הטוב מאחד

עוד הפסקה בסדרת פוסטים האורחים, הפעם לרגל גמר ליגת האלופות הערב – שהוא גם המשחק שסוגר את עונת 2010-2011. כמה מילים, כמה קישורים מעניינים (ואולי גם כמה מילים אחרי, נראה) וסיכום קצר אחרי המשחק, ונחזור לחגיגות האליפות הבת מצווש.

הטוֹב מאֶחָד

מי תנצח הערב? אי אפשר לדעת כמובן. בסדרת מפגשים של הטוב מחמישה משחקים ואפילו הטוב משלושה, עוד אפשר לקבוע מי יותר טובה ולחזות את המנצחת. אבל היום זה הטוב מאחד, וכאן כל פרט אחד מאינספור הפרטים שמרכיבים את המשחק יכול להכריע. פציעה נסתרת של שחקן שאפילו הוא עוד לא מודע לה, ביטחון עצמי עצום של שחקן אחר שבדיוק קיבל הבוקר מחמאה אדירה באחד העיתונים, שיחת מוטיבציה טובה במיוחד של אחד המאמנים או רעד קל בקול של המאמן השני; טעות שופט, גבשושית על הדשא, גלישה מאוחרת באלפית השניה שתגרור אדום, או החלקה גורלית ברגע האחרון לפני בעיטת פנדל – כל אחד מאלה יכול לקחת את המשחק לכיוון אחר לחלוטין ממה שחשבנו לפניו.

כשאומרים ש"בכדורגל הכל יכול לקרות", הכוונה היא שהכל יכול לקרות במשחק אחד. משחק אחד שקובע הכל, והכל יכול לקרות בו – זו תמצית הכיף בכדורגל. וכשמדובר בשתי קבוצות ענקיות כאלה, עם כדורגל ברמה הגבוהה ביותר, זה כיף במיוחד.

הטוֹב מְאַחֵד

ומי אני רוצה שתנצח הערב? ברצלונה, כמובן. כי אני מחבב אותה די הרבה שנים, ובשנים האחרונות החיבה הזו הפכה ממש לאהבה בזכות המשחק הנהדר שלה. וכי אני חושב שהיא יותר טובה ומגיע לה לנצח.

נשבע לכם שראיתי את הפנים שלו על הטוסט שלי הבוקר

אני לא מדבר על טוּב במובן מוסרי (כמו שהיא מנסה לפעמים לנכס לעצמה או שאחרים מנסים לייחס לה), למרות שיש אלמנטים במשחק שלה שהם בעיני עליונים מוסרית – בהנחה שיש למשחק הכדורגל מערכת מוסר פנימית משלו. למשל, המחויבות של הקבוצה לחפש מסירה בהגנה גם כשהקבוצה השניה לוחצת, ולא להרחיק כדורים סתם. או הנטיה לשחק מהר גם אחרי שריקות של השופט ולא לתת לזמן להתבזבז. אבל אלה אולי מתאזנים "מוסרית" עם ההצגות וההתפתלויות התבכיינויות לשופט.

ברצלונה פשוט טובה יותר מבחינת כדורגל נטו. היא מענגת את רוב העולם כבר כמה שנים בזכות היצירתיות, כושר ההמצאה והמחויבות שלה לסגנון המשחק ההתקפי והיפה לעין, ולכן אני חושב שהתואר מגיע לה.

ואני רוצה שהיא תנצח כי משחק בה השחקן שאני הכי אוהב, שהוא גם הכדורגלן הטוב בעולם, ויש שיאמרו אפילו אפיפיור הכדורגל המכהן, אם לא המשיח הנבחר, אם לא אלוהי הכדורגל בכבודו ובעצמו. אני חושב שיש כבר קונצנזוס שמסי הוא הכדורגלן הטוב בעולם, והוויכוחים כרגע נוגעים יותר לשאלה אם ומתי הוא ייחשב גם לאחד הגדולים בהיסטוריה.

איך יודעים שהוא השחקן הטוב בעולם? מהו הטיעון הכי משכנע לגדולתו? אין ממש טיעון כזה, להיפך. ההוכחה הכי טובה היא השתיקה שמשתררת כשהוא מקבל את הכדור, שתיקה שמבטאת אקט גופני פשוט של הצופה: עצירת הנשימה במתח וציפיה לראות מה הוא יעשה עכשיו.

