"מתי": אופרת רוק על אשכנזי ירוק/ מתי סין-קרונה

הסדרה "סלאח פה זה ארץ ישראל" שהתערבבה בכאפות שקיבלנו בדרבים האחרונים מהפועל, הכניסה אותי לעמדת מגננה. חלמתי בלילה שאני "מאמי" משיר האונס של אופרת הרוק, מוקף במרוקאים מירוחם ובאוהדי הפועל שרוצים לעשות בי שפטים כסמל לישראל הלבנה. מפ"איניק שמאלני, חובב ביוגרפיות של לובה אליאב וארתור רופין, מתנשא ירוק ומומחה בשאלות טריוויה כמו "למה אין הפועל בחיפה?" ו-"מה זה הפועל?".

הם סוגרים עליי מכל הכיוונים, מאיימים עליי בכלי זיינם כמו חוקר משטרה על אובייקט לעד מדינה: "מתי יא מתי, בוא נירה לו ברגליים, על שנים של יהירות שחשב הוא בעל הבית. שלושים שנות כיבוש ירוק ומצחין, נוריד אותו ליגה בהפסד מול סכנין. שלושים שנות כיבוש ירוק ומצחין, נוריד אותו ליגה בהפסד מול סכנין!".

מתחנן על נפשי, מנסה לעבר המרוקאים שיקשיבו עוד רגע לפני שהם שורטים לי את העור הלבן בציפורניים: "מנצ'ל ואמר אחים היו, ביחד נגעו בשמיים", משתדל לכיוון אוהדי הפועל: "הולידו אתכם בקרית חיים, צפירות רכבת וים מלוכלך, הולידו אותי מזרחית לפסים, נשמנו את אותו המפעל". הם מגחכים על נסיוני למצוא אליבי, אני ממשיך לכיוון אנשי ירוחם: "כמו אפריקאי מסכן, ריססו את אבא בדידיטי בשער עליה, כן גם רומנים שפכו ממשאית בכניסה למעברת שפרעם".

משני הצדדים תולים בי עיניים מלאות דמעות תנין:

"מתי יא מתי, סיפורך העצוב לא הותיר שום רושם עלינו.

תיענש עכשיו! על כל העוולות להורינו –

כבשת את עירנו בשם הדמוגרפיה

השפלת את הורינו בשם הגאוגרפיה

אחרי דרבים בבית ספר בשם הפדגוגיה

סרדין קראת גם לרובי מתוך דמגוגיה.

נדפוק בך מתי יא מתי מתוך אידיאולוגיה!

מתי יא מתי בוא נירה לו ברגליים, על שנים של יהירות שחשב הוא בעל הבית".

שני הצדדים מפליאים בי את מכותיהם, מתחיל להרגיש אשם על שנולדתי כפי שנולדתי, על ההטבות שקיבלתי כלבן, על השירים ביציע כלפי האדומים: "תקשיבו עוד רגע, לפני שאתם מורידים אותי לליגה ז'. החבר הכי טוב שלי אוהד הפועל ויש לי אחיינים (רבע) מרוקאים. לא אמי, שארית הפליטה, שברה את חלומכם, לא הפה שלי שלא אוכל דגים צעק סרדינים עליכם, לא הרגליים העקומות שלי קרעו את קבוצתכם ולא סבתי שבעטה בה פרה כשהלכה להביא מים מהבאר במעברה ונהרגה על סלע אי קיומה עליו נפלה – היא הסיוט הגזעני שלכם!".

כנוע ושותת דם אני מפרפר מולם, מיואש מלבקש רחמים על מעשיהם של יוספטל ויניב קטן, מילתם תהיה המילה האחרונה: "מתי יא מתי, תראה מה מצאתי, עוד אשכנזי שאומר לא ידעתי. הצבע האדום חוזר לפנים, אין רחמים בקרית חיים! הצבע האדום חוזר לפנים, אין-רחמים-בקרית חיים!"

*

התעוררתי בבהלה. בעודי מסדיר נשימות, הרהרתי בטיעונים שלי מהחלום. הם הזכירו לי קצת את אלו של הגרמני ששאלתי אותו איפה סבא שלו היה בשואה והוא ענה לי שסבא שלו לא אשם בכלום ולא ידע כלום ורק היה שק"מיסט בדכאו. החלטתי לבקש סליחה פומבית מכל המזרחיים באשר הם, על כל העוולות שנגרמו להם מאז עלו לארץ. התחלתי באשתי, ביקשתי ממנה סליחה. היא אמרה שבאמת מגיעה לה סליחה על כל מה שאני עושה לה בזמן האחרון. חיפשתי מזרחי אחר שלא עשיתי לו כלום בארבעים השנים האחרונות כדי שתהיה סליחה אותנטית. יצאתי לרחוב ואמרתי לכל מזרחי שפגשתי: "סליחה, למה אין הפועל בחיפה?"

***

תודה להלל מיטלפונקט על שיר האונס ועל אופרת הרוק מאמי. תודה לדוד דרעי היוצר של "סלאח פה זה ארץ ישראל" על סדרה מפעימה שנוצרה עם לב גדול. ומילה אחרונה לאוהדי הפועל מהחלום ובכלל: בחיפה יש רק מכבי, האימפריה עוד תחזור.

*
מתי סין-קרונה