ואלה שמות/ פוסט אורח מאת עופר פרוסנר

סדרת הפוסטים האורחים לרגל האליפות ממשיכה, והפעם – העונה דרך עיניו של ידיד הבלוג עופר פרוסנר

*

הופמן סיפר לי שהוא הולך לעשות סיכומים בדרך למשחק נגד קרית שמונה. היה לנו ויכוח בצחוק, אם אני אפרסם את הפוסט הזה רק אצלו בבלוג או שאפשר גם אצלי. הופמן ישב מקדימה ואני מאחורה, הראש שלי בין הכסאות, מציץ. שאלנו גם את מתי, שנהג. בכל זאת, זקן האוטו. מתי, במקום תשובה, החליט כרגיל לספר לנו סיפור.

שבועיים ויומיים לפני זה, נסענו שלושתנו (גם אנחנו, כמו אלישע יודעים שבפלייאוף חשוב לשמור על ההרכב) למשחק העונה נגד הפועל תל אביב. למרות שהפעם הופמן תפקד בספסל האחורי ואני מקדימה. האווירה הייתה הרבה יותר מתוחה. אני זוכר איך התפצלנו אחרי שירדנו מהאוטו, ופגשתי את אחי הגדול עם יוני, והלכתי להגיד שלום לצחי, בכל זאת, הוא מתחתן. עם אחי ישנתי באותו חדר במלון במנצ'סטר (וגם בלונדון אחרי) כששיחקנו באולד טראפורד. נסענו אז 8 אנשים.

זה לא היה המשחק הראשון שראיתי עם הופמן, לדעתי הראשון היה המשחק בסכנין, שאליו לא נסעתי. הוא לקח אותי לבית של חבר שלו טי"ת, וראינו שלושתנו את המשחק הנורא ההוא, שניצחנו בסוף. גם לוינטר הלכנו ביחד, אני והופ. היה ממש כיף.

לפני המשחק נגד הפועל ת"א, זה שבו הפסדנו, עשיתי פאנל לעיתון של אוהדי מכבי שגרים במרכז. ככה הכרתי את פראליה ואת מתי, את גלעד ורון וגם את גל. היה לנו אחלה ערב, ישבנו ודיברנו והיינו ממשיכים לדבר עוד כמה שעות אם לא הייתי צריך לכתוב כתבה. הצלחתי גם לארגן את אלעד, איש מאד מאד נחמד שיכתוב טור. כשאני אומר הצלחתי, אני כמובן לא שוכח שמיכל עזרה לי מאד.

מי עוד היו? היו עוד אלפים. יש את האלה שיושבים מאחורי בבלומפילד ביציע העיתונות, תמיד מדברים על דוידוביץ', ויש את אבא שלי שקניתי לו ולאחי כרטיסים למשחק האליפות מיד אחרי ה 2:0 על מכבי תל אביב בבלומפילד, ויש אנשים בפייסבוק שמגיבים ויש את כל המגיבים אוהדי מכבי בבלוג שלי. ויש את ג'ון אף, ואת החבר'ה מהעיתון ואת גולדי ואת אחותי הקטנה שבודקת מה קורה.

הם כולם אנשים. האליפות הזו שייכת להם. למה אני מזכיר אותם כאן?

אז ברשותכם אני אחזור להתחלה. למתי ולהופמן. לנסוע שלושה אנשים מהמרכז, לקרית אליעזר, זה סוג של נסיעה למשחק חוץ של פעם. צעיף מתנפנף, מתח וציפייה, שאלות אקוטיות כמו "לאפה אחרי המשחק או לא?" ו"איפה חונים?" ותחושות של פעם. במשך שנים ראיתי את מכבי חיפה רוב הזמן לבד. הצפייה במשחקי הקבוצה הפכה מפעולה חברתית לפעולה יחידנית. השנה, בזכות כל האנשים שהזכרתי, זה חזר להיות יותר כמו פעם. אז תודה לכולכם. עשיתם לי עונה נהדרת.

עופר פרוסנר (לבלוג של עופר לחצו כאן)