אבל הנה בכל זאת קריטריון: הוא טוב כי הוא מאחד. בני האדם הם כולם יצורים דומים בלא מעט מעט תכונות ומאפיינים, אך נדירים הם הרגעים בהם הדומי הזה מנכיח את עצמו. הרגעים בהם רואים את מסי משחק הוא אחד מאותם רגעים.

רוב הזמן יש ויכוחים ודיבורים ודיונים סוערים לגבי מי יותר טוב, אבל אני מאמין שכשמסי עושה את הדבר שלו, מיליוני אם לא מיליארדי אנשים ברחבי העולם שצופים במשחקים הם כולם אדם אחד עם הרגשה אחת, שאי אפשר לתאר אותה במילים והמלה הכי קרובה היא "וואו".

מסי מאחד את כולם סביב וואו אחד. ובגלל זה הוא הכי טוב בעולם כיום. ואם בעוד כך וכך שנים אנשים יראו משחקים שלו וירגישו את אותו וואו, כלומר שאנשים בכל העולם יתאחדו לא רק מעבר לגבולות גיאוגרפיים אלא גם מבעד לגבולות הזמן, נדע שהוא אחד הטובים שהיו אי פעם.

וחוץ מזה הוא נורא חמוד. במיוחד כשהוא שמח. אז שבארסה ינצחו, ושמסי יחייך, ואני אהיה מרוצה.

ועוד כמה דברים טובים

עוד קצת פריגיים לגמר אפשר להשיג גם אצל דורפן שיצא בסדרה מיוחדת לקראת המשחק. וגם איציק אלפסי ובני תבורי מתכוננים (עדכון: וזה הסיכום היפה של איציק). ואפילו ידיד הבלוג רועי רוטמן חוזר לכתוב קצת על כדורגל לרגל האירוע.

משחק מהנה וסוף עונה שמח!

*

ווהו! זה בהחלט היה מהנה, ובארסה ניצחו, ומסי עשה את הוואו שלו וחייך, אוהו כמה שהוא חייך, ואני מרוצה. זה היה משחק ששם את החותם הסופי על התואר, למי שזה חשוב לו, "אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק".

אלו לא רק התוצאה והזכיה השניה בשלוש שנים בגביע (השלישית בשש השנים האחרונות). זו בעיקר הדרך – השליטה המוחלטת של בארסה במשחק מול אלופת אנגליה ואחד ממועדוני הפאר הגדולים בעולם. ברצלונה ניצחה בדרך שלה, דרך שכמעט אף קבוצה בעולם לא הצליחה למצוא לה תשובה, והתשובות שכן נמצאו היו לרוב הגנתיות ומשעממות.

ברצלונה הפגינה במשחק הערב את אותה עליונות שמאפיינת את הקבוצה הזו בעידן הנוכחי שלה. דורפן אבחן יפה באחד הפוסטים האחרונים שלו שסגנון המשחק של ברצלונה (ושל הנבחרת הספרדית) מזכיר מאוד את קרבות השוורים הספרדיים – אתה הורג את היריב לאט לאט, על ידי התשה ממושכת שלו ואז תקיעת החרב ברגע הנכון. יש בזה הרבה מן האמת, במיוחד במשחקים הפחות התקפיים. מאידך, אם נשים לב היטב, היריבה היא לא שור. במשחק הערב, וגם במשחקים בחצי הגמר, שיחקו במדי יריבות בארסה כמה מהשחקנים הטובים בעולם, תחת שרביטם של אולי שני המאמנים הטובים בעולם. זה לא הפריע לברצלונה לשלוט בהן בצורה שמעולם לא ראיתי אצל קבוצה אחרת, גם בקטעי וידאו מהעבר.

מסי מקפיץ את פפ בכוח העיניים בלבד אבל לא מגלה את זה לשחקנים. למה להרוס, שייהנו החבר'ה

עזבו אתכם מתארים. בארסה היא פשוט קבוצה שונה מכל מה שראינו, וכנראה גם מכל מה שעוד נראה. ספק אם קבוצה אחרת תוכל לשחזר את היכולת המופלאה שלה, לאורך כל כך הרבה זמן. ספק אם תהיה בשנים הקרובות קבוצה שתצליח אפילו להתקרב ללהמשיך את המורשת שלה. כי זו לא רק השיטה. זה גם דור מיוחד מאוד של שחקנים, שמלבד יכולותיהם הטכניות המופלאות הם מתאפיינים בחוסר אגו מוחלט, שמאפשר להם את המחויבות המלאה הזו לשיטה ואת השלמות בביצוע שלה. אף אחד לא חורג ממנה, והיא בתמורה מאפשרת להם לבלוט כיחידים.

