סטייפלס סנטר פינת אליעזר/ יותם זמרי

לא תאמינו, אבל מערכת "מצד שני" מתרחבת שוב! בדרכה להפוך לקונגלומרט אימתני שיכבוש את כל העולם ואז ישליט בו משטר סוציאליסטי נאור! סתם, לא נאור.

אז החבר החדש במערכת הוא יותם זמרי, איש, אדם, אישיות וברנש, שסטטוסים מבריקים שלו ראיתם מדי פעם פה בפינה השמאלית העליונה של הבלוג, והחל מהיום הוא עובר מהפינה הישר למרכז הרחבה. אגב, מדובר באיש ימין. ואם כבר הספקתם להכיר את הדעות שלי, צפו לבלוג סוער במיוחד לקראת הבחירות המתרגשות עלינו.

רשות הדיבור ליותם.

***

כשהייתי בן 8 בערך ההורים שלי חזרו מטיול בארצות הברית ואבא שלי שכבר אז זיהה את משיכתי לאגמים הביא לי קופסת קלפים של הלוס אנג'לס לייקרס. מאז אני "אוהד" של הלייקרס, אמנם אהדה זו מתבטאת בהתעדכנות במאזן שלהם פעם בחודש וצפייה פעם בשנתיים במשחק פלייאוף שלם אבל אוהד הוא אוהד הוא "אוהד".

הרומן עם מכבי חיפה לעומת זאת התחיל קצת קודם. בערך מאז שאני זוכר את עצמי אין משחק שפספסתי, אמנם ככל שהתבגרתי המושב ביציע הוחלף בספה הנוחה שבבית אבל נשארתי עדיין מכור כבד לחומר הירוק. ועכשיו אחרי כמה שורות מיותרות על עצמי הייתי רוצה לערוך השוואה קטנה בין שני ספורטאים גדולים הקרובים לליבי ושאני בספק אם אי פעם הוזכרו בנשימה אחת.

בתמונה: שחקן גדול. לא בתמונה: יניב קטן

הראשון הוא קובי בראיינט, המלך הבלתי מעורער של הלייקרס ויש יגידו של הליגה כולה, סוחב את הקבוצה על גבו כבר בערך עשור. אמנם תמיד שיחקו לידו שחקנים גדולים כמו שאקיל ופאו אבל עדיין קובי תמיד היה המדד להצלחה או כישלון. כשהוא היה טוב, הלייקרס היו מועמדים מובילים לאליפות, כשהוא ירד ביכולת עקב פציעה כזו או אחרת או סתם חוסר חשק, הלייקרס הפסידו די בקלות בפלייאוף. ועדיין למרות יכולתו הבלתי ניתנת לערעור והעובדה שמדובר באגדת כדורסל יש תחושה שהלייקרס נמצאים בשלב קבלת ההחלטה, מה עושים בעידן שאחרי קובי? אז הביאו לו את נאש והאוורד שינסו לעזור לו להשיג אליפות אחרונה (וראשונה בשבילם) ועדיין אין ספק שמדובר בסופו של עידן, לאן הולכים מכאן? הזמן והדראפט יגידו.

ובמעבר הכי חד שנראה אי פעם היישר מהסטייפלס סנטר דרך טירת הכרמל ננחת בקריית אליעזר.

יניב קטן הוא סוג של קובי בראיינט בקרב הקהל הירוק, הילד הנצחי שכדברי השיר כבר בגיל תיכון זיין ת'צרפתים, המנהיג הבלתי מעורער של מכבי חיפה בשנים האחרונות, האיש שבעבר שיחקו לידו שחקנים גדולים כמו ז'וטאוטס איגביני ויוסי אך מאז שחזר מביקור קצר באנגליה המדד להצלחה או כישלון תלוי בעיקר בו, האיש שהבקיע את השער שבזכותו קבוצה ישראלית הובילה בפאקינד אולד טראפורד, האיש שבמשחק ענק ובגול שהביא אליפות השתיק את הבכיינים של גוטמן בקריית אליעזר, האיש שלמד עם השנים מנהיגות מה היא ולקח אותה בשתי ידיים –

האיש הזה עייף. עייף מאד וכואב לו הגב, האיש הזה מעמיד גם את מכבי חיפה בשלב קבלת ההחלטות, ואלו לא החלטות קלות.

זו חכמה קטנה במיוחד לדרוש ממאמן, בטח כזה שבתחילת השנה עוד אימן קבוצת נוער, לספסל סמל.
אבל אם יש מישהו שיכול לעשות זאת אחרי כל כך הרבה מאמנים שנכשלו, זה אריק. רק חבר של יניב ששיחק איתו יכול לעמוד מולו, להוריד קצת את הראש ולהגיד לו יניב, אני מעריך אותך, אוהב אותך, אבל עד כאן, הימים שלך כשחקן פותח במכבי חיפה נגמרו. חלילה שלא תבינו אותי לא נכון, יניב חייב לסיים את הקריירה במכבי חיפה, ובגאון. אני עדיין מאמין שלבנאדם עם מסירת הפאלש הכי טובה בליגה יש 20-30 דקות מצויינות לתת בכל משחק ונכון שבמשחק בבלומפילד כשהוא לא פתח חטפנו שלישייה ונראינו נורא, אבל להיראות נורא בלעדיו זה גם משהו, הגיע הזמן ששחקנים כמו גולסה וורד יפסיקו להסתתר מאחורי גבו של הקפטן, הגיע הזמן שנבין שאחרי יניב קטן לא מחכה לנו איזה פליימייקר ענק בסגל שרק צריך שיפנו לו את הבמה, הגיע הזמן שנגדל או נביא אחד כזה, הגיע הזמן שנמצא מישהו אחר להאשים.

אם נהיה לרגע כנים עם עצמנו, צריך לקרות משהו באמת מיוחד בכדי שהירוקים (וגם הלייקרס) ייקחו אליפות השנה (מלח מים מלח מים) ולכן חייבים לנצל את העונה הזו למטרה אחת ויחידה והיא לשחרר את הקבוצה מהתלות המוחלטת והבלתי הגיונית ביכולתו של יניב קטן. יניב צריך להיות שם, לתמוך, לעודד לצעוק כשצריך אבל לא מעיגול האמצע אלא מחדר ההלבשה ומהספסל, גם יניב ירוויח מכך וגם הקבוצה.

קובי בראיינט-יניב קטן, לוס אנג'לס לייקרס- מכבי חיפה, שתי קבוצות, שני סמלים, תלות גדולה. רק אם נשחרר את מכבי חיפה של השנה מעולו של קטן נוכל לעשות בשנה הבאה, בבונבוניירה החדשה שמחכה לנו, משהו גדול באמת.

והלייקרס? שיסתדרו בעצמם.

יותם זמרי