אנחנו – בני סכנין

הפעם זה יהיה באמת קצר כי אני במירוץ מטורף נגד כניסת השבת. אל תשאלו (וגם אל תדאגו – אני ממשיך לכפור בעיקר עד הסוף המר).

השבוע היה גביע, וכרגיל כשמדובר בגביע אי אפשר להסיק יותר מדי: קבוצה אחת באה עם אקסטרה מוטיבציה, השניה והבכירה יותר באה עם מודעות מסוימת לסכנה אבל גם עם שאננות בלתי נמנעת; זה משחק של הכל או כלום שבו כל תקלה קטנה עלולה לקבוע גורלות; אי אפשר לעשות בונקר; ובקיצור, לגביע חוקים שונים משל הליגה (שחוקיה שונים מאלה של הדרבי, ואפרופו דרבי – נאחל לשתי הקבוצות הפסד מחפיר, ושחוקי הלוגיקה יילכו קיבינימאט).

עם זאת, דווקא מהמשחק של השבוע היה אפשר ללמוד כמה דברים. אם היתה עוד התלבטות לגבי ורד, הרי שנדמה לי שאינה עוד. אם היתה התלבטות אם השחקן שהוא יחליף יהיה חמד, הרי שגם האחרון כבש והוכיח שהוא בהרכב בזכות. גם עלי עותמאן אותת שהוא רותח וצריך כבר לתת לו את הצ'אנס שלו לחזור לעניינים, כשכל הסיפור המתמשך הזה באגף הימני הוא רק הטיזר לקראת השאלה הגדולה שתעלה בסביבות מרץ באגף השני: טאלנט טווטאחה חופר שוחה לצד קו האורך, ומה נעשה כשפיטר יחזור?

זה כל מה שיש לי להגיד בעניין הזה: טאלב התחיל בתור חלוץ. יש לו רגל שמאל טבעית. אין לנו אף שחקן התקפי אחר כזה. דו דה קריסטל מת'. מי ייצא כדי לפנות לפיטר מקום? לא בעיה שלי.  בשביל זה אלישע מקבל שכר עתק משחר, בעוד אני מקבל הוראות ממ"ם.

לפני

נדמה לי שרק כלי התקשורת מכנים את חזרת הפצועים לשורותינו "בשורות טובות". אלישע בטח מתעורר באמצע הלילה שטוף זיעה קרה מחלומות בעתה על 322 שחקנים שרודפים אחריו סביב עיגול האמצע. את מי הוא יוציא לטובת ורד? ועותמאן? ויאיא? ומה יהיה עכשיו כשיחזרו רפאלוב? ואזולאי? וגדיר? והנביא סינטיהו, לכשישוב להתנבא? ומה עם אלכס זהבי, שבכל פעם שהוא מקבל הזדמנות הוא משאיר רושם טוב, והשבוע בגביע לא קיבל אפילו דקה? ושימון? וסרי פאלח?

בינתיים אלישע ממשיך עם הניסויים, והשבוע הוא מתלבט בין ורד לבוקולי דווקא. האם סוף סוף מקשיבים לבלוג ומנסים לשחק עם קשר אחורי אחד? או שמא גולסה שוב יעשה צעד אחורה (בכל המובנים) וישחק ליד קולמה? אמנם כל עוד גולסה בהרכב אני מרוצה, אבל עד שהוא נותן משחק מצוין באגף, שוב יוטל עליו לרדוף אחרי שחקנים בחצי שלנו?

לא רחוק היום בו כל הניסויים האלו יגרמו לפיצוץ במעבדה של אלישע. בינתיים הוא מתהפך במיטתו, כשבחלומו שימון ופאלח עושים לו שמיכה ליד דגל הקרן.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, אנדריי פיליאבסקי, אריק בנאדו, טאלב טואטחה, ג'ון קולמה, אייל גולסה, יניב קטן, עידן ורד (גוסטבו בוקולי), תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי

החששות בהרחבה

נתחיל מהסוף. אני שמח שחמד כבש השבוע ולא סיפק לאלישע תירוץ לחזור לשיטת החלוץ האחד. אולי זה מקרב את היום בו יבינו במשרדי הקבוצה שלנו שאין כרגע מקום על הדשא לקפטן, שזקנותו עוד לא הגיעה והיא כבר מביישת את נעוריו, שבגיל 30 הוא משחק פחות טוב ממה שנסים כהן שיחק בגיל 40, שגיל הבלות שלו כנראה הגיע מוקדם מהצפוי, כי יש לו ספק גלי חום טורדניים ספק פציעות שקורות איכשהו בתדירות שתואמת להפליא את סוג המשחק (גביע, גביע הטוטו – קטן חולה או פצוע; משחק ליגה אחרי שלושה ימים והוא מבריא באורח פלא. המכשפה הסרבית וד"ר מרק "קוקטייל" רוסנובסקי, תאכלו אבק).

בקישור, כאמור, הייתי רוצה לראות אותנו משחקים (לפחות מחצית אחת! סתם בשביל הניסוי!) עם גרזן אחורי אחד, קטן (שעוד עשוי להפתיע גם בגילו המתקדם) מאחורי שני החלוצים ושני תותחים כמו גולסה וורד באגפים, משתפים פעולה עם משומר וטוואטחה. קשה לי להאמין שאלישע יענה לשוועתי, אבל גם הוא כבר הפתיע בעבר.

בהגנה אין תלונות. מלבד דילמת עותמאן הכל טוב, תודה. בנאדו יציב כמו תחנת בת גלים ופיליאבסקי סיפק עוד משחק לא רע השבוע. גם דוידוביץ' מראה במשחקים האחרונים שכוחו עוד בברכיו, ובסך הכל סכנין לא אמורה להוות איום גדול. רק נקווה שבחיפה לא חושבים כמוני ומתכוננים כמו שצריך. כי כמו שבסכנין עצמה נוכחו לדעת השבוע, מי שמזלזל – מקבל. בראש.

מי?

ורד, שממשיך למצב את עצמו כשחקן הכי חיפאי שיש למכבי חיפה העונה. חשבתי שהיורש של קטן באמצע צריך להיות גולסה, אבל משחק הגביע הראה שהוא אולי לא ממש מוכן לזה. עכשיו אני מהרהר לעצמי באפשרות לשים שם את עידן. הוא נראה כרגע כמו המוסר הכי טוב שלנו אחרי קטן, וככזה שבניגוד לקפטן יכול לעזור לחלוצים ללחוץ על מגני היריבה. עם זאת, ייתכן שבאמצע יילכו לאיבוד האנרגיות שלו שמתבטאות יפה על הקו. כך או כך, זה לא ממש משנה במה אני מהרהר לעצמי כל עוד אלישע, סליחה, קטן, הוא זה שקובע. אבל כבר עכשיו וגם מהצד, ורד הוא השחקן שבו ובאנרגיות שהוא מביא לנו תלויה הקבוצה. ואולי גם גולסה ייתן שם שינוי שני משחקים טובים רצוף.

מה?

אם שני קשרים אחוריים (קולמה וגולסה), אז כרגיל משחקים על התזוזה בין האגפים לאמצע של חמד ועידן ורד באגף. אם מסתפקים לשם שינוי באחד, נראה סוף סוף משחק התקפה קלאסי שלא ראינו כבר שנים עם אופציות מגוונות גם באגפים (ורד וגולסה, משומר וטוואטחה) וגם דרך האמצע (קטן ושני החלוצים). רק המחשבה על זה מרגשת אותי. בבקשה, אלישע, אל תהיה דאונר.

גם השבוע

חאלד חלאילה יפצע שחקן. בואו נקווה שזה לא יהיה ורד. או גולסה. קולמה לא מסוגל להיפצע, אז שיילך עליו.

