הבלוג הזה דוגל בשימוש מחושב במילים. הוא מנסה לא להעדיף אותן על המציאות ובטח שלא להחליף אותה בהן, אלא להשתמש בהן רק על מנת לתת לרגעים מסוימים את הנפח הראוי. יש רגעים שמלוא חשיבותם אינו גלוי לעין, והמלים משמשות כידיים המחזיקות את הרגע בקצותיו ומותחות אותו, בתקווה שהפרישה הזו תחשוף את כל צבעיו.
ויש רגעים שהם כל כך מלאים בצבעים עד שהם מתפוצצים מרוב עושר, והצבעים ניתזים לכל עבר. רגעים כאלה אינם נזקקים למלים, להיפך. מלים רק יגבילו אותם, יהיו רק ניסיון נואש ומגוחך לאסוף את הצבעים חזרה כדי לארגן אותם בתבנית מסודרת.
המשחק היום בין ברזיל והולנד היה רגע מהסוג השני, וטוב שכך. כתיבה על כדורגל היא חשובה רק כשהמשחק עצמו לא מספיק, והמשחק הזה דיבר את עצמו. זה היה משחק מהסוג שבשבילו הומצאו המונדיאלים; מהסוג שבשבילו הומצא הכדורגל. והוא גילם בתוכו את כל מה שיש במשחק המופלא הזה. וכבר אמרתי יותר מדי.
ומי שלא חווה את הרגע הזה ורוצה להבין בדיוק על מה אני מדבר – היום, בערך בחצות וחצי, שידור חוזר בערוץ 1.
מצד שני 
"זה היה משחק מהסוג שבשבילו הומצאו המונדיאלים"
אהבתיאהבתי
אחרי גאנה, נראה שנגזר על הבלוג שלך דום שתיקה, לפחות ביממה הקרובה :(
אהבתיאהבתי
דן, זה נכון :) משחק מטורף. ובכל זאת מצאתי משהו להגיד עליו. על הולנד ברזיל לא היה לי מה להוסיף. ורק שימשיך ככה.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: ברצלונה – ריאל מדריד: 15 נקודות | מצד שני