בלוג ירוק חדש! ואנחנו – קרית שמונה

קודם כל, "מצד שני" רוצה לברך את יקיר הבלוג עופר פרוסנר על הבלוג החדש שלו ב"דה באזר"!

לצד הברכות, הבלוג רוצה להודיע כי לדעתו אין מקום בחיפה לשני בלוגים. זה מזל גדול, אם כן, ששני הבלוגים דנן נכתבים מתל אביב – בה כידוע יש מקום להכל.

*

זה לא מצחיק חבר'ה. כניסת מתחרה חדש לנישה המצומצמת של בלוגים על מכבי חיפה היא איום רציני ומשמעותי, שעלול להשפיע רבות על הכנסות הבלוג ולפיכך על שרידותו. בעקבות המהלך המפתיע התכנס צוות "מצד שני" לסיעור מוח סוער, בסופו הוחלט על נקיטת מהלך חוסם: בתקופה הקרובה יתאמץ הבלוג להתאמץ עוד פחות ממקודם, שכן יש עכשיו בלוג אחר שעושה את העבודה המלוכלכת בשבילו.

במקביל, ייעשו מאמצים ויושקעו משאבים אדירים במחשבה על דרכים חדשות להעניק לכם חווית גלישה אחרת בבלוג זה, חוויה הכוללת תכנים חדשניים, ניווט מתוחכם, קרישקוש מתקדם ושפריצפרוץ משוכלל. המאמצים יתבטאו בהשארת תזכורות לעצמי בנייד ("רעיון אדיר – לכתוב פוסט שכתוב כולו בשפת ה-ב' ובלשון נקבה!"), ויסתכמו, כרגיל, בלא כלום.

עוד הוחלט שכצעד ראשון במסגרת מלחמת הבלוגים המסתמנת, הפוסט הנוכחי יחולק – באופן חד פעמי ובלעדי! – בחינם.*

*עם זאת, עקב עליית תשומות הייצור מחירו של הבלוג עולה ויעמוד כעת על 25.חינם – עם הקוראים הסליחה.

*

עופר פרוסנר, "הירוק" בשמו הקודם, היה (יחד עם מ"ם יקירתי) מהכוחות הבולטים שדחפו להקמת "מצד שני". את עופר הכרתי כשהיה חצי בלוג בשם "הצהוב והירוק", שם הגבתי לו כמה פעמים, המשכתי להתכתב איתו באינטרנט, משם הדרך היתה סלולה להיפגש, שכבנו ומאז אנחנו בקשר טוב וחיובי שכולל צ'יטוט מזדמן בג'יטוק, אילוף אריות, הליכה משותפת למשחקים ובירה ביום ההולדת (לפחות פרט מידע אחד במשפט האחרון הוא שקרי, בחרו את זה שפחות מלהיב אתכם). בכל מקרה, מאז "הצהוב והירוק" עברו הרבה מים ביפן, הצהוב הלך בדרך כל צהוב ועופר הירוק עבר גלגולים שונים עד שהגיע בשעה טובה ל"דה באזר". אני מאחל לו בהצלחה גדולה ובטוח שהבלוג יהיה מרתק ומלא אהבה לקבוצה, למשחק ולקוראיו. אני אבקר שם קבוע ואני ממליץ לכולם (קישור קבוע לבלוג תמצאו מצד שמאל, ב"משחקי חוץ").

*

אני מודה, לרגע אחד חשבתי שהבלוג של עופר יהיה בלוג מתחרה. כזו היא המחשבה האנושית (הישראלית?) – ראשית להתגונן מפני האיום, אחר כך לחשוב על האפשרויות הנפתחות. ואכן, אחרי שניות ספורות הבנתי שהאמת היא ההיפך הגמור – הבלוג של עופר משחרר אותי מלכתוב רק על מכבי חיפה ומאפשר לי לעסוק במה שאני רוצה, עכשיו ביודעי שכשאני לא כותב על קבוצתי האהובה, מאהב אחר יחמיא לה ויספוג את דמעותיה בעת הצורך.

בדרך להגשמת חזון זה (שיתממש במלואו בעונה הבאה), בקרוב אתחיל לעסוק בנושאים שונים ורחבים יותר מאשר ספורט, כגון ביקורת תרבות, ביקורת ספרות, ביקורת פרסום, ביקורת קולנוע, ביקורת טלוויזיה, ביקורת הביקורת, ביקורת על ביקורת שטרם נכתבה, ביקורת הביקורת שנכתבה בשפה זרה ולכן היא לא ניתנת להבנה וביקורת על הביקורת שלא תיכתב לעולם ורק על כך מגיע לה שיבקרו אותה.

יודעים מה, למה לא להתחיל כבר עכשיו? ובכן:

פרשס – אחלה סרט. ברבור שחור – אחלה סרט. ילדי האנרכיה – אחלה סדרה. פרינג' – לא משהו בכלל.

