גמר וגמרנו/ מתי סין-קרונה

כרגיל במשחקי גביע אני מפנה את הבמה למתי. הסיכום הקצר שלי: כולם באו לעבודה היום, כולל הקפטן, וכשכולם באים לעבודה ואפילו יאיא מרביץ משחק של קשר אחורי אמיתי, גם אלישע על חילופיו המוזרים לא יכול להרוס (וזה הסיכום הקצר של פרוסנר).

אז כל הכבוד על ההשקעה במפעל היחיד שנשאר לנו, קצת פחות כבוד על היכולת, וניפגש ברמת גן לגמור עם זה כבר. שִימון כבר מתכונן לשנת הערב הכי ארוכה שהיתה לו לאחרונה.

מתי

עשינו את זה. הנה עוד צעד אחד קטן, עוד שבועיים ותשעים דקות או מאה עשרים או קצת יותר ואנחנו שוב נחווה עוד אחת מאותן מפלות מפוארות בגמר הגביע. שוב נצעד בגאון מחוץ לאצטדיון רמת גן, ממהרים לאוטו כשמאחורינו יאירו זיקוקים את שמי בני ברק ואנחנו כמו לוט בסדום, לא נביט לאחור שמא נהפוך לנציבי מלח או יותר גרוע, לאוהדי הפועל תל אביב רחמנא ליצלן.

כבר חווינו כאלו בערימות. עוד כשהיינו בשק האשכים של אבא, התכווצנו ברעדה בגמר הדרבי של שישים ושלוש, התכווצות שלאחריה סבל אבא מאימפוטנציה במשך שבוע. וכששערבני הבקיע מארבעים מטר גול לרשת של גרשוני בשבעים ואחת כבר החלטנו שלְעולם כזה אנחנו לא רוצים לצאת, עד שנפלטנו מחוסר ברירה החוצה כמו האופנוע שחצה את האוקינוס אחרי שנסחף בצונאמי בתאילנד. ושנות השמונים הארורות עם שלושה הפסדים בגמר, שניים בפנדלים והפסד אחד מגול של אוחנה בדקה שמונים וחמש, גרמו לנו לקלל את הרגע שנולדנו. ואז שנות התשעים הנפלאות עם עזר וייצמן שהיו רק אי ירוק בים של צער שנמשך מתשעים ושמונה עד היום עם עוד שלושה גמרים לא ירוקים.

שלוש עשרה פעמים עלתה מכבי חיפה לגמר הגביע ושמונה פעמים הפסידה. חוץ ממכבי תל אביב (פעמיים) מכבי חיפה לא ניצחה בגמר אף קבוצה גדולה, שאר שלוש הזכיות היו אחרי נצחונות על הפועל פ"ת, הפועל חיפה והפועל ירושלים. שלוש פעמים הפסדנו לבית"ר, פעמיים למכבי ת"א ופעם אחת להפועל ת"א, הכוח ר"ג והפועל חיפה. עם נתונים כאלו איך אפשר להיות אופטימי לקראת החמש עשרה בחודש?

אתמול חגגו ביהוד שלושים שנה לגביע ההיסטורי של המועדון. והנה, החגיגה היפה והמיוחדת הזאת פתחה לנו פתח גם להוציא משהו מהשנה הקשה הזו, כמה מעודד זה שגם בשנה כזו יש אפשרות נפלאה לחגוג. אז בבקשה כוונו את שעוניכם ליום שני הקרוב, השביעי במאי 2012, יום השנה החמישים לגביע הראשון של מכבי חיפה, ובזמן שהשעון יצלצל אנא קומו על רגליכם והריעו לבחורים בירוק – יחזקאל גרשוני, חגי גולנסקי, ישעיהו הלד, שמואל חדנס, דני שמולביץ, זכריה בן-צבי, יונתן הרדי, אשר עלמני, אברהם מנצ'ל, אהרן אמר, יצחק שפירא. – שנתנו לנו סיבה נפלאה לחגוג.