בַּיי שַיימון

לא אשתוק, כי קבוצתי שינתה את פניה. טוב לא את פניה, רק את האף. אבל זה הכי חשוב. כשמשנים את האף כל הפנים משתנות. ככה זה גם עם בלם חדש בהרכב. קשרים אפשר להכניס ולהוציא מפה ועד הודעה חדשה. זה כמו נמשים. אבל אף זה אף. הוא במרכז. ממנו מתחיל הכל. ובפעם הראשונה שמישהו תוקף אותך באיזה אגרוף-מתפרצת, האף החדש שלך נמדד. האם מדובר רק באף יותר סולד ויפה אבל מעבר לזה אין כלום והוא עתיד להימחץ עם ההפלקה הראשונה? האם כל ההבדל מסתכם בזה שהוא אף מיובא, כזה שמישהו אחר תכנן ובנה והביא לך בעטיפה יפה, אבל הוא יתפרק בדיוק כמו האף הישראלי המוכר כל כך והמעצבן כל כך שגידלת לבד עד עכשיו? או שבכל זאת יש בו משהו אחר, והוא עומד להביא לך יותר הצלחות בחברה, ואולי אף לשאת פירות בדמות כיבושים? ובכן, את האסתטיקה האף החדש שלנו כבר שיפר. את האיכות נגלה כבר מחר. נקווה שזה לא ייגמר בדם.

עוף גוזל. נו, עוף כבר

אלישע עשה העונה טעות עם שי מימון. עמוק בפנים הוא ידע שהוא עושה טעות. הרי הוא כבר הבהיר כמה הוא מאמין במימון כשכבר שיחרר אותו להאט את הגנתה של קבוצה אחרת, אך בסוף נאלץ לקרוא לו שוב ברגע האחרון כשגילה שאחד משני הבלמים שלו הוא קשיש בן 37 (הוא לא ידע שהקשיש הזה עוד יציל לו את העונה).

אלישע לא מאמין במימון, וכולנו ראינו שוב ושוב למה. אבל כשהחליט שהוא יהיה בהרכב הוא היה חייב לתת למימון את כל הביטחון שאפשר, גם אם זה אומר שצריך להשאיר על הספסל בלם ותיק ומנוסה או להזיז עבורו מההרכב ארגנטינאי לא רע בכלל. ככה זה עם בלמים צעירים, אם מחליטים ללכת איתם אז זה עד הסוף. אי אפשר לשחק יותר מדי עם הביטחון שלהם. השאלה היא האם ההחלטה הזו התקבלה רק בשביל לספק את רצון ההנהלה עם הברט, או שאלישע באמת חשב שבמימון יש משהו ורק צריך לתת לו את השקט והגב עד שהוא יראה את זה לכולם. אני מאמין שהתשובה הנכונה היא הראשונה.

הבעיה באסכולת "אייאקס" החדשה של שחר, כתבנו על זה קצת בתגובות לפוסט הקודם, היא שקשה מאוד להרפות. כששחקן הוא מוצר שהשקעת בו הרבה מאוד משאבים ואתה מצפה למכור אותו ברווח, לא קל להודות בכך שהוא כישלון ושההשקעה היתה לריק. קצת כמו סטארט אפים – ברובם מגיע איזשהו שלב בו צריך להכיר בכך שעל אף כל המאמצים שהושקעו והלילות שעברו ללא שינה, הם כבר לא יעשו אקזיט.

מובן שזה קל יותר לוותר על סטארט אפ אחד כשכבר יש בידיים רעיון חדש שנראה כמו האקזיט הגדול הבא. אז לטובת הקבוצה ולטובת לחץ הדם שלנו היה עדיף שכרגע שחר ישקיע במניה בטוחה שלא תפיק תשואה גדולה אבל גם לא תיפול ותפיל אותנו איתה. אבל אם היה דרוש רעיון, סליחה, שחקן רענן ומבטיח כמו פיליאבסקי בשביל להוציא סוף סוף את מימון מההרכב, נסתפק גם בזה.

מימון היה מתיחה! סליחה, התבלבלנו. למימון יש מתיחה

במכבי חיפה יודעים לעשות דברים בשקט. כבר ראינו בעבר איך הקבוצה שלנו יודעת להשתיק פרשיות מביכות. זוכרים למשל את המקרה אליו מתייחסת התגובה הזו? (התגובה האחרונה של לתגובה 27). בקרמן כותב ששחקנים שלנו נתנו מכות לכתב של עיתון "הארץ" (עדכון: בדקתי שוב, לא בדיוק מכות אבל גם לא רחוק – כאן, החל מ 13:40). בכל קבוצה אחרת פרשה כזו היתה עושה כותרות ענקיות. מה קרה אצלנו? כלום. איכשהו החליקו את זה, ולא במקרה. חיפה יודעת לנצל את הקשרים הטובים שלה בעיתונות ולטפל בתקשורת בחכמה (במקרה הזה אולי גם הרוויחו מכך שספורט "הארץ" פחות חזק מהאחרים).

הצלחנו לתפוס את מימון באמצע ספרינט נדיר

אז גם את מימון ניסו להזיז בשקט. כך קיבלנו השבוע שני דיווחים על פציעה של מימון, שבגללה "כנראה לא יוכל לשחק בשבת". למעשה, מימון נפצע השבוע בשריר הפיליאבסקי, וניתנה לו הזדמנות לפנות את מקומו בשקט ובלי לנדנד את הסירה. אבל מימון  הוא לא קאנוטו או סילבה, שיודעים איך צריך להתנהג אם הם רוצים שפיני זהבי ימשיך להתאמץ בשבילם. מימון כבר הראה בעבר שיש לו אגו לא קטן, שגורם לו לדרוש שיחת הבהרה עם אלישע בכל פעם שמעמדו מוטל בספק. זה בסדר שיש לו אגו כזה. חבל שהוא לא יודע לתרגם אותו לביטחון על המגרש.

ואני אומר, שב בצד, שי, וחכה לפציעה הראשונה של פיליאבסקי, ואז לטעות הראשונה של פלאח, ואז תציל את הקבוצה ברגע האחרון. קח את משומר כדוגמה. ישב בסבלנות וחיכה וכשקיבל הזדמנות ניצל אותה. בכלל, קח את משומר. קח אותו ותעשה איתו איזה סיבוב קצר בקבוצה אחרת. מבטיחים לתת עוד צ'אנס עוד שנה שנתיים ככה.

ועד אז: ביי, שַיימון. נקווה שתחזור מהיר יותר, או לחלופין בהגנת קבוצה יריבה (הפועל תל אביב? אני בעד!).

אנדריי אנדריי, ריבה ריבה

ועכשיו עולה השאלה המתבקשת. האם פיליאבסקי יותר טוב. התשובה הקצרה היא – יותר גרוע לא יכול להיות. התשובה המפורטת יותר היא שמהמעט שראיתי, פיליאבסקי הוא מימון משופר. קצת יותר מהיר (כידוע זה לא קשה), קצת יותר גבוה (זה כן קשה), עם רגליים ארוכות ומשחק ראש מצוין. בהחלט ייתכן שהוא קורא את המהלכים פחות טוב ממימון. בגביע הטוטו הוא הראה שמול הכנסות כדור לחלוצים הוא לא בדיוק יודע איך להתמקם. ואם היה יתרון אחד גדול למימון מעבר למשחק הראש, זה היה זה.

מצד שני (ווהוסקי! שזה ווהו קבלת פנים לבלם החדש שלנו), לפיליאבסקי יש כאמור יותר מהירות, והרבה מאוד ביטחון – שמתבטא בעיקר בהתעקשות שלו לא להרחיק סתם כדורים אלא לחפש שחקן קדימה ולמסור (מסירות לא רעות, אגב -עדות ליכולת שלו לתפקד גם כקשר אחורי). ביטחון ומהירות הם בדיוק שני הדברים שמימון היה צריך בשביל להיות טישיירה. אם האוקראיני הצעיר ישתמש בכישורי הקישור שלו כדי לתמוך בהתקפה, עוד יותר טוב – הוא יוכל לעזור לנו לפרוץ בונקרים, והעונה זה קריטי.