שנייה אחרי הגול של לוגסי, חיכיתי לאכזבה ולצער שיבואו. במקומם, מצאתי שאני מסתכלת על היציעים של מכבי תל אביב שמתפוצצים משמחה ודמעות, ולא ממש אכפת לי.
מאיזה מקום אחר לגמרי שלא הכרתי בכלל עד העונה הזו של אריק, פתאום אהבתי כדורגל בלי לרוץ למטרה ומצאתי את עצמי מסתכלת מהצד בשלווה של נזיר שמכר את הפרארי שלו, ומרגישה מלאה לחלוטין.
אם תבוא אליפות, תפדל, אבל אין לי שום צורך ממשי באליפות כהווייתה והגדרתה כדי לחוש מלאה מהעונה הזו. אני מאושרת.
אולי זו היציאה לכאורה המוקדמת מהמירוץ, ואולי זו הכאפה המטורפת שחטפנו בסיבוב הראשון, ואולי בכלל זה האגו המנופח שלי שצעק "אמרתי לכם" בשקיעתו של רובן ו"אמרתי לכם" עם זריחת בנאדו –
ואולי זה כי חזרנו לשחק כדורגל תמים, בריא, נאיבי ומחויך. מחויב לניצחון אבל יותר מזה לקהל ולמשחק ולסמל – הסמל החבוט הזה שכולם נשבעו לי שכבר לא קיים בכדורגל, זורח על החולצה ושמח, אחרי עונות של חושך יחסי, לצאת אל האור.
*
מיכל בורנשטיין
מצד שני 
שיקפת גם את הרגשתי.
השנה, הם לא לוקחים מאיתנו משהו שבדרך כלל נמצא אצלנו.
אנחנו מנסים לקחת את מה שכבר מזמן (שנה וחצי) לא התעסקנו אפילו בלחפש אותו.
ומבלי לוותר על המאבק, בשקט, ובלי שאף אחד ישמע, אחרי הפציעה של צוצאליץ מקום שני הוא אליפות.
אהבתיאהבתי
יפה מיכל, ומנסח היטב גם את ההרגשה שלי אחרי המשחק.
את שלנו עשינו העונה, כל הישג נוסף יהיה בונוס.
אם מתחילים לסכם את העונה, ראובן עטר היה הדבר הכי טוב שקרה לאריק בנאדו, ולכן אולי הדבר הכי טוב שקרה לנו. הכישלון של רובן, הדבקות של האוהדים בקבוצה (הרי הם לא יכלו לפנות נגד עטר הנערץ, שהם עצמם דרשו, ובמובן הזה זה היה מינוי מאוד חכם של שחר), ההצלחה של אריק, הלחימה של השחקנים – כל מה שקרה העונה אולי לא היה מתוכנן אבל בסופו של דבר ענה על המטרות של המועדון לעונה הזו: לחבר את האוהדים לקבוצה לקראת המעבר לאצטדיון החדש. אולי זה יצא טוב יותר אפילו מאליפות אפרורית.
מה שכן, אולי אני גרידי אבל אני רוצה שנשחק באירופה. אם האצטדיון יהיה מוכן בזמן, זאת תהיה חוויה שעוד לא חוויתי עם הקבוצה שלי.
אהבתיאהבתי
מעולה. גם מסביר לטעמי את היחס לאלישע, גם באליפויות ההן לא נהנתי כמו בעונה הזו בסיבוב של אריק. לא שחלילה אנחנו צריכים לגלוש להסתפקות במועט, ואירופה חייבת להגיע שנה הבאה לחיפה אבל עדיין, הרבה זמן לא נהנתי ככה מקבוצה של מכבי חיפה.
אהבתיאהבתי
מסתבר שאת לא היחידה שהרגשת ככה. תיארת את הרגשתי במדיוק, אפילו בגול של בני יהודה שכביכול הייתי צריך לקפוץ ולשמוח שהנה נפתח המירוץ לאליפות, הייתי דיי אדיש.
כנראה שבאמת העונה התואר הוא לא מה שחשוב והכי חשוב זה שאנחנו חוזרים להינות מהקבוצה שלנו והעיקר לחייך ממנה :)
אהבתיאהבתי
קודם כל איזה שיר מיכל, שמעתי- מלאכי ציפורים מעלייך מלווים את צעדך ועלו לי היונים שעפות לפני המשחק.
דבר שני, זה לא שאנחנו לא רוצים אליפות, אני באופן אישי מאוד רוצה במיוחד כדי שישאיר סימן לזיכרון העונה הזו לעוד כמה שנים, איזה גלעד לדברים הנפלאים שקרו העונה. ברור שגביע עדיף פי עשר אבל הסיכוי שנזכה בגביע בעשרים שנה הקרובות קטן מהסיכוי שהפועל באר שבע יקחו אליפות העונה לכן אני לא שוגה בחלומות.
הופמן, אתה ממש צודק- ללא ראובן עטר זה לא היה קורה ואני חושב שיש לו חלק גדול במה שקורה.
הסכמי אוסלו והשלום עם ירדן לא היו קורים אם יצחק שמיר לא היה יושב ופותר תשבצים סביב השולחן בוועידת מדריד וכותב בהגדרה-מילת חיוב שתי אותיות את המילה-לא.
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שהאנלוגיה נכונה. אם זה לא היה מובן, זו לא מחמאה לעטר, זו יותר אמירה על בנאדו.
אהבתיאהבתי
ואני עדיין רוצה להחמיא לעטר (בלי טיפה לגרוע מבנאדו) צריך לזכור דבר אחד, מכבי חיפה של עטר החזיקה בכדור שמונים אחוז מהזמן, הגיעה למצבים , שיחקה אומנם כדורגל מזוויע, חסר תיאום וחסר דרך וחסר ביטחון אבל הדבר היחיד שהיה חסר שם כדי לסדר הכל זו דמות כמו בנאדו וההתאמות הנדרשות. אי אפשר להגיד שלא היה שם משהו שאי אפשר לעבוד איתו. היה חסר מישהו שיגיד כן אחרי כל הלא הזה. והלא הזה היה כמו מכונת פליפר שאתה מותח את הכדור אחורה אחורה אחורה וככל שתמתח אותו אחורה הוא רק יעוף יותר מהר וחזק קדימה.
אהבתיאהבתי
טוב, כמעט וכתבתי "כצפוי" אבל באמת קיוויתי שזה לא יקרה – האצטדיון לא יהיה מוכן בעונה הבאה
http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.64.138085.html
בכלל זו כתבה מעניינת, צ'וצ'ה יוצא אדיר, ושימו לב לנתונים על גולסה, עטאא וקטן.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: לתת בהם סימנים. סיכום המחזור ה-23 | על אהבה וכדורים
פינגבאק: אנחנו – בית"ר ירושלים, אחרי: יא אללה, הוא אכבר | מצד שני