מקווה שנהניתם.

לפני הלפני

לא נשכח ברכות גם לעריצנו הנאור שחגג השבוע 70. עד 120 (אליפויות, כמובן).

ואם אתם מחפשים בחושך חומר לקריאה – דורפן חזר לסדרת הגדולים המהוללת, וקרמר מבריק כרגיל.

לפני

כ 100 מטרים מביתי נמצאת מתפרה, "ציון החייט" שמה. בניגוד לשמה, במתפרה יושבת באורח קבע דווקא אשה, שהיא כנראה סבתו של שחקן הכדורגל לירוי צעירי, או אחותו המזדקנת מהר מאוד, או מעריצה אובססיבית שלו. זאת אני מסיק מגזרי העיתונים השונים העוסקים בשחקן, המודבקים בכל פינה במתפרה.

על הדלפק מודבקת הכתבה המרכזית. למרבה הפלא, הכתבה אינה עוסקת בהישג מקצועי של הבחור, במשחק בו הבקיע שערים רבים או בתעלול כדורגלני מרשים שביצע, אלא במשהו שדווקא לא קרה מעולם: בשחקן התעניינה, מסתבר, קבוצת מכבי חיפה, וחשבה להעבירו לשורותיה. היא מעולם לא מימשה את ההתעניינות הזו, ובכל זאת הכתבה מודבקת כהישגו הגדול ביותר של השחקן, שמצוטט בכתבה כמי שמעבר לחיפה הוא חלום חייו.

למרות חלום זה, ואולי בגללו, בשנה שעברה אותו לירוי צעירי הרס במו ידיו את האליפות של אותה מכבי חיפה נחשקת, עם שער שהבקיע במשחק בו לכאורה לא היה לבני יהודה סיבה להתאמץ. בכך אולי סתם צעירי את הגולל על סיכוייו להתקבל אי פעם לקבוצה (ואולי לא, אבל אני מעביר נקודה פה, אל תפריעו).

אך לא כאן נגמר הסיפור. האמביציה של אותו בחור צעירי היא כה גדולה, שהוא לא נתן לסיפורו האישי עם מכבי חיפה להסתיים כטרגדיה. אתמול, מחזורים בודדים לפני תחילת העונה, סגר צעירי מעגל וכבש בסוף זמן הפציעות שער מכוער אך יקר ערך נגד יריבתה של מכבי חיפה למירוץ האליפות. בכך איפשר צעירי למכבי חיפה להגדיל את יתרונה בראשות הטבלה על יריבתה במירוץ לאליפות ואולי לתקן את העוול ההיסטורי שגרם בשנה שעברה כששיתף פעולה עם כוחות האופל (ובראשם המנהיג לוזונמורט).

מוסר ההשכל  (בנוסח חז"ל מאיר, אריאל, חואן וחוזה): 1. מה מופלא ונהדר הוא כוחו של חלום. 2. מי שדפק אליפות פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.

ומכאן למשחק

מכבי מגיעה למשחק מחר כשהלחץ עליה וכוכביה בחוץ. השבוע עידן ורד, דבה ועותמאן הצטרפו לקטן, גולסה, מסיללה וכל אלה (עדכון: הייתכן שוורד ביקר אצל המכשפה הסרבית?). עם זאת, למודי פציעות אנו וכבר למדנו שאין בכך כדי להשפיע על המשחק שלנו. נדמה שגם אם יציבו את מעסה הקבוצה כשוער ואת הנגר שאחראי על ארונות צלחות האליפות (בטוח יש כזה!) כחלוץ, התוצאה תהיה דומה – נשחק גרוע וננצח אחת או שתיים אפס. מצד שני (ווהו!) כתבו טובים לפניי שלא רק שזה לא נורא, זה אפילו נחמד לקחת אליפות אחת מגעילה. אני, ממש כמו הנהר של הירקליטוס או זמרות אמריקאיות כשהן נתקלות בכדורגלנים אירופיים, זורם.

וכמובן

שאם אנחנו כל כך בטוחים שננצח, בפועל זה לא יהיה קל כלל וכלל ואני מעריך בזהירות שזה אף לא יקרה (אך מאמין שכן, וכך כיסיתי את כל האפשרויות).

שיטת המשחק

הכדור ינוע בין ההגדרות "סבלני", "משעמם" ולעתים קרובות יגיע גם ל"מתסכל". ייתכן שכמה פעמים במשחק יישלח הכדור לעבר ה"מאיים" ואפשר שפעם או פעמיים הוא ייבעט או יינגח לעבר ה"מרגש"!

גם השבוע

נירדם ואז נתעורר בצעקות של מאיר איינשטיין, הורסקי או מי שזה לא יהיה, ונוימן יגיד שהוא ידע שזה יקרה, לא משנה מה ה"זה" הזה יהיה ובטח שלא משנה אם הוא באמת חזה אותו.

