל מצוות מתוך הפרשה עם פרשנות לימינו אנו.

"אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִים" (י"ט, ד'): מצווה לא לפנות אחרי אלוהים אחרים לא במחשבה, לא בדיבור ולא במבט. בקהילות ההדוקות ביותר של אוהדי מכבי, היושבות בשכונות מבודדות בטירה ומרכז הכרמל, שכונות שאסורה בהן הכניסה לאוהדי קבוצות אחרות – אין טלוויזיות בבתים פן יראו בני הבית משחקים בין ערלים מהנכר.

קהילות מזרמים אחרים מתירות להחזיק טלוויזיה, לראות משחקים (לא בערב יום השואה וערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל), ולהכיר אלילים זרים – אך ורק לשם הנאה בצפייה ולימוד. בכל אופן חל איסור חמור מדאורייתא לקרוא: "יא אלוהים!" בכל פעם שמסי מבקיע שער.

"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (י"ט, ד'): מצווה לא לעשות עבודה זרה, לא לעצמו ולא לאחרים. אם מקצועך הוא תופר – אין לתפור בגד של קבוצה אחרת. אם אתה עוסק ברוכלות – אין למכור מזכרות של קבוצה אחרת. ואם שודד זקנות הנך – אין לעטות מסכה של שחקן מכבי.

"וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל" (י"ט, י"ד). בבעיטת עונשין לחובתנו, יש לוודא שהחומה לא מסתירה לשוער את הכדור. אם היא אכן מסתירה, יש לזוז ימינה. אם עדיין מסתירה, יש לזוז שמאלה. ואם גם זה לא עוזר והחומה עדיין מסתירה לשוער, אזי בחיאת רבאק שלכם תתפזרו מהחומה, עדיף שיבעטו בלי, גם ככה השוער עיוור.

"לֹֽא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ" (י"ט, ט"ז). לא תדליף.

"לֹ֥א תַֽעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ" (י"ט, ט"ז). אם דורכים בלי כוונה על פרצוף של שחקן יריב השרוע על הדשא ומורידים לו דם מהאף, אין להמשיך לעמוד לו על הפרצוף המדמם אלא להמשיך לרוץ; לקבוצה היריבה יש שחקן פחות.

"וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֨יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ" (י"ט, י"ט). חל איסור ללבוש צעיפים וחולצות שנתפרו כלאים – סמל מכבי מצד אחד, וסמל של קבוצת עובדי עבודה זרה מן הצד השני – כמו אלו של ליגת האלופות וכדומה. ניתן, אם רוצים, לקנותם למזכרת בלבד וללכת איתם בשקית אטומה מרגע הקנייה ועד הגיעם לארון.

"אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹֽא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָֽלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה" (י"ט, כ"ט). אין לשיר את השיר הארור: "לכל אוהד מכבי תל אביב יש בת…", פן תחלל בכך גם את כבוד בתך, ובכך תימלא הארץ זימה.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (י"ט, י"ח). משתי סיבות עיקריות נחשבת מצוות "ואהבת לרעך כמוך" למצווה גדולה בתורה, עד כי משתווה היא לכל המצוות גם יחד:
1) אם אדם מקיים את המצווה כהלכתה, אז ברור שהוא לא עובר למשל על: "לא תרצח", "לא תגנוב" ועל רוב – ואפילו כל – שאר המצוות בתורה. כי אם אוהב אתה את רעך כמוך, אזי בהכרח אתה מקיים את כל המצוות המביאות לחברה בריאה יותר וליחס הדדי בין אדם לחברו.
2) מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כוללת בנוסף גם את ההפך, משמע: המון המון מצוות שלא כלולות בין התרי"ג, אך מחייבות הן מבט עמוק של האדם אל תוך תוכו, וחקירה פנימית: האם הוא עושה לרעו את השנוא עליו? ומי שלא יסכים שישרקו לו בוז אחרי יום עבודה מבאס בו לא הלך לו כלום, אזי קיום המצווה "ואהבת לרעך כמוך" יגרום לו בהכרח לא לשרוק בוז לשחקן מהקבוצה שלו, שכל חטאו היה ששום דבר טוב לא הלך לו באותו יום. וזאת, למרות שאין מצווה כתובה לכך בתורה.

