אני ומכבי חוזרים לעניינים

חזרנו.

הסתיימה שנת השבתון, שלקחתי לפני העונה שעברה מכל מיני סיבות – עייפות החומר, נסיבות משפחתיות (שקיבלו מאוחר יותר את השם "אדם"), וכן, גם כעס על הקבוצה. למי שלא עקב, אני ומכבי היינו קצת ברוגז – לפחות אחד מאיתנו היה – מאז ששחר זרק את תור. עברה שנה, הרבה סרטן זרם בקישון, הביאו את אלאך והוא נותן עבודה ונראה ששחר שחרר את המושכות, והפעם ברצינות. ואם הקבוצה מבקשת כל כך יפה לעשות איתי שולם, מי אני שיסרב.

כרגיל, אני לא מבטיח כלום לגבי העונה. אשתדל לכתוב כמה שיותר. חלק מהפוסטים שיעלו פה יתפרסמו גם בספורט הארץ, במסגרת "הבלוג הירוק" (כאן אפשר לראות וגם לעקוב אחרי כל מה שאני מפרסם שם). אני מעדיף שתגיבו פה. ובאופן כללי – תגיבו! זה ממש חשוב לי. אפילו אם זה רק "אתה אידיוט", או "אתה גאון". יש פה הרבה מבקרים, אני רואה אתכם בסטטיסטיקת הכניסות. אם כבר ביקרתם, המעט שאתם יכולים לעשות זה להשאיר איזה "הייתי כאן". אם כי הייתי שמח לשמוע את דעתכם. (איך תוודאו שתקבלו כל פוסט שאני או מתי או יניב כותבים? תירשמו פה למעלה משמאל לקבלת מייל בכל פעם שאחד כזה מתפרסם. אל דאגה, אנחנו לא מציפים).

*

הכיף הגדול של כל אוהד כדורגל בכל קיץ הוא לקרוא על ההחתמות החדשות, לפנטז שהשמות הלא מוכרים מסתירים מאחוריהם תותחי-על, ולדמיין איך הם הולכים להעיף אותנו לשמים. במכבי זו הפכה להתמכרות ממש – בכל קיץ התחלפה כמעט כל הקבוצה, התסכול מהעונה שעברה נזרק לבוידעם יחד עם הסגל הישן (או למזווה עם השחקנים המנודים), ועם הקבוצה החדשה נבטו תקוות רעננות.

השנה כל הכיף הזה נמנע מאיתנו. נדמה שגם כשהגיעו מעט השחקנים החדשים, במכבי דאגו לעשות את זה כל כך בשקט ובדרך אגב, שלא הצלחנו אפילו לפנטז כראוי.

וזה פשוט מצוין. זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו; הדבר שהיה צריך סוף סוף לקרות לנו. פנטזיות הן טובות למחלקת המינויים. הגיע הזמן לקצת פחות התלהבות במחלקה הזו, ויותר התלהבות במחלקה המקצועית. אצלנו, לפחות בעשור האחרון, זה או זה או זה. הם לא מסתדרים ביחד.

אך אל דאגה: את המקום שפינתה התלהבות הקיץ הקבועה, תפסה הנאה אחרת. לא, לא המונדיאל (גם). הקיץ התענגתי כל כך על חוסר האונים של כתבי מכבי חיפה! הם פשוט לא ידעו מה מתרחש בקבוצה. על קראמר לא היה להם מושג. על מנדז'ק ידעו ברגע האחרון בערך, וגם זה – נדמה לי – רק בזכות צייצנים.

זו צרה צרורה עבור אתרי הספורט, שכידוע צריכים בכל יום ידיעה חדשה על מכבי. הם יודעים שם שהאוהדים שלנו קמים בכל בוקר עם תקווה נואשת לקבל איזו פיסת אינפורמציה חדשה, לראות שמות חדשים להזריק איתם את מנות הפנטזיה הנחוצות. אבל הקיץ הקבוצה לא סיפקה את הסחורה. מה עשו הכתבים? המציאו. פברקו, הנפיצו. וגם כשממש לא היה מה לכתוב, כתבו בכל זאת. ש"עדיין אין החלטה". או "עדיין מחפשים מגן שמאלי". או "עדיין לא הודיעו לשחקן שהוא משוחרר". זה היה נואש, ונהדר. כל כך נהניתי לראות אותם מתפתלים.