אם זו יכולת הכדרור המופלאה של אינייסטה, ראיית המשחק של צ'אבי שסידרה לפדרו הזריז את השער הראשון, המיומנות בבעיטה של וויה שהנפיקה את השלישי היפהפה והגאונות השמיימית של מסי שעשה מה שהוא רוצה על המגרש כולל שער נהדר (המצטיין במשחק היה לדעתי דווקא בוסקטס ששיתק לבדו את מרכז השדה של יונייטד) – אנחנו לא מפסידים שום דבר מהאינדיבידואליות של השחקנים למרות הכפיפות שלהם לכאורה ל"שיטה". להיפך, נדמה שהשיתוף המוחלט בין השחקנים והמחויבות המלאה שלהם לטיקי-טאקה איכשהו רק מעצימים כל אחד מהם בנפרד.

וזה הסוד שכל קבוצה בעולם היתה מוכנה להוציא מאות מיליונים כדי לגנוב: איך להיות כל כך אחידים ומתואמים, ועדיין להפגין בצורה כל כך טובה את היכולות האינדיבידואליסטיות. כולם ביחד וכל אחד לחוד – זה מה שברצלונה עושה בצורה מושלמת, ואף אחד לא מצליח להבין בדיוק איך. בכל הבלוגים, הכתבות, האתרים והמדורים, אף אחד לא מצליח לתאר את ברצלונה בצורה טובה כמו שהיא משחקת, אף אחד לא מצליח לנסח את זה במילים. ולכן זה כל כך כיף לראות אותה, ולכן זה כל כך מיותר לכתוב.

ולכן אפסיק כאן את הניסיון הכושל מראש לתאר את מה שהוא לא ניתן לתיאור. אולי בעוד כמה שנים נוכל לעכל ולהבין מה היה פה בדיוק. בינתיים אסתפק באמירת תודה לקבוצה מופלאה, לשחקנים פלאיים ולמאמן נפלא, ובהבעת תקווה שנזכה לראות את בארסה ממשיכה לספק לנו עוד ועוד מהמתוק המתוקתק הזה גם בשנים הבאות. שלא ייגמר לעולם.

איזו דרך מהנה לסיים עונה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, כללי, פסט, קישור התקפי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על הטוב מאחד

  1. מתי הגיב:

    נגעת בנקודה בדיוק.
    חוץ מזה לגבי העליונות המסורית של ברצלונה -הנפת הגביע על ידי אבידל היא מאסטר פיס ליפי נפש (אני לא ציני, זה היה מקסים בעיני) שמקבע וממסמר את הדימוי של ברצלונה שלא מפסיק לטפח את עצמו עוד ועוד ואין ספק שגםם בזכות זה נפרט כל העניין לשקלים או לדולרים או ליורואים או לפזוס.

    אהבתי

  2. ניר הופמן הגיב:

    כן, זו היתה באמת מחווה יפה. אבל אני מעדיף לא להכתיר אותם כמוסריים יותר מהאחרים (אם כבר, הפרסום של יוניצ"ף על החולצות הוא המעשה שמקנה להם איזשהו יתרון על הקבוצות האחרות בתחום הזה), ובכלל לא להתעסק בכל מה שמסביב. הם כל כך טובים על הדשא, שכל עיסוק בערכים ומוסריות מחוץ למגרש הוא בזבוז מילים בעיני.
    שישמרו את ה"יותר ממועדון" לקבוצות אחרות בהיסטוריה שלהם. הקבוצה הזו היא לא יותר מקבוצה – אבל היא הקבוצה הטובה ביותר שראיתי בימי חיי.

    אהבתי

    • אביעד הגיב:

      אגב, דווקא הכיתוב של יוניצ"ף הוא בעייתי בעיני. כלומר, הכיתוב עצמו והתרומה ליוניצ"ף הם יפים והכל, אבל מערכת השיווק של ברצלונה לא הפסיקה לפמפם את זה בעבר כך שהם עשו מזה גם לא מעט כסף ועכשיו הקטע עם קרן קטאר בכלל יצר מצב בו באמצעות החולצה של ברצלונה נוצר קישור בין יוניצ"ף לגוף שמונהג בידי אדם שמממן טרור, שונא יהודים וגם לא כ"כ מחבב נשים.
      סתם שאלה בכדי להדגיש את הנקודה – אתה יודע מי היה הספונסר של אסטון וילה במשך כמה שנים טובות עד תחילת העונה הנוכחית? ואם אתה יודע, כמה העובדה הזאת הייתה לדעתך ידועה בציבור הרחב?

