אנחנו – מכבי נתניה

מרגישים את הרעידות מתחת לרגליים? אל דאגה, זה לא השבר הסורי האפריקאי, יש עוד זמן לוועידת החקירה הבאה. זה ינואר שמתקרב, החלון הגדול, תשרי של הכדורגלנים, הזמן בו גורליהם נכתבים לכאן או לכאן. את הרעידות האלה מרגיש בימים אלה כל שחקן באירופה שקבוצתו לא רוצה אותו או שהוא כבר לא רוצה אותה, ומרגישים אותן כל השחקנים שהפגינו יכולת חלשה עד עכשיו, ודרך אותו חלון יטפסו ויבואו אלו שייקחו להם את חולצות ההרכב.

את הרעידות הללו מרגיש אדריאן סילבה. ומרגיש אותן שי מימון, שמביט אל החלון בחשש מפני בואו של האוקראיני הצעיר. איגנסיו קאנוטו דווקא לא מרגיש אותן, האדמה כבר מזמן בלעה אותו. אבל כן מרגיש אותן תומר חמד, שאולי אלו משחקיו האחרונים בירוק לעת עתה, וחצי מקבוצות הליגה כבר משחרות לפתחו. ואולי זהו דווקא הגיאורגי שלנו שייפרד מאיתנו עוד מעט, ולכן רגליו קצת רועדות לאחרונה והוא מעדיף להשתמש יותר בראש?

ויש עוד אחד שמתחיל להרגיש רעידות קלות תחת רגליו – הקולומביאני החביב ג'ון קולמה. הוא אמנם לא יעזוב בינואר, אבל ג'ון שלנו צריך להתחיל לאסוף ארגזים ריקים מסופרמרקטים סמוכים, כי גם שעתו מתקרבת. מלבד אי שביעות הרצון הקבועה (והלא לגמרי מוצדקת) מיכולתו, גם חוקי המס לא לטובתו, ובכלל, כנראה שבמועדון מרגישים שהגיע הזמן לרענן קצת. בינואר מגיע סיידו יאיא המבטיח, וגם אם יושאל בינתיים, זו כנראה תחילת הסוף של ג'ון בריון.

ומשום שהאדמה רועדת, אלישע סבור כנראה שכדאי שיהיה ליד קולמה שלנו ספסל קרוב להיאחז בו. על רקע סיום חוזהו של קולמה בקבוצה, או לחילופין המשא ומתן המתקרב על החוזה הבא, קשה שלא לחשוב שהשיקולים להציב את בוקולי בהרכב על חשבונו הם לגמרי מקצועיים. ידוע הרי שג'ון הוא אחד הפייבוריטים של אלישע שלא מוכן לוותר עליו לטובת אף אחד בשום מצב. אז מה פתאום הוא מקבל יחס כזה, דווקא באחת העונות הטובות ביותר שלו פה? הרשו לי לנחש שציפור גדולה שחובשת לעתים כובע ברט שוב הרשתה לעצמה להתערב בעניינים המקצועיים ולחשה משהו באוזנו של מאמננו. אנחנו קבוצה של בעלים, לטוב ולרע. מקרים כמו מקרה קולמה הנוכחי – אם החשדות נכונים כמובן – הם בעיני הרע בהתגלמותו.

***

ועוד לפני שרעש האדמה הגדול מגיע, יש משחק. זה עוד משחק מכריע וחשוב במיוחד עבורנו (ואיזה לא, בעצם?): ארבעה נצחונות רצופים כבר יכולים להיקרא "מומנטום". ניצחון משכנע בקרית אליעזר הוא דבר שעוד לא נראה השנה. וכמובן, ראובן. האם אלישע מארח מחר את המאמן שיחליף אותו? על פי כל הדעות, נראה שכן (אך כשמדובר ביעקב שחר, בהחלט ייתכן שהוא יעשה "דווקא").