(היה למשל כתב אחד – "כתב" זו מחמאה עבור האיש הזה, שבנה קריירה מהמצאות ושקרים, ולשמחתי בשנה האחרונה הסירחון התחיל לצאת – שהחליט כבר בעונה שעברה שפרד רוטן לא ימשיך לעונה נוספת בקבוצה. ועקבתי אחרי הכתבות שלו וראיתי איך הוא מפמפם את ההמצאה הזו שוב ושוב. כי מה אכפת לו? אם במקרה זה יהיה נכון, יגיד ש"פרסם ראשון!", ואם לא, מי יזכור? אז הנה, חבר, אני זוכר. והאינטרנט זוכר).

בקיצור, בכל הנוגע למידור התקשורת והפרדה של הכתבים מהקבוצה, עשו אצלנו עבודה מצוינת בשנה האחרונה. וכמו שאנחנו יודעים, כשמדובר בתקשורת החיפאית וכתבי מכבי בעיתונות הארצית, זה קריטי להצלחה שלנו.

*

ומה בנוגע לצד המקצועי? ובכן, רוב הפרשנים שקראתי חוזים לנו שחורות, בעיקר בגלל שהסגל כמעט לא השתנה. "איך רוצים במכבי חיפה לתת עונה טובה עם אותו סגל שסיפק את העונה הנוראית בשנה שעברה?", הם תמהים. ואני, נבצר מבינתי איך כל אותם פרשנים עדיין לא הפנימו שקבוצה זה הרבה יותר מסגל השחקנים.

הרי אם היה משהו אחד שהעונות האחרונות של מכבי לימדו אותנו, זה הדבר הזה. עונה של קבוצה תלויה במאמן; במעטפת; בחוסן הפסיכולוגי של השחקנים; בחיבור והכימיה ביניהם; במומנטום; בלחץ מסביב; וכן, גם בסגל "על הנייר". הרי אם הקבוצה היתה רק סגל השחקנים, היינו מסיימים באחד המקומות הראשונים בכל העונות האחרונות.

עכשיו, מה הקטע המצחיק – או עצוב, תלוי כמה ציפיות עוד יש לכם? שאותם פרשנים ממש חזו לנו הצלחה בעונה שעברה ("אליפות! "הגדיל וניבא אחד מהם, בדקתי שוב כדי להיות בטוח) – על סמך אותו סגל שחקנים (שהרי הוא לטענתם לא השתנה). כמה פתטיים אפשר להיות? כמה מטומטמים אתם חושבים שאנחנו?

הרי אם כבר משהו השתנה בסגל, הוא רק השתפר – שכן אין ויכוח שלפחות קאיו וקלאוס היו כישלון מוחלט. אה, ועוד משהו השתנה: המאמן הוא הולנדי ולא גיא לוזון "שלנו". האם ייתכן שמדובר בסתם שנאת זרים? ניתן לפרשנים ליהנות מהספק ונניח שהם סתם טיפשים.

אז נכון, הסגל לא השתנה הרבה. וזה מצוין. הדבר האחרון שהיינו צריכים הוא עוד "מהפכה". קבוצה צריכה לרוץ ביחד לאורך זמן כדי ליצור כימיה וחיבור. והצוות המקצועי חיזק נקודתית במקומות הנכונים (אם כי יש עוד צורך בחיזוק). וזה מה שמכבי היתה צריכה יותר מכל מהפכה: יציבות.

וכן, אולי שוב ניכשל. אבל אם ניכשל, זה לא יהיה בגלל הסגל הדל. זה יהיה למרות הסגל הטוב. כי הסגל שלנו, כמו כמעט בכל עונה כבר שלושים שנה וגם העונה, לא נופל משל אף קבוצה בליגה.