לפיכך בונבונים של ואסילי, תהיו קדושים, יא חושילינג דרבנן, תהיו קדושים.

הציטוט השבועי: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי" (כ',כ"ן)

תרגום השבעים ללעז: לא איאקס יהודים, ולא טוטנהאם יהודים. וזאת מעצם העובדה ששניהם קוראים לעצמם יהודים. כי אם אלוהים אומר לבני ישראל: "ואבדיל אתכם מהעמים, להיות לי" – אזי קל וחומר שיהודים יכולים להיות שייכים רק לקבוצה אחת. אין שתיים, אין שלוש, אין יותר מאחת. "IT’S THE ORAITA MY FREINDS" .

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "א מִזְמוֹר, לְאָסָף: אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל; בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט; ב עַד-מָתַי תִּשְׁפְּטוּ-עָוֶל; וּפְנֵי רְשָׁעִים, תִּשְׂאוּ-סֶלָה; ג שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם; עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ; ד פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן; מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ; ה לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ– בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ; יִמּוֹטוּ, כָּל-מוֹסְדֵי אָרֶץ (פ"ב, א'-ה')

תפילה לאלוהי ה-VAR שיקרא לשופט הרשע להסתכל במצלמות, אחרי פסיקה לרעתנו.

הפיוט השבועי

יצא לי להתעסק קצת בתקופה האחרונה עם הרפרטואר של אחד מבכירי אוהדי מכבי – יהודה פוליקר. מה אגיד לכם, ככל שנוברים ונוברים מגלים עולם עמוק ורבדים שעליהם לא רק להדליק משואה מגיע לו, אלא לא פחות מפרס ישראל.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

פרשת השבוע בירוק: אחרי מות/ מתי סין-קרונה

פרשת "אחרי מות" (ויקרא)

אמ;לק: כמו כדי להתגרות בנו, בסופו של שבוע מלא מצות, בוחרת התורה לצוות עלינו את מצוות יום הכיפורים, כבאה להגיד – "חשבתם שבוע של 3 שקלים תוספת עבור לאפה כשרה לפסח, שגם אם היו משלמים לכם לא הייתם אוכלים ביום רגיל, זה נורא? תדעו שזה עוד כלום לעומת יום שרב של התרוצצות אחרי האופניים של הקטנים בלי אוכל ובלי מים".

אחרי מותם של שני בני אהרון, מצווה ה' על עריכת משחק ההימורים הראשון בעולם. המשחק מתנהל כך: מביאים לכהן הגדול שני שעירים זהים (עז או תיש) ומפילים ביניהם גורל. השעיר הזוכה עולה על המנגל ומובא לעולה לה'. השעיר המפסיד הולך לעזאזל (מכאן מקור הביטוי "שעיר לעזאזל") – אותו מקום שמאז שאהרון התחיל עם ההימורים נזרקים אליו מדי יום עשרות מיליארדי טפסי טוטו, לוטו, חיש גד, ז'יטונים גולות, גוגואים, ועוד יש בו מקום לסגל שלם של מכבי שנזרק אליו כל שנה, יחד עם שני מאמנים לפחות.

בהמשך מבאס אלוהים את אניני הטעם שאוהבים בשר נא או רייר עם הדם בפנים, ומצווה להוריד את הסטייקים מהאש לפחות חמש דקות אחרי שנשרפו.

בסוף הפרשה אוסר ה' על העריות, על משכב זכר ועל משכב בהמה, וגוזר על החוטאים עונש מיתה. למרבה הצער, משכב ברחבה כדי לסחוט פנדל לא נכלל ברשימה, והעונש על עבירה זו נותר כרטיס צהוב בלבד.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. שני שעירים מובאים בפני אהרון. שניהם זהים: אותו גובה, אותו משקל, אותה בלורית שיער. אהרון מטיל גורל, ומה-אן דן דינו הזה, הופך, באופן אקראי, אחד השעירים לקדוש שבקדושה, ומובא לעולה לה'.