עם כל חיבתי לעטר הנעים והצנוע ותלתליו (וההוקרה על העבר הקסום שהעניק לנו כמובן), אני לא חושב שהוא המושיע שלנו או שהוא יותר מוצלח מכל מאמן אחר שעשוי לנחות פה, או אפילו שהוא יהיה טוב יותר מאלישע הנעים והצנוע וקסדתו. מצד שני (ווהו!) ברור שמגיע לרובן צ'אנס. הוא ירוק בנשמתו, הוא התקפי ברוחו והכי חשוב, הוא לא איזה כוכבן שעושה קיצורי דרך אלא מאמן לא רע שהוכיח את עצמו במקומות אחרים. חוץ מזה, הוא הוכיח שהוא יודע לעבוד עם צעירים וזה משתלב פיקס בתכנית האייאקסית של שחר.

ויש עוד נימוק למה כן להחתים אותו. אולי כל קבוצה צריכה לפחות פעם אחת לספק את תביעות האוהדים בשביל להשתיק אותם לתמיד. מהבחינה הזו זה יכול להיות חיובי שגם אנחנו נעבור איזו חוויית אוחנה/ נמני/ מראדונה משלנו. מי יודעי, אולי זה יחסוך לנו יום אחד את הדרישה למנות את קטן כמאמן. יודעים מה, עכשיו כשאני חושב על קטן בתפקיד נמני, זה הנימוק הכי טוב למנות את רובן.

לפני

ויש את עניין עידן ורד. צריך להיות הוגנים – בשבוע שעבר התרעמתי על הוצאתו של ורד מההרכב, אבל בשורה התחתונה זה עבד. אלישע מראה שוב שהוא שם כזה זין על מה שרוצים האוהדים והתקשורת, וממשיך לעשות מה שבא לו (עד שזה מגיע לקטן כמובן, שמוכיח שבניגוד לשמו יש לו כנראה יותר גדול משל אלישע), וזה כולל המשך הספסול של ורד.

אנחנו עולים שוב, אם כן, עם שני חלוצים וככל הנראה ללא אגף ימני, שיאוייש מדי פעם על ידי חמד. אני עדיין מקווה שהחלוץ השני זה על חשבון קשר אחורי אחד, ושגולסה ישחק למעלה (מותר עדיין לפנטז על קטן באגף הימני?) – אם כי כשמדובר בקשר אחורי יחיד הייתי מעדיף את נוכחותו המאיימת של קולמה, ועל זה כבר דיברנו. מצד שני (ווהו! שני), במשחק נגד קרית שמונה נוכחנו לדעת שכשקולמה לא משחק הרבה פחות מסירות הולכות אחורה ולרוחב, וכיוון המשחק נוטה להיות באופן כללי קדימה, וזה תמיד חיובי. בואו נראה אם יש פה דפוס.

אני אוהב את זה שאלישע דבק בהרכב שלו בלי שפנים ובלי ניסויים חדשים. זה לא ההרכב המושלם – יש בהחלט מקום למחשבה רצינית על ורד, קולמה כאמור, עותמאן (מה איתו? 1), שלומי אזולאי (מה איתו? 2) ואפילו סינטיהו. אבל אם יש חוק אחד בכדורגל שיש לגביו הסכמה די רחבה, זה שהרכב מנצח לא מחליפים. אז בסדר, נזרום עם זה ונראה מה קורה. אם ההרכב יצליח להתחבר לניצחון רביעי ברציפות, מה טוב. אם לא, נקטול ללא רחמים.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, שי מימון, אריק בנאדו, טאלב טואטחה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, ליאור רפאלוב, יניב קטן, תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

חוליית ההגנה שלנו מחר תהיה אחת החלשות שלנו אי פעם. בנאדו אמנם ייצב את העניינים והניסיון שלו עושה הבדל גדול, אבל הוא ומימון הם עדיין אולי צמד הבלמים האיטי בליגה. משומר מימין שנתן סדרת משחקים יפה נגד נמושות הליגה חזר קצת למימדים טבעיים מול קרית שמונה, וסביר שגם נגד נתניה הוא לא הולך ללקק דבש, במיוחד כשמצופה ממנו לתפקד שוב גם כמגן וגם כקשר ימני תוקף. אף אחד חוץ מאלבס ומייקון לא יכול לעמוד בציפיות כאלה.

הפעם לא נוכל לבנות על כך שאגף שמאל יעשה עבורנו את העבודה. טוואטחה הוא אמנם כישרון אבל מסיללה הוא לא, ומחר נזכה לקבל שוב הצצה עגומה לעתיד נטול פיטר. רפאלוב יצטרך להסתדר לבד משמאל, מה שיהיה לו הרבה יותר קשה אחרי שהתרגל לקבל תמיכה מהקטר האפריקאי.