*

בשנת השבתון שלי לקחתי מנוחה מעוד דברים מלבד הבלוג. הפחתתי משמעותית את הפעילות בפייסבוק, וסגרתי את חשבון הטוויטר שלי. נמאס לי מהארס והרעל, נמאס לי מהלעג והביקורת המתמדת, רק לשם הביקורת. נמאס לי מאווירת המלחמה התמידית, מההחלטיות והנחרצות והפשטנות הבינארית במצבים מורכבים.

ונמאס לי מאנשים שחושבים שהם יודעים הכל, ולועגים לאחרים ומבטלים אחרים בקלות רבה, רבה מדי. ואני מתכוון גם לפוליטיקה וגם לספורט. בהבל פה מוחקים ניסיון וידע של שנים שיש לבעלי המקצוע.

עכשיו, זה לא שבעלי מקצוע לא טועים. ואני בטוח שבקרב הגולשים יש הרבה אנשים עם ידע שלפעמים לא נופל מזה של בעלי המקצוע. אלא שכשצייצן טועה, זה נשכח תוך רגע ונסחף הלאה בנהר הפיד יחד עם שאר המלל והלהג. וכשאיש מקצוע טועה, הוא מעמיד את המוניטין שלו ואת הפרנסה שלו בסכנה. וזה ההבדל. צייצנים לא משלמים מחיר על הטעויות שלהם – למרות שיש להם השפעה בעולם האמיתי – ועיתונאים לא משלמים מחיר על שקרים והמצאות. רק אנשי המקצוע משלמים מחיר על כישלונות. אז לא בא לי לשמוע יותר את מי שלא אחראי למה שהוא מוציא מהפה.

*

הייתי אופטימי מהרגע שאלאך קיבל את ההגה של הקבוצה, ואני עדיין אופטימי. אני חושב שנעשים שם צעדים נכונים, והעונה נתחיל לראות גם תוצאות. אין שום סיבה שקבוצה עם תקציב של 100 מיליון שקל, עם סגל טוב ומעטפת טובה, לא תצליח. לא מאמין בקללות.

וכן, גם אני חושב כל מיני דברים על הסגל שלנו. אני חושב, למשל, שגלזר לא נופל מחיימוב; אבל בסדר, שיקבל עוד עונה להשתפשף. אני חושב שיש לנו בעיה של שכל מקדימה, שלומי אזולאי לבדו לא מספיק, ואני מקווה שמתכוונים להתחזק שם. לעומת זאת, אני חושב שעוואד נהדר – מי היה מאמין שהסקורר הקטלני מהנוער מוסר לא פחות טוב מאשר בועט לשער? ושצריך לתת לו הרבה דקות, ואני חושב גם שההצבה שלו באגף עשויה להיות חתיכת הברקה, אם כי הייתי שמח לראות אותו גם מתחת לחלוץ.

ואני חושב שקראמר שחקן מצוין, עם שליטה בכדור מצוינת יחסית למימדים שלו, ושאם יזינו אותו היטב בכדורים הוא יהיה נהדר. ושמנדז'ק נראה מבטיח. ואני חושב שנטע במגמת שיפור, שאולי הוא חוזר להיות הבולדוג שהיה לפני שתי עונות, ונראה שהוא גם השתדרג מבחינת האיום על השער, ואם כן אז הוא ייתן עונה מצוינת. ואני לא מבין למה ריינן מיובש על הספסל, אבל אני חושב שזה בהחלט טוב שיש לנו בלם מחליף ברמה של הרכב ראשון. ואני חושב שעדיף את רמי גרשון משמאל מאשר כבלם, ושהוא אמנם לא המגן השמאלי האולטימטיבי, אבל הוא עדיין פחות מדאיג אותי ממאבוקה בצד ההגנתי מימין. אני חושב שזנטי צריך לקבל יותר הזדמנויות, כי הוא פוטנציאל ענק. אני חושב שמזרחי לא שייך, ומקווה שיבוא שחקן זר טוב במקומו, כשקהת יוכל להיות אחלה מחליף בעמדה הזאת. אני חושב שזה מצוין שהתחילו לעשות תרגילים בכדורים החופשיים ובקרנות, כי זה מעיד על יצירתיות. ואני אוהב יצירתיות, ואני חושב שהיא מאפשרת גמישות ואולי סוף סוף לא ניתקע עם מאמנים מקובעים שפוחדים לצאת מהשטאנץ.