אינעל דינק דאורייתא, אתם יודעים איזו קדושה זו להיות השעיר הנבחר? רק תארו לכם שהשעיר האחרון שהובא לעולה לה' היה שייע שווגר עליו השלום, שהיה כה שעיר עד שהחלוצים ששמר עליהם היו מרגישים אותו לידם גם כשהיו רחוקים ממנו יותר ממטר (תודה לארי פולמן על ה"דרבי אחרי המלחמה"). ומן הגורל הזה של האדום שחור על הרולטה, הופך השעיר השני לנמוך ושפל כמו בעליהם לשעבר של ז'יטונים בשווי של וילה בדניה שירדו אל הבנק של הקזינו, כה שפל עד כי נשלח למאכל אצל הסיטרא אחרא בעזאזל.

יא חושילינג דרבנן, מה בא להגיד לנו אלוקים? שהעולם כל כך אקראי, כמו שאומרים לנו הפרופסורים מהחוג של מינה צמח וקמיל פוקס? (יא אללה של העולם, איזה שם זה לסטטיסטיקאי "קמיל פוקס"?). עד שאפילו הקודש לה', ומצד שני המזון הרוחני של הסיטרא אחרא, נקבעים בהטלת גורלות?

לא ולא ירוקיי ורבותיי, ההפך הוא הנכון. הקדוש הוא הקדוש. דינו נקבע על ידי השם יתברך עוד מהולדתו. ואילו השעיר לעזאזל נולד כזה ונברא לזה. זהו אלוהים שבשמים שמגלה לנו בדרכו שלו מי הוא מי.

ולמה עושה זאת כך השם יתברך? למה ריבונו של עולם מלמד אותנו הכל בהפוך על הפוך? כדי להתוות לנו ת'דרך, אפורי חולצות שלי. להתוות לנו אותה ולהראות את עינינו כי מתוך התפילות והדבקות והאמונה והאנרגיות הטובות שלנו נקבע הפור על ידי השם יתברך. התפילות והעידוד הם אלה שיעזרו להפוך את הקערה על פיה, הן אלה שיעמידו חלוץ יריב מילימטר בנבדל שרק ה-VAR יכול לראות, והן גם אלו שיאפשרו לכדור של שון וייסמן לפגוש את הרשת בלי שיפגע בדרך בחלוץ יריב, קוון ומוכר הארטיקים ביציע. שכן החלוץ היריב ושון וויסמן הם אלו שעושים דברים אקראית: הלוא חלוץ יריב עומד בנבדל 1 ל-10 כדרך הטבע, ושון וייסמן מבקיע 1 ל-10 כדרך הטבע. ורק אנחנו עם מילה טובה, עם תקווה, עם אמונה, עם תפילה בונבונים של ואסילי, רק אנחנו אלו שהופכים את האקראיות הזו של הטבע, של סיכוי של אחד למאה – לקדושה, לשער, לאליפות, ירוקיי ורבותיי, לאליפות!

ועל כן, כל השעירים לעזאזל שזרקנו מהקבוצה והאכלנו בהם את הסיטרא אחרא היו מעאפנים באופן אקראי, ואילו אנחנו היינו אלו שלא היתה בנו הרוח לתת לבעיטה של 1 ל-1,000 של איזה פנסיונר ברזילאי שהבאנו, להיכנס לשער היריב בדיוק בזמן הנכון כדי להופכו לקדוש שבקדושה.

אך הנה הנה נאום ה', מהתחתית של התחתית מתחילה לצמוח ולהישמע שירת העשבים, ואירופה בפתח וקול זמיר נשמע כששון וייסמן הבקיע גול של חלוץ גדול מהרגל לרשת. ובעזרת ה-VAR ובעזרת השם, סוכריות מנטה של בית רבן, בשנה הבאה וייסמן יבקיע גולים למכביר, לא רק בלי שיפגע הכדור בשחקן יריב, אלא יגדיל וישים ברשת כדורים שאפילו הוא לא נגע בהם! ועם תפילתנו ואש האמונה הגדולה שבנו, נלבש לבן-ירוק ובצבעים אלה נלביש את העם חג, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (י"ח, כ"ח)

תרגום אונקלוס: התקשורת בחיפה מזהירה מה יעלה בגורלו של הצוות המקצועי החדש, אשר באם לא ישמע בקולה – יגמור כמו הנורבגים או ההולנדים שהיו כאן קודם.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב: "וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן– וְלֹא-יַשְׁחִית: וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא-יָעִיר, כָּל-חֲמָתוֹ" (ע"ח, ל"ח)

תפילה שהקהל יגלה כלפיו רחמים, יסלח על טעויות ועוונות, ולא יתחרע עליו (ולא ישחית), פן תשמע על כך אמא של אשתו (ולא יעיר כל חמתו).