      אהבתי

    • דודו הגיב:

      האמן לי שכמי שאימץ ילד בגואטמלה וראה שם ילדים שנשארים נטולי מאמצים הרבה "בזכות" יוניצף שמאמינים שצריכים למנוע אימוצים על מנת שיהלדים גדלו בחיק משפחותיהם. עכשיו משאין יותר אימוצים מגואטמלה בטוחני שהרבה יותר טוב לילדים שמסתובבים בגיל 4 ומוכרים צמידים בתקווה למכור מספיק על מנת שלא יחטפו מכות.
      אני מעדיף כבר את הקטארים. אותם קל לשנוא. ולא צריכים הסברים.

      היותר ממועדון מתייחס לכל המסביב, לעובדה שמדובר ביותר ממועדון כדורגל.
      מדובר במועדון חברתי של ממש, הכולל קבוצות בעשרות מקצועות , כולם כולם כולל הכדורסל והכדוריד נקראות פוטבול קלוב ברצלונה, כולל משטח החלקה שחברי המועדון יכולים להחליק בו וכולל את הקרן (הפונדוציו) שעוסקת בלא מעט פעילויות חברתיות ודרכו מתקיים הקשר עם יונצף .
      הגדולה היא שכל זה מתרחש בתוך ארגון כלכלי שמנסה כל הזמן להשתפר בתוצאות הכלכליות שלו
      נניח: אוהד שמחזיק מנוי יכול להודיע שהוא לא מגיע למשחק במגוון שיטות (טלפון,אינטרנט,בנקט ) והמועדון ימכור את הכרטיס שלו, הוא יזוכה בחצי ממחיר הכרטיס שיגבה המועדון, המועדון מצידו מצליח למכור בממוצע ככה עוד כ 15 אלף כרטיסים של מנויים שלא התכוונו בכלל להגיע.

      אהבתי

      • ניר הופמן הגיב:

        אתה מעדיף את הקטארים על פני יוניצ"ף? בגלל שמדיניות מסוימת של יוניצ"ף בנושא ספציפי אחד לא מוצאת חן בעיניך? אני מניח שיש כמה ילדים בעולם לא חולקים איתך את ההעדפה הזו. (קצת על הפעילות של יוניצ"ף)
        אני בטוח שיוניצ"ף עושים גם טעויות, לא יודע אם זו אחת מהן, אבל בגדול אם אתה לא מסכים שזה הוא ארגון חשוב ושטוב שהוא קיים אין לנו ממש על מה להתווכח.
        יותר ממועדון – לא הבנתי מה הקשר למספר הקבוצות, כל אגודה מכובדת מחזיקה קבוצות בכמה ענפים, גם מכבי חיפה.
        הפעילויות החברתיות, הבעלות של האוהדים והחידושים הכלכליים זה יפה. הבעיה שהסיסמא הזו נכנסה לדיון על ברצלונה ו-א. קשה להגן על מועדון כ"מוסרי" כשהוא תורם להרס הליגה הספרדית. ב. הדיון המוסרי הרבה פחות מעניין בעיני מהכדורגל של הקבוצה הנוכחית. בכל תקופה אחרת זה היה מעניין הרבה יותר.

        אהבתי

        • דודו הגיב:

          1. יוניצף . צר לי. אבל הצורה שבה נחשפתי לעבודתה של יונצף גרמה לי להבין שלא תמיד טובת הילדים לטובתם.

          2. מכבי חיפה ? אתה מתכוון לזה שיש כל מיני קבוצות שעונות לשם מכבי חיפה.הכדורסל זה ג'ף רוזן (עם לוגו אחד) והכדורגל זה שחר. צר לי שאין לי מושג מי הבעלים של קבוצת הכדוריד ומה חברות במועדון מכבי חיפה נותנת לך.
          אין שום יכולת להשוות לשום דבר שאתה מכיר בארץ.
          ריאל מדריד זה הכי קרוב לזה, אם כי ברור שאין להם קבוצת הוקי בין הטובות בעולם, או קבוצת כדוריד הכי טובה באירופה.
          לבטח לא קבוצת פטנק והכל ממומן מאותה קופה ומנוהל בסופו של דבר ע"י אותו ארגון נבחר .