אני חושב את כל זה ועוד הרבה, אבל בהחלט סביר שאני טועה בהרבה דברים, אולי אפילו בכולם. אני לא יודע בוודאות כלום, מלבד דבר אחד: מי שתפקידו לחשוב, לתכנן ולבצע בקבוצה, הם אנשי המקצוע. ועושה רושם שיש לנו אנשי מקצוע מצוינים.

אלאך עושה עבודה טובה ושקטה, ובניגוד לרוב הפרשנים וחלק מהאוהדים, אני בהחלט רואה שיפור מאז שרוטן הגיע לקבוצה בעונה שעברה. אנחנו משחקים יותר קדימה, פחות מניעים כדור בסתמיות מאחור כמו בעונות הקודמות. ואני אוהב את הגישה הלא מתפשרת שלו, גם אם קצת נעלבתי בשביל גלזר בדרבי ההוא. זה שינוי מרענן. אה, ועוד משהו: ליקוי הדיבור שלו מעניין לי את התחת, למרות שכמה פרשנים החליטו שזה פוגע במקצועיות שלו. פאק, יש מאמנים בעולם שלא דוברים את השפה של השחקנים וזקוקים למתורגמן כדי לדבר עם הקבוצה שלהם. אז מה? זה מה שחשוב? זה עזר לנו שגיא לוזון דיבר עברית? הרהיטות של רוני לוי הביאה לנו אליפות?

מה שחשוב זה מה שהמאמן משדר – באימונים שלו, בהרכב שלו, בהחלטות שלו תוך כדי משחק, בניהול המשברים שלו. מה אכפת לי אם יש לו ש' שורקת? הוא זמר? זה קבוצת כדורגל או "הכוכב הבא לאירווויזיון"? לא ייאמן שבכלל צריך להתעסק בשטויות כאלה. הייתי מהמר גם כאן על שנאת זרים, אבל אוותר כי אני לא אוהב להמר.

*

רוטן ואלאך יימדדו בהרבה מבחנים, אבל יש מצב שהעונה שלנו תקום ותיפול על דבר אחד: יכולת ניהול המשברים שלהם. כי יהיו לנו ניצחונות; ואולי גם ניצחונות על קבוצות חזקות; ואולי גם סדרת ניצחונות, ואופטימיות זהירה ואולי גם פחות זהירה, עם חשש לאופוריה; אבל מה שגמר אותנו בעונות האחרונות היה חוסר היכולת להתמודד עם הפסדים, וחוסר היכולת לעמוד בלחץ. כל תקופה רעה הפכה במהירות לכדור שלג, לדינמיקה שלילית הרסנית שחיסלה לנו כל עונה ועונה. אז נימדד אחרי ההפסד הראשון והשני והשלישי. ואם לא נתפרק אז, יש לנו סיכוי להגיע רחוק.

השנה הצוות המקצועי עשה הכל כדי להוריד לחץ מהשחקנים ולהנמיך ציפיות. וזה טוב מאוד. אבל לי יש ציפיות. אני מצפה לפחות לכרטיס לאירופה בסוף העונה. לשם אנחנו שייכים, וזה מה שאנחנו צריכים להביא העונה. יותר מזה יהיה בונוס.

אבל בואו נתחיל בקצת חדוות משחק. הרבה זמן לא נהנינו מסתם חדוות משחק פשוטה.

שתהיה לנו עונה טובה.