הפיוט השבועי

"וקול תחינה בבקשה
רק תחזרי אלי… אמונה.
אחת קטנה שנשארה לי
והיא צועקת 'הוא מכבי'".

אף אחד לא האמין בו כשעלה לשחק. היו גם שריקות בוז על החילוף עם שועה. אבל לו היתה אמונה קטנה שנשארה לו. היתה זו האמונה שצעקה בסוף המשחק: "הוא מכבי"!

שיהיה חג שמח לכולם, אל תפסיקו להאמין.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: מצורע/ מתי סין-קרונה

פרשת "מצורע" (ויקרא)

אמ;לק: בתחילת הפרשה מגלה לנו התורה שהמצורע מיטהר, לאחר החלמתו, על ידי גילוח כל שיער הגוף. על כן, כשאתם רואים גבר מגולח משריר התאומים עד קודקוד ראש – לחי, שחי, גבות כולל מפשעות – אל תקראו לו "מטרו סקסואל”, אלא "מצורע שהחלים”.

אם שאלתם את עצמכם: "מדוע האצטדיון בחיפה לא מכיל את הצבעים ירוק ואדום?", ואם עניתם לעצמכם בידענות ש"היות ומדובר באצטדיון עירוני שמשמש גם את מכבי וגם את הקבוצה ההיא שאין בחיפה, יש צורך לצבוע את האצטדיון בצבעים ניטרליים” –
תדעו לכם שזו טעות.

הסיבה האמיתית שבגללה האצטדיון לא מכיל את הצבעים ירוק ואדום היא "תורת המצורע" שבפרשה זו, בה מצוין שהצבעים ירוק ואדום על כתלי הבית מהווים סימנים לצרעת במבנה: "וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֨גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר" (י"ד, ל"ז) . לכן, כדי שכוהנים לא יגיעו לאצטדיון ויתחילו לנפץ אריחים מצופים ירוק, או אדום, או שניהם ביחד רחמנא ליצלן, כי חשבו שמדובר במבנה נגוע צרעת – החליטו אדריכלי האצטדיון שלא יהיה במבנה ובתוכו אלמנטים בצבעים ירוק או אדום.

למרות הכל, הדשא, וזה הכי חשוב, הדשא ירוק.

סוף הפרשה מחזיר אותי אל טראומת ילדות. פרשת השבוע, שנקראת בשנים לא מעוברות ביחד עם פרשת השבוע שעבר (תזריע מצורע), היא פרשת בר המצווה שלי.

אני ילד בן שלוש עשרה, עם קול שהתחלף לצהוב מהבהב ונתקע שם, מחכה בקוצר רוח שייגמר כבר כל זה ונוכל לנסוע למשחק נגד נתניה (כן, גם אז זו היתה נתניה ששיחקנו נגדה במוצאי פרשת "תזריע מצורע"); חתימת השפם המודלדל מסגיר את העובדה שאין לי מושג במין, או בכלל בנשים, וכבר נאלץ לקרוא, דווקא בבית כנסת, ולפני כל בני המשפחה, על מחלות מין. בקול צפצפני של שופר וובוזלה ובלחן עממי מזויף אני מחזן: "זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַֽאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת־זֶ֖רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ: וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה" (ט"ו, ל"ב-ל"ג). אני יורד מהבמה. אבא זכרו לברכה נותן לי צ'פחה חזקה בגב, אומר בקול "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ואז לוחש לי באוזן משפט שלא אשכח כל חיי, וחבל: "אל תשכח לשים קונדום".