          3. אין ספק בכלל שמדיניות חלוקת התשלומים עבור הופעות בטלויזיה הספרדית בעייתי. אני חושב שבסופו של דבר התוצאה תהייה חייבת להיות ליגה אירופאית.
          כיוון שהחלוקה הזו היא הדרך היחידה של מועדונים שלא נשלטים על ידי אולגרכים או שייחים להתמודד מול הכסף הגדול של הפרמיירשיפ.

          למה לא טוענים שהפמריישיפ הורס את הכדורגל האיטלקי? או אפילו את האנגלי? הנה כמעט כל קבוצה שיורדת ליגה באנגליה קורסת דוך עוד ליגה.

          בגדול אני חושב שהבעיה בספרד זה שבארסה הנוכחית היא חד פעמית והיא גורמת למדריד להעמיד את אוסף השחקנים היקר והטוב ביותר שאפשר להשיג (מחוץ לבארסה).
          אלו 2 הקבוצות הכי טובות בכדורגל ובהפרש, ראית את זה במשחקים של מדריד מול טוטנהאם ושל בארסה מול ארסנל ויונייטד. עליונות מוחלטת, כמעט מתריסה.
          אח"כ מדברים על ליגה סקוטית. ראבאק מול אנגליות זה לא נראה טוב יותר.

          4. הסיכוי של קבוצה בספרד הוא שכמו פעם בימים של סופר דפור וולנסיה של מנדייטה קבוצה שלישית תשחק 4-5 שנים ברציפות בליגת האלופות. אז יהייה לה סיכוי להעמיד לאורך זמן קבוצה שתתן פייט לבארסה ומדריד .

          אהבתי

          • ברק הגיב:

            http://en.wikipedia.org/wiki/Multi-sport_club

            וזה אחרי שהרסו את הערך…
            כל מזרח אירופה עובדת בשיטה הזו (צסקא, דינמו וכו').
            גם פנאתינייקוס ואולימפיאקוס. על החולצות של קבוצת הכדורגל הפופולרית ביותר בברזיל- פלמנגו – כתוב CRF. ראשי תיבות של Club das Regatas Flamengo (מועדון יאכטות פלמנגו). אפילו לבוקה ג'וניורס יש קבוצת כדורסל.

            אהבתי

  3. מרמיט הגיב:

    כדורבנות.
    נגמרו התירוצים, ההסתייגויות והטענות שזה "לא כוחות". לא אלמריה ולא שאלקה – מאנ-יו בכבודה ובעצמה.

    עוד דבר יפה במסי זה שהוא עושה מה שהוא עושה בלי שום תנועה מיותרת. שום בדל פלאברה, שום פאוזה לפדאלטות. גם כשהוא מעביר את בלמי יונייטד בין הרגליים, הוא עושה את זה כ"כ מהר ופשוט עד שאם לא הסתכלת בריכוז, פספסת. ואז הוא גם בועט ככה, תוך כדי ריצה, ופתאום הכדור ברשת.

    ולול גדול על כיתוב התמונה.

    אהבתי

    • ניר הופמן הגיב:

      תודה מרמיט. אני חושב שמה שכתבת על מסי מאפיין את בארסה כקבוצה בכלל. ניצול מקסימלי של האנרגיות לדברים החשובים – הלחץ, התנועה הלא נגמרת לשטחים פנויים, הדריבלים. ומה שיפה במיוחד זה שאותם "דברים חשובים" כוללים גם עקבים וטריקים ובעיטות חכמות לשער, אבל תמיד במקום ובזמן הנכון. לא מוותרים על היופי בשביל היעילות – פשוט מגייסים את היופי לשירותה.
      (בכל פעם שאני מנסה לתאר אני מבין שהמילים צרות מדי. במשחקים כמו ה 0:5 והמשחק אתמול המשחק עצמו ממלא את התבניות לגמרי, אין בו חוסר וכמו שכתבת אין עודף, ואפילו המילים הופכות לבייטים עודפים על מה שהוא טוב כמו שהוא).

      אהבתי

      • מרמיט הגיב:

        אין מילים, ובכל זאת הצלחת לחבר אותן כל כך יפה. בלי ליפול לשטף סופרלטיבים מנופחים כמו כתבי ספורט הארץ הבוקר (והרי הכתיבה על הכדורגל של בארסה צריכה להיות מהודקת וחפה מניפוחים כמוהו).