מי

היו כמה לחישות אחרי המשחק שעבר שסיידו יאיא לא כל כך נורא, ופה ושם אני אף שומע שמועות זדוניות שהוא אפילו טוב יותר מקולמה. את זה אני רוצה לראות.

מה

את המשחק הקודם לא ראיתי אז קשה לחזות איך נ(נסה ל)שחק. לא שזה משנה, כרגיל יש לנו קבוצה חדשה השבוע, והמנחה שלנו הפעם הוא ליאור, שיהיה מן הסתם האיש דרכו יעברו הכדורים. רפאלוב שיחק העונה בעיקר משמאל, אבל בלי קטן וגולסה לא אתפלא אם הוא יועבר למרכז ואזולאי או חמד יתופקדו באגף.

אם אני אלישע, קודם כל אני מסתפר אחרת ואחר כך אני פשוט הולך על הגבהות מהאגפים, בהנחה שוויתרנו סופית על הניסיון לשחק יפה. טוואטחה מרים לא רע, גם למשומר יש את היציאות שלו, וחמד הוא פשוט מכונת נגיחות בלתי ניתנת לעצירה. אזולאי ישתלט על הריבאונדים.

ואם יאיא יודע מה טוב לו, כדאי שגם הוא יחכה מחוץ לרחבה לקלוט כדורים תועים ולשגר אותם לעבר השער. אחד כזה עוד עשוי לסדר לו חוזה לעונה הבאה.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

ווהו! איזה סיום קיבלנו היום. היה שווה את כל 60 הדקות המייגעות שלפניו, ואת טריליון הדקות המשעממות לפני זה. זו היתה מחצית שניה שהזכירה, קצת, משחקים של פעם. עם קשרים של פעם שנותנים מסירות של פעם וחלוצים של פעם עם טאץ' של פעם.

מגיע לנו. פעם בעונה מגיע לנו משחק עם קצת טעם של פעם.

בגדול

לכאורה זה היה המשחק של הרפאלובים והקטנים למיניהם. אבל לא. הקצת שואו טיים בסוף היה רק הקצפת שהסתירה הרבה עבודה קשה של שאר השחקנים. זה היה משחק של הבוקולים והיאיאים, החמדים והאזולאים, שלמרות שהמשחק שלהם הוא לא שיא הקלאסה, תעיד המחצית הראשונה, הם ממשיכים לחפור ולרדוף ולהתנפל ולהילחם בשיניים, עד שהקלאסה כל כך מקנאת בעבודה האפורה שגם היא רוצה להצטרף לכיף הזה.

יסלחו לי נוימן והורסקי, יסלחו לי מראש האתרים של היום והעיתונים של מחר, אבל אני לא נשפך מרפאלוב. נכון, הוא הבקיע שער יפהפה ונתן מסירה שהזכירה אתם-יודעים-את-מי לשער השני של חמד. אבל אני מצפה מעושה המשחק המרכזי שלי להרבה יותר מ 2-3 הברקות במשחק.

אם ה 2-3 הברקות האלו היו מלוות במסירות טובות לחלוצים שלא ידעו לנצל אותן או בניהול נכון של המשחק שרק במקרה לא נגמר בשערים, הייתי מרוצה ממנו. אבל במשך 60 דקות רפאלוב, השחקן הכי טכני שלנו, לא הצליח להשתלט על חצי מהכדורים שהוא קיבל, או להגביה קרן אחת טובה. וזה לא מספיק. לא לקבוצה שמובילה את הליגה. כשאני מסתכל על הפועל, אני רואה שחקנים שגם כשהם חלשים את הפעולות הפשוטות הם יודעים לעשות. וזה חסר לי אצלנו, ובמיוחד אצל אלה שאמורים להיות המיומנים מכולם.

אבל רפאלוב הוא משל לחיפה של העונה. לאור ההתפתחויות במגרש הוא מצוין, כי הוא תמיד מציל את הקבוצה עם איזה גול או בישול. אבל כל הזמן יש תחושה שאם במקומו היה שחקן יותר טוב, ההתפתחויות במגרש היו חיוביות יותר ולא היינו זקוקים להצלות האלו.

רפאלוב של היום הוא מכבי של השנה – חלשים, לא מרוכזים, משעממים, כבויים. אבל ברגע אחד – אולי היה זה הגול של היריבה ואולי בצבצה לה איזו היזכרות פתאומית בסוף העונה שעברה – משהו אכזרי ניצת בעיניים, הם מתנפלים על היריבים ונושכים אותם נשיכה קטלנית או שתיים שמספיקות כדי לנצח. יעילות של חיית טרף: מינימום נסיונות, מקסימום תוצאה. זו לא ההגדרה שאנחנו מכירים למכבי חיפה.

אבל העונה, כבר אמרנו, אנחנו זורמים.

כמה

2:3 לנו

ציונים

דוידוביץ' – 5. אני תופס את עצמי מפחד בכל פעם שבועטים לשער. פעם פחדתי רק מהגבהות חסרות משמעות.

בנאדו – 5. התחיל די רע אבל השתפר. וסיפק קצת מנהיגות בסוף.

פילאבסקי – 5. ממוצע בין כמה טעויות מפחידות לעזרה גדולה בלחץ על קרית שמונה שהביא את המהפך.

טוואטחה – 7. משחק טוב מאוד של הטאלנט עם בישול ענק. נדמה לי או שמסיללה הסתפר כמוהו? חברי טי"ת אמר שאולי למסיללה עכשיו יש פוסטרים של טוואטחה בחדר. יש מצב.

משומר – 3. אחד המשחקים החלשים של משומר העונה. בישל גול לקרית שמונה ונראה בהיסטריה באופן כללי.

יאיא – 6. מאוד רוצה, יש לו כמה תנועות טובות על המקום בהתקפה אבל נדמה שהוא שחקן די מוגבל ביכולות שלו. לפחות הוא משחק קדימה, וחילץ די הרבה כדורים היום.

בוקולי – 7. את הקילומטרים של בוקולי צריך למדוד לא רק באלו שרץ אלא גם באלה שחרש בגליצ'ים על הדשא. לא מפסיק להילחם ולזכות בכדורים. יופי של משחק ויופי של מהפך הוא עשה העונה.

רפאלוב – 7. איך מתייחסים לשחקן שהיה גרוע במשך רוב הדקות אבל אז נתן 10 דקות פנטסטיות עם גול מרהיב ומסירה מהסרטים? ישן כל המשחק אבל בסוף התעורר והביא את המהפך במו רגליו, ומגיעות לו המחמאות על ההתעוררות בזמן.

גדיר – 4. חלש מאוד. נדמה שפשוט לא יודעים להפעיל אותו בחיפה, וזה מתסכל גם אותנו וגם אותו.

אזולאי – 7. היה טוב מכולם במחצית הראשונה והבקיע גול נהדר, ובמחצית השניה השתפר עוד יותר והוסיף בישול מצוין. יופי של משחק.

חמד – 7. הרצון האדיר שלו והתנועה המתמדת הרוויחה לו גול של חלוץ אמיתי. אחר כך צ'יפר את החברים בכמה מסירות יפות בראש ובעקב.

מחליפים

ורד – 7. הכניס הרבה תנופה ואת הברק הרגיל שלו. עדיין לא מספיק דומיננטי.

קטן – שיחק מעט, הזכיר שהוא שחקן של פעולה אחת, מסירה, ושהוא עושה אותה יותר טוב מכל אחד אחר.

דבאלישווילי – לא השפיע. 

השחקן המצטיין

בוקולי. בלי המלחמה שלו, רפאלוב לא היה יכול לעשות את מה שהוא עשה. גם אזולאי היה מתמודד חזק.

עוד כמה מילים

…אבל אילו 30 דקות אלו היו! עקבים, דאבל פאסים, בעיטות מסוכנות, חילופי מקום. קשה להאשים את אלישע שהוא לא מצליח לחבר את הקבוצה למשהו מרהיב יותר כשברוב המשחקים אין לו את אותו הרכב, אבל לרגע קיבלנו הצצה לאיך זה היה אמור להיות בשלב הזה של העונה. ככה נראית קבוצה מחוברת שרוצה לשחק כדורגל. חבל שרק ל 30 דקות.

תודות

ללירוי צעירי כמובן.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

"פשוט אי אפשר להוציא לשחקן הזה את הכדור" (ע. הורסקי על רפאלוב, אחרי שבמשך 60 דקות רוב מה שקרית שמונה עשתה היה להוציא לרפאלוב את הכדור)

השילוב המקומי של זיכרון קצר ונטיה להמליך מלכים מהר מדי ולהפיל אותם מהר עוד יותר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר במשחק כמו של היום, בו בכל רגע יש מלך אחר. ויש רק מעט תענוגות גדולים יותר לאוהד כדורגל מלראות שדר ופרשן שמתמחים בחזאות ובניתוח-המשחק-על-פי-התוצאה מנסים לפענח משחק שמתהפך כל הזמן.

השורה התחתונה

משחק נהדר שהתוצאה שלו לא ממש משנה, ותודה ללוזון.

השורה מתחת לשורה התחתונה

חיכינו בסבלנות, ועכשיו הסרט הולך להיגמר. האם ההחלפה השניה תתרחש בזמן שייעדנו לה? לפחות על פי סוף המשחק היום, אפשר להתחיל לקוות שכן.