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. פרשת השבוע מעלה סוף סוף על המוקד את מחלקת הסקאוטינג של מכבי. וכי מה היא המילה "מצורע" אם לא קיצורו של הביטוי "מוצא שם רע". ומה הם אנשי מחלקת הסקאוטינג, בונבונים של ואסילי, אם לא מצורעים שעורם כעורו של אשכנתוז חולה פסוריאזיס בדרך לים המלח. והלוא במשך שנים, שם טוב אחד לא מצאו ולא הביאו, וכל מי שהגיע למכבי התברר בהמשך כ"שם רע", שכמו הגיע מרישומי מחלקת הסקאוטינג של רשות בתי הסוהר, יא חושילינג דרבנן.

ואולם, אפורי חולצות שלי, אל ייעצב עולמכם על שום החייזרים העושים סיבוב בחוף הים של דדו לשיזוף ולא לחגיגות אליפות, חייזרים שהובאו על שום טביעת העין העקומה של מחלקת הסקאוטינג המצורעת של מכבי.

כי הלוא אומרת התורה שהמצורע נושא את מחלתו, לא רק בעקבות חטאיו, אלא עבור חטאי כל בני ישראל. ועל כן והמצורעים אינם האשמים העיקריים למצב, ולפעמים הם דווקא הביאו שמות טובים סוכר שהממערכת החוטאת קילקלה והפכה לשמות רעים. ומחלתם זו היא גם שכר גאולתנו, שהרי אומר הנביא ישעיהו, שמשיח צדקנו "חוליינו נשא"! יענו, לפני הפיכתו למשיח, ישא גם הוא את הצרעת, ויבוא מקהל המצורעים.

ועל כן לכן, אל תראו בצרעת הפושה זה שנים במחלקת הסקאוטינג שלנו מכתם שאין ממנו גאולה, שכן יגיע עוד הסקאוט הקדוש שימצא למכבי "שם טוב" אחד, שיהיה כל כך טוב שאי אפשר למצוא בו רע! ואפילו המערכת המקולקלת של מכבי לא תצליח לקלקל אותו תוך שבועיים ולהופכו מחלוץ נבחרת ברזיל למלך שערי ליגת כדורגל החופים, מחוז ירושלים. ומהטוב שלו תצמח גאולתנו והאליפות הממשמשת ובאה בשערינו תגיע במהרה בימינו בזכותו, וכל השמות הרעים שמצאו במחלקת הסקאוטינג יהפכו מיד לשמות טובים ויירשמו בפנקסיהם של הסקאוטים הערלים מליגות אנגליה וספרד, ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ" (ט"ו, ג')

תרגום אונקולוס: דובר מכבי מבשר על החתמתו של בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ הניגרי. (זכרו ת'שם "בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ". בינתיים חפשו אותו ב-TRANSFERMARKT).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "אָחַזְתָּ, שְׁמֻרוֹת עֵינָי" (ע"ז, ה')

תפילה לאלוהים שיפקח את עיני חיימוב, כדי שיראה את הכדור בזמן בעיטה חופשית.

הפיוט השבועי

לזכרה של חמותי רחל שנפטרה השבוע, ונפשה היתה מלאה רגישות, צדיקות ו-ויתור למען הזולת, כנפשה של רחל אימנו.

מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע, שאלות ברומו של אדם | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: תזריע/ מתי סין-קרונה

פרשת "תזריע" (ויקרא)

אמ;לק: נחמה פורתא אפשר למצוא בעובדה ששבת חתני האליפות שלקחו הזדים על ראשינו, עוסקת בצרעת ובמצורעים. אך היום לא נחטא ב"לשון הרע" (הגורם המרכזי לצרעת), ונפסיק לדון בהם ואף נצמצם בכתיבה – בעיקר בשל העובדה שגם את הנחמה הקטנה הזו אני, באופן אישי, לא יכול לחגוג. אותה פרשה בדיוק היתה, לצערי, גם פרשת הבר מצווה שלי.