סיבות לאופטימיות

אני חושב שאפשר להבין לבד. רמז: חי שמתחיל ב-ו' וזה לא וירוס.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

***

מאותן סיבות שלא שאלתם לגביהן קודם, ה"אחרי" יעלה השבוע יותר אחרי מכרגיל. תרגישו חופשי לחלוק את התרשמותכם בזמן שאני אעשה את דרכי מהצפון הרחוק והגשום אל המרכז הדחוס ו, ובכן, הגשום

***

אחרי

זה היה מסוג המשחקים אותם מנצחים התומר-חמדים של עולם הכדורגל. משחקים שבהם כל גאוני הדריבל, מומחי הבעיטות ואלכימאי המסירות עומדים עלהמגרש ושואלים: למה? ורק אלה שאינם שואלים ואינם מתבלבלים ואינם נבהלים ורק ממשיכים לנסות ולנסות, כל פעם בקטן, כל פעם קצת, פה לסחוט קרן מכדור אבוד, שם לרדוף אחרי מגן, פה להכניס עצמם באומץ אל תוך ערמת שחקנים רק כדי לקבל פאול – הם אלה שיימצאו בסוף במקום הנכון כדי להפוך הגבהה מקרית לגול. אלה שחקנים שהגולים שלהם לא באים מרגע קסם אחד, כמו סלאלום גולסי או פדלאדה רפאלובית, אלא נאגרים להם לאט לאט, טיפין טיפין, עד שכל ההתגוששויות וההתעקשויות והנחישויות המצטברות הופכות לבסוף למסה קריטית, שמוצאת את עצמה בתוך הרשת, בצורת כדור.

זה היה מסוג המשחקים אותם מנצחים השיררים, הדריקסים, החמדים של העולם, וטוב שיש לנו שחקן מהסוג הזה, אחרת זה היה נשאר סתם משחק מחורבן.

בגדול

זה היה משחק מחורבן. המשחק הכי גרוע שלנו העונה, בלי מתחרים. אפשר לראות את נקודת האור ולדבר על החילוף המוצלח, אבל האמת היא שהוא היה פיצוי די עלוב על ניהול משחק חלש מאוד של אלישע, ושהמשחק עצמו היה פשוט עלבון לליגת העל שלנו, שקבוצה שמשחקת ככה מובילה אותה.

סכנין ודראפיץ' עשו לאלישע ולנו בית ספר. כמו הבלוג, גם הקבוצה באה שאננה, מצפה לבונקר שיתפצח בסופו של דבר במקרה הרע, ולמשחק פתוח ונאיבי במקרה הטוב. למעשה סכנין באו ושיחקו כמו שאנחנו צריכים לשחק: לחץ מתמיד על מובילי הכדור שלנו, התמקדות חכמה בשחקני המפתח (ורד) תוך ויתור יחסי על השחקנים הפחות מסוכנים (קטן, כמה עצוב להגיד) ויציאה מהירה קדימה תוך ניצול העובדה שלגולסה ניתן היתר להסתובב באזורים קדמיים יותר וקולמה נשאר לבד מאחורה.

זה היה המשחק הכי חלש העונה של פיליאבסקי, של בנאדו, של טוואטחה, של משומר, של קולמה ושל דבה. זה היה משחק שאף אחד לא היה מוכן אליו כמו שצריך, כולל אלישע, שבמחצית הראשונה היה, כמו כל הקבוצה, אאוט לגמרי. אפילו שדרנית הקווים שמה לב שהוא לא עומד פעלתן על הקווים כבכל המשחקים אלא יושב במין אדישות מוזרה. אני חושב שהוא פשוט לא ציפה שסכנין יקשו עלינו כל כך. זה היה הלם אדיר בשבילו.

וכשאתה בהלם אתה חוזר ליסודות שלך. זה בדיוק מה שאלישע עשה: הוא חזר למה שהביא לו את הנצחונות האחרונים, הכניס את בוקולי וחזר למערך הרגיל שלו, שאיכשהו סידר לו 1.5 נקודות. הופתעתי שהוא לא הוציא את חמד, כמו שהיית מצפה מאלישע, אלא דווקא את ורד ההתקפי (זה לא היה חילוף הגנתי כמובן: הוא נועד לשחרר את גולסה קדימה). לבסוף זו היתה לכאורה הברקה, שכן החילוף הביא את התוצאה המיוחלת; אבל זה רק בגלל שהתרגלנו שקטן הוא באנקר.

הרי ורד לא היה הבעיה שלנו, פשוט לא שיחקו עבורו מספיק וביום חלש של משומר לא היה מי שיפתח בשבילו את האגף. אם למספר 20 לא היו קוראים יניב קטן, הוא היה יוצא במחצית (אם בכלל היה פותח) וגולסה היה מצטרף לוורד באגף השני ומרווח את המשחק. אבל הקונספציה של אלישע היא שבלי קטן אי אפשר לנצח. ועד שלא נפסיד בגלל זה, הקונספציה מבחינתו מוצדקת ועובדת. גם היום.

ציונים

דוידוביץ' – 7. עצר את ההזדמנות הכי טובה של סכנין: הנגיחה של פיליאבסקי, והיה שם גם במבחנים האחרים.

בנאדו – 4. המשחק הכי גרוע שלו העונה. קיבלנו היום רמז לכל החוליים של אריק – האיטיות, התפיסות ברחבה, הפאולים המיותרים בקרבתה. מזל שזה לא עלה לנו בשער.

פיליאבסקי – 4. טוב, החששות בכל זאת היו מוצדקים. לאנדריי יש הרבה ביטחון ונוכחות אבל הוא חלש באחד על אחד וכשהוא נלחץ (זה אמנם לא קורה הרבה) הוא מהווה סכנה ואפילו לשער שלנו, כמו שראינו. נקווה שזה המשחק הגרוע שלו לעונה ושזה לא טיזר למשחקים הבאים.

טוואטחה – 5. המשחק הפחות טוב שלו עד עכשיו, עשה כמה חורים בהגנה ועברו אותו יותר מפעם אחת. לפחות בהתקפה הוא נשאר יציב (במחצית הראשונה עשה משומר ושיחק כמגן, קשר וקיצוני משמאל). הגבהות כמו שלו, כולל אלה שתוך כדי תנועה, כבר הרבה זמן לא ראיתי ממגן שמאלי.

משומר – 4. חלש כמו כל ההגנה, וגם בהתקפה לא תרם. מקווה ש 13 הדקות האנרגטיות של עותמאן הם רמז לבאות.

קולמה – 5. אמנם מצא את עצמו לבד מול כל התקפת סכנין במחצית הראשונה ועמד בפרץ פחות או יותר – אבל היה לחוץ, איבד הרבה כדורים ונתן למלחמות על חלאילה (שלשמחתי יישם את תחזית "רק השבוע" וניסה לפצוע דווקא את ג'ון בריון, שזה משפט שסותר את עצמו) להשפיע עליו יותר מדי.

גולסה – 5. אני פשוט שונא את זה שהוא מתופקד כקשר אחורי. הסלאלומים המדהימים (אך חסרי העוקץ) שלו כששוחרר קדימה במחצית השניה הראו כמה כישרון התקפי יש לו ברגליים, ולא הותירו ספק לגבי איפה הוא צריך לשחק. רק שחרר את הכדור בזמן, רבאק.

ורד – 5. לא ברור לי איך, אחרי שבוע שבו ורד היה באור הזרקורים, אלישע לא צפה את ההתמקדות של סכנין בו. הסכנינים הביאו עליו עזרה וחיסלו אותו, כשאלישע ההמום לא מבין מאיפה זה הגיע. גם הניסיון להעביר אותו לשמאל לא צלח, ועדיין אני חושב שאלישע ויתר עליו מהר מדי. מקווה שהוא ישכיל לא לקבור אותו עכשיו אלא לתת לו לפתוח עוד פעם בהרכב, והפעם גם לדאוג שיפנו לו שטחים כדי שיעשה את מה שהוא יודע.

קטן – 5. הנוכחות שלו כנראה עדיין חשובה לכמה שחקנים ולאלישע. למרות הקצת מנהיגות שהראה בסוף, לי היא לא.

חמד – 7. ההצבה שלו כחצי קשר לא עושה עימו חסד. הוא צריך להיות חלוץ עד הסוף ולנצל את הכוח, את משחק הראש הנהדר ואת המחויבות הנפלאה שלו. הביא לנו את הניצחון כמעט לבד.

דבאלישווילי – 4. אחד המשחקים הגרועים של דבה אם לא ה. יש לו שבועיים להתאושש מהזוועה הזו ולמחליפים שלו (אזולאי? גדיר?) להוכיח שהם שווים הרכב.

מחליפים

בוקולי – 7. שחקנים באים והולכים, כשרונות מתגלים ונכבים, ובוקולי לעולם נשאר. עם כל הכשרונות על הספסל, אלישע הלך דווקא על בוקולי, וגוסטבו הראה למה. גוש אנרגיות לוחמני עם שרידים מהכישרון ההתקפי של אז, שהספיקו כדי לסדר לנו את הניצחון.

אזולאי – 4. לא תרם כלום בדקות המועטות ששיחק.

עותמאן – שיחק מעט והספיק הרבה. להרכב ועכשיו.

השחקן המצטיין

תומר חמד. זה לא שהיה לו משחק גדול כמו שבכמה פעולות של נחישות והקרבה הוא הראה מה היתרון הגדול שלו לעומת אחרים: הוא פשוט לא מוותר אף פעם. חוץ מהלחימה יש לו לא מעט כדורגל, ועל רקע חולשת האחרים אפשר להגיד שהוא כיכב, או לפחות נצץ מדי פעם כמו כוכב עמום.

עוד כמה מילים

ושוב על קטן: זה לא שהוא היה הכי גרוע היום. הוא היה אפילו סביר יחסית לכושר שלו לאחרונה, לא עשה יותר מדי נזק ובסוף אפילו ארגן יפה את השורות והראה הרבה מחויבות אחרי שדבה יצא. אבל המשוואה היא מאוד פשוטה: אם קטן בפנים – או ורד או גולסה (כקשר תוקף) או חלוץ אחד מהשניים, בחוץ. וכל אלה כרגע נותנים יותר ממה שיניב נותן.

אז בשביל להשאיר את קטן על המגרש אלישע נאלץ לעשות כל מיני התפתלויות והתחכמויות עם בוקולי ועם חמד ועם גולסה. ואני אומר די עם ההתחכמויות, די עם הנסיונות הנואשים לחמוק מהמהלך הכל כך מתבקש. קטן הוא שחקן מצוין שעוד ייתן הרבה, ולא צריך להעיף אותו מהקבוצה. אבל אפשר, למשחק אחד, לפתוח איתו על הספסל. ויפה משחק מחורבן אחד קודם.

תודות

יש מעט מחזות מהנים כמו לראות קבוצה שבאה לבזבז 90 דקות מההתחלה והופכת את המשחק לבלתי נסבל – חוטפת גול ומתחילה להיות לחוצה לשחק מהר. לצערי סכנין לא סיפקה אפילו את העונג הזה, כשגם אחרי הגול המשיכה לשחק לאט ומגעיל. אבל תודה לכם, שחקני סכנין היקרים, שבמשחק המכוער שלכם הפכתם את הניצחון הדי עלוב הזה לטיפה יותר מתוק.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

אני נהנה מהפרשנות של לחמן. אולי הוא מתעסק טיפה יותר מדי במערכים ושיטות משחק, אבל בעיני זה בדיוק התחומים שפרשן צריך לעסוק בהם. לא מנסה להתחכם יותר מדי או להצחיק בכוח, ובטח לא וולגרי ומביך כמו פרשנים אחרים. מקצועי, ענייני, בא מוכן למשחק ותורם לנו, לי לפחות, ידע מועיל ומחכים. ממקומי הצנוע אני קורא: לחמן לשידור המשחק המרכזי!

השורה התחתונה

הנה משחק אחד שלעולם לא ישדרו בערוץ 5+גולד.

השורה מתחת לשורה התחתונה

אם גם במשחק כזה אנחנו מנצחים, אולי התחת של גרנט לא נעלם אלא פשוט עשה את דרכו לקרית אליעזר, ונחת בצורת צלחת על ראשו של המאמן המקומי. התחת של גרנט אאוט; הצלחת של אלישע אִין.