        אעצור כאן, כי גם אני מרגיש את הפיתוי לגלוש לסופרלטיבים…

        אהבתי

  4. ניר הופמן הגיב:

    מרמיט – תודה.
    אביעד – אין לי בעיה שיעשו כסף מפרסום שממנף את התרומה ליוניצ"ף, כל הצדדים מרוויחים ואם זה יביא עוד קבוצות לעשות את זה, וולקאם.
    לגבי קרן קטאר – קודם כל אני מראש מפקפק בידיעות בנושא שמופיעות בתקשורת הישראלית הפרנואידית שהיא פעמים רבות שופר התעמולה של השלטון ברמה שלא היתה מביישת כמה מדינות ערביות שנחשבות בעינינו חשוכות.
    כשאני בודק בויקיפדיה, מקור אמין ואובייקטיבי בעיני, אני לא רואה שאל-קרדאווי (אם אליו התכוונת) הוא מנהיג הקרן. לא בערך עליו או על הקרן באנגלית, ואפילו לא בערך עליו בעברית. הקשר שאני מצליח לראות בינו לבין הקרן הוא שהיא תומכת בפקולטה ללימודים איסלאמיים שהוא הקים. אין שום בעיה עם לימודים איסלאמיים כשלעצמם (חוץ מהבעיה שיש לי עם כל לימודי דת אבל זה תקף גם ליהדות). עם אל קארדאווי עצמו יש לי בעיה גדולה בלשון המעטה (בגלל התמיכה שלו בפיגועים) אבל אם הוא רק איש אחד מתוך הרבה שקשורים לקרן אני לא יכול לשלול אותה (כמו שכתבתי אצל דורפן, אני בטוח שאם נבדוק בציציות של כל ספונסר של כל קבוצה נמצא אלפי אינטרסים סמויים וקשרים נסתרים אינספור לעוולות, לניצול ולטרור. בארסה פשוט נמצאת תחת זכוכית מגדלת ענקית).
    מה גם שהקרן הזו מעודדת דברים שאני תומך בהם, דמוקרטיזציה, מערביוּת וסיוע לחלשים ולעניים (אין לי גם שום בעיה עם עזרה לעניים בעזה, להיפך).
    עד כאן לגבי הקרן. ברור שהייתי מעדיף שיישאר רק סמל יוניצ"ף אבל אני לא הולך להוציא בשביל זה 750 מיליון יורו מהכיס לממן את בארסה :).
    הקישור הזה שאתה מדבר עליו עלול ללכלך את יוניצ"ף אבל אני לא יודע אם הנזק עולה על התועלת למיליוני ילדים ברחבי העולם ולזכויות הילד באופן כללי.
    לגבי אסטון וילה – לא זכרתי את זה אבל בדקתי ועכשיו אני יודע. וזה שאני לא מודע לזה והציבור הרחב לא מודע לזה זו בדיוק הבעיה –
    מי שעוזר לחלשים ותורם לקהילה צריך לדעתי לפרסם את זה בראש חוצות ולדאוג שכולם יידעו את זה, אחרת הוא כמעט מועל בתפקידו. צניעות זו מעלה יפה אבל היא לא מעניינת אותי בגרוש מול היכולת להוות השראה לאחרים ולעודד את כולם ללכת בעקבותיך. זו העמדה שלי גם לגבי "מתן בסתר". זה כאילו נאצל אבל בעולם שלנו בו בלי שיווק אף אחד לא יודע כלום, תרומה בפומבי הרבה יותר נכונה, צודקת וטובה מוסרית, כי היא מהווה דוגמה ומופת לאחרים.
    למעשה הסתרה של התרומה שלך היא לא מוסרית כי היא פוגעת באלה שהיו יכולים להינצל או לקבל סיוע, אם רק לא היית רוצה להצטייר כ"צנוע" ובמקום זאת מפרסם את התרומה שלך וגורם לפחות לעוד גוף אחד להצטרף ולעזור.
    בקיצור, בכל הנוגע ליוניצ"ף הזה ברצלונה עשתה ועושה לדעתי דבר מוסרי לעילא, והייתי שמח אם קבוצות אחרות היו מצטרפות אליה.

    אהבתי

  5. מרמיט הגיב:

    הבעיה עם יוניצ"ף אחרת, לדעתי: הלוגו שלה על חולצות בארסה עושה גרין-ווש לנייקי, שמוכרת מיליוני חולצות כאלה שלא בהכרח יוצרו בתנאי עבודה מוסריים.

    צעד נאצל של בארסה, אך לא חף מבעיות.

    אהבתי

  6. ניר הופמן הגיב:

    מרמיט – זה נכון במובן מסוים, אבל האם הנזק עולה על התועלת? בכנות – אני לא יודע. ואני גם לא יודע איך ניתן לפתור את השאלה. להשוות בין מספר הילדים שנפגעים לילדים שמקבלים סיוע? להעמיד את הסיוע שניתן בזכות הפרסום הזה מול מצב היפותטי בו בארסה מחליפה את נייקי עבור יוניצ"ף, או שיוניצ"ף מוצאת קבוצה גדולה שהספונסר שלה הוא אדידס שמסכימה לעשות מעשה בארסה?
    שאלה קצת אחרת שנוגעת יותר למאבק נגד גרין-וושינג (גרין זה לא רק בעניינים סביבתיים?) ברמת המקרו היא – האם ארגון חברתי גדול כמו יוניצ"ף יכול בימינו לפרסם את עצמו (ברמה שהוא זקוק לה בשביל תקציביו הענקיים) בלי לעבור איכשהו דרך חברה מסחרית שאין לה כל קשר לניצול? והאם באמת אפשר למנוע מארגון שמקבל כזו הצעה מברצלונה, להימנע מלקפוץ עליה, בכלים של המאבק הזה? כאן אני באמת די בור וחסר נתונים (אשמח אם תוסיף). אולי צריך להתמקד יותר בשכנוע חברות מתחרות לנייקי שמשתלם להן להוביל מהלכים דומים? לא יודע.
    יש גם את השאלות הפילוסופיות יותר כמו איפה עוצר הגרינוושינג – האם התרומה השנתית של ברצלונה ליוניצ"ף (בלי החסות על החולצה) לא עושה גרינוושינג לנייקי שמקושרת איתה תודעתית? – אבל אני כבר מתחיל לשכוח את המשחק עצמו ואני לא רוצה :)
    (גילוי נאות: כותב הדברים לעיל עובד למורת רוחו בתעשיית הפרסום)

    אהבתי

  7. ניר הופמן הגיב:

    למי שפספס – הנה הסיכומים למשחק של איציק אלפסי ושל דורפן.

    אהבתי

  8. ברק הגיב:

    ובהמשך לדיון על מועדונים שיש להם קבוצות במספר רב של ענפים, ראו את הערך המקביל בוייקיפדיה האיטלקית (לערך שכבר צירפתי לעיל) – אוסף מועדונים רבי ענפים מכל העולם כולל:
    פ.ס.וו., לברקוזן, מינשנגלדבאך, בוקה, ריבר, בנפיקה, פורטו, ספורטינג ליסבון, לאציו, פנרבחצ'ה, גלטאסאראי, בשיקטש, סטיאווה, הכוכב האדום, פרטיזן ו… זמאלק

    http://it.wikipedia.org/wiki/Societ%C3%A0_polisportiva

    וכן את העמוד על אגודת מכבי חיפה, שאמנם "איבדה" את מחלקת הכדורגל ב- 1993 לשחר אבל מאגדת פעילות במגוון ענפים (וד"ש מאיתן אורבך)

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94

    אהבתי

    • דודו הגיב:

      זה משהו שקרה בעיקר בעבר.
      פעם אפילו בישראל זה היה נהוג.
      העניין הוא שמעבר לעובדה שמדובר במועדון רב ענפי, מדובר במועדון שמנהליו נבחרים.
      לא. זה לא המועדון היחידי שהוא רב ענפי, בעליו הם אוהדיו ומנהליו נבחרים.
      אם אני זוכר נכון לבנפיקה יש את מספר החברים הגדול ביותר. אבל אולי מאז זה כבר השתנה.
      אבל כן. זה יותר ממועדון. לא אמרו זה יותר מכל מועדון אחר, אלא יותר ממועדון.

      אגב, בהקשר של בארסה היותר ממועדון מתייחס גם ל עניין של זהות לאומית שבאה לידי ביטוי בזכות\בגלל (כל אחד שיבחר מה הוא רוצה) המועדון.
      כמה היו יודעים מה זה קטלוניה לולא ברצלונה? כמה מבין אלו שהם לא עכברי כדורגל יודעים נניח להצביע על סאן סבסטיאן ולהגיד "חבל הבסקים?" .

      בהקשר הלאומי בשנותיו של לאפורטה התרחש מהפך מעניין: ככל שפנימה הקבוצה הפכה להיות יותר קטלונית, ככל שהיא התבססה על יותר שחקנים מקומיים ככה היא הפכה למותג גדול יותר ברמה העולמית. ובאופן מוזר גרמה להרבה יותר מועדות לקטאלניות .

      אהבתי

  9. ברק הגיב:

    ולענייננו:

    יש לי אג'נדה נוספת שאני מקדם והיא שהדרישה של יורם ארבל ודומיו לכדורגל יפה היא לא לגיטימית כיוון שהיא מפקיעת את המשחק מאוהדי הקבוצות, שרוצים ניצחון בכל מחיר, לטובת בטטות הכורסה ותעשיית התקשורת. כתוצאה מכך נוצרות קבוצות מפלצתיות שלא מתמודדות עם יריבותיהן אלא עם קבוצות היסטוריות שהציבו להן רף אותו הן צריכות לעבור.

    ואז נזכרתי שברצלונה בנויהעל שחקני בית – ונשמט לי הטיעון….

    אז… וואו

    אהבתי

    • ניר הופמן הגיב:

      אני לא בטוח שכל אוהדי הקבוצות מוכנים לניצחון בכל מחיר. אם כבר זה יותר אינטרס של החברות המסחריות שקשורות איתן בחוזים. לא חסרות דוגמאות לאוהדים שמתלוננים נגד שיטת המשחק של הקבוצה שלהם.
      גורם לי לחשוב שאולי מתפתחת (או יכולה להתפתח) איזו קואליציה חברות מסחריות-אוהדים. כמו שיש אוהדים כאלה וכאלה, יש גם חברות שרוצות לשדר לצרכניהן "ניצחון בכל מחיר", ויש כאלה שרוצות למתג את עצמן כמותגים שדוגלים באסתטיקה וברומנטיקה, גם במחיר ניצחון לפעמים. ובסה"כ החברות רוצות לשדר מה שהן חושבות שהקהל יעדיף לקנות.

      אהבתי

      • ברק הגיב:

        אוהדים רוצים נצחון בכל מחיר, רק שלפעמים אפילו זה לא מספיק להם.
        לא ראיתי מישהו שנתן מחמאות ליצחק שום על זה שהוא הירבה להפסיד 3:2 תוך תצוגת כדורגל יפה.

        אהבתי

  10. mirage הגיב:

    טוב שהזכרת את בוסקטס. מרשים ביותר השיפור אצלו ובאיזה שקט הוא משחק. גם תחת לחץ. ואתמול הוא חטף מכות קשות פעמיים (בעיטת כדור לפנים וולנסניה דרס אותו). נדמה לי שהעירו לו על הצלילות במשחקים קודמים אז עכשיו הוא נופל אך ורק אם באמת הורגים אותו.LOL…ויש עוד שחקן שאף אחד לא מזכיר. ולדז בשער. הרי אחד האסונות של ברצלונה מאז פרישתו של זוביזרטה היה היעדר שוער נורמלי. השוערים שלהם היו מתחת לכל ביקורת. עד שהגיע ולדז. מי שרואה את ברצלונה הרבה יודע כמה הוא טוב. גם הוא שוער נבחרת ספרד ולא במקרה. וגם הוא שולט בכדור ויודע למסור. שמעתי שגם נער המיים של ברצלונה שולט יפה בכדור….

    אהבתי

    • ניר הופמן הגיב:

      ולדז מצוין, השתפר פלאים מאז תחילת הדרך שלו כשהיה קצת לא יציב

      אהבתי

      • דודו הגיב:

        בעניין בוסקטס.
        אל תתפלאו אם בעוד שנה שנתיים תמצאו אותו בעמדה של צ'אבי.
        בברצלונה הולך קטע מוזר (אם הייתי אבי מלר בטח הייתי אומר קייטה מוזר..) לוקחים קשר, נותנים לו כמה שנים כקשר אחורי ואז משחררים אותו קדימה.
        זה קרה למשל עם צ'אבי ואנייסטה שהתחילו כאחוריים לגמרי ואט ואט שודרגו לשחקנים הרבה יותר קדמיים.

        אהבתי

        • ניר הופמן הגיב:

          אינייסטה לא התחיל כקדמי ואז הועבר אחורה ואז הוחזר שוב קדימה? ככה אני זוכר משום מה.
          בכל מקרה זה רעיון די חכם. הגנה זה דבר שצריך ללמוד מוקדם, אחר כך זה קצת מסובך להתחיל להשקיע ברדיפה אחרי שחקנים. אני לא מכיר כמעט שחקני התקפה שעשו הסבה לתפקיד קשר אחורי, חוץ מאחד אהוב במיוחד עם קול סופרן.

          אהבתי

  11. פינגבאק: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » מתמסרים בראס אל עוג’ה [פוסטתמונה]

  12. פינגבאק: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » מתמסרים בראס אל עוג'ה [פוסטתמונה]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s