אז לפני הדרשה רק נציין, שפרשה זו נותנת משנה תוקף לעובדה שה-VAR מהווה מהפכה גדולה בתורת עולם הכדורגל. בעולם הכדורגל שלפני ה-VAR, כמו גם על פי כלל דיני התורה (פרט לצרעת), מספיקה עדותם של שני אנשים (בכדורגל – שופט וקוון) כדי להכריע בפסיקות מכריעות גורל. ואולם, עבור פסיקת אדם כחולה צרעת לא מספיקה עדותם של שני אנשים, אלא רק מראה עיניים של כהן שבוחן באופן מדוקדק, פעם ועוד פעם, את הסימנים – לפני שהוא מכריז שהאדם שלפניו חולה צרעת.

זו בדיוק תכליתו של ה-VAR. לפסוק בהחלטות הרות גורל על פי מראה עיניים ובחינה מדוקדקת של האירוע מכל הזוויות האפשריות. בכך, עלתה שפיטת הכדורגל לדרגת שפיטת הצרעת. ומה זו אם לא הוכחה שפסיקה בכדורגל הנה עניין של חיים ומוות, בדיוק כמו הפסיקה אם אדם מצורע או לא.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי. צרעת! צרעת עלינו יא חושילינג דרבנן!

ועל שום מה באה אלינו הצרעת הזו, והנגעים בעור, והצבע הצהוב על ראש תפרחת שערות ראשינו? על שום נמיכותם הרוחנית של שחקנינו בשנים האחרונות. נמיכות רוח שפשתה בהם מתוך עור נעליהם שנצבעו בצבעים לא הולמים, עד כדי שבכמה מנעליהם פשה נגע הצרעת והחליפו צבעיהן כנעלי ליצנים – אחת צהובה ואחת אדומה, אינעל דינק דאורייתא!

נמיכות שעלתה מתוך זרועם של הקפטנים שבחרה. קפטנים שחלקם טימאו את הסרט הקדוש, תוך ששפתותיהם משרבבות לשון הרע מאחורי כפות ידיהם המסתירות את דברי הבלע מן המצלמות!

נמיכות שהגיע לשיאה כאשר חלקם נשלחו על ידי כהן גדול לבידוד בקבוצת המנודים, מנועים מלבוא בקהל ישראל , שם התאמנו לבד כמו פולניות היושבות מול עשרה טון פנסים מנותקים מהחשמל.

כך, מתוך הנמיכות הזו, התנועענו כניצבים בסרט האליפות של מכבי תל אביב, כשכבר התקבלה החלטה שיורידו אותנו בעריכה מחוסר עניין לציבור.

ירוקיי ורבותיי, אכן אל השפל של השפל הגענו, בונבונים של ואסילי. אך למרות זאת זכרו כי לא אלמן ישראל, ולא קירח ראש הכרמל! כי הלוא שם הפרשה שכולה צרעת הנו "תזריע", מלשון זריעה והתחדשות. ואכן, נעלי שחקנינו כבר החלימו ברובן וצבען בריא, וסרט הקפטן מטוהר על זרועו של בכיר בנינו, וגם המנהג הנפסד של קבוצת המנודים נמחה מן העולם ואיננו. ואומרת בזאת התורה שהצרעת היא התהליך שמזריע את הזרעים: כמו שדשן מסריח עשוי גללי פרות, מצמיח מלפפונים ירוק זמש. ועל כן נהוג להאמין שמתוך הצרעת נזרעים זרעי הגאולה שממשמשת ובאה, ואיתה האליפות שתבוא עלינו במהרה בימינו ונאמר אמן כן יהי רצון.

הציטוט השבועי: "וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֨הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ" (י"ג,ל')

תרגום אונקלוס: דרור קשטן זורק את מילאן אוסטרץ מאימון הפועל תל אביב אחרי שזה צבע את שערו לבלונד פלטינה (נובמבר 2001. בסוף אותה עונה, אוסטרץ, שהיה אחד החלוצים הטובים ששיחקו פה, מסיים עם שער ליגה אחד, בזמן שמכבי זוכה באליפות).

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וְלָרְשָׁעִים, אַל-תָּרִימוּ קָרֶן" (ע"ה,ה')

יש צורך להסביר? תפילה נגד שערים מקרנות.