קטן ימשיך להנהיג את גרעין האוהדים התוסס ונקווה שיתרום גם משהו במגרש. שתיים או שלוש מסירות טובות שלו יכולות לעשות את ההבדל, וכאן עולה השאלה איך יתפקדו חמד ודבה מקדימה. אני אוהב את הציוות הזה שלהם למעלה, גם אם נדמה שבמשחק הקודם הוא לא לגמרי עבד. זהו חוד עם הרבה כוח, משחק ראש מצוין וגם ראיית משחק לא רעה, של שניהם. מדובר בשני חלוצים שיכולים לקבל כדור עם הגב לשער ולהכין מצב לבעיטה לחברים שמגיחים מאחורה, אם זה רפאלוב, קטן או גולסה. נותר רק להצר שוב על כך שוורד לא יהיה שם כדי לקבל כדורים מימין. אבל אמרנו שלא מתלוננים, אז לא נחזור לזה.

מי?

גולסה. כל כולי תקווה שהמשחק הטוב של אייל בשבוע שעבר לא היה חד פעמי, ושהוא מבשר על חזרתו של אייל לעניינים. הכל תלוי בשאלה כמה קדימה יוכל לשחק, וכמה ביטחון יהיה לו. אני חוזה לו עתיד מזהיר, הגיע הזמן שההווה שלו יחזור להראות את זה.

מה?

"שני חלוצים" צריך להגיד "הרבה הזדמנויות". אם תומר ודבה יצליחו לנפק הרבה תנועה בלי כדור, צריך רק 2-3 הכנסות כדור טובות של יניב, רפאלוב וגולסה, ויהיו לנו גולים. ואם לא מצליחים לבעוט, כמו גבוהים בכדורסל הם צריכים למשוך אליהם את ההגנה ולהוציא כדור החוצה לבעיטה מרחוק.

גם השבוע

משומר יקבל כדור מימין, יעבור שחקן אחד ושני, ואז יחליט להשאיר לנתניה את הכדור כדי לבדוק כמה הוא מהר הוא יכול לרוץ להגנה.

סיבות לאופטימיות

ינואר הבא עלינו לטובה ואיתו הבלם החדש פילייאבסקי, יאיא המבטיח ואולי אפילו חלוץ!

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

השיקום נמשך. מאז ההתרסקות במשחק האחרון של העונה שעברה, בכל משחק בסיבוב הראשון הלכנו וחזרנו קצת יותר להיות מכבי חיפה. אם בתחילת העונה היינו קבוצה שונה ואחרת לחלוטין מזו שהכרנו (יש שאמרו אפילו שהיא מעין הפועל תל אביב של פעם), עם נצחונות דחוקים ולא משכנעים, תוצאות תיקו ואפילו הפסד, ר"ל;  אחר כך חזרנו להיות הקבוצה שהכרנו מסוף העונה שעברה, שמבקיעה ומסתגרת כדי לשמור על היתרון; במחזורים האחרונים חזרנו להיות קבוצה שמסוגלת לנצח נצחונות משכנעים את הקטנות ונצחונות קשים את קבוצות הצמרת; ועכשיו השלמנו סיבוב מלא וחזרנו להיות מכבי חיפה של אלישע – כזו שמבקיעה די בקלות, משיגה שליטה מלאה במשחק ואז עושה הכל כדי לא למחוץ את היריבה.

איזה בזבוז. הקבוצה נראתה היום כמו מוחמד גדיר – מלאת פוטנציאל, מהירות ויכולת לרסק את כל מי שעומד בדרכה, אבל כמוהו גם משחקת לא בשכל, מאבדת הרבה יותר מדי הזדמנויות להגיע אל מול השער, ובאופן כללי מקבלת החלטות לא נכונות.

ובכל זאת, ניצחון, ו 0:3 ירוק ואהוב במיוחד. אבל זה היה יכול להיות גם 4 ו-5. ואם הקבוצה לא תעשה את האקסטרה כדי לחרוג ממעגל הנצחונות המוכרים וקצת משעממים האלה, אלישע ימצא את עצמו אולי עם תואר אבל בלי האוהדים, וזה לא דבר קל בחיפה. שישאל את רוני לוי.

בגדול

בגדול, אלישע שיחק אותה. מערך שני החלוצים עובד, ובדיוק כמו שהוא צריך לעבוד – שיתוף פעולה טוב בין חמד לדבה, ושער ראשון ומבורך של תומר הנהדר. מברוכ תומר, חיכינו לזה הרבה הרבה זמן. מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי בשבילו.

המעבר לשני חלוצים בהחלט הוכח כמקדם את כמות התנועה ללא כדור בחלק הקדמי, וכשיש כזו קטן פורח. ככל שחמד ודבה נעו יותר, ככה יניב מסר מסירות טובות יותר, כאילו שניהם מרכיבים את גלגל השיניים שצריך לנוע כל הזמן כדי שהמחוג הקטן יעבוד היטב. המחוג הגדול עם העיגול הצלחתי על ראשו המשיך לקרוא מצוין את המשחק, שוב שם זין די גדול על האוהדים – אני מתחיל ממש לחבב את האומץ של המאמן הזה, כבר די ברור שהוא לא כזה "נחמד" ו"רך" כמו שעשו ממנו – ועשה חילוף הגנתי מצוין שהבטיח את הניצחון והביא עוד גול.

באותו רגע הקבוצה חזרה כאמור להיות מכבי המעצבנת שהיתה לעיתים קרובות בעונה שעברה והתחילה לזלזל ולהסתפק ביתרון. ועדיין, עוד קצת מחשבה של גולסה, ורד וגדיר (במקרה שלו אולי עדיף שיחשוב כמה שפחות) והיינו גומרים את זה עם חמישיה.

ציונים

דוידוביץ' – 6. לא הרבה איומים, היה שם כשהיה צריך.

בנאדו – 7. לא ייאמן כמה הבדל הניסיון שלו עושה.

מימון – 7. לא ייאמן כמה הבדל הניסיון של בנאדו עושה. יופי של משחק של מימון שמחפה על איטיות עצומה במיקום נכון. אני עדיין מקווה שפיליאבסקי טוב יותר.

טוואטחה – 6. משחק טוב, בטוח ובעיקר מבטיח של טאלב. הוא לא מסיללה בהתקפה – וכמו פיטר לא יהיה כאן עוד הרבה זמן – אבל בהגנה הוא עושה את העבודה, ואפילו ההגבהות שלו לא רעות בכלל.

משומר – 6. מצד אחד הרבה החלטות לא טובות בהגנה ואיבודי כדור בהתקפה, מצד שני לחימה, מחויבות והסתערות על כל כדור, מה שגם הביא לו גול ובצדק. חבל שבכל פעם שלומדים מחדש לחבב אותו על כל העבודה שהוא עושה, הוא חייב להרוס עם איזה איבוד מעצבן.

בוקולי – 6. לא נגמר. הופך להיות גאטוסו שלנו.

גולסה – 6. רוצה, אנרגטי ועושה פעולות יפות, אבל הרבה יותר מדי איבודי כדור היום.

רפאלוב – 5. משחק מאוד אנמי של ליאור, למעט הריצה הנהדרת שהביאה לפנדל. לא הסתדר בלי מסיללה.

קטן – 7. די מדהים איך קטן מצליח לתת משחק נהדר וחלש באותו הזמן. הוא יכול לאבד 97% מהכדורים שמגיעים אליו, אבל בשלושת האחוזים הנותרים הוא יבשל לפחות גול אחד ועוד שני מצבים מול השער. את יכולת המסירה שלו אין לאף אחד אחר בארץ, עכשיו רק צריך לגרום לו לנוע עוד יותר כדי שלא יהפוך לערן לוי.

חמד – 7. ענק. הייתי מאוהב בו, עכשיו אני אוהב אותו. איזו נוכחות, איזה משחק ראש אדיר, אבל הכי חשוב – איזו לחימה. לחימה שרק שחקן בית יכול לתת, כל הזמן ובכל מקום על המגרש. לא תופקד כחלוץ מובהק אלא כחצי קיצוני שגונב כל הזמן לאמצע ומפנה למשומר את האגף, ובכל זאת הצליח להבקיע גול ולתת משחק טוב. איזה כיף.

דבאלישווילי – 6. עוד שחקן שיכול להיות די גרוע כל המשחק, אבל בשני מהלכים הוא מבקיע גול וכמעט מבשל עוד אחד. יש לו ראיית משחק טובה ויכולת מסירה אדירה אבל כשהוא לחוץ על גול הוא לא רואה כלום חוץ מהשער, וחבל.

מחליפים

קולמה – 6. עשה את מה שאלישע רצה ממנו עם השתלטות מהירה על מרכז השדה. אולי הוא קצת תוקע אותנו בהתקפה אבל בכל מה שקשור לקישור הגנתי – הוא קלאסה. יהיה קשה לוותר עליו.

גדיר – 4. אלוהים, איזה בזבוז. כמה מהירות וכישרון בשחקן עם כל כך מעט החלטות טובות. כמו הצבא שלנו, גדיר פותר בכל פעם את בעיות המלחמה הקודמת שלו באגף, וממש כמוהו בכל פעם מתפלא לגלות שהיריב לא אידיוט וגם הוא חשב על זה.

ורד – 5. לא הועיל, לא הזיק. רק שלא יילך לאיבוד בגלל הייבוש הזה.

השחקן המצטיין

תומר חמד. התלבטות קלה בינו לבין קטן שנתן כמה מסירות אדירות, אבל החמצת הפנדל של יניב הכריעה את הכף. חמד מוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס הוא יודע לקחת. יש לו כוח, יכולת הנעת כדור מצוינת, דריבל לא רע ומשחק ראש אדיר – וכמה רעב ומחויבות! הייתי רוצה לראות אותו, את גולסה ואת ורד באותו הרכב – ביחד הם יטרפו את המגרש.

אני מקווה שבמחשב של אלישע, במסמך הוורד תחת הכותרת "ינואר", נרשמה היום בגדול השורה הבאה: אם לא מביאים חלוץ באמת תותח, תומר חייב להישאר בקבוצה.

עוד כמה מילים

מרתק לראות איך הביטחון העצמי חוזר לאט לאט לקבוצה אחרי הטראומה ההיא. חבל רק שלביטחון הזה יש תקרת זכוכית, שהיא הביטחון של אלישע. נדמה שאם לאלישע היה קצת מהקילר אינסטינקט שהיה לשרף והיום יש אולי לגוטמן, חומר השחקנים הנוכחי שלנו היה יכול לפרק את הליגה החלשה הזו [מצד שני (ווהו של סוגריים!), לא בטוח שגוטמן ושרף היו מצליחים לשקם את הקבוצה אחרי ההתרסקות הקשה].

אבל יש תקווה. נדמה לי שעם הזמן אלישע מצליח להשיל מעליו לאט לאט את הקליפה החביבה והביישנית שעטה על עצמו בפריפריה, ומתחיל לפתח עם הזמן את השריון העבה של סמכות וכוח שיש רק למי שמתרגל לחיות בצמרת. הוא מצליח לעמוד כבר זמן די רב, ואפילו די בקלות, בלחץ הרחוב והתקשורת, ועם כל הלחץ הזה על הגב הוא סוחב את הקבוצה, שוב, למקום הראשון. אם רק יצליח להחדיר בשחקנים את האומץ שהוא מפגין בחילופים ובהחלטות ההרכב שלו, יכול להיות שגם הקבוצה שלנו תסיר את הקליפה שלה, ותחזור שוב להיות הקבוצה מלאת התעוזה ורוח ההרפתקנות שהיתה לנו פעם.

תודות

לשחקני נתניה, שעשו את זה קל במיוחד.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

לפעמים נדמה שרמי וייץ כל כך רוצה להוכיח שהאהדה שלו למכבי חיפה לא משפיעה לו על השידור, שהוא קצת לוקח את זה רחוק מדי. מזל שדבה קצת סתם לו את הפה.

השורה התחתונה

חזרנו לניצחונות הצנועים של אלישע, עכשיו צריך לעבור לשלב הבא – למחוץ.

השורה מתחת לשורה התחתונה

ושוב התחזית שלי התבררה כנכונה לחלוטין! אם נמשיך ככה, אני אוכל להגיד שאני מדויק יותר משעון מקולקל!