מכבי ת"א – אנחנו. לא נורא

כמו הקבוצה, גם אני עוד לא לגמרי בכושר כתיבה. אז אסתפק במילים ספורות, בתקווה שמתי יגיע יותר מאוחר וייתן את הזווית שלו (הגיע ונתן). אם אתם רוצים לקרוא דברים שלי שלא קשורים לכדורגל, אתם מוזמנים לטור שפרסמתי באון לייף השבוע. בכל הקשור לכדורגל, נקווה שגם אני וגם הקבוצה ניכנס לעניינים כמה שיותר מהר.

הופמן

לא צריך לשפוך יותר מדי מילים על המשחק הראשון של העונה. בסך הכל משחק אחד. לפני המשחק אמרתי לחברים שאני קונה תיקו, והם צחקו על "הפחד הנצחי של החיפאים ממכבי ת"א". אבל אני רק רציתי לפתוח עונה במצב רוח טוב. לא הלך. לא נורא.

מה שכן נורא זה ההגנה שלנו. פיליאבסקי אמנם נתן משחק סביר, אבל צ'וצ'ו היה חלש, שזה סימן מאוד מדאיג אחרי עונה מצוינת. עם זאת, אני בינתיים סומך עליו. הבעיה מתחילה בשאר שחקני ההגנה. משומר יודע לעשות התקפה אבל כולנו יודעים שההגנה היא לא הצד החזק שלו, וכשבצד השני יש את הבחור האלמוני הזה שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע ולמה, וכשדוידוביץ' מסמן לכולנו שזו עונת הפרידה שלו, אם יגמור אותה בכלל, וכששני הקשרים האחוריים שלנו מעוררים געגועים לפאקינג קולמה אחד, לא נוכל להגיע לשום מקום, בטח לא לראשון. אלא אם –

אלא אם נבקיע יותר. אם אנחנו יכולים לבנות על משהו זה על ההתקפה שלנו, שלא נראית רע בכלל, ועם שימוש נכון בתורג'מן, עמאשה ואזולאי, יכולה אולי אולי להבקיע יותר ממה שאנחנו סופגים. נראה שוורד בא לעבוד השנה, וחן עזרא המצוין הוא כנראה העטר של עטר. לאנדלובו, למרות משחק נוראי, אני נותן לפחות שני משחקים של חסד, ורק קטן… טוב אני לא מדבר יותר על קטן. עד הפעם הבאה שאדבר עליו.

אז נקודות האור הוא נקודת החן מנתניה, ורד הפעיל וטוואטחה שהיה פשוט מצוין ונתן לרובן (קרדיט על הזיהוי של הבעיה והחילוף הנכון, נזיפה על הויתור התמוה על חילופים נוספים) את כל הסיבות להושיב את האלמוני על הספסל במשחק הבא. הנקודות הרעות הולכות לגולסה (שלא באשמתו – הוא בחיים לא יפרח בתפקיד הזה), לצ'וצ'ו שעוד ישתפר, אני בטוח, ולניר.

ורובן? רובן בבעיה. הציפיות ממנו למשחק שהוא גם התקפי וגם מנצח הן גבוהות מכל מה שיוכל לספק, וכרגע הוא בוחר ללכת על ההתקפיות. זה נחמד, זה מרגש אבל זה לא מביא נקודות. כשיתאפס ויבין איפה הוא נמצא, אולי הוא ישקיע קצת יותר במשחק ההגנה, כי לא תמיד נוכל להבקיע יותר מהיריבה. בטח לא מול מכבי ת"א, בחוץ.

אבל כאמור, אין מה לשפוך יותר מדי מילים על המשחק הראשון של העונה. במילה אחת: רע. בשתי מילים: לא נורא. כולה משחק ראשון.

שתהיה לנו עונה יותר מוצלחת.

מתי

בדקה החמש עשרה קיבלתי סמס מיהודה, אוהד בני יהודה. הוא כתב לי לא לדאוג, מכבי חיפה מנצחים היום. כתבתי לו בחזרה שאני מאחל לו שיתנו לו לקריין את החדשות של אחת עשרה בלילה.

יהודה לא קריין את החדשות של אחת עשרה בלילה, הוא היה במשמרת לילה באל על, שלח מטוסים לאוויר כשאני יצאתי מבלומפילד עם הראש באדמה.

אומנם די לוזרי להגיד במחזור ראשון שהפסדנו לאלופה הבאה, אבל אם איתי שגב הולך לקחת את הישרדות בהליכה של ציליגר ואם מכבי חיפה עולה לשחק עם מדים שדומים שתי טיפות מים לאדידס פס אחד שהיה הלהיט של שנות השמונים אצל מוכרי הפלאפל ברחוב החלוץ בהדר, לוזריות היא דווקא אחלה תרוץ להעביר איתו את החורף הקרוב עד הפנדל האחרון בגמר הגביע באמצע חודש מאי.

אחרי המשחק היום ואחרי הדרבי והמשחק נגד הפועל עכו בגביע הטוטו, יש ונדמה שלוזריות היא שיטת המשחק המתורגלת באימוני מכבי חיפה כהמשך לשיטה של אלישע משנה שעברה. חוסר היכולת לממש יתרון איכותי לתוצאה וחוסר היכולת לעשות פעולות נכונות בעשר הדקות האחרונות של המשחק הוא או פועל יוצא משיטה או, לצערי, פועל יוצא מסגל שחקנים אנמי עם המוגלובין וחומצות חלב של גלעד ויינגרטן, פרשן האתלטיקה של ערוץ אחד. וזה כבר מתחיל להעציב. כי אם הרעיון לתת לסגל של שנה שעברה להמשיך לרוץ כמעט ללא שינויים תחת מאמן מלהיב כמו ראובן עטר, רעיון שאני אישית מקבל אותו ומחזיק איתו, לא יניב פירות, אזי כמה מהפוטנציאלים הגדולים של הכדורגל הישראלי ילכו לאבדון: גולסה, ורד, תורג'מן, טוואטחה, ימפולסקי, זה מבחינתם להיות או לחדול.

למרות הכל, עבורי, עצם המלחמה של מכבי חיפה על המגרש, עצם המשחק מעורר הכבוד והאיכותי מספיק לי מעל ומעבר. ואומנם רוצה לומר-קומו על רגליכם והריעו לבחורים בירוק אבל זה כל כך 2011 ,אז אצטט רק מתוך השיר ששר זמר רחוב עם קול מוזר, גיטרה מזייפת ומערכת הגברה קטסטרופלית שעמד ביציאה מהאצטדיון וניסה לשיר: "כן, כן, כן ממשיכה הדרך, בסבל ובפרך, כולנו בה נצעד לעד אי עד", ונוסיף – מיליוני אוהדי כדורגל בארץ ובעולם היו מתים לעבור את הדרך שעברנו אנחנו, ואת הדרך שעוד נעבור.