הפיוט השבועי

התביישנו כמו מצורעים בשבת, כמו גם בשנים האחרונות. והלוואי שזה הכל עד לכאן.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע >>>

פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרשת השבוע בירוק: שמיני/ מתי סין-קרונה

שמי

פרשת "שמיני" (ויקרא)

אמ;לק: אחרי שבעת ימי המילואים שנידונו בפרשה הקודמת, וארבע נקודות מעודדות שהשיגה הנבחרת, מגיע היום השמיני ובו חנוכת המשכן.

ובכן, לא בכדי שר רמי קליינשטיין "כמו אש, אש על הפנים", ולא בכדי שר קובי פרץ "את כמו אש". כי לאש שיצאה ממשכן ה', אש שאיחדה את עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא – אין אח ורע. לעומתה, כל אש אחרת היא רק "כמו" ושום דבר לא יכול להשתוות לה.

לא עוברים כמה רגעים מחנוכת המשכן, וכבר נכנסים אליו נדב ואביהוא, בניו של אהרון הכהן – שיכורי נצחון, מלאי התלהבות והקרבה ותוך קריאות "תל אביב עולה באש" – להקטיר אש לה'. הקדוש ברוך הוא שואל אותם: "מאיפה אתם?", הם עונים "מתל אביב" – ונשרפים מיד. על הסיבות לשריפתם תוכלו לקרוא בדרשה השבועית.

בסוף הפרשה מתחיל הקורס "דיני כשרות – מבוא לגסטרונומיה יהודית, שיעורים 10-1 בנושא 'מה אסור לאכול', ונתחיל עם 'מה מותר'". כולה עשר בהמות מותרות לנו לאכילה. יש טענה שיהודים לא טובים בכדורגל כי שחקן יהודי לא אוכל בבוקר את מה שאוכל שחקן לא יהודי. פרשת "שמיני" מאששת את הטענה: הבהמות המותרות לנו באכילה, כולן צמחוניות (מעלות גירה), שלועסות שוב ושוב את העשב שהן אוכלות לפני הבליעה – תכונה שפוגעת ביכולתנו לחשוב ולשחק מהר, וגורמת לנו במקום זאת ללעוס שוב ושוב את ההתלבטות למי למסור ומתי.

בנוסף, כל הבהמות המותרות לאכילה אינן בועטות – כי אין להן פרסה נוקשה לבעוט (מפריסות פרסה), אלא שסע החוצה את כף הרגל כדי שיהיה להן מקום לאצבעות.

ואם אלו החיות שאנחנו אוכלים – כולן נרדפות אחרי חיות אחרות ולא רודפות – איך נהיה טובים בכדורגל? אך אם יבוא מאמן ערל שילמד אותנו לרדוף ולתקוף ולא להרדף ולהסתגר בהגנה; שילמד אותנו לבעוט כמו סוסים טמאים ולא כמו עדר כבשים שחוט; ושילמד אותנו לשחק מהר בלי לחשוב, כמו נמר טמא העט על טרפו ולא כמו צבי המביט בתמימות אל טורפו ושואל עצמו באדישות: נו, מה נעשה עכשיו? – אולי רק אז תהיה לנו נבחרת שנוכל להתגאות בה.

לדעתי כבר יש, תודה אנדי.

הדרשה השבועית: ירוקיי ורבותיי, רבים שואלים אותי מדוע אנו עוסקים שבועות על גבי שבועות בהקמת המשכן ובחוקיו המבאסים, והרי – אינעל דינק דאורייתא – אין משכן! כשם שאין אליפות! ושניהם רחוקים מאיתנו רחוק המקום הראשון שבליגה מהמקום השלישי. ובכן, בונבונים של ואסילי, אם יפול עלינו מחר בבוקר המשכן? ואם ננצח את כל המשחקים מעתה ועד סוף הליגה כשמכבי תל אביב תפסיד בכולם? הרי הכל יכול לקרות בעולם, ולא רק לכל רעה שלא תבוא אנו צריכים להתכונן, אלא גם לכל טובה שלא תבוא אנו צריכים להיות מוכנים.

ולפיכך, כשם שמיד עם נחיתת המשכן הקדוש עלינו יש לדעת לעובדו במיומנות ובמסירות, כך אנו מחויבים להיות מוכנים עם בקבוקי שמפניות במקרר, באם הבלתי יאומן יתממש ומכבי שלנו תזכה באליפות במהרה בימינו.

הלוא בזמן שיבנה מחדש המשכן ובזמן שתבוא האליפות עלינו נחווה כולנו איחוד עם השם יתברך, כי אש יוצאת מלפני ה' ומתחברת לאש הבאה מאיתנו והקרבת הקורבנות הינה דו צדדית – גם שלנו וגם של אלוקים. ובדומה לכך, יתאחדו גם האוהדים ביציע שהקריבו את ימיהם הטובים לקבוצה, והן הקבוצה על כר הדשא, שהקרבתה הגדולה קיבלה משנה תוקף עם הזכייה באליפות.

ובכן, לאחר שהסברתי את הסיבות להכנות שאנו עושים עכשיו להקמת המשכן, כמו גם לזכייה באליפות עוד בחיינו – למרות ששניהם רחוקים מאיתנו מרחק ימי בראשית מהחללית בראשית – נלמד היום, סוכריות מנטה של בית רבן, ממה צריך להיזהר כשזוכים באליפות. על כך מלמדת אותנו התורה את מה שלמדנו על בשרנו בשנת 2001.

ביום הגדול והקדוש, יום הקמת המשכן, נכנסים אליו נדב ואביהוא, בניו של אהרון הכהן, שיכורים מקדושה ומלאי התלהבות ואהבת השם; הם מדליקים אש זרה אותה לא ביקש אלוהים, אשר בתגובה שולח בהם אש אשר שורפת ומכלה אותם.

יא חושילינג דרבנן. בשנת 2001, אחרי שבע שנים ללא התואר הנכסף, התאחדה אש קבוצתנו עם אש האוהדים למשחק אליפות. אך בתוך השמחה הגדולה עשינו צעד אחד רחוק מדי, ומהחגיגה הגדולה הגיע האסון שבו מחצנו את חברינו שרק בנס לא כולו כנדב ואביהוא, אלא נפצעו ונפגעו בנפשם ובגופם. ועל כן, ירוקיי ורבותיי, כשם שהתורה מצווה עלינו לשמוח ולהתלהב – אך במסגרת מערכת חוקים, שמגבילה את היכולת לפגוע ולסטות מהדרך כשם שסטו נדב ואביהו – כך גם עלינו לזכור טוב טוב שאם תיפול האליפות משמיים אחרי שנים על גבי שנים, נדע איך להתנהג ולשמוח ולצהול ולהתאחד עם קבוצתנו איחוד נפשי ללא פגיעה פיזית, ללא התלהבות יתר, בנעימות, באחווה, מתוך מסגרת חוקית שמקדשת את הסיסמא "האדם לפני האוהד", ונאמר אמן כן יהי רצון.

חנוכת המשכן, בית שני

הציטוט השבועי: "כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו, לְנַתֵּר בָּהֵן עַל-הָאָרֶץ" (י"א, כ"א)

תרגום אונקלוס: מורה לספורט בתקופת המקרא, מדגים לתמידיו תרגיל קפיצות ברכיים לבטן.

תהילים נגד טילים (תפילתו של השוער חיימוב): "וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל. יָשִׂיחוּ בִי, יֹשְׁבֵי שָׁעַר" (ס"ט, י"ב-י"ג)

תפילה להפוך לאגדה (לְמָשָׁל) בקרב שוערים מחליפים (יֹשְׁבֵי שָׁעַר) אשר ידברו על חיימוב רבות (יָשִׂיחוּ בִי).

הפיוט השבועי

עובדיה חממה מתוך פרויקט שהתחיל באוקטובר האחרון, בו הוא כותב, מלחין ומקליט בכל שבוע שיר חדש על פרשת השבוע. הנה על פרשת שמיני, והצלחתו של אהרון להתאושש מהאסון הנורא שפקד אותו במות בניו, ולקום ולברך את העם. תבורכו כולכם, שבת שלום.

*
מתי סין-קרונה

לכל פרשות השבוע בירוק >>>

פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, פרשת